(א) שְׁבִיתָה בַּשְּׁבִיעִי מִמְּלָאכָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כא) "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת". וְכָל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה יד) "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה". וּמַה הוּא חַיָּב עַל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אִם עָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן חַיָּב כָּרֵת. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה נִסְקָל. וְאִם עָשָׂה בִּשְׁגָגָה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה:
(1) To rest on the seventh day of the week is a positive command, for it is written: "On the seventh day you shall rest" (Exodus 23:12). Anyone who works on it negates a positive command while transgressing a negative command, for it is written: "You shall do no work" (Exodus 20:10). What penalty does he deserve for doing work? If he did it voluntarily, willfully, he deserves kareth; if he acted in the presence of witnesses who forewarned him, he is stoned; if he acted unintentionally, he must bring a standard sin-offering.
לקוטי שיחות חכ"א ע' 71
פון דעם וואס דער רמב"ם הויבט אן הל' שבת מיט דער מ"ע (אע"פ אז רובם ככולם פון הל' שבת זיינען אינעם ענין פון איר מל"ת...) איז מובן, אז דער עיקר פון שמירת שבת איז ניט דער ענין ההעדר והשלילה פון מלאכה, נאר דער ענין חיובי...
Likkutei Sichos vol.20, p.71; Rabbi Menachem Mendel Schneerson, the Lubavitcher Rebbe
From the fact that the Rambam begins the Laws of Shabbos with the Positive Mitzvah (even though the majority of the Laws of Shabbos concern the Negative Mitzvahs...) is understood that this is to indicate that the primary aspect of keeping Shabbos is not in the refraining from doing "work" (melacha), but in the positive aspect [of resting]...
(א) מֻתָּר לְהַתְחִיל מְלָאכָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת. שֶׁלֹּא נֶאֱסַר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם. אֲבָל כְּשֶׁתֵּעָשֶׂה הַמְּלָאכָה מֵעַצְמָהּ בְּשַׁבָּת מֻתָּר לָנוּ לֵהָנוֹת בְּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת מֵאֵלָיו:
It is permissible to begin the performance of a [forbidden] labor on Friday, even though the labor is completed on its own accord on the Sabbath itself, for the prohibition against work applies only on the Sabbath itself. Moreover, when a task is carried out on its own accord on the Sabbath, we are permitted to derive benefit from what was completed on the Sabbath.
משיחת ליל ערב חגה"ש ה'תשד"מ
כללות ענין ה"מלאכה" קאי על מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, שתוכנם -- לקחת עניני חולין (ימי החול) ולעשות מהם עניני קדושה.
ותכלית השלימות דמלאכה זו -- גמר המלאכה -- הוא ביום השבת, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", שאז יהי' הענין ד"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת."
וזהו התוכן דהלכה זו בדברי הרמב"ם -- "מותר להתחיל מלאכה בערב שבת (סוף זמן הגלות) אע"פ שהיא נגמרת מאלי' בשבת", שהרי בהכרח שגמר המלאכה יהי' ע"י הקב"ה -- "ושב ה"א את שבותך", כאשר הקב"ה יוציא את כל בנ"י מהגלות באופן ד"אתם תלוקתו לאחד אחד בני ישראל."
Shavuos 1984, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, the Lubavitcher Rebbe
The general concept of melacha refers to all our efforts throughout the course of exile, that is, to take mundane matters (i.e., the days of the week), and transform them into holiness.
The ultimate completion of these efforts will be on Shabbos, that is, the Messianic Era, when "those who toil on Erev Shabbos, will eat on Shabbos."
This is the inner meaning of the halacha in Rambam: "It is permissible to begin a melacha on Erev Shabbos" -- that is, at the end of golus -- "even though it will be completed on its own on Shabbos." Hashem will be the One to complete the work, when He brings each and every one of us out of golus.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים.
Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: If only the Jewish people would keep two Shabbatot in accordance with their halakhot, they would be immediately redeemed.
א"ר לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא.
Rav Levi said: If only the Jewish people would keep one Shabbat as it was intended, Moshiach would come immediately.
אֶלָּא שַׁבָּת דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא וְשַׁבַּתָּא דְיוֹמָא מַמָּשׁ לֵית לוֹן פִּירוּדָא.
Shabbos has [2 parts, i.e.,} the entering of Shabbos (i.e., Friday night) and the day of Shabbos -- and there is no disunion between them.
