Save "How Long Were Bnei Yisrael 

Slaves in Egypt?

by Rabbi Aaron Levitt
"
How Long Were Bnei Yisrael Slaves in Egypt? by Rabbi Aaron Levitt

See these articles for more:

https://alhatorah.org/Duration_of_the_Egyptian_Exile/2 /

http://www.hatanakh.com/sites/herzog/files/herzog/Medan%201.pdf

(יג) וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

(13) And He said to Abram, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and oppressed four hundred years;

(מ) וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

(40) The length of time that the Israelites lived in Egypt was four hundred and thirty years;
(נט) וְשֵׁ֣ם ׀ אֵ֣שֶׁת עַמְרָ֗ם יוֹכֶ֙בֶד֙ בַּת־לֵוִ֔י אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֥ה אֹתָ֛הּ לְלֵוִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּ֣לֶד לְעַמְרָ֗ם אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־מֹשֶׁ֔ה וְאֵ֖ת מִרְיָ֥ם אֲחֹתָֽם׃
(59) The name of Amram’s wife was Jochebed daughter of Levi, who was born to Levi in Egypt; she bore to Amram Aaron and Moses and their sister Miriam.
(ח) וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֧וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו בְּכֹ֥ר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵֽן׃ (ט) וּבְנֵ֖י רְאוּבֵ֑ן חֲנ֥וֹךְ וּפַלּ֖וּא וְחֶצְר֥וֹן וְכַרְמִֽי׃ (י) וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֧ל וְיָמִ֛ין וְאֹ֖הַד וְיָכִ֣ין וְצֹ֑חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִֽית׃ (יא) וּבְנֵ֖י לֵוִ֑י גֵּרְשׁ֕וֹן קְהָ֖ת וּמְרָרִֽי׃ (יב) וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאוֹנָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מָת עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְר֥וֹן וְחָמֽוּל׃ (יג) וּבְנֵ֖י יִשָׂשכָ֑ר תּוֹלָ֥ע וּפֻוָּ֖ה וְי֥וֹב וְשִׁמְרֽוֹן׃ (יד) וּבְנֵ֖י זְבוּלֻ֑ן סֶ֥רֶד וְאֵל֖וֹן וְיַחְלְאֵֽל׃ (טו) אֵ֣לֶּה ׀ בְּנֵ֣י לֵאָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֤ה לְיַעֲקֹב֙ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֔ם וְאֵ֖ת דִּינָ֣ה בִתּ֑וֹ כָּל־נֶ֧פֶשׁ בָּנָ֛יו וּבְנוֹתָ֖יו שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹֽשׁ׃
(8) These are the names of the Israelites, Jacob and his descendants, who came to Egypt. Jacob’s first-born Reuben; (9) Reuben’s sons: Enoch, Pallu, Hezron, and Carmi. (10) Simeon’s sons: Jemuel, Jamin, Ohad, Jachin, Zohar, and Saul the son of a Canaanite woman. (11) Levi’s sons: Gershon, Kohath, and Merari. (12) Judah’s sons: Er, Onan, Shelah, Perez, and Zerah—but Er and Onan had died in the land of Canaan; and Perez’s sons were Hezron and Hamul. (13) Issachar’s sons: Tola, Puvah, Iob, and Shimron. (14) Zebulun’s sons: Sered, Elon, and Jahleel. (15) Those were the sons whom Leah bore to Jacob in Paddan-aram, in addition to his daughter Dinah. Persons in all, male and female: 33.
(ב) שלשים ושלש. וּבִפְרָטָן אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁנּוֹלְדָה בֵין הַחוֹמוֹת בִּכְנִיסָתָן לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם – לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָהּ בְּמִצְרַיִם:
(2) שלשים ושלש THIRTY THREE — But in the enumeration above you will find only thirty-two. The one whose name is omitted is Jochebed who was born “between the walls” just as they entered the border city, as it is said (Numbers 26:59) “Jochebed, the daughter of Levi, whom her mother bore to Levi in Egypt — she was born in Egypt, but she was not conceived in Egypt (Bava Batra 123).
(טז) וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃ (יז) בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ (יח) וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃ (יט) וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם׃ (כ) וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
(16) These are the names of Levi’s sons by their lineage: Gershon, Kohath, and Merari; and the span of Levi’s life was 137 years. (17) The sons of Gershon: Libni and Shimei, by their families. (18) The sons of Kohath: Amram, Izhar, Hebron, and Uzziel; and the span of Kohath’s life was 133 years. (19) The sons of Merari: Mahli and Mushi. These are the families of the Levites by their lineage. (20) Amram took to wife his father’s sister Jochebed, and she bore him Aaron and Moses; and the span of Amram’s life was 137 years.
(א) ושני חיי קהת, ושני חיי עמרם וגו'. מֵחֶשְׁבּוֹן זֶה אָנוּ לְמֵדִים עַל מוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית ט"ו), שֶׁלֹּא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם לְבַדָּהּ הָיוּ, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק; שֶׁהֲרֵי קְהָת מִיּוֹרְדֵי מִצְרַיִם הָיָה, חֲשֹׁב כָּל שְׁנוֹתָיו וּשְׁנוֹת עַמְרָם וּשְׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה, לֹא תִמְצָאֵם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַרְבֵּה שָׁנִים נִבְלָעִים לַבָּנִים בִּשְׁנֵי הָאָבוֹת:

