תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום אלו הן שעשאני ישראל שלא עשאני אשה שלא עשאני בור רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך שלא עשאני בור אמר ליה כולי האי נמי אמר ליה ואלא מאי מברך שלא עשאני עבד היינו אשה עבד זיל טפי
It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A man is obligated to recite three blessings every day praising God for His kindnesses, and these blessings are: Who did not make me a gentile; Who did not make me a woman; and Who did not make me an ignoramus. Rav Aḥa bar Ya’akov heard his son reciting the blessing: Who did not make me an ignoramus. Rav Aḥa bar Ya’akov said to him: Is it in fact proper to go this far in reciting blessings? Rav Aḥa bar Ya’akov’s son said to him: Rather, what blessing should one recite? If you will say that one should recite: Who did not make me a slave, that is the same as a woman; why should one recite two blessings about the same matter? Rav Aḥa bar Ya’akov answered: Nevertheless, a slave is more lowly than a woman, and therefore it is appropriate to recite an additional blessing on not having been born a slave.
Should one go this far - To praise yourself that you are not an ignoramus? Another explanation: Fair enough with regards to non-Jews and women, as they are not included in all commandments. Therefore is proper to make the blessing. But boors are included in all commandments.
כי מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות ברוך אתה ה׳ המחזיר נשמות לפגרים מתים
כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כי פתח עיניה לימא ברוך פוקח עורים כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים כי זקיף לימא ברוך זוקף כפופים כי נחית לארעא לימא ברוך רוקע הארץ על המים כי מסגי לימא ברוך המכין מצעדי גבר כי סיים מסאניה לימא ברוך שעשה לי כל צרכי כי אסר המייניה לימא ברוך אוזר ישראל בגבורה כי פריס סודרא על רישיה לימא ברוך עוטר ישראל בתפארה כי מעטף בציצית לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית כי מנח תפילין אדרעיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ארישיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים כי משי אפיה לימא ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי ויהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וכוף את יצרי להשתעבד לך ורחקני מאדם רע ומחבר רע ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמלני חסדים טובים ברוך אתה ה׳ גומל חסדים טובים לעמו ישראל
When one awakens, he recites: My God, the soul You have placed within me is pure.You formed it within me, You breathed it into me,and You guard it while it is within me. One day You will take it from me and restore it within me in the time to come. As long as the soul is within me, I thank You, O Lord my God and God of my ancestors, Master of all worlds, Lord of all souls. Blessed are You, O Lord, who restores souls to lifeless bodies. Upon hearing the sound of the rooster, one should recite: Blessed…Who gave the heart [sekhvi] understanding to distinguish between day and night. Upon opening his eyes, one should recite: Blessed…Who gives sight to the blind. Upon sitting up straight, one should recite: Blessed…Who sets captives free. Upon dressing, one should recite: Blessed…Who clothes the naked, as they would sleep unclothed. Upon standing up straight, one should recite: Blessed…Who raises those bowed down. Upon descending from one’s bed to the ground, one should recite: Blessed…Who spreads the earth above the waters, in thanksgiving for the creation of solid ground upon which to walk. Upon walking, one should recite: Blessed…Who makes firm the steps of man. Upon putting on his shoes, one should recite: Blessed…Who has provided me with all I need, as shoes are a basic necessity. Upon putting on his belt, one should recite: Blessed…Who girds Israel with strength. Upon spreading a shawl upon his head, one should recite: Blessed…Who crowns Israel with glory. Upon wrapping himself in ritual fringes, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to wrap ourselves in a garment with ritual fringes. Upon donning his phylacteries on his arm, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to don phylacteries. Upon donning phylacteries on his head one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the mitzva of phylacteries. Upon ritually washing his hands: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the washing of the hands. Upon washing his face, one recites: Blessed…Who removes the bands of sleep from my eyes and slumber from my eyelids. And may it be Your will, O Lord my God, to accustom me in Your Torah, attach me to Your mitzvot, and lead me not into transgression, nor into error, nor into iniquity, nor into temptation nor into disgrace. Bend my evil inclination to be subservient to You, and distance me from an evil person and an evil acquaintance. Help me attach myself to the good inclination and to a good friend in Your world. Grant me, today and every day, grace, loving-kindness, and compassion in Your eyes and the eyes of all who see me, and bestow loving-kindness upon me. Blessed are You, O Lord, Who bestows loving-kindness on His people, Israel.