ד"ה אלה תולדות נח, ש"פ בראשית (התוועדות ב'), ה'תנש"א
..דפירוש שתי שבתות הוא שתי השבתות שישנם בכל שבת, מעלי דשבתא ויומא דשבתא... הענין הוא, שמעלי דשבתא (עלית המלכות) בעבודת האדם הוא בירור והעלאת הגוף ונה"ב, תחתון שבאדם, ויומא דשבתא (המשכת ז"א) הוא המשכת הגילוי דנפש האלקית, עליון שבאדם. ועל ידי שישראל שומרים שתי השבתות, שעי"ז נעשה המנוחה (מהענינים המבלבלים מעבודת ה') הן בהתחתון שבאדם והן בהעליון שבאדם, עי"ז נמשך גילוי המנוחה מלמעלה בכל העולמות, בעליונים ובתחתונים, נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים.... והענין הוא, דאהבה ויראה הם (בכללות) העבודה שמצד הנשמה (יומא דשבתא) וקיום מצוות מעשיות היא העבודה שמצד הגוף (מעלי דשבתא)... שאהבת ה' שמצד הנשמה (עליון שבאדם) תומשך בנפש הבהמית ובהגוף (תחתון שבאדם), וכמ"ש ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך (בשני ביתי"ן)... ויתירה מזו – בכל נפשך, שהאהבה מתפשטת בכל הכחות והאברים (וי"ל שהוא כמו הרץ לדבר מצוה), ויתירה מזו – בכל מאדך, שאהבתו את הוי' נמשכת וניכרת גם בחלקו בעולם (בכל מאדך בכל ממונך), וסיום הפרשה הוא וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, שע"י המזוזה שקובע בפתח ביתו ניכר שה' אחד הוא המושל והוא השומר את הבית ואת כל אשר בתוכו, שומר את האדם גם בצאתו מביתו, ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם. ועד"ז הוא לאידך, שקיום המצוות מעשיות (עבודה שמצד הגוף) צ"ל באהבה ויראה (עבודה שמצד הנשמה).... והענין דמעשה המצוות שייך בעיקר לגוף האדם, אלא שבכדי שקיום המצוה תהי' לשמה הוא ע"י האהבה ויראה. וענין זכור ושמור בדיבור אחד שבמנחת שבת הוא שכוונת המצוה (דהנשמה) ומעשה המצוה (דהגוף) הם כולא חד.
Rabbi Menachem Mendel Schneerson, the Lubavitcher Rebbe, Oct. 13, 1990
...The meaning of "two Shabbats" is that each Shabbat contains two Shabbats -- [as the Zohar states,] the night of Shabbos and the day of Shabbos.... The explanation is that in one's personal Divine service, the "night of Shabbos" refers to elevating and refining the body and Animal Soul -- that is, the lowest part of man; while the "day of Shabbos" represents uncovering the G-dly Soul -- that is, the highest part of man. By Israel keeping two Shabbats, this will create menucha (i.e., rest from matters that are distracting in Divine service), both in the lowly and upper aspects of man. This will in turn draw down menucha throughout all the worlds....
The explanation is that love and awe are, in general, the service that comes from the Neshama ("the day of Shabbos"), while the performance of the mitzvos is the service that comes from the body ("the night of Shabbos")... the goal is that the love of Hashem that is derived from the soul (i.e., the upper part of man) should be drawn down into the Animal Soul and the body (i.e., the lower part of man). As the verse states, "You should love Hashem, your G-d, with all your heart"... furthermore, this love should be with "all one's being," which means that one's love of Hashem should be drawn down and become recognizable even in his worldly matters. The following verse states, "you should write them on the doorposts of your home and your entrances," which means that through the mezuzah that one affixes to the entrance to one's home, it becomes apparent that Hashem is One, and He rules over and protects the home and everything within it. He protects the resident even when he leaves his home.
Similarly, with regards to the performance of mitzvos (service that derives from the body), they must be done with love and awe (service that derives from the soul)....
The explanation is that although the performance of mitzvos pertain primarily to one's body, but in order for the mitzvah to be fully properly performed, one must infuse it with love and awe.
This is what "Zachor and Shamor were said in one utterance" means": At the time of Mincha on Shabbos, the kavana (intent) of the mitzvah (i.e., the soul) and the physical act of the mitzvah (the body), become entirely one.