(1) ושני חיי קהת … ושני חיי עמרם וגו׳ AND THE YEARS OF THE LIFE OF KOHATH WERE etc. … AND THE YEARS OF THE LIFE OF AMRAM WERE etc. — From these numbers we may gather regarding the period of residence of the children of Israel, — viz., four hundred years, of which Scripture speaks, that these four hundred years were not passed in Egypt alone, but that they date from the day of Isaac’s birth. You know that Kohath was one of those who went down to Egypt; now reckon all his years (133) although really we should not take into account the years he lived before he went down to Egypt, and the years of Amram, his son (137), and the eighty years of Moses, the latter’s son, which he had attained when the Israelites left Egypt, and you will not find them totaling to four hundred, and in this calculation many years of the sons’ ages are included in those of their fathers (i. e. in such a calculation one must deduct in each instance the father’s age when his son was born since this number is included in the total age of each of these persons) (cf. Rashi on Exodus 12:40)

(א) ויקח עמרם וגו': על כרחנו צריכים אנו לומר שהשמיט הכתוב קצת דורות בין קהת לעמרם, כי במדבר (ג' כ"ח) היו לקהת פקודים במספר כל זכר מבן חדש ומעלה 8600 ולא היו לו רק ארבעה בנים שהעמידו משפחות, הרי לכל אחד מארבעה בני קהת בנים 2150; והנה עמרם לא הוליד רק אהרן ומשה ומרים, ומשה לא הוליד רק שני בנים ואהרן ארבעה, ואיך יתכן שיהיו לעמרם, וכן ליצהר ולחברון ועוזיאל 2150 נפשות בשנה השנית בצאתם מארץ מצרים? לפיכך צריך שנסכים עם I. B. Koppe במאמרו: Israëlitas non 215, sed 430 annos in Aegypto commoratos esse, Gottinga 1777. שאמר (והסכים עמו ראז') כי לוי קהת ועמרם לא היו דורות תכופים זה לזה, אך דורות אחרים היו ביניהם, ולפ"ז יתיישב כמשמעו מספר שלשים שנה וארבע מאות שנה שישבו בני ישראל במצרים, ולפ"ז יובן עוצם רבוי בני ישראל במצרים שלא אמרה תורה שהיה דרך נס ממש. והחכם יאסט (חלק ראשון עמוד ב') אומר כי השמות האלה הנזכרים כאן הם שמות המשפחות, כי יאמר שכל זמן שהיה האב חי על הרוב היו כל צאצאיו לאגודה אחת במשפחה אחת (אעפ"י שלפעמים היו הבנים מתפרדים בחיי אביהם, כגון יצחק וישמעאל בחיי אברהם, ויעקב ועשו בחיי יצחק), ובמות האב היתה המשפחה נחלקת ולפעמים גם אחר מיתת האב לא היתה מתחלקת עד אחר זמן מה. והנה משמעות הפרשה הזאת לפי דעתו היא כי משפחת לוי נשארה בתאר משפחה אחת ונקראת ע"ש לוי משך קל"ז שנים אחרי מות יעקב, ואז אחר זמן שמת לוי נחלקה לשלש משפחות, ע"ש גרשום קהת ומררי. וכן משפחת קהת עמדה לאגודה אחת קל"ג שנים, ואח"כ נחלקה לארבע משפחות. ובזמן יציאת מצרים כבר עברו קל"ז שנים שהיתה משפחת עמרם משפחה אחת, וממנה היו משה ואהרן. והנה אם תחבר שלשת המספרים האלה קל"ז וקל"ג וקל"ז ותוסיף עליהם י"ז שנה שעברו לישראל במצרים קודם מיתת יעקב יהיו בידך תכ"ד שנים, כלומר קרוב לת"ל שנה. לפיכך (הוא אומר) כל מקום שנאמר בן יצהר בן קהת וכיוצא, ענינו מזרע יצהר מזרע קהת.

