Niddah D'Rabbanan

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר רב התקין רבי: בשדות ראתה יום אחד, תשב ששה. והוא שנים, תשב ששה. והן שלשה תשב, שבעה נקיים. אמר ר' זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים אדבריה רבא לרב שמואל, ודרש קשתה שני ימים ולשלישי הפילה תשב שבעה נקיים קסבר אין קשוי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. א"ל רב פפא לרבא: מאי אריא קשתה שני ימים אפילו משהו בעלמא דהא א"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים, א"ל אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא היכא דאחמור אחמור היכא דלא אחמור לא אחמור.

Niddah 66a:16-21

Rav Yosef said in the name of Rav Yehuda who said in the Name of Rav: Rebbi enacted this in in the fields: If she saw one day, she waits six. Two, she waits six. Three, she waits seven clean days. Rav Zeira said: The daughters of Israel took it upon themselves that if they see even a drop of blood the size of a mustard seed, they wait seven clean days.

רש"י על נדה ס״ו א:מ״ו-ס׳

בשדות - מקום שאין בני תורה ואינן יודעות למנות פתח נדות מתי הן ימי נדה מתי הן ימי זוב: ששה והוא - כדין תורה ושמא בימי נדה הוא: שנים תשב ששה והן - לחומרא שמא ראשון סוף זוב ושני תחלת נדה וצריכה עוד ששה אבל שלשה דאילו הוה ימי זיבה צריכה ז' נקיים השתא נמי תשב שבעה נקיים שמא בימי זיבה עומדת: קשתה שנים - וראתה בימי זוב: איסורא - דאפי' היכא דלא אחמור תשב על כרחה מן התורה:

Rashi on Niddah 66a:46-60

...

תוספות על נדה ס״ו א:מ״ו-ס׳

שנים תשב ששה. שמא ראתה יום ראשון דם ירוק ואינו מן המנין:

Tosafot on Niddah 66a:46-60

...

ברכות ל״א א:ה׳-ח׳

תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה והיכי דמי הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דרבי זירא דאמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים רבא אמר כי הא דרב הושעיא דאמר רב הושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר

Berakhot 31a:5-8

We learned in the mishna that it is appropriate to stand and begin to pray from an atmosphere of gravity. Regarding this, the Sages taught: One may neither stand and begin to pray, directly from involvement in judgment nor directly from deliberation over the ruling in a matter of halakha, as his preoccupation with the judgment or the halakhic ruling will distract him from prayer. Rather it is appropriate to pray directly from involvement in the study of a universally accepted conclusive halakha that leaves no room for further deliberation and will not distract him during prayer. And the Gemara asks: What is an example of a conclusive halakha? The Gemara offers several examples: Abaye said: One like this halakha of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said: The daughters of Israel were stringent with themselves; to the extent that even if they see a drop of blood corresponding to the size of a mustard seed she sits seven clean days for it. By Torah law, a woman who witnesses the emission of blood during the eleven days following her fixed menstrual period is not considered a menstruating woman; rather she immerses herself and is purified the next day. However, the women of Israel accepted the stringency upon themselves that if they see any blood whatsoever, they act as it if were the blood of a zava, which obligates her to count seven more clean days before becoming ritually pure (see Leviticus 15:25). Citing an additional example of a conclusive halakha, Rava said: One like this halakha of Rav Hoshaya, as Rav Hoshaya said: A person may employ artifice to circumvent obligations incumbent upon him in dealing with his grain and bring it into the courtyard in its chaff so that his animal will eat from it, and the grain is exempt from tithes. Halakha dictates that one is obligated to tithe grain that has been threshed and piled, regardless of the ultimate purpose for which the grain was intended. By Torah law, one is exempt from tithing grain that was not threshed and is therefore still in its chaff. By rabbinic law, one is prohibited from eating this grain in the framework of a meal. Feeding animals is permitted without first tithing that grain.