(ג) וכתב ה"ר יעקב בן הרא"ש וצריך אדם לקום בשחר לעבודת בוראו ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמר איך תעמד ממטתך והקור גדול או ישיאנו בקיץ לאמר איך תעמוד ועדין לא שבעת משנתך התגבר עליו לקום כדי שתהא אתה מעורר השחר ולא יהא הוא מעירך כמו שאמר דוד ע"ה עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי. ויחשוב בלבו אלו היה בעבודת מלך בשר ודם וצוהו להשכים באור הבקר לעבודתו היה זהיר וזריז לעמוד לעבודתו אשר צוהו כ"ש וק"ו לפני מלך מלכי המלכים הב"ה ע"כ.
(יז) ואחר כך אומר אלהי נשמה ברכה זו אינה פותחת בברוך ולא מפני שהיא סמוכה לברכת אשר יצר דקא אמרינן בפרק הרואה כי מיתער לימא הכי אלקי נשמה וכו' וברכת אשר יצר אומרה לבדה בכל עת שעושה צרכיו. אלא פירש הראב"ד מפני שהיא סמוכה לברכת המפיל חבלי שינה על עינים ושינה אינה הפסקה מפני שאינה מעשה וקשיא לי לדבריו שהרי אי איפשר שלא יקיים מצות עונה וצריך שיסוח קודם שישמש מטתו כדאיתא בפרק הרואה. והנכון כמו שפירש רבינו תם שאינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת הודאה שמודה לשם שהחזיר לו נשמתו להתנועע בה ולקום בבקר ולעשות צרכיו שאם אינו מקדים תחלה הודאה על מה שתחול הברכה הויא לה ברכה לבטלה. וכן ברכת הגשמים דאמרינן מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וכו' אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת הודאה על התועלת העתידה לבא מהגשמים.
(יח) וצריך להפסיק מעט בין אלהי לנשמה כדי שלא יהא כחוזר למעלה חלילה וחס. שנתתה בי טהורה, כי ממקום טהור נגזרה, ואמרינן בפרקא קמא דברכות גבי מרזט"י סימן. מה הב"ה טהור אף נשמה טהורה. אתה בראתה על שם ובורא רוח ועל שם ויברא אלקים את האדם. אתה יצרתה על שם יוצר רוח האדם בקרבו, ועל שם וייצר ה' אלקים את האדם. אתה נפחתה בי שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. ואתה משמרה בקרבי על שם שומר נפשות חסידיו, וכתיב ישמור את נפשך כלומר משמרה שלא תצא עד עת בא דברו. וזהו שאמר ואתה עתיד ליטלה ממני, פירוש ליום המיתה שנא' והרוח תשוב אל האלהים ארשה נתנה. ולהחזירה בי לעתיד לבא. פי' לתחיית המתים שנאמ' ונתתי רוחי בכם וחייתם. וחמשה שמות נקראו לה, רוח, נפש, נשמה, חיה, יחידה, סימן להם רנן חי. ומפרש בב"ר רוח שהיא עולה ויורדת שנאמר ומי יודע רוח בני האדם העולה היא וגומ'. נפש זה הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש. נשמה זו האופה הוא דברייתא אמרינן האופי יתיה טבא. ומפרש בערוך האופי שר"ל דעת. חיה שכל האיברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה שכל האיברים משנים שנים והיא יחידה בגוף הה"ד אם ישים אין לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. וחוזר ואומר מענין ראש הברכה על הודאת הקיצ. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי על דרך לא המתים יהללו יה וגומ', ואנחנו נברך יה וגו'. רבון כל המעשים על שם אני ה' עושה כל אלה ועל שם ראיתי את כל המעשים. אדון כל הנשמות על שם נותן נשמה לעם עליה. והמון העם אינם אומרים אדון כל הנשמות והם טועים כי צריך לאומרו כדי לומר מעין חתימה סמוך לחתימה וגם רב עמרם ורבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל כתבוהו. בא"י המחזיר נשמות כי בבקר מחזיר לנו נשמתינו כמו שאמרנו למעלה. לפגרים מתים על שם פגרים מתים. כי השינה דומה למות וכן כנה הכתוב המות בשינה שנא' כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי וגו' וכן אמרו רבותי' שינה אחת מששים במות.
(יט) כששומע קול תרנגול מברך בא"י אמ"ה הנותן לשכוי בינה להבין בין יום ובין לילה. ברכות אלו אע"פ שהם סמוכות הן פותחות בברוך מפני שהן מטבע קצר. וגם אי איפשר לכלול הכל בברכה אחת כי כל אחד מהם הוא ענין בפני עצמו וצריך לברך על כל אחד ואחד. הנותן לשכוי בינה פסוק הוא. או מי נתן לשכוי בינה, ושכוי הוא התרנגול כדאמרינן בראש השנה בפרק ראוהו בית דין אמר ריש לקיש כשהלכתי לגבול קנשריא היו קורין לתרנגול שכוי. ונקרא כן בעבור שהוא צופה ומביט למרחוק כדמתרגמינן ויבט ואיסתכי וכן מצפה סכותא. ויש מפרשים שנקרא כן מפני מראות כנפיו מלשון במשכיות כסף ואנו מברכין על בינת התרנגול מפני שהוא מצרכי בני אדם שהם עומדין ממטתן לקולו וזהו שאומר להבחין כלומר שיבחינו הבריות וידעו שמתחיל היום וזהו דבר פלא שאין בעולם מי שיודע להבחין בין יום ללילה ואפי' האדם שהוא בעל דע' והשכל אלא התרנגול וגם בחצות הלילה הוא מרגשי וקורא.
(כ) כשמעביר ידיו על עיניו מברך פוקח עורים פסוק הוא ואע"פ שאין האדם עור ממש אלא סתום העין נופל בו לשון פקיחה וכן ונפקחו עיניכם אע"פ שלא היו עורים אלא היו סתומים מן הדעת. כשישב על מטתו ומתח עצמותיו מברך מתיר אסורים פסוק הוא וגם זה כמו כן אע"פ שאינו אסור ממש אלא מפני שמניע איבריו שהיו כפותים כל הלילה. וברכה זו אינה נזכרת בגמרא אבל הרמב"ם כתב אותה בחבורו ונהגו לאומרה. כשלובש בגדיו מברך מלביש ערומים על שם ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וכמו שאמרו רז"ל מה הב"ה מלביש ערומים אף אתה עשה כן. כשעומד ממטתו מברך זוקף כפופים פסוק הוא ואע"פ שאינו כפוף ממש אלא לפי שזוקף קומתו שהיתה כפופה כל הלילה. כשמוריד רגליו מן המטה ומניחם על הארץ מברך רוקע הארץ על המים, פסוק הוא. ואנו מברכין על רקיעת הארץ מפני שהיא מצרכי בני אדם שהבורא יתברך נתן כח שטח הארץ על המים ואע"פ שהמים גבוהים מן הארץ הקוה אותם אל מקום אחד ונראית היבשה להיות החיים והצמחים עליה שאם לא כן לא היה להם מקום להתגדל בו. כשלובש מנעליו מברך שעשה לי כל צרכי לשון חכמים הוא על שם ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון ככל צרכך, ועל שם עשה לי את החיל הזה. והטעם לברכה זו שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו. וכיון שלבש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו. אומ' בגמר' כי אסר המייניה מברך אוזר ישראל בגבורה. פי' הראב"ד המייניה על לבישת המכנסים שישראל חייבין בו משום ולא יראה בך ערות דבר. והרמב"ם ז"ל פירש המייניה חגורתו והוא על שם נאזר בגבורה ועל שם אזור נא כגבר חלציך והוא רומז למה שנא' כי כאשר ידבק האזור אל מתני האיש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וגו'. ואמ' בגבורה כי באזור תלויה גבורת הגבור כי בו תלה כלי זין שלו. ומלשון שנסדרו בגמר' אלו הברכות נראה כפי הרמב"ם ז"ל שמזכיר שם כי אסר המייניה אחר כי משי ידיה ואין אדם לובש מכנסים שלו אחר שיטול ידיו. כשיצא לדרך מברך המכין מצעדי גבר על שם מה' מצעדי גבר כונהו שהכין הב"ה פסיעות רגליו ללכת בכל עסקיו. ועוד מוסיף בגמרא כשמניח סדינו על ראשו מברך עוטר ישראל בתפארה על שם המעטרכי חסד ורחמים ועל שם ישראל אשר בך אתפאר. והטעם לברכה זו לפי שהיו עוטרים מצנפת כדי שלא ילכו בגלוי הראש, ואמ' כאן ישראל לפי שהשכינה שורה עליהם. ובכל ארץ ישמעאל נוהגין לאמרה מפני שהם מניחים מצנפת על ראשם. אבל באלו הארצות אין נוהגין לאמרה כי אינם מניחים מצנפת אבל נוהגין לומר ברכה אחרת שאינה נזכרת בגמ' והיא בא"י אמ"ה מגביה שפלים. והטעם כמו שפירשנו בברכת זוקף כפופים, ויש מקומות שמברכין נותן ליעף כח. והטעם אפרשנו בוגמלהו חסדים טובים.