(1) We are forced to say that Scripture left out some of the generations between Kehat and Amram, for in [Numbers 3:28] the count for Kehat of all the males from a month and up was 8,600, and he only had four sons as his family, so each of those four sons would [have had to] have 2,150 sons. And behold Amram only had Aaron, Moses, and Miriam. Moses only had two sons, and Aaron four, so how is is possible for Amram, Yitzhar, Chevron, and Uziel to have 2,150 souls [each] in the second year after leaving the land of Egypt? Therefore, one must conclude as IB Koppe in his essay, "Israelitas non 215, sed 430 annos in Eagypt commoratos esse," Gottinga 1777, where he said (and Rossenmueller agreed with him) that Levi, Kehat, and Amram were not in sequential generations, but rather other generations were between them. And according to this, one can answer as its plain meaning the number of 430 years that Israel was in Egypt [Exodus 12:40]. And according to this, the powerful procreation of the Israelites in Egypt can be understood, which the Torah did not speak of as an actual miracle. And the wise Jost (Volume 1 page 2) said that the names mentioned here are family names, so it is saying that so long as the father was still alive, the children stayed bonded together as one family for the most part (even though sometimes sons would divide their fathers household, as was the case for Isaac and Ishmael in the lifetime of Abraham, and Jacob and Esau in the lifetime of Isaac), and with the death of the father the family would split, and sometimes even after the death of the father they would not split off until some time. So the plain meaning of this section according to his opinion is that the family of Levi remained one family unit, and was called "Levi" for the span of 137 years after the death of Jacob, and then, after Levi died, the family split into three, the names of which being Gershom, Kehat, and Merari. So, the family of Kehat stayed as one unit for 133 years, and afterward it was split into four families. And at the time of the exodus from Egypt, 137 years had already passed, and the Amram family was one family, of which came Moses and Aaron. So if you add together the three numbers of 137, 133, and 137, and add 17 years on that for how long the Israelites were in Egypt before Jacobs death, you have 424 years, meaning close to 430 years. Therefore (he says) whenever it says "the son of Yitzhar", "the son of Kehat", etc, it means "the descendant of Yitzhar", "the descendant of Kehat".

הואיל משה - בראשית ט״ו:ט״ז

ודור רביעי – נ"ל שאין ספק שמושב ב"י במצרים ת"ל שנה ככתוב, ועבדותם קרוב למאת שנה, ואם המשתעבדים בם הם הרועים (עמ"ש פר' שמות על פסוק ויקם מלך חדש) נמשך זמן מלכותם במצרים שס"ו שנה, וכאן כתב מספר המאות ולא חש להגיד פרטי השנים; אבל איך יתכן זה שאומר ודור רביעי ישובו הנה? תשובתי כי תחת שם דור כשיבוא להורות מדת זמן, נכללו שנות אדם מפורסם מלידתו עד יום מותו, ובבני ישראל היו תמיד אנשים מפורסמים לחכמתם או לגבורתם, והם היו ראשי בית אבותם בימי שעבודם מצרים, וכל משך חייהם נקרא בשם דור, ומצאנו חיי קהת ועמרם יותר על מאה ושלשים שנה, א"כ ת' שנה הן שלשה דורות, ודור רביעי היה מעותד ליכנס לארץ לולי חטאו במרגלים.

English

(ב) שלשים שנה וארבע מאות שנה. בֵּין הַכֹּל, מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד עַכְשָׁו, הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת, מִשֶּׁהָיָה לוֹ זֶרַע לְאַבְרָהָם נִתְקַיֵּם כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיוּ מִשֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים עַד שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי קְהָת מִן הַבָּאִים עִם יַעֲקֹב הָיָה, צֵא וַחֲשֹׁב כָּל שְׁנוֹתָיו וְכָל שְׁנוֹת עַמְרָם בְּנוֹ וּשְׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה, לֹא תִמְצָאֵם כָּל כָּךְ, וְעַל כָּרְחֲךָ הַרְבֵּה שָׁנִים הָיוּ לִקְהָת עַד שֶׁלֹּא יָרַד לְמִצְרַיִם, וְהַרְבֵּה מִשְּׁנוֹת עַמְרָם נִבְלָעִים בִּשְׁנוֹת קְהָת, וְהַרְבֵּה מִשְּׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה נִבְלָעִים בִּשְׁנוֹת עַמְרָם, הֲרֵי שֶׁלֹּא תִמְצָא אַרְבַּע מֵאוֹת לְבִיאַת מִצְרַיִם, וְהֻזְקַקְתָּה לוֹמַר עַל כָּרְחֲךָ, שֶׁאַף שְׁאָר הַיְשִׁיבוֹת נִקְרְאוּ גֵּרוּת וַאֲפִלּוּ בְחֶבְרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (בראשית ל"ה), וְאוֹמֵר "אֶת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" (שמות ו'), לְפִיכָךְ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" מִשֶּׁהָיָה לוֹ זֶרַע, וּכְשֶׁתִּמְנֶה ת' שָׁנָה מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק, תִּמְצָא מִבִּיאָתָן לְמִצְרַיִם עַד יְצִיאָתָן ר"י, וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ (מגילה ט'):