בית הבחירה (מאירי) מסכת ברכות דף לא עמוד א

וכן לא יעמוד להתפלל מתוך דברים בטלים ולא מתוך דבר הלכה עמומה שאפשר שיטריד מחשבתו בבלבולה בשעת תפלתו אלא מתוך מחשבה פנויה ומיוחדת לתפלה ואם נפטר מתוך הלכה פסוקה שאין בה מחלוקת ולא משא ומתן אף על פי שהם דברים מחודשים עומד ממנה לתפלה ואין בכך כלום ובתלמוד המערב אמרו מתוך סוף דין הלכה כלומר פסק הלכה וגמר דין שלה עד שלא יהא לבו עוד טרוד בה:

נדה ס״ז ב:י״ד-ט״ו

אמר ליה רב פפא לרבא ולאביי מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשביעאה

Niddah 67b:8

...

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״א:א׳-ד׳

(א) כָּל שֶׁאָמַרְנוּ בְּנִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת הוּא דִּין תּוֹרָה. וּכְמִשְׁפָּטִים אֵלּוּ הָיוּ עוֹשִׂין כְּשֶׁהָיוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל מְצוּיִין וְהָיוּ שָׁם חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁמַּכִּירִים הַדָּמִים וְאִם נוֹלַד לָהֶם סָפֵק בִּרְאִיּוֹת אוֹ בִּימֵי נִדָּה וְזִיבָה יַעֲלוּ לְבֵית דִּין וְיִשְׁאֲלוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָה תּוֹרָה עֲלֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז ח) "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין", בֵּין דַּם נִדָּה לְדַם זִיבָה. וּבְאוֹתָן הַיָּמִים הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נִזְהָרוֹת מִדָּבָר זֶה וּמְשַׁמְּרוֹת וִסְתוֹתֵיהֶן וְסוֹפְרוֹת תָּמִיד יְמֵי הַנִּדָּה וִימֵי הַזִּיבָה:

(ב) וְטֹרַח גָּדוֹל יֵשׁ בְּמִנְיַן הַיָּמִים וּפְעָמִים רַבּוֹת יָבוֹאוּ לִידֵי סָפֵק. שֶׁאֲפִלּוּ רָאֲתָה הַבַּת דָּם בְּיוֹם הַלֵּדָה מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם מַתְחִילִין לִמְנוֹת לָהּ יְמֵי נִדָּה וִימֵי זִיבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּלְפִיכָךְ לֹא תִּטָּמֵא הַבַּת בְּזִיבָה אֶלָּא בַּת עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁאִם רָאֲתָה בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלְדָה הֲרֵי זוֹ נִדָּה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ הֲרֵי עֲשָׂרָה יָמִים. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁמִּתְּחִלַּת רְאִיָּה מַתְחֶלֶת לִמְנוֹת יְמֵי נִדָּה וִימֵי זִיבָה כָּל יָמֶיהָ וַאֲפִלּוּ רָאֲתָה וְהִיא קְטַנָּה:

(ג) וּבִימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא נִסְתַּפֵּק הַדָּבָר הַרְבֵּה בִּרְאִיַּת הַדָּמִים וְנִתְקַלְקְלוּ הַוְּסָתוֹת. לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ בְּכָל הַנָּשִׁים לִמְנוֹת יְמֵי נִדָּה וִימֵי זִיבָה. לְפִיכָךְ הֶחְמִירוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה וְגָזְרוּ שֶׁיְּהוּ כָּל יְמֵי הָאִשָּׁה כִּימֵי זִיבָתָהּ וְיִהְיֶה כָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה סְפֵק דַּם זִיבוּת:

(ד) וְעוֹד הֶחֱמִירוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל עַצְמָן חֻמְרָא יְתֵרָה עַל זֶה. וְנָהֲגוּ כֻּלָּם בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹאָה דָּם אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא טִפָּה כְּחַרְדָּל בִּלְבַד וּפָסַק הַדָּם סוֹפֶרֶת לָהּ שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וַאֲפִלּוּ רָאֲתָה בְּעֵת נִדָּתָהּ. בֵּין שֶׁרָאֲתָה יוֹם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם אוֹ הַשִּׁבְעָה כֻּלָּן אוֹ יֶתֶר מִשֶּׁיִּפְסֹק הַדָּם סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים כְּזָבָה גְּדוֹלָה וְטוֹבֶלֶת בְּלֵיל שְׁמִינִי אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה, אוֹ בְּיוֹם שְׁמִינִי אִם הָיָה שָׁם דֹּחַק כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ:

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 11:1-4

...