(כא) ומברך אדם בכל יום שלש ברכות אלו הראשונה שלא עשני גוי מפני שאין הגוים כלום לפניו שנא' כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו והשנית שלא עשני עבד מפני שאין העבד מצווה במצות עשה שהזמן גרמה, ועוד שאין לו זכות אבות שלא עמדו אבותיו על הר סיני. ועוד שאין מאמינין בו דמרבה עבדים מרבה גזל. ועוד שאסור לישא בת ישראל וקרוב לגוי. נשאל הרמ"ה אם יכול לברך גר שלא עשני גוי ושבוי שלא עשני עבד. והשיב כך ראינו שאין הברכה אלא על תחלת ברייתו של אדם לפי אין הגר מברך שלא עשני גוי אלא כל זמן שהורתו ולידתו בקדושה. אבל השבוי מברך שלא עשני עבד שלא תקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה אלא מפני שאין העבד חייב במצות כישראל ואינו ראוי לבא בקהל ופסול לכמה דברים. והשלישית שלא עשני אשה מפני שאינה מצווה במצות עשה שהזמן גרמה כמו שפירשנו בהקדמת הספר הזה. האיש דומה לפועל שנכנס לשדה חבירו ונטעה ברשות, והאשה דומה לנכנס שלא ברשות, ועוד שאימת בעלה עליה ואינה יכולה לקיים אפי' מה שנצטוית. והנשים נוהגות לברך במקום שלא עשני אשה שעשני כרצונו, כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו.
(כב) כשרוחץ פניו מברך המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי לפי שכשהעביר ידיו על עיניו ובירך פוקח עורים העביר קצת עוצם מעיניו וקצת מעפעפיו ועדיין עוצם עיניו לא העבירו כלו עד שירחצם במים. יהי רצון מלפניך ה' אלקי על שם ויפק רצון מה'. ואלקי אבותי ברוב התפלות מזכירין זכות אבות. ואם תאמ' ברכה זו למה אינה פותחת בברוך והלא אין ברכה סמוכה לה שאלו הברכות הקטנות אינם סמוכות לה שכל אחת מהן צריך לאומרה בשעתה כמו שאמרנו. ואע"פ שיש שסודרין אותם ביחד אעפ"כ אינן סמוכו' לה כמו ברכת הבדלה שהיא סמוכה לברכות שלפניה ואפילו הכי פותחת בברוך מפני שיש שמפזרין אותם ואף משכנסן פותח בהן בברוך ויש לומר שהיא סיומה של ברכת המעביר שינה. וכן היא כתובה בגמ' בנוסחאות מדוייקות סמוכה לה בלא פירוד וכן מצאתיה בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה וכן היא דעת הרא"ש וכתב עוד שצריך לומ' ויהי רצון בוו ולאפוקי מן המקומות שנוהגין לפתוח בבית הכנסת מיהי רצון ולא יתכן. שתרגילני בתורתך על שם ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד ואע"פ שהטוב והרע מסורין ביד האדם הוא מתפלל לשם לסייעו לעשות טוב ולהתרחק מן הרע. ותדביקנו במצותיך על שם דבקה נפשי אחריך וכתיב הדריכני בנתיב מצותיך. ואל תביאני לידי חטא וכו' על שם ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי וכל זה נאמ' ע"ש מכל אורח רע כליתי רגלי ואשיבה רגלי אל עדותיך. ולא לידי נסיון כי שמא לא אוכל לעמוד בנסיון. ולא לידי בזיון ידוע הוא. והרחיקני מיצר הרע על שם כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ותמצא כי יצר רע הגימ' רשע לומ' לך שכל ההולך אחרי יצרו נעשה רשע וכשם שצריך ליזהר מזה כן צריך ליזהר מזה, ואמרינן בירושלמי דשבת בפרק שמונה שרצים והסיר ה' ממך כל חולי זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר, והדביקני ביצר הטוב על שם סור מרע ועשה טוב, ותנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי על שם ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם כלומר שאהיה אהוב לשמים ולבריות. וגמלני חסדים טובים על שם גמול על עבדך אחיה כי בערב אדם עיף ויגע והולך לישן והרי הוא כמת ומפקיד נשמתו ביד הקב"ה וגומל עמו חסד ומחזירה לו בבקר כשהיא רגועה וזהו שנאמ' חדשים לבקרים רבה אמונתך. בא"י גומל חסדים טובים שנאמ' אשר גמלה כרחמיו וכרוב חסדיו.
(כג) כתב הרמב"ם ז"ל נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה. וכתב רב נטרונאי בתשובת שאלה וברכות אלו לברך כל אחת ואחת בשעתה אי איפשר מפני טנופת הידים העסקניות אלא כשניעור אדם משינתו רוחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן ומתחיל ומסדרן וכל יחיד ויחיד חייב בהן. וכת' הרשב"א הא דאמרינן בפר' הרואה כי מיתער לימ' הכי אלהי נשמה וכו' דמשמע שאינו צריך ליטול ידיו דהא אחר כלן אמר כי משא ידיה וכו' מכל מקום צריך לנקות ידיו ברחיצת מים או בצרורות או בכל דבר המנקה. וה"ר יהודה בר ברזילי ברצלוני כתב דלאו למימרא שצריך לברך כל שיעשה כך אלא בעת שיזדמן לו לברכן ביחד. וכן כתב ר"י שאם לא שמע קול תרנגול כגון שהיה בדרך מברך שאין הברכה על התרנגול אלא על האורה שמבחין התרנגול ונהנה מן האורה והוא הדין בכלם. והרא"ש כתב וכל אותן ברכות שהן להנאתו כמו מלביש עומרים ושעשה לי כל צרכי אם אינו נהנה מהם כגון ששוכב על מטתו ערום או שהולך יחף אינו מברך אותם. והאידנא נהיגי לברך אלו הברכות אחר שנטל ידיו דכל זמן שאין ידיו נקיות אינו יכול לברכם על הסדר. והא דאמרינן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן היינו ברכת המצות שאומר בהן וצונו צריך לברך להב"ה תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל ברכה שהיא של הודאה ושבח כגון אלו יכול לברך אחר כן, ומיהו מלשון שסדרן בגמרא משמ' שיכול לברך כל אלו הברכות קודם נטילת ידים וזהו סעד לדברי שלא תקנו לברך על נטילת ידים אלא לקריא' שמע ולתפלה עכ"ד.
(כד) יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתצילני היום ובכל יום ויום מעזי פנים פי' מאנשים עזי פנים שלא יתריסו כנגדי ויוציאו עלי לעז של פסול. ומעזות פנים שלא אעיז גם אני פנים כנגד אחרים כי עז פנים לגהינם. מיצר רע פירשנוהו. ומשכן רע כדי שלא נלקה עמו, ואמרו רבותינו הרחק משכן רע ומצאנו כתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ובמה זכו לתורה בשכונת משה רבינו ע"ה. ובני ראובן דתן ואבירם לקו בשכונת קרח ותבלעם הארץ מכאן אמרו רבותינו אוי לרשע ואוי לשכנו. וכתיב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם. ומחבר רע כדי שלא אלמוד מעשיו הרעים ואמרו רבותינו ואל תתחבר לרשע. וכתיב אל תתרע את בעל אף ואת איש חמות לא תבא פן תאלף אורחותיו ולקחת מוקש לנפשך. ומפגע רע הם קורות הזמן ותחבולותיו והפסוק קרא אותם ילד יום. מדין קשה ומבעל דין קשה לשון חכמים הוא. בין בן ברית ובין שאינו בן ברית פירוש בין שיהיה יהודי שהוא מהול בברית אברהם בין גוי שאינו בעל ברית.