(2) שלשים שנה וארבע מאות שנה FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS — Altogether from the birth of Isaac until now were 400 years, and we must reckon from that event, for only from the time when Abraham had offspring from Sarah could the prophecy (Genesis 15:13) “Thy offspring shall be a stranger” be fulfilled; and there had been 30 years since that decree made at “the convenant between the parts” until the birth of Isaac. It is impossible to say that this means that they were 430 years in the land of Egypt alone, for Kohath was one of those who came into Egypt with Jacob (Genesis 46:11); go and reckon all his years and all the years of Amram his son and the whole eighty years of Moses, the latter’s son, until the Exodus and you will not find that they total to so many; and you must admit that Kohath had already lived many years before he went down to Egypt, and that many of Amram’s years are included in the years of his father Kohath, and that many of the 80 years of Moses are included in the years of his father Amram, so that you see that you will not find 400 years from the time of Israel’s coming into Egypt until the Exodus. You are compelled to admit, even though unwillingly, that the other settlements which the patriarchs made in lands other than Egypt come also under the name of “sojourning as a stranger” (גרות), including also that at Hebron, even though it was in Canaan itself, because it is said, (Genesis 35:27) “[Hebron] where Abraham and Isaac sojourned”, and it says, (Exodus 6:4) “[the land Canaan], the land of their sojournings wherein they sojourned”. Consequently you must necessarily say that the prophecy, “thy offspring shall be strangers… [four hundred years]” began only from the time when he had offspring. And only if you reckon the 400 years from the birth of Isaac will you find that from the time they came into Egypt until the time they left it, was 210 years (as alluded to in Genesis 15:13). This was one of the passages which they altered for king Ptolemy (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:40; Megillah 9a).

ומשום מעשה דתלמי המלך דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו אלקים ברא בראשית (בראשית א, א) אעשה אדם בצלם ובדמות (בראשית א, כו) ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי (בראשית ב, ב) זכר ונקבה בראו (בראשית ה, ב) ולא כתבו בראם הבה ארדה ואבלה שם שפתם (בראשית יא, ז) ותצחק שרה בקרוביה (בראשית יח, יב) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (בראשית מט, ו) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם (שמות ד, כ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה (שמות יב, מ)

The Gemara continues: And this was due to the incident of King Ptolemy, as it is taught in a baraita: There was an incident involving King Ptolemy of Egypt, who assembled seventy-two Elders from the Sages of Israel, and put them into seventy-two separate rooms, and did not reveal to them for what purpose he assembled them, so that they would not coordinate their responses. He entered and approached each and every one, and said to each of them: Write for me a translation of the Torah of Moses your teacher. The Holy One, Blessed be He, placed wisdom in the heart of each and every one, and they all agreed to one common understanding. Not only did they all translate the text correctly, they all introduced the same changes into the translated text. And they wrote for him: God created in the beginning [bereshit], reversing the order of the words in the first phrase in the Torah that could be misinterpreted as: “Bereshit created God” (Genesis 1:1)...

Instead of: “And the residence of the children of Israel, who resided in Egypt, was four hundred and thirty years” (Exodus 12:40), which when read literally is imprecise, for they did not dwell in Egypt that long, they wrote: And the residence of the children of Israel, who resided in Egypt and in other lands, was four hundred years.

סדר עולם רבה פרק ג׳

נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בר' ט"ו:י"ג), ואי זה זרע, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בר' כ"א:י"ב), וביצחק הוא אומר ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (בר' כ"ה:כ"ו), ואבינו יעקב אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וגו' (בר' מ"ז:ט'), הרי ק"צ, נשתיירו שם ר"י שנים, סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד, שנאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה (איוב מ"ב:ט"ז), ואומר ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מ"ב:י'), נמצאת אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת, או יכול כל ד' מאות שנה היו ישראל במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים היה, וכתיב ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה וגו', ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה (שמ' ו'), ופ' שנים של משה הרי ש"נ שנה, אלא מה תלמוד לומר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בר' ט"ו:י"ג), ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום, אלו ימי השעבוד, וענו אתם, אלו ימי העינוי, וכולם ארבע מאות שנה. וימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו), יוסף מת בן ק"י שנה, אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף, ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי, וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל, למצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שמות א' ח'), ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים, אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה, ובני ישראל פרו וישרצו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שמות א' ח'), נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה, ואין השעבוד יותר על כן, ולא פחות מפ"ז שנים כשנותיה של מרים, ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר ויפץ העם וגו' (שמות ה יב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש.