מגילה כ״ח ב:ט״ז

אמר ליה ניחא לי דאשמעינן למר אי הכי גמור מיני הא מלתא דאמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים

Megillah 28b:16

The man said to Reish Lakish: It is pleasing for me to serve the Master in this way. Reish Lakish said to him: If so, learn from me this matter that Rabbi Zeira said. In this way you will be considered my disciple, and it will then be appropriate for you to serve me. Jewish women were strict upon themselves in that even if they see a spot of menstrual blood that is only the size of a mustard seed they wait on its account seven clean days before immersing themselves in a ritual bath to purify themselves.

יורה דעה קפ״ג:א׳

אשה שרואה טיפת דם צריכה לישב ז' נקיים. ובו סעיף אחד:
אשה שיצא דם ממקורה בין באונס בין ברצון טמאה והוא שתרגיש ביציאתו ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא טמאה אע"פ שלא יצא לחוץ ואפי' לא ראתה אלא טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים: הגה כאשר יתבאר משפטן לקמן סי' קצ"ו ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה (ריב"ש סימן תכ"ב מביאו ב"י) כי כל הבא על הנדה חייב כרת:

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 183:1

A woman who has a discharge of blood from her uterus, whether due to outside factors or purposefully, is tameh (impure) if she felt it flowing out. If she felt the discharge she is tameh even if the blood did not flow out of her body, and even if she only saw a drop of blood the size of a mustard seed; she must observe seven clean days for it {Rema: as will be explained in Siman 196. And there is no distinction between a married and an unmarried woman with regards to the laws of niddah (Rivash in Siman 425 as brought by Bet Yosef), because all who have intercourse with a niddah are liable for karet.}

טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה קפ״ג:ב׳

אע"פ שלא יצא לחוץ. עיין ריש סימן קפ"ח מדינים אלו. בטור שמא תראה האשה בימי נדתה יש מגיהין ושמא כו' משום קושיות ב"י ולא נייח לי דא"כ לא היה צריך לכתוב אח"כ בין זיבה לנדה אלא הוי ליה למימר כדי שלא תטעה בימי נדה עצמה דזיבה מאן דכר שמיה ע"כ נראה דצ"ל בטור משום שמא יבאו לטעות באיסור כרת החמירו לטמא כל מראה אדום ושמא תראה כו' כנ"ל להגיה ולפי זה דבריו הם מסודרים היטב שעל חשש טעות במראה הדמים החמירו לטמא כל מראה אודם רק שיש חשש עוד מחמת זה שמא תראה אשה כו' וצריכה עוד ז' ימים פירוש עם יום הראי' דם טמא היינו עוד ו' ימים ובאמת אף שכאן מיירי מימי נדה מ"מ צריכה שיהיו נקיים דאם תראה בהם יהיה גם בהם הספק דשמא עד יום האחרון עדיין לא ראתה דם טמא אלא צריך שיהיו הו' ימים שאח"כ נקיים ולפ"ז לא צריכה אלא ו' נקיים מ"ה לא זכר כאן נקיים וכללו במ"ש אחר כך וכדי שלא יבואו לטעות בין ימי נדה לזיבה דשמא בימי זיבה היא וראתה דם טמא ג' ימים וצריכה ז' ימים נקיים דוקא וזהו שסיים הטור תשב עליה ז' נקיים ר"ל בלא יום הראיה כזבה גדולה משא"כ לעיל כ' וצריכה עוד ז' ימים ר"ל בצירוף היום הראיה האחרון שלפניו ופי' דברי רבינו כך הוא דג' חששות יש כאן. הא' במראה דם שיטעו לטהר ע"כ החמירו לטמא כל מראה אודם ועוד חשש לענין ימי נדה כמו שזכרנו על כן היה צריך ו' נקיים ועוד חשש שתטעה בימים בין זיבה לנדה ע"כ צריכה ז' נקיים וא"ל למה לי חשש האמצעי י"ל דמהי תיתי לחשוש לטעות בין נדה לזיבה ע"כ כתב חשש האמצעי דמחמתו צריכה עכ"פ ו' נקיים וא"כ יש מקום לטעות בין נקיים דנדה לנקיים דזיבה ע"כ צריכה בכל מקום שבעה נקיים:

Turei Zahav on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 183:2

...

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה קפ״ג:ב׳:א׳

והוא שתרגיש כו'. היינו מדאורייתא אבל מדרבנן טמאה אע"פ שלא הרגישה כדלקמן סימן ק"צ וכמה דוכתי:

Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 183:2:1

...

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה קפ״ג:ד׳:א׳

שבעה נקיים. היינו מדרבנן אבל מדאורייתא א"צ לישב ז' נקיים אלא זבה גדולה אלא שכדי שלא תבא לידי טעות החמירו חז"ל והצריכו לעולם ז' נקיים ועיין בעט"ז שהאריך בזה אף שאינו נהוג בזמן הזה וכתב לבסוף הארכתי קצת בסימן זה יען כי הוא מקור ויסוד שעליו נבנו כל דיני הנדה הנהוגים בזמן הזה כמו שיתבאר לפנינו עכ"ל ועם כל זה בבירור הדינים כ' וקבלו חז"ל הל"מ שי"א יום אחר ז' ימי נדה ואם ראתה באותן הי"א היא נקראת זבה ואח"כ חוזרת להקרות נדה וכן לעולם ז' ימי נדה ואחד עשר ימי זיבה כו' ימי הנדות ואחריהם ימי הזיבות וכן לעולם כל ימיה וכ"ז מדין תורה עכ"ל וזהו דעת הרמב"ם אבל כבר השיגו עליו כל הפוסקים והסכימו שמשעה שהאשה נעשה זבה גדול' אינה חוזרת לימי נדות עד שתשב ז' נקיים ואין ימי זיבה אלא בי"א הסמוכים לז' שראתה בהם נדות כדאי' בב"י ע"ש וכן דעת הראב"ד ושאר פוסקים לקמן סימן קפ"ט גבי אין האשה קובעת וסתה בימי נדתה וימי זיבתה ע"ש ותימה שהעט"ז גופיה כתב בסי' קפ"ט סל"ב בימי זיבה כיצד כגון שראתה בר"ח וחזרה וראתה בט"ו בו שהיתה עומדת בימים שראויים לזיבה דהיינו בי"א יום שבין נדה לנדה עיין שם כו':

Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 183:4:1

...

ערוך השולחן יורה דעה סימן קפג

סעיף ה

אף על גב דהאידנא אין נ"מ בין נדה לזבה ועוד בזמן הגמ' בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים וקראו לזה הלכה פסוקה [ברכות ל"א א] מ"מ נבאר לפי דין התורה מהו נדה ומהו זבה דהנה שני פרשיות כתיבי במצורע בעניין זה בפרשה ראשונה כתיב [שם טו, יט] ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וגו' והיינו בין שראתה רגע אחת ובין שראתה כל שבעת הימים טובלת ביום השביעי בלילה שנגד יום השמיני, והיא טהורה ואינה צריכה לספור שבעה נקיים רק שתפסוק בטהרה ביום ז' קודם בין השמשות ובלילה טובלת וזהו דין נדה:

סעיף יב

ודע שבעיקר חשבון ימי נדות וזיבות יש להרמב"ם ז"ל שיטה תמוה, שכל הראשונים דחו דבריו ועשו דבריו לדברי שגגה, דהנה רש"י ותוס' וכל רבותינו שוים בדבר דהאשה אחר שנעשית זבה אינה חוזרת לימי נדותה עד שתשב שבעה נקיים, ואימתי נעשית זבה? כשתראה ג' ימים זה אחר זה לאחר ז' ימי נדה שראתה ממש. והרמב"ם כתב בפ"ו [הל' ד'] כל ז' הימים שנקבע לה וסת בתחלתן הם הנקראים ימי נדתה בין ראתה בהם דם בין לא ראתה ומפני מה נקראים ימי נדה מפני שהם ראויים לנדה וכל דם שתראה בהן דם נדה יחשב, וכל י"א יום שאחר הז' הם הנקראים ימי זיבתה, בין ראתה בהם דם בין לא ראתה, ולמה נקראים ימי זיבה? מפני שהן ראויין לזיבה וכל דם שתראה בהם דם זיבה יחשב והזהר בשני שמות אלו שהן ימי נדתה וימי זיבתה, כל ימי האשה מיום שתקבע לה וסת עד שתמות או עד שתקבע לה וסת ליום אחר שיתעקר הוסת הראשון תספור לעולם ז' מתחלת ימי הוסת ואחריהם י"א ואחריהם ז', ואחריהם י"א, ותזהר במניין כדי שתדע בעת שתראה דם אם בימי נדה ראתה או בימי זיבה שכל ימיה של אשה כך הן ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה, אא"כ הפסידה בלידה כמו שיתבאר עכ"ל. ולבד שזהו עצמו דבר פלא הקשו עליו מכמה סוגיות ולפלא שנראה שכך היתה קבלה בידו מזמן הגאונים, שכן נמצא שיטתו כתובה בשם רב שרירא גאון במדרש תנחומא סוף פרשת מצורע ע"ש, ונתתי את לבי ליישב הקושיות בס"ד אך מקודם נבאר בס"ד מה הכריחו לזה:

סעיף יג

ומקודם אני שואל בטובם של כל רבותינו הקדושים דבכמה מקומות בש"ס שחששו לספק שמא עומדת בימי זיבה כמו סוגיא דטועה בפ"ק דערכין, וכן בתקנת רבי בשדות כמו שיתבאר שהחשש הוא שמא היא זבה, וכן בעיקרא דתקנה דבנות ישראל שהחמירו על עצמן לישב תמיד ז' נקיים מפני חשש זיבה, והא בכל התורה כולה אזלינן בתר רוב או בתר חזקה, וכ"ש כשיש שני הדברים ביחד רוב וחזקה, והא רוב נשים יש להן וסתות משלשים יום לשלשים יום או פחות מעט או יותר מעט ואפילו מיעוטא דמיעוטא לא אשכחן נשים שיהיה להם ראיות מעשרה ימים לעשרה ימים, וכ"ש בפחות מזה וכן כל ימי זיבה הן בחזקת טהרה, כדתנן [ל"ח ב] כל י"א יום בחזקת טהרה, וא"כ למה לנו לחוש לימי זיבה כלל? אבל לשיטת הרמב"ם שצריכה למנות כל ימיה ז' ימי נדה, וי"א ימי זיבה אפילו לא ראתה דבזה וודאי הטעות מצויה שצריכה לעולם לדעת החשבון מראשית ראייתה עד סוף ימיה א"ש:

סעיף מב

וכל דינים אלו אינם נוגעים בזמה"ז דאחרי שנתמעטו הלבבות וישראל נתפזרו בארבע רוחות העולם, א"א לכל אשה לעמוד על פתחי נדותה וזיבתה ולכן גם בזמן הש"ס נהגו בנות ישראל לישב על כל טיפה דם ז' נקיים, ואצלינו כולן ספק זבות הן ובלא שבעה נקיים א"א ליטהר, ועכ"ז בארנו הדינים משום יגדיל תורה ויאדיר להבין פתחי נדה וזיבה כפי עיקרי דיני התורה ולכן גם הרמב"ם ז"ל הביאם, אם כי עתה אינם נוגעים למעשה: