ראשיתו של אברהם אבינו בפרשנות ימה"ב
מדוע עוזבת משפחת אברם את ביתם?
בראשית יא, כו-לב: תרח
כו וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן. כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט. כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים. כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד. לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן.
בראשית יב: נסיון
א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. זוַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו. ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה. ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. {פ}
בראשית טו,ז: חסד
ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי ה', אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.
כיצד מיישבים את שלוש הסיבות לעזיבת אברהם את ארצו?
יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 71:
...לכן אומר כי זו האמירה לאברהם נכון שהגיעה לו במראה הנבואה, והנה התורה לא הגבילה זמנה, וכבר הודעתיך פירוש אמרם אין מוקדם ומאוחר בתורה, ואיני מונע על כל פנים מה שאמר החכם א"ע בזה הפסוק.
אבל יותר טוב בעיני, שיהיה זה המאמר נאמר לאברהם בהיותו בחרן כי זה המקום, רצוני חרן הוא בגבול ארם נהרים עיר נחור, כי בחרן היה לבן יושב, והנה אברהם אמר עליו: כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (בראשית כ"ד,ד)... וכל סיפור העניין מוכיח כי תרח היה המניע הראשון לצאתם מאור כשדים, כמו שכתוב ויקח תרח וגו' (י"א,ל"א) וכזה כתוב ויקח אברם וגו' (י"ב,ה), וזה כי נראה לי שאברהם אבינו היתה אמת בלבו כאש בוערת, רצוני מה שהשיג מידיעת מציאות השם ית'... והנה הוא ע"ה, היה טוען תמיד על אנשי אור כשדים, עד שגדלה הקטטה בינו לבינם עד שראה בו תרח אביו מעוצם הסכנה שהיו בהיותם יושבים שם בסבת אברהם, וראה בעצתו לברוח משם ולעזוב כל הגליל ההוא, עד שיעבור נהר פרת ויבא לארץ כנען, רק כי כאשר באו לחרן נשארו שם לסבות לא נזכרו, כי אין צורך למו.
ואחר זה המעשה זמן מה, צוהו השם ית' במראה הנבואה שלא ישאר בחרן, אבל ילך לו לארץ כנען, ומי יודע אם לעת כזאת, רצוני אחר מות אביו היתה תחילת נבואת אברהם לא קודם זה.
אמנם מה שכלל בברכת השם לאברהם "ואברכה מברכיך ומקללך אאר" להודיענו בתכלית הקיצור כי רבו שונאיו ורודפיו בזמנו לסבת רדפו אחר האמת, כמו שהוא בכל הזמנים ובכל העמים, וה' רגלי חסידיו ישמר.
אמנם רצה לזכור על כל פנים שהעתקו היה במצות השם, כאשר הפליג עוד במה ששנה "וילך אברם כאשר דבר אליו השם" להודיענו בזה שני עניינים, האחד כי אלו העניינים מההעתק והדומה לו מכל השנויים והתנועות הבחיריות, אין ראוי לאיש לעשותם כי אם עפ"י השם, לכן העם ההולכים בחושך כמה פעמים יצאו ממקום השלוה לחרדה או מחרדה חלושה לעצומה. והשני, כי האדם כשידור בין הרעים ולא ימצא עצה לתקנם, ראוי לו שיעזבם ויברח לו לארץ אחרת, ובזה יהיה אחריתו לברכה כמו שקרה לאברהם אבינו.
ראב"ע, בראשית יב,א:
השם צוה אברהם , ועודנו באור כשדים , שיעזוב ארצו ומקום מולדתו , גם בית אביו;
והטעם ,שידע השם , שתרח , אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען , ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחרי ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן. רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים.
יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 155: מניין מגיע הכלל של "אין מוקדם ומאוחר?"
כבר הודעתיך פעמים רבות כי עניין הנביאים אינו מחויב שיהיה כעניין בעלי העיון, אבל יש עניינים שאינם נכונים אצל בעלי העיון, והם נכונים אצל בעלי הנבואה, ואתה יודע כי בעלי העיון יאמרו תמיד בספריהם "כמו שקדם לנו" או "כמו שאבאר עוד" וכן יאמרו "ואחר שהונח זה נאמר כך וכך" ולא תמצא כמו אלו הלשונות בכל ספרי הנביאים, ואין זה רק שאין זה נכון אצלם לעשות כן, אם שזה העניין הוא מותר בדיבור אצלם, לפי שאינם רק לעורר המעין, אם שהם נמנעים מזה להסתיר סודם או זולת זה מהסבות, ולכן הנביאים אינם שומרים סדור בדבריהם כמו שקדם לנו מן הקדימה והאיחור, וכל זה יסוד העניין להסתיר, ובמקומות לכוונות אחרות מבוארות בספרנו זה.