English

(א) כי גר יהיה זרעך. מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה כֵּיצַד? יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב כְּשֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם אָמַר יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, הֲרֵי ק"צ, וּבְמִצְרַיִם הָיוּ מָאתַיִם וְעֶשֶׂר כְּמִנְיַן רְד"וּ, הֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְאִם תֹּאמַר בְּמִצְרַיִם הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת, הֲרֵי קְהָת מִיּוֹרְדֵי מִצְרַיִם הָיָה, צֵא וַחֲשֹׁב שְׁנוֹתָיו שֶׁל קְהָת וְשֶׁל עַמְרָם וּשְׁמוֹנִים שֶׁל משֶׁה שֶׁהָיָה כְּשֶׁיֶָּצְאוּ יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְאַתָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא מֵהֶן כָּל הַשָּׁנִים שֶׁחַי קְהָת אַחַר לֵדַת עַמְרָם וְשֶׁחַי עַמְרָם אַחַר לֵדַת משֶׁה:

(1) כי גר יהיה זרעך THAT THY SEED SHALL BE A STRANGER — From the birth of Isaac until Israel left Egypt was a period of 400 years. How so? Isaac was 60 years old when Jacob was born, and Jacob when he went down to Egypt himself stated, (Genesis 47:9) “The days of the years of my sojournings are a hundred and thirty years”, making together 190 years. In Egypt they were 210 years — corresponding to the numerical value of the word רדו (see Rashi in Genesis 42:2) — making altogether 400 years. If, however, you say that they were in Egypt 400 years — well, Kohath was one of those who went down to Egypt with Jacob; go and add up the years of Kohath (130), those of Amram (137), and the 80 years that Moses was old when Israel left Egypt, and you only have about 350, and you really have to deduct all the years that Kohath lived after Amram was born, and those that Amram lived after the birth of Moses (Megillah 9a).

(א) וַיַּ֣רְא יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ׃ (ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֙מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת׃

(1) When Jacob saw that there were food rations to be had in Egypt, he said to his sons, “Why do you keep looking at one another? (2) Now I hear,” he went on, “that there are rations to be had in Egypt. Go down and procure rations for us there, that we may live and not die.”

בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת־הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

Blessed is the One who keeps his promise to Israel, blessed be He; since the Holy One, blessed be He, calculated the end [of the exile,] to do as He said to Avraham, our father, in the Covenant between the Pieces, as it is stated (Genesis 15:13-14), "And He said to Avram, 'you should surely know that your seed will be a stranger in a land that is not theirs, and they will enslave them and afflict them four hundred years. And also that nation for which they shall toil will I judge, and afterwards they will will go out with much property.'"

(א) ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה. מַגִּיד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ לֹא עִכְּבָן הַמָּקוֹם כְּהֶרֶף עַיִן – בְּט"ו בְנִיסָן בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵצֶל אַבְרָהָם לְבַשְּׂרוֹ, וּבְט"ו בְּנִיסָן נוֹלַד יִצְחָק, וּבְט"ו בְּנִיסָן נִגְזְרָה גְּזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים:
(1) ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה AND IT CAME TO PASS AT THE END OF THE 430 YEARS … EVEN ON THE SELF-SAME DAY — The addition of the latter phrase tells us that as soon as the predetermined end of the bondage arrived the Omnipresent did not detain them even as long as the twinkling of an eye (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:42). For on the fifteenth of Nisan the ministering angels had come to Abraham to announce to him the promised birth of Isaac, and on the fifteenth of Nisan Isaac was born, and on the fifteenth of Nisan the decree “between the parts” relating to Israel’s slavery was made.

מדרש אגדה שמות ד׳:כ״ד

ויהי בדרך במלון. אם דרך למה מלון, אלא מלמד שהיה משה נכנס ויצא ממלון לדרך, ומדרך למלון, והיה מהרהר בדעתו ואומר אם ילך למצרים לגאול את ישראל אם לאו, לפי שהיה מהרהר בדעתו אם אומר הגיע זמן הגאולה, יאמרו בודאי אנו יודעין שהקב"ה אמר שיהא השעבוד ארבע מאות שנה, ועדיין אין עת הגאולה, ואם אומר להקב"ה אנה אני הולך שהרי עדיין לא הגיע ארבע מאות שנה, כעס עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר נתנבא להם יוסף פקד (פקדתי) [יפקוד] (בראשית נ':כ"ד), כלומר מנין פקוד יחסר להם הקדוש ברוך הוא מן השעבוד, ולכך נחסרו ק"ץ שנה כמו פקוד והם צ', כנגד צ' של שרה אמנו שהיתה כשהולידה את יצחק, ומאה שנה כנגד אברהם בעת שהוליד ליצחק:

