בראשית טז לאור פרשנותו של יוסף אבן כספי
בראשית טז:
א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. ד וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. ח וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. ט וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. יב וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. יג וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי…
טירת כסף, ר' יוסף אבן כספי, עמ' 83: (גדולת אברהם שלא לקח אישה נוספת)
...ידוע כי מנהג הארץ ההיא לקחת איש אחד נשים רבות, עם שגם תורתנו התירה זה לעמנו, ולכן היה מהפלגת קדושת אברהם, אע"פ שגדלה תשוקתו לבנים, שלא נזדווג רק לאשתו הנכבדת, אשר הוא נעזר ממנה לכל עת צורך, גם לא לשפחותיו הנמצאות אתו בבית, ומה טוב מה שאמרו פלוסופי חכמינו 'קיים אברהם כל התורה כלה' (יומא כ"ח), ודי במה שזכרנו מופת שהחמיר על עצמו אף במקום שהתירה אותו התורה העתידה להמסר לכלל ישורון. והנה ביאר כי אברהם לא בקש זה משרה, אבל שמע לקולה כאשר בקשה זה מאתו, ובכלל זה שלום הבית ג"כ שהוא עיקר גדול לכל מבקש שלמות.
רש"י, על פס' ב: (כיצד חשבה שרה להיבנות מהגר?)
"אבנה ממנה" - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי
טירת כסף, ריא"כ, עמ' 84:
אמנם לזה האפשרות הנזכרת, רצוני שתהר העקרה בתתה שפחתה בחיק אישה, הנה אין אנחנו צריכין לתת סבה לזה, כי הנה מבואר שאינו הכרחי אבל אפשרי אמתי, רצוני אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה,
ונכון שיהיה האפשר היותו רחוק ועל המעט, כמו האפשר לא היותו, ואם בשני אלו המעשים (שרה ורחל) יצא לפועל האפשר היותו, מצורף לזה כי שני אלו המאמרים אמרום נשים, ואין רצוני לפרש ולזכור כל מה שאני חושב מאמתת אלו הענינים אבל אזכור דבר אחד לבד, והוא שנכון אצלי שהשם ית' אשר רחמיו על כל מעשיו היה מרחם על העקרה בהשתפך נפשה בזה הפועל הנמרץ, כי תתן שפחתה בחיק אישה, וכמו שכתב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.
טירת כסף, ריא"כ, עמ' 84: (מדוע כועסת שרה על אברהם?)
אמנם מאמר שרה לאברם חמסי עליך הוא מקוצר כי לא נזכר בזה פירוש החמס… והכוונה בזה כי שרה האשימה את אברהם כי לא היה מוחה ביד הגר בראותה הקלאותיה,
ואולי חשדתו שהוא היה מראה לה בסתר הסברת פנים וזולת זה מהשעשועים, והיה זה סבה להקלאותיה…
רמב"ן, על פס' ו: (האם צדקה שרה בעינוי?)
"ותענה שרי ותברח מפניה" - חטאה אמנו בענוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.
ראב"ע, על פס' יב: (מה משמעות הברכה לישמעאל?)
פרא אדם — חפשי בין האדם, כטעם "מי שלח פרא חפשי" (איוב לט ה). והטעם, שלא ימשול בו זר ממשפחתו...ובעבור שהוא פרא – ידו בכל, ובעבור שהוא אדם – ויד כל בו. והנכון בעיני, שיהיה בין האדם כפרא, שינצח הכל בכחו, ואחר כך ויד כל בו. וכן מפורש בדניאל כי היא החיה הרביעית.
טירת כסף, ריא"כ, עמ'86 -85:
אמנם אמרו ידו בכל ויד כל בו, אין דעתי בו כדעת המפרשים הקודמים, כל שכן כדעת א"ע שאמר: שזה נבואה להגר על החיה הרביעית שנלאה דניאל להשיג ענינה, וכבר הודיענו המורה מדרגת הגר, עם היות זה מבואר בעצמו לכל אדם,
ואין ספק אצלי ולא אצל שום אדם רודף אחר האמת, שאלו המלות ועניניהם נגלו להגר השפחה, וכן פי' אמרו: ידו בכל ויד כל בו, לפי דעתי כענין מה שנאמר על צור, רוכלת העמים אל איים רבים, וזה כלל שהוא יקנה סחורות רבות מובאות מכל העולם בארצו, והנכרים יקנו מהסחורות הנמצאות בארצו, כי היד תיוחס אל הקונה והלוקח, ואין ספק שישמעאל וזרעו משלו בקצת הארץ ההוא כמו שמפורש בתורה.
אבל אמרו על פני כל אחיו ישכן, נכון מה שפי' הראב"ע. ודע כי אני מחריש מזכירת פירוש כתובים רבים, להיותי מסכים למה שקדם לי מן המפרשים, כי אין ראוי שאזכרם בספרי זה בסתם, כאלו אני מיחס אותם לעצמי, גם לא אוכל לומר תמיד ונכון מה שאמר פלוני בפי' זה המאמר, כי זה יהיה שטות ובכלל כבר הודעתיך שאין רצוני לשנות דברי זולתי…
מורה נבוכים ח"ב פ"מב: (האם הגר נביאה?)
כבר בארנו כי כל מקום שנזכרה בו ראית 'מלאך' או דבורו שזה אמנם הוא 'במראה הנבואה' או 'בחלום' - יבואר בהם או לא יבואר הכל שוה כמו שקדם. ודע זה והבנהו מאד מאד!...
וממה שהקדמנוהו מצורך ההזמנה לנבואה וממה שזכרנו בשתוף שם 'מלאך' תדע ש'הגר המצרית' אינה נביאה ולא 'מנוח ואשתו' נביאים - כי זה הדיבור אשר שמעוהו או שעלה בדעתם הוא כדמות 'בת קול' אשר יזכרוה ה'חכמים' תמיד והוא ענין אחד ילוה לאיש שאינו מזומן ואמנם יטעה בזה שיתוף השם; והוא העיקר הדוחה רוב הספקות אשר ב'תורה':
בראשית טז:
א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. ד וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. ח וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. ט וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. יב וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. יג וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי…
טירת כסף, ר' יוסף אבן כספי, עמ' 83: (גדולת אברהם שלא לקח אישה נוספת)
...ידוע כי מנהג הארץ ההיא לקחת איש אחד נשים רבות, עם שגם תורתנו התירה זה לעמנו, ולכן היה מהפלגת קדושת אברהם, אע"פ שגדלה תשוקתו לבנים, שלא נזדווג רק לאשתו הנכבדת, אשר הוא נעזר ממנה לכל עת צורך, גם לא לשפחותיו הנמצאות אתו בבית, ומה טוב מה שאמרו פלוסופי חכמינו 'קיים אברהם כל התורה כלה' (יומא כ"ח), ודי במה שזכרנו מופת שהחמיר על עצמו אף במקום שהתירה אותו התורה העתידה להמסר לכלל ישורון. והנה ביאר כי אברהם לא בקש זה משרה, אבל שמע לקולה כאשר בקשה זה מאתו, ובכלל זה שלום הבית ג"כ שהוא עיקר גדול לכל מבקש שלמות.
רש"י, על פס' ב: (כיצד חשבה שרה להיבנות מהגר?)
"אבנה ממנה" - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי
טירת כסף, ריא"כ, עמ' 84:
אמנם לזה האפשרות הנזכרת, רצוני שתהר העקרה בתתה שפחתה בחיק אישה, הנה אין אנחנו צריכין לתת סבה לזה, כי הנה מבואר שאינו הכרחי אבל אפשרי אמתי, רצוני אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה,
ונכון שיהיה האפשר היותו רחוק ועל המעט, כמו האפשר לא היותו, ואם בשני אלו המעשים (שרה ורחל) יצא לפועל האפשר היותו, מצורף לזה כי שני אלו המאמרים אמרום נשים, ואין רצוני לפרש ולזכור כל מה שאני חושב מאמתת אלו הענינים אבל אזכור דבר אחד לבד, והוא שנכון אצלי שהשם ית' אשר רחמיו על כל מעשיו היה מרחם על העקרה בהשתפך נפשה בזה הפועל הנמרץ, כי תתן שפחתה בחיק אישה, וכמו שכתב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.
טירת כסף, ריא"כ, עמ' 84: (מדוע כועסת שרה על אברהם?)
אמנם מאמר שרה לאברם חמסי עליך הוא מקוצר כי לא נזכר בזה פירוש החמס… והכוונה בזה כי שרה האשימה את אברהם כי לא היה מוחה ביד הגר בראותה הקלאותיה,
ואולי חשדתו שהוא היה מראה לה בסתר הסברת פנים וזולת זה מהשעשועים, והיה זה סבה להקלאותיה…
רמב"ן, על פס' ו: (האם צדקה שרה בעינוי?)
"ותענה שרי ותברח מפניה" - חטאה אמנו בענוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.
ראב"ע, על פס' יב: (מה משמעות הברכה לישמעאל?)
פרא אדם — חפשי בין האדם, כטעם "מי שלח פרא חפשי" (איוב לט ה). והטעם, שלא ימשול בו זר ממשפחתו...ובעבור שהוא פרא – ידו בכל, ובעבור שהוא אדם – ויד כל בו. והנכון בעיני, שיהיה בין האדם כפרא, שינצח הכל בכחו, ואחר כך ויד כל בו. וכן מפורש בדניאל כי היא החיה הרביעית.
טירת כסף, ריא"כ, עמ'86 -85:
אמנם אמרו ידו בכל ויד כל בו, אין דעתי בו כדעת המפרשים הקודמים, כל שכן כדעת א"ע שאמר: שזה נבואה להגר על החיה הרביעית שנלאה דניאל להשיג ענינה, וכבר הודיענו המורה מדרגת הגר, עם היות זה מבואר בעצמו לכל אדם,
ואין ספק אצלי ולא אצל שום אדם רודף אחר האמת, שאלו המלות ועניניהם נגלו להגר השפחה, וכן פי' אמרו: ידו בכל ויד כל בו, לפי דעתי כענין מה שנאמר על צור, רוכלת העמים אל איים רבים, וזה כלל שהוא יקנה סחורות רבות מובאות מכל העולם בארצו, והנכרים יקנו מהסחורות הנמצאות בארצו, כי היד תיוחס אל הקונה והלוקח, ואין ספק שישמעאל וזרעו משלו בקצת הארץ ההוא כמו שמפורש בתורה.
אבל אמרו על פני כל אחיו ישכן, נכון מה שפי' הראב"ע. ודע כי אני מחריש מזכירת פירוש כתובים רבים, להיותי מסכים למה שקדם לי מן המפרשים, כי אין ראוי שאזכרם בספרי זה בסתם, כאלו אני מיחס אותם לעצמי, גם לא אוכל לומר תמיד ונכון מה שאמר פלוני בפי' זה המאמר, כי זה יהיה שטות ובכלל כבר הודעתיך שאין רצוני לשנות דברי זולתי…
מורה נבוכים ח"ב פ"מב: (האם הגר נביאה?)
כבר בארנו כי כל מקום שנזכרה בו ראית 'מלאך' או דבורו שזה אמנם הוא 'במראה הנבואה' או 'בחלום' - יבואר בהם או לא יבואר הכל שוה כמו שקדם. ודע זה והבנהו מאד מאד!...
וממה שהקדמנוהו מצורך ההזמנה לנבואה וממה שזכרנו בשתוף שם 'מלאך' תדע ש'הגר המצרית' אינה נביאה ולא 'מנוח ואשתו' נביאים - כי זה הדיבור אשר שמעוהו או שעלה בדעתם הוא כדמות 'בת קול' אשר יזכרוה ה'חכמים' תמיד והוא ענין אחד ילוה לאיש שאינו מזומן ואמנם יטעה בזה שיתוף השם; והוא העיקר הדוחה רוב הספקות אשר ב'תורה':