רמב"ם, הלכות ע"ז, פ"א ה"ג:
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם א-לוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא א-לוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם.
ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:
כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים...
יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 23: היחס בין ההמון לחכם
והנה הוא מפורסם כי הנביאים מצד מאמריהם ומעשיהם היו נקראים בכלל בני דורם שוטים ואוילים, כמ"ש "אויל הנביא משוגע איש הרוח" (הושע ט,ז), ולא היו דבריהם ומעשיהם עניני המשוגעים בבחינת השכל, אבל בבחינת בני דורם בעלי הפרסום… ואין ספק שבכל זמן הרעים רבים מן הטובים והטובים נבזים ושפלים בעיני הרבים, וסבת זה דבריהם ומעשיהם שהם מתנגדים לענייני ההמון, עד שהם בעיני ההמון שוטים ומשוגעים וחסרי דעת, כמו שההמון בעיני החכמים…
יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 88: כיצד הגיע אברהם לידיעת הא-ל?
… כי בהתמדת ההתבודדות תלך ההשגה והשלמות הלוך וגדול… כי שכל האדם בכלל להיותו דבק בחומר ילך אורו הלוך וגדול קו לקו, כעניין הירח בחצי הראשון מן החודש, רצוני שכן הוא בהשתדלות במושכלות…
יוסף אבן כספי, גביע כסף, עמ' טז: האם אברהם היה?
אמרו הנבחרים והיותר חכמים רז"ל: "משה כתב ספרו וספר איוב". ואמרו במקום אחר "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה". כונו בזה כי ספר איוב חבר משה רבינו ע"ה בחכמתו להודיע לנו אמיתות גדולות, כמו שנאמר שנהגו הפילוסופים… שדרך ספור מה שעבר כאלו היה ממש למדנו מן הויכוח ההוא כמה עניינים מן הפילוסופיא המעשית...והשארת הנפש. וכן היה איוב שוה בשוה.
ואין ספק שאדם הראשון היה ונברא ואף כי נח והאבות והשבטים, וחלילה שכונו כי ספר תורתינו בכללו היה שמצד זה חברו שני הספרים האלה ויחסום למשה. אבל כונתם בזה לומר כי ספר תורה כולל גם כן פינות הפילוסופיא המעשית והעיונית. וגם הוא לומר שיש בתורה בקצת מקומות משלים ודמיונים...
מדוע עוזבת משפחת אברם את ביתם?
בראשית יא, כו-לב: תרח
כו וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן. כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט. כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים. כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד. לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן.
בראשית יב: נסיון
א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. זוַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו. ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה. ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. {פ}
בראשית טו,ז: חסד
ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי ה', אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.
כיצד מיישבים את שלוש הסיבות לעזיבת אברהם את ארצו?
יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 71:
...לכן אומר כי זו האמירה לאברהם נכון שהגיעה לו במראה הנבואה, והנה התורה לא הגבילה זמנה, וכבר הודעתיך פירוש אמרם אין מוקדם ומאוחר בתורה, ואיני מונע על כל פנים מה שאמר החכם א"ע בזה הפסוק.
אבל יותר טוב בעיני, שיהיה זה המאמר נאמר לאברהם בהיותו בחרן כי זה המקום, רצוני חרן הוא בגבול ארם נהרים עיר נחור, כי בחרן היה לבן יושב, והנה אברהם אמר עליו: כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (בראשית כ"ד,ד)... וכל סיפור העניין מוכיח כי תרח היה המניע הראשון לצאתם מאור כשדים, כמו שכתוב ויקח תרח וגו' (י"א,ל"א) וכזה כתוב ויקח אברם וגו' (י"ב,ה), וזה כי נראה לי שאברהם אבינו היתה אמת בלבו כאש בוערת, רצוני מה שהשיג מידיעת מציאות השם ית'... והנה הוא ע"ה, היה טוען תמיד על אנשי אור כשדים, עד שגדלה הקטטה בינו לבינם עד שראה בו תרח אביו מעוצם הסכנה שהיו בהיותם יושבים שם בסבת אברהם, וראה בעצתו לברוח משם ולעזוב כל הגליל ההוא, עד שיעבור נהר פרת ויבא לארץ כנען, רק כי כאשר באו לחרן נשארו שם לסבות לא נזכרו, כי אין צורך למו.
ואחר זה המעשה זמן מה, צוהו השם ית' במראה הנבואה שלא ישאר בחרן, אבל ילך לו לארץ כנען, ומי יודע אם לעת כזאת, רצוני אחר מות אביו היתה תחילת נבואת אברהם לא קודם זה.
אמנם מה שכלל בברכת השם לאברהם "ואברכה מברכיך ומקללך אאר" להודיענו בתכלית הקיצור כי רבו שונאיו ורודפיו בזמנו לסבת רדפו אחר האמת, כמו שהוא בכל הזמנים ובכל העמים, וה' רגלי חסידיו ישמר.
אמנם רצה לזכור על כל פנים שהעתקו היה במצות השם, כאשר הפליג עוד במה ששנה "וילך אברם כאשר דבר אליו השם" להודיענו בזה שני עניינים, האחד כי אלו העניינים מההעתק והדומה לו מכל השנויים והתנועות הבחיריות, אין ראוי לאיש לעשותם כי אם עפ"י השם, לכן העם ההולכים בחושך כמה פעמים יצאו ממקום השלוה לחרדה או מחרדה חלושה לעצומה. והשני, כי האדם כשידור בין הרעים ולא ימצא עצה לתקנם, ראוי לו שיעזבם ויברח לו לארץ אחרת, ובזה יהיה אחריתו לברכה כמו שקרה לאברהם אבינו.
ראב"ע, בראשית יב,א:
השם צוה אברהם , ועודנו באור כשדים , שיעזוב ארצו ומקום מולדתו , גם בית אביו;
והטעם ,שידע השם , שתרח , אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען , ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחרי ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן. רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים.
יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 155: מניין מגיע הכלל של "אין מוקדם ומאוחר?"
כבר הודעתיך פעמים רבות כי עניין הנביאים אינו מחויב שיהיה כעניין בעלי העיון, אבל יש עניינים שאינם נכונים אצל בעלי העיון, והם נכונים אצל בעלי הנבואה, ואתה יודע כי בעלי העיון יאמרו תמיד בספריהם "כמו שקדם לנו" או "כמו שאבאר עוד" וכן יאמרו "ואחר שהונח זה נאמר כך וכך" ולא תמצא כמו אלו הלשונות בכל ספרי הנביאים, ואין זה רק שאין זה נכון אצלם לעשות כן, אם שזה העניין הוא מותר בדיבור אצלם, לפי שאינם רק לעורר המעין, אם שהם נמנעים מזה להסתיר סודם או זולת זה מהסבות, ולכן הנביאים אינם שומרים סדור בדבריהם כמו שקדם לנו מן הקדימה והאיחור, וכל זה יסוד העניין להסתיר, ובמקומות לכוונות אחרות מבוארות בספרנו זה.
רמב"ם, הלכות ע"ז, פ"א ה"ג:
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם א-לוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא א-לוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם.
ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:
כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים...
יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 23: היחס בין ההמון לחכם
והנה הוא מפורסם כי הנביאים מצד מאמריהם ומעשיהם היו נקראים בכלל בני דורם שוטים ואוילים, כמ"ש "אויל הנביא משוגע איש הרוח" (הושע ט,ז), ולא היו דבריהם ומעשיהם עניני המשוגעים בבחינת השכל, אבל בבחינת בני דורם בעלי הפרסום… ואין ספק שבכל זמן הרעים רבים מן הטובים והטובים נבזים ושפלים בעיני הרבים, וסבת זה דבריהם ומעשיהם שהם מתנגדים לענייני ההמון, עד שהם בעיני ההמון שוטים ומשוגעים וחסרי דעת, כמו שההמון בעיני החכמים…
יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 88: כיצד הגיע אברהם לידיעת הא-ל?
… כי בהתמדת ההתבודדות תלך ההשגה והשלמות הלוך וגדול… כי שכל האדם בכלל להיותו דבק בחומר ילך אורו הלוך וגדול קו לקו, כעניין הירח בחצי הראשון מן החודש, רצוני שכן הוא בהשתדלות במושכלות…
יוסף אבן כספי, גביע כסף, עמ' טז: האם אברהם היה?
אמרו הנבחרים והיותר חכמים רז"ל: "משה כתב ספרו וספר איוב". ואמרו במקום אחר "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה". כונו בזה כי ספר איוב חבר משה רבינו ע"ה בחכמתו להודיע לנו אמיתות גדולות, כמו שנאמר שנהגו הפילוסופים… שדרך ספור מה שעבר כאלו היה ממש למדנו מן הויכוח ההוא כמה עניינים מן הפילוסופיא המעשית...והשארת הנפש. וכן היה איוב שוה בשוה.
ואין ספק שאדם הראשון היה ונברא ואף כי נח והאבות והשבטים, וחלילה שכונו כי ספר תורתינו בכללו היה שמצד זה חברו שני הספרים האלה ויחסום למשה. אבל כונתם בזה לומר כי ספר תורה כולל גם כן פינות הפילוסופיא המעשית והעיונית. וגם הוא לומר שיש בתורה בקצת מקומות משלים ודמיונים...