English

ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית ט״ו:י״ג

… ואין מבני יעקב מי שהאריך ימים יותר מלוי. ותגרע את הקי"ז שנים עד שתגיע לשמונים. וכשנביא בחשבון את השנים שכל אחד מהם חי עם אביו, ונכניס את השנים של זה עם זה, יתקיים לנו התאריך של ר"י שנים. ואשר לארבע מאות שנים, לא כולן היו של ענוי, ואף לא של עבדות, אלא כל שלושת דברים, גרות עבדות וענוי, בכולן יחד היו ת' שנה. ככ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. גרות ועבדות ועינוי, כולן יחד ת' שנה. וזה כמי שאומר: הייתי בבגדאד וכופה ובצרה עשרים שנה. ואפשר שהיה י"ב במקום אחד, שבע במקום אחד ואחת במקום אחר. וכן, "כי גר" - ת' שנים, "ועבדום" - ר"י, "וענו אותם" - פ' שנים. והתאריך הזה נופל על בניו בלבד, ככ': "יהיה זרעך". ולפיכך הוא נחשב מלידת יצחק. ואשר לת"ל שנים, הנסיעות של אברהם נכללות בהן והן השלושים שהזכרנון בפרשת ויקח תרח את אברהם בנו. כי לא נאמר שם, "זרע אברהם", אלא: "ומושב בני ישראל" וישראל הוא יעקב. וכשאומרים: בני פלוני, זה חל על בניו ועל משפחתו, כגון ואלה בני המדינה. והרי זה נופל על (כל) המשפחה (של בני ישראל). ואברהם בכלל בני ישראל. ובאומרו: "אשר ישבו במצרים", רצונו: מחוז מצרים, ומה שהוא תחת שלטונו, מכל הארצות, עד נהר פרת שלפעמים היה שייך למצרים ככ' "ולא הוסיף מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת" וג'. וזה הוא באור קץ (גלות) מצרים.

English
(א) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה, שמשעה שהיה זרע לאברהם נתקיים בו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו יג), ושלשים שנה היה משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק, וכשתמנה ארבע מאות משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנים. זה לשון רש''י. והוא דעת רבותינו (במכילתא כאן). אלא שאינו מתוקן בפירושו כל צרכו, שהרי כתוב (בראשית יב יד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ומעמד בין הבתרים היה אחר כך ימים רבים.
אבל נצטרך לתרץ הענין כמו ששנו בסדר עולם (פרק א) אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר (בפסוק מא) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים חזר לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר (בראשית יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ויהיה ענין הכתוב לומר כי בצאתו מחרן ארץ מולדתו שלא חזר וראה עוד בבית אביו היה בן שבעים וחמש שנה:
ודעתי בדרך הפשט כי ה' אמר לאברהם, ידוע תדע כי טרם תתי לך הארץ הזאת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ימים רבים ארבע מאות שנה, ולא חשש להודיע השלשים, כי אמר לו עוד ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז), להודיעו שלא ישובו מיד בסוף ארבע מאות עד הדור הרביעי שיהיה שלם עון האמורי, ירמוז לשלשים שנה הללו, כי עמדם במדבר ארבעים שנה לא מפני עון האמורי שלא נשלם:
ויהיה שיעור הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים עד שלשים שנה וארבע מאות שנה שישבו שם למלאות להם כן בארץ לא להם הודיענו הכתוב כי עתה בצאתם נשלמה הגלות הנגזרת עליהם והוציאם מעבדות לחירות, לא שיוציאם ממצרים ויהיו עוד גרים בארץ לא להם. ובעבור שכבר הזכיר הענין הזה והודיע בו, לא הוצרך בו להאריך, כי לא בא הכתוב הזה רק להודיע השלשים שנה שנוספו עליהם. ולכך אמר דרך קצרה שהשלימו במצרים ארבע מאות שנה הנאמרים לאברהם אביהם וידועים להם, ועוד שלשים שנה, וחזר ואמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה לגלותם יצאו מארץ מצרים לחירות עולם:
ודומה לו (דברים ב יד) והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד ל''ח שנה, להשלים החשבון, כי לא הלכו מקדש ברנע עד נחל זרד ל''ח שנה, אבל ישבו בקדש שנים רבות, ואח''כ הלכו משם וחזרו לאחור דרך ים סוף, ובשנת ל''ח עברו נחל זרד והנה שיעור הכתוב והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד עד שלשים ושמונה שנה. וכמוהו, אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל יב יב), שיגיע לקצם, לא להם עצמם:
(א) ואמר ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים כי שמר להם הדבר מן העת שגזר עליהם הגלות שיוציאם בלילה הזה בבא הקץ מיד, כי בעתה אחישנה (ישעיה ס כב). או טעמו, ליל שמורים הוא לה', שהוא שומר ומצפה ללילה שיוציאם מארץ מצרים, שהקב''ה מצפה לעת שיהיו ראויים להוציאם משם:
והנה אם נאמר שטעם כי גר יהיה זרעך מעת שיהיה לך זרע, ונתחיל החשבון משנולד יצחק, תהיה עמידתם במצרים מאתים וארבעים שנה כפי הפירוש שהזכרנו גם זה לדעתי איננו דרך הפשט על נכון, שכל ימי אברהם לא יקרא הגלות בזרעו. והנכון שיאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה מן היום הזה. והענין לאמר לו, לא ינחלו בניך הארץ הזאת אשר אני נותן להם מיד, אבל יהיו גרים כמוך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועוד לא ישובו הנה עד הדור הרביעי למלאת ארבע מאות ושלשים. ואם כן תהיה עמידתם במצרים כמו מאתים ועשרים שנה, או קרוב לזה. ואם יהיה חשבון של אותיות רד''ו שמה (בראשית מב ב) מסורת בישראל, יתכן שירמוז ליורדים עצמם, שאחרי מות יעקב יעמדו הם שם מאתים ועשר שנים. ועם י''ז יהיו רכ''ז:
וכבר הזכרתי (בבראשית טו יג) פירוש רבי אברהם (שם) שמאמר כי גר יהיה זרעך בעבדות וענוי עד ארבע מאות שנה מן היום הזה ואמר כי השלשים הנוספים היו מיום צאת אברהם מארצו. והנה יהיה פירוש הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים עד מלאת שלשים שנה וד' מאות שנה להיותם גרים הם ואבותיהם בארץ לא להם:
ועוד אני אומר כי הפשט המחוור מן הכל הוא שנאמר כי הגזרה היתה ארבע מאות שנה מן היום ההוא, כאשר הזכרנו, והשלשים שנה האלו הם תוספת עליהם בעון הדור ההוא כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות וענוי שנה או שנתים והוא יוסיף על חטאתו פשע בהם, יוסיפו עליו שבע על חטאתיו וגלות ויסורין כהנה וכהנה, שאין ענשו הראשון הבטחה לו שלא יענש בעון שיעשה. והנה היה על אברהם אבינו גזרה שיהיה זרעו גר בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ושלא ישובו הנה עד דור רביעי כי לא שלם עון האמרי, ולא היתה לו הבטחה רק באחרי כן יצאו ברכוש גדול, והוא מיד, או מופלג כמה, וגם הוא על תנאי כמו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שיעמיד בדין את הגוי אם עשו כראוי לישראל לפי מעשיהם ולפי הנגזר עליהם. ועוד, שאין שום הבטחה שלא יגרום החטא לבטלה אלא במקום שבועה:
ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ובטלו גם המילה, דכתיב (יחזקאל כ ח) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים וגו', וכתיב (יהושע כד יד) והסירו את אלקים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה', ועל כן ארך גלותם שלשים שנה והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו תפלה. וזה טעם ויאנחו מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם, וישמע אלקים את נאקתם (לעיל ב כג כד), ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי (שם ג ט), וכתיב (דברים כו ז) ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, כי לא היו ראויים להגאל מפני הקץ שבא, אלא שקבל צעקתם ונאקתם מפני הצער הגדול שהיו בו, כאשר פירשתי בסדר ואלה שמות (ב כה):
ולמה יהיה קשה על הראשונים לפרש כי נתארך גלותם על הקץ שלשים שנה, והנה נתארך עליהם ארבעים שנה בחטא המרגלים, כי כל הארבעים שנים ההם היה להם ענוי, כמו שאמר (דברים ח ב) וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך, וכתיב (שם ג) ויענך וירעיבך, והיה להם גלות שלימה בארץ לא להם רק לנחש שרף ועקרב, ולא נתקיים להם ודור רביעי ישובו הנה, כי בארבעים שנה נתחלף הדור ההוא בודאי שכבר נולד, אבל החטאים גרמו הכל ואפשר שהיה זה סבת בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם לביאת משה רבנו, וכמו שהזכירו רבותינו (סנהדרין צב:), כי הם מנו ולא טעו, ועונותיו ילכדונו את הרשע (משלי ה כב). והקב''ה ימחול לנו על כל חטא ושגיאה:

These are some of the central points of dispute (נקודות המחלוקת) between the various exegetes:

  • Collapse All

    Shemot 6 and other Biblical genealogies
    • Complete list of generations – most commentators.
    • Missing generations – Shadal, Hoil Moshe.
  • Yocheved's age when she gave birth to Moshe

    • 130 – Seder Olam Rabbah.
    • 73 or anything in between 36 and 130 – Ramban.
    • 58 – Ralbag.
    • Possibly younger – Demetrius, Shadal, Hoil Moshe.
  • 400 years

    • All in Egypt – Shadal, Hoil Moshe.
    • Total of Canaan and Egypt – Seder Olam et al, R. Saadia et al, most commentators.
    • Only the original plan – Mekhilta DeRabbi Yishmael, Pesikta DeRav Kahana, Tanchuma.
  • 430 years

    • All in Egypt – Shadal, Hoil Moshe.
    • Total of Canaan and Egypt – Seder Olam et al, R. Saadia et al, most commentators.
    • Only the original plan – Pirkei DeRabbi Eliezer.
  • 400 vs. 430

    • 400 is a round number – Abarbanel, Hoil Moshe.
    • 400 doesn't include extra years of fourth generation – Ramban.
    • 400 begins with birth of Yitzchak and 430 starts with Covenant – Seder Olam Rabbah et al.
    • 400 begins with birth of Yitzchak and 430 starts with departure from Ur – R. Saadia et al.
    • 430 includes a 30 year penalty for bad behavior – Ramban, Abarbanel.
  • Chronological order of Bereshit stories

    • Achronology and Covenant happened earlier – Seder Olam Rabbah et al.
    • Chronological order – R. Saadia, Ibn Ezra, Ramban, Ralbag.
  • Years in Egypt

    • 430 – Rashba, Shadal, Hoil Moshe.
    • 240 – Jubilees, Abarbanel.
    • 225 – Ralbag.
    • 220 – Ramban.
    • 215 – Demetrius, Josephus.
    • 210 – Seder Olam Rabbah et al., R. Saadia et al.
  • "וְדוֹר רְבִיעִי"

    • Literal generation – most commentators.
    • Lifespan – Hoil Moshe.
    • Generations of Amorites – Rashbam, Ramban.
    • Did Hashem change his mind regarding the original time frame for the slavery?

      • No – Seder Olam et al, R. Saadia et al, Shadal, Hoil Moshe.
      • Yes:
        • He hastened the redemption – Mekhilta DeRabbi Yishmael, Pesikta DeRav Kahana, Tanchuma, Pirkei DeRabbi Eliezer, Ralbag.
        • He postponed the redemption – Ramban, Abarbanel.
    • Children of Israel's behavior in Egypt

    • Duration of actual slavery

      • 300+ years – possibly Shadal.
      • 147 – Jubilees.
      • 86-116 – Seder Olam Rabbah.
      • 86 – Shir HaShirim Rabbah, Rashi.
      • 80 – R. Saadia.
    • Israelite population growth

      • Supernaturally high – Ramban, most commentators.
      • High, but more natural rate – Shadal.

פסיקתא דרב כהנא החודש ה׳:ז׳

קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב':ח'). ר' יהוד' ור' נחמי' ורבנין. ר' יהודה א' קול דודי הנה זה בא, זה משה. בשעה שבא משה וא' לישר' בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו, רבינו משה, היאך אנו נגאלין, לא כך אמ' הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בר' ט"ו:י"ג), והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר. א' להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב':ח'), מדלג על הקיצים ועל החשבונות ועל העיבורים, ובחדש הזה אתם נגאלין, החדש הזה לכם ראש חדשים (שמ' י"ב:ב'). ור' נחמיה א' קול דודי הנה זה בא (שה"ש ב':ח'), זה משה, בשעה שבא ואמ' לישר' בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו, רבינו משה, היאך אנו נגאלין וארץ מצר' מלאה מטנופת ע"ז שלנו. א' להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע"ז שלכם, אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. ואין הרים אלא בתי ע"ז, היך מה דאת א' על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו (הושע ד':י"ג). ורבנין אמרין קול דודי הנה זה בא (שה"ש ב':ח'), זה משה, בשעה שבא ואמר לישר' בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו, רבינו משה, היאך אנו נגאלין ואין בידינו מעשים טובים. א' להן, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט, בצדיקים שבכם כגון עמרם ובית דינו. ואין הרים וגבעות אלא בתי דינין, היך מה דאת אמר אלכה וירדתי אל ההרים (שופטים י"א:ל"ז). א"ר יודן עבדות וגירות בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בר' ט"ו:י"ג), אפילו על איספיטלית שלהם.

English
ולוי האריך ימים על כלם. וא"כ נמצא שלא עבדו אלא קי"ו שנה, דהא יוסף בן ל' שנה בעמדו לפני פרעה, ובאותו זמן היה לוי בן ל"ד, דהא בששה שנים נולדו כולם, חוץ מבנימין, הוצא מהם ב' שנים עד שנולד לוי, שהוא שלישי לראובן, נמצא שהיה לוי גדול מיוסף ד' שנים. ואח"כ היה ז' שני השובע ושנתים רעב, וכשעברו ב' שנים משני הרעב באו למצרים. ובאותו זמן היה לוי בן מ"ג, וקל"ז שנים היה כשמת. צא מהן מ"ג, אז נשארו עדיין צ"ד שנים מלוי שלא התחיל השיעבוד. ורד"ו שנים היו במצרים. צא מרד"ו צ"ד שנים של לוי, שלא התחיל השיעבוד, נמצא שלא נשתעבדו אלא קי"ו:
And Leivi outlived all of them. If so, it means that they were enslaved only 116 years. For [it says in Bereishis 41:46 that] Yoseif was 30 years old when he stood before Pharaoh, and [we know that] Leivi was then 34 — since all the sons of Yaakov were born within a 6-year period, except for Binyamin. Thus we subtract [from these 6 years] 2 years until Leivi was born, as Leivi was the third child after Reuven, and it means that Leivi was four years older than Yoseif [who was born last]. After [Yoseif stood before Pharaoh] there were seven years of bounty and two of famine, after which the B’nei Yisrael came to Egypt. At that time Leivi was 43 [34 plus 9], and he lived until 137. Subtract 43 from 137, and we are still left with 94 years of Leivi’s lifetime, during which the enslavement did not begin. Now, the B’nei Yisrael were in Egypt for 210 ( רדו ) years. Subtract Levi’s 94 years from these 210, and the result is that they were enslaved only 116 years.