(א) וראיתי בסידורי ר"ע כיון שבירך זוקף כפופים וכו' ואיני יודע למה דהא בגמרא מפרש כל אחת למה נתקנה ונראה שיש ליישב שאף על פי שצריך לברך שתי ברכות אלו צריך לברך תחלה ברכת מתיר אסורים וכדאיתא בגמרא כי תריץ יתיב לימא מתיר אסורים כי זקיף לימא זוקף כפופים כלומר כשיושב על המטה ומותח עצמותיו מברך מתיר אסורים מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה ככפותים וכשעומד על עמדו מברך זוקף כפופים מפני שהיתה קומתו ככופה כל הלילה ואם בירך תחלה זוקף כפופים קאמר ר"ע שלא יברך אח"כ מתיר אסורים שלפי שבכלל זקיפת הקומה היא תנועת האברים ולמה יחזור לברך פעם שנית על זה וכ"כ רבינו הגדול מהרי"א ז"ל וה"ר דוד אבודרהם כתב שברכת מתיר אסורים אינה נזכרת בגמרא ונראה מפני שראה דברי רב עמרם כתב כן לפי שפירשה כמו שפירשה רבינו וליתא אלא לר"ע נמי היא נזכרת בגמרא וכמו שכתבתי וכן נוסחא דידן בגמרא:
(א) וכל הברכות שהם על סדור העולם והנהגתו וכו' אין לחסר מהם אפילו לא שמע קול תרנגול או לא הלך על הארץ אבל אותם שהם על הנאותיו לא יברך אלא אם כן נהנה וכו' כן כתבו התוס' והרא"ש בס"פ הרואה (ס:) שאע"פ שלא שמע קול התרנגול יכול לברך הנותן לשכוי שאינה אלא הודאה למקום שנתן לנו בינה וברא לנו כל צרכינו דאף אם ישן אדם בבית אפל יבחין ביאת היום ע"י קול התרנגול וכתב עוד הרא"ש כל הנך ברכות שהם להנאתו כמו מלביש ערומים ועוטר ישראל ושעשה לי כל צרכי אם אין נהנה מהם כגון ששוכב על מטתו ערום אינו מברך אותם עכ"ל ומשמע לרבינו דברכת רוקע הארץ וברכת המכין מצעדי גבר הוו על סידור העולם כמו הנותן לשכוי והכלבו כתב שפשט המנהג באותם הארצות לאמרם על הסדר וכן הנהיגו רב נטרונאי ורב עמרם ושאר הגאונים לסדר את כולם אפילו לא עשה המעשה שלא על עצמו בלבד הוא מברך אלא על כל העולם מברך את השם שעשה כל הטובות והחסדים האלו תמיד לכל עכ"ל ומשמע מדבריו שאפי' ברכות שהם על הנאותיו מברך אע"פ שלא נתחייב בהם והרמב"ם קרא תגר על המנהג שכתב בפ"ז מהלכות תפלה נהגו העם ברוב עירנו לברך ברכות אלו זו אחר זו בב"ה בין נתחייבו בהם בין לא נתחייבו וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אא"כ נתחייב בה עכ"ל ונראה שדעתו לומר שהמנהג הזה טעות משני פנים האחד מפני שאין ראוי לעשות כן לברכן אחר שעבר זמנן אלא כל ברכה וברכה יברך בזמנה האמור בגמרא השני שהם מברכין אותם בין נתחייבו בהם בין לא נתחייבו ואין לברך שום ברכה מהם אם לא נתחייב בה וכבר כתבתי לעיל טעם למה מברכין ברכות אלו אחר עשייתן והגה"מ כתבו בפ"ז בשם התוס' ואפילו לא שמע קול התרנגול מברך שאין הברכה אלא על האורה שהתרנגול מבחין ונהנה מן האור ולא אמרו שמע קול התרנגול אלא לאפוקי מדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים א"נ לאפוקי חרש וכן סומא לא יברך פוקח עורים כיון שהדבר חסר בגופו עכ"ל והר"ן כתב בפ"ק דפסחים שסדר ברכות הללו שמברכין בשחרית בב"ה ברכות השבח הן על מנהגו של עולם ואפילו לא שמע שכוי מברך עליו וכן בכולן ומנהגן של ישראל תורה היא כך כתב הרמב"ן בליקוטיו אבל הרמב"ם כתב שכל ברכה מהם שלא נתחייב בה אינו מברך אותה וזה שנהגו לברך ברכות אלו כולן זה אחר זה בב"ה בין נתחייבו בהם בין לא נתחייבו בהם טעות הוא בידם עכ"ל הר"ן ז"ל וכיון דאיכא פלוגתא במילתא אין לברך ברכה אא"כ נתחייב בה ונ"ל שטוב לאומרה בלא הזכרת השם :
(א) הלכות ברכת השחר ושאר ברכות ובו ט"ס:
כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה כשלובש יברך מלביש ערומים כשיניח ידיו על עיניו יברך פוקח עורים כשישב יברך מתיר אסורים כשזוקף יברך זוקף כפופים כשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי כשהולך יברך המכין מצעדי גבר כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל בגבורה: הגה או לובש האבנט המפסיק בין לבו לערוה. (ב"י בשם הראב"ד) כשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה. כשיטול ידיו יברך על נטילת ידים. כשירחץ פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו' ויהי רצון וכו' עד בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל שהכל ברכה אחת היא:
(ב) עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצו' שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבה"כ ועונין אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן:
(ג) חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות:
(ד) צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי שלא עשני עבד שלא עשני אשה: הגה ואפי' גר יכול לברך כן [ד"ע] אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה [אבודרה"ם] והנשים מברכות שעשני כרצונו:
(ה) אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים לא יברכנה:
(ו) יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים: הגה אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה:
(ז) יש נוהגים לברך ברכו' אחרות נוספות על אלו וטעות הוא בידם:
(ח) כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן כגון שלא שמע קול התרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר אומר אות' ברכה בלא הזכרת השם: הגה וי"א דאפי' לא נתחייב בהן מברך אותן דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג ואין לשנות [טור ותוס' הרא"ש פרק הרואה ור"ן פ"ק דפסחים וכל בו]:
(ט) לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אע"פ שהוא אומרה דרך תחנונים וי"א שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים ונכון לחוש לסברא ראשונה: הגה אבל המנהג כסברא אחרונה שהרי בימי הסליחות מתפללין הסליחות ואח"כ מברכין על התורה עם סדר שאר הברכו' וכן בכל יום כשנכנסין לב"ה אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואח"כ מברכין על התורה ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות [וכן משמע בתוס' ומרדכי פ"ק דברכות] וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' בשכמל"ו כי לפעמים שוהין עם ק"ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה [טור]:
(1) When a person wakes from his sleep, he says "E-lohay neshamah." When he hears the voice of a cock, one blesses "He who gives understanding." When he gets dressed, he blesses "Who clothes the naked." When he passes his hand in front of his eyes, he blesses "Who gives sight to the blind." When he sits, "Who frees the bound." When he stands, "Who straightens the bowed." When he puts his feet on the ground, he blesses "Who stretches the earth over the water." When he puts on his shoes, "Who provides me with all of my needs." When he goes out, he blesses "Who prepares the steps of man." When he puts on a belt, "Who girds Israel with strength." (Gloss: Or if he wears a sash that is sufficient to separate his heart and groin areas [beit Yosef in the name of the Ravad]) When he puts a hat or turban on his head, he blesses "Who crowns Israel with glory." When he washes his hands, he blesses "regarding the washing of hands." When he washes his face, he blesses "who removes the sleep from my eyes etc." and "may it be Your will etc." until "blessed are You Hashem who bestows loving-kindness on His people Israel." One does not answer 'Amen' after "who removes sleep from my eyes" until he has finished with "bestows loving-kindness on His people Israel," because it is all one single blessing.
(2) Nowadays - because the hands are not [ritually] clean and because the ignorant do not know them [referring to the blessings above] - we have become accustomed to arrange them [the blessings] at the synagogue; we answer 'amen' after them and with that fulfill the obligation.
(3) One must greet each day at least one hundred blessings
(4) One needs to bless every day ("who made me a Jew") ["who did not make me a non-Jew"], (Gloss: and even a convert can bless so (his own words), but he may not say "who did not make me a non-Jew" for behold, he was a non-Jew at the start (Abudarham)), "who did not make me a slave", "who did not make me a woman". And women bless "who made me according to His will" [instead of the last].
(5) If one was premature and blessed "who straightens the bowed" prior to having blessed "who frees the bound", he may not bless it [i.e. the missed blessing in the set order].
(6) There are those who have the practice to bless "who gives strength to the weary", but their words are inappropriate. (Gloss: but the ordinary practice for Ashkenazim is to say it)
(7) There are those who have the practice to bless other blessings in addition to these, but error is in their hands.
(8) All of these blessings, if one is not obligated in one of them - for example that one did not hear the sound of the rooster or that one did not go out or he did not get dressed or did not put on a belt - one says that blessing, but does not mention the Name. (Gloss: and there are those who say that even though one is not obligated in them, one blesses them [all], in that the blessing is not just about oneself, but rather we bless that the Holy One Blessed be He created [for] the needs of the world, and so is the practice, and we do not change [it]. (Tur and Tosafot haRosh chapter "the one who sees" and Ran, first chapter of Pesachim and Kol Bo))
(9) One does not recite [biblical] verses prior to the blessing of the Torah, even though one is saying it in the way of supplications. And there are those who say that there is no concern since one is not saying them other than in the way of supplications. And it is correct to be concerned according to the former opinion. (Gloss: but the practice is according to the latter opinion in that behold on the days of s'lichot [penitential liturgical poems], we pray the s'lichot, and afterwards we bless regarding the Torah along with the order of the rest of the blessings. And so every day when we enter the synagogue, we say a few verses and supplications, and afterwards bless regarding the Torah. And we practice to order the blessing of the Torah immediately after the blessing of "who formed", and we do not change it. (and so is taught in Tosafot and Mordechai, first chapter of Berachot) . And it is good to say in Shacharit after "Hear O Israel, etc." "Blessed be the glorious name of His kingdom forever and ever" for sometimes we delay with the Recitation of the Sh'ma to recite it when it is not its [proper] time, and one fulfills [one's obligation] with this [i.e. an early morning recitation] (Tur))
(א) ברכת שעשה לי כל צרכי תקנוה על נעילת מנעלים דהיחף אינו יכול לעשות צרכיו וצרכי ביתו וכיון דלבש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו דאז הוא מוכן ללכת לכל אשר ירצה וכנזכר ב"שלמי ציבור" וכתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף ב' עמוד ד "כל הח"י ברכות שיש מן על נטילת ידים עד סוף ברכת התורה חייב אדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב הוא בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים על אורות עליונים ואין לבטלם אפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה צריך לברכן בכל יום כולן אף על פי שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום תשעה באב וביום הכיפורים שאז כל העולם יחפים וגם חוץ מברכת על נטילת ידים ואשר יצר דשתים אלו אם לא נתחייב בהן אין לברך עליהם" עד כאן לשונו, מוכח להדיא מדבריו דהאבל יברך שעשה לי כל צרכי מאחר דכל העולם לובשים מנעלים ורק בתשעה באב ויום הכיפורים אף על פי דחולה וחיה לובשים בטלי במעוטייהו ואין כל העולם יכולים למשוך אורות בברכה זו בעבור דאלו המעוטים לובשים מנעלים וכן ב"שלמי ציבור" הכריח מדברי רבינו ז"ל דאבל מברך יעוין שם אמנם הרב החסיד מהר"א שרעב"י ז"ל בספר "דברי שלום" דף ס"ד פירש כונות רבינו ז"ל דבעי שיהיה אותו אדם נהנה על כל פנים באותו דבר שהוא מברך עליו ולכן פסיק ותני דאבל לא יברך כיון דאינו נהנה ובספרי ה' "מקבציאל" הבאתי דבריו וישבתי דקדוק דברי רבינו ז"ל על נכון ופקפקתי בדברי הרב "דברי שלום" הנזכר וטענתי עליו דגם לפי הבנתו הנה האבל גם כן נהנה מזה דאחרים לובשין מנעלים ועושין לו צרכיו מה שאין כן אם יהיו יחפים וכן הסומא מברך פוקח עורים מפני שנהנה מפתיחת עינים של אחרים והעלתי עיקר דהאבל מברך וכן עמא דבר: