יע"ל לסוגיה 17 - "שארה, כסותה ועונתה"

Byיורם Yoram גלילי Galili

בינו לבינה קבוצת המורים

הרעיון המרכזי של הסוגיה:

המקור המקראי שממנו נלמדים חובות הבעל כלפי האישה, מתאר סיטואציה שבה נערה נמכרת על ידי אביה לשפחה במטרה שיום אחד תנשא לאדון (או לבנו). המקור המקראי מדגיש שהאדון חייב לנהוג כ'משפט הבנות' ושאסור לו לגרוע ולהחסיר ממנה את 'שארה, כסותה ועונתה'

הסוגיה דנה בפירושים שונים למושגים המקראיים - כיצד ובאיזה אופן יש לישמם? והאם ניתן וראוי לעקוף את החובות הללו.

מיקום הסוגיה ברצף ההוראה

בפתיחת הפרק החמישי אשר עוסק בחובות בין בני הזוג במהלך חיי הנישואין. סוגיה זו היא חלק מהנושא הרחב של זכויות וחובות הבעל והאשה זה כלפי זה. התורה קבעה חובה זו כמינימלית כלפי אמה, אולם מה משמעותה בחיי הנישואים? נושא זה נדון כאן, וכן בסוגיות נוספות בתכנית.

שלד המהלך של הסוגיה

-הסוגיה פותחת עם הטקסט המקראי אשר ספר שמות יחד עם מדרש ההלכה (מכילתא דר' ישמעאל) שמפרש את הנאמר בספר שמות על אמה עבריה ככלל לכל הבנות הבאות בברית הנישואין.

-בתלמוד הבבלי של מסכת כתובות, מוצגים מספר פירושים שונים ומעניינים למושגים 'שארה כסותה ועונתה'

- בתוספתא של מסכת כתובות ובקטע תלמודי נוסף, מוצגים מקרים בהם נעשו ניסיונות שונים לעקוף את החובות האלו מבחינה משפטית/הלכתית. האם הדבר אפשרי? ראוי?

מושגים, אישים, מונחי לימוד…

אישים

ר' אליעזר בן יעקב,

רב יוסף,

רב הונא,

ר' יהושע בן קורחה (בנו של ר' עקיבא)

מושגים

מכילתא דר' ישמעאל,

משפט הבנות,

מנהג פרסיים,

תוספתא

מונחי הדיון התלמודי

בא ללמד ונמצא למד,

היקש,

מסייע ליה,

דתניא

הרחבות ותוספות

1. פסיקות השו"ע בנושא:

2. תלמוד בבלי ברכות ח' ע"ב: 'אמר רבן גמליאל - בשלושה דברים אוהב אני את הפרסיים. הם צנועים באכילתן, צנועים בבית הכסא וצנועים בדבר אחר'

ברכות ח׳ ב:א׳-כ״ג

ואפילו עטרות ודיבן שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכלא שתא במעלי יומא דכפורי תנא ליה חייא בר רב מדפתי כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי סבר לאקדומינהו אמר ליה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום והזהרו בורידין כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר עד שישחוט את הורידין והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכין בשר אל תחתכו על גב היד איכא דאמרי משום סכנה ואיכא דאמרי משום קלקול סעודה ואל תשבו על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ואל תשבו על מטת ארמית איכא דאמרי לא תגנו בלא קריאת שמע ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא ואיכא דאמרי ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא דרב פפא אזל לגבי ארמית הוציאה לו מטה אמרה לו שב אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין אמר אביי ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא אבל איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא אבל איכא בי כנישתא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט ולא מנח תפילין אבל איכא חד מהנך לית לן בה: תניא אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי השולחן כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה אמר רב אדא בר אהבה מאי קראה וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו: תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר: אני צויתי למקדשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם: רבן גמליאל אומר וכו׳: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל תניא רבי שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה הא גופא קשיא אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אלמא יממא הוא לא לעולם ליליא הוא והא דקרי ליה יום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן יוחי איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה הא גופא קשיא אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אלמא ליליא הוא

Berakhot 8b:1-23

This applies to every verse, even a verse like: “Atarot and Divon and Yazer and Nimra and Ḥeshbon and Elaleh and Sevam and Nevo and Beon” (Numbers 32:3). While that verse is comprised entirely of names of places that are identical in Hebrew and Aramaic, one is nevertheless required to read the verse twice and its translation once, as one who completes his Torah portions with the congregation is rewarded that his days and years are extended. Rav Beivai bar Abaye thought to finish all the Torah portions of the entire year, which he had been unable to complete at their appointed time, on the eve of Yom Kippur when he would have time to do so. But Ḥiyya bar Rav of Difti taught him: It is written with regard to Yom Kippur: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month in the evening, from evening to evening you shall keep your Sabbath” (Leviticus 23:32). The Gemara wonders: And does one fast on the ninth of Tishrei? Doesn’t one fast on the tenth of Tishrei, as the Torah says at the beginning of that portion: “However, on the tenth day of this seventh month is the Day of Atonement; there shall be a holy convocation for you, and you shall afflict your souls” (Leviticus 23:27)? Rather, this verse comes to tell you: One who eats and drinks on the ninth day of Tishrei in preparation for the fast the next day, the verse ascribes him credit as if he fasted on both the ninth and the tenth of Tishrei. Ḥiyya bar Rav of Difti cited this verse to Rav Beivai bar Abaye to teach him that Yom Kippur eve is dedicated to eating and drinking, not to completing the Torah portions one may have missed throughout the year. When Rav Beivai heard this, he thought to read the Torah portions earlier, before they were to be read by the community. A certain unnamed elder told him, we learned: As long as one does not read the Torah portions earlier or later than the congregation. One must read them together with the congregation. As Rabbi Yehoshua ben Levi told his sons: Complete your portions with the congregation, the Bible text twice and the translation once. He also advised them: Be careful with the jugular veins, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as we learned in a mishna with regard to the laws of ritual slaughter: Rabbi Yehuda said: Cutting the trachea and esophagus in the ritual slaughter of a bird does not render the bird kosher until he slaughters the jugular veins as well. While this is not halakhically required, it is appropriate to do so to prevent significant amounts of blood from remaining in the bird. Rabbi Yehoshua ben Levi further advised: And be careful to continue to respect an elder who has forgotten his Torah knowledge due to circumstances beyond his control. Even though he is no longer a Torah scholar, he must still be respected for the Torah that he once possessed. As we say: Both the tablets of the Covenant and the broken tablets are placed in the Ark of the Covenant in the Temple. Even though the first tablets were broken, their sanctity obligates one not to treat them with contempt. An elder who forgot the Torah knowledge he once possessed is likened to these broken tablets. Rava said to his sons three bits of advice: When you cut meat, do not cut it on your hand. The Gemara offers two explanations for this. Some say: Due to the danger that one might accidentally cut his hand, and some say: Due to the fact that it could ruin the meal, as even if one only cut himself slightly, that small amount of blood could still spoil the meat and render it repulsive to eat. And Rava also advised: Do not sit on the bed of an Aramean woman, and do not pass by a synagogue when the community is praying. The Gemara explains: Some say: Do not sit on the bed of an Aramean woman means one should not go to sleep without reciting Shema, as by doing so, it is tantamount to sleeping in the bed of a non-Jew, as his conduct is unbecoming a Jew. Others say: This means that one should not marry a woman who converted, and it is better to marry a woman who was born Jewish. And some say: It literally means that one should not sit on the bed of an Aramean, i.e., a non-Jewish woman. This bit of advice was due to an incident involving Rav Pappa. Rav Pappa went to visit an Aramean woman. She took out a bed and she said to him: Sit. He said to her: I will not sit until you lift the sheets covering the bed. She did so and they found a dead baby there. Had Rav Pappa sat upon the bed, he would have been blamed for killing the baby. From that incident, the Sages said: One is prohibited from sitting on the bed of an Aramean woman. And Rava’s third bit of advice was, do not pass behind a synagogue while the congregation is praying. This statement supports the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: One is prohibited from passing behind a synagogue while the congregation is praying because they will suspect that he does not want to pray, and it is a show of contempt for the synagogue. Abaye introduced several caveats to Rabbi Yehoshua ben Levi’s statement and said:
We only said this prohibition if there is no other entrance to the synagogue, but if there is another entrance, since it is possible that he will simply use the second entrance, they will not suspect him, and the prohibition does not apply.
And we only said this prohibition if there is no other synagogue in the city, but if there is another synagogue, the prohibition does not apply.
And we only said this prohibition when he is not carrying a burden, and not running, and not wearing phylacteries. But if one of those factors applies, the prohibition does not apply. If he is carrying a burden or running, clearly he is occupied with his work. If he is wearing phylacteries, it is evident that he is a God-fearing individual and they will not suspect him. The Gemara cites a statement from a baraita, along the lines of Rava’s advice to refrain from cutting meat on one’s hands: Rabbi Akiva said: In three aspects of their conduct, I like the Medes, and we should learn from their practices. When they cut meat, they cut it only on the table and not on their hands; when they kiss, either as a show of affection or honor, they kiss only the back of the hand and do not give the person being kissed an unpleasant feeling; and when they hold counsel, they only hold counsel in the field so others will not hear their secrets. Rav Adda bar Ahava said: From what verse is this derived? From the verse, “And Jacob sent and he called Rachel and Leah to the field to his flock” (Genesis 31:4); it was only there in the field that he held counsel with them. It was taught in a baraita, Rabban Gamliel said: In three aspects of their conduct, I like the Persians: They are a modest people; they are modest in their eating, they are modest in the lavatory, and they are modest in another matter, i.e., sexual relations. While they have been praised here regarding certain specific aspects of their conduct, the Gemara proceeds to offer another perspective on the Persians based on a verse describing the destruction of Babylonia at the hands of the Persian and Medean armies: “I have commanded My consecrated ones; I have also called My mighty ones for My anger, even My proudly exulting ones” (Isaiah 13:3). Rav Yosef taught a baraita: These are the Persians who are consecrated and designated for Gehenna, for they have been sent by God to carry out his mission of anger, and they will be sent to Gehenna. The Gemara returns to explain the mishna, in which we learned that Rabban Gamliel says: One may recite Shema until dawn. Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel. It was taught in a baraita: Based on Rabban Gamliel’s ruling, Rabbi Shimon ben Yoḥai said: At times, one recites Shema twice at night, once just before dawn and once just after dawn, and he thereby fulfills his obligation to recite Shema, one of the day and one of the night. According to Rabban Gamliel, the Shema that he recited before dawn fulfills his evening obligation and the Shema that he recited after dawn fulfills his morning obligation. This Tosefta is self-contradictory. Initially, you said: At times one recites Shema twice at night. Apparently, the time just after dawn is still night. And then you taught: He thereby fulfills his obligation to recite Shema one of the day and one of the night. Apparently, the time in question is considered day, as otherwise, he would not have fulfilled his obligation to recite Shema during the day. There is an internal contradiction with regard to the status of the time just after dawn. Is it considered day or night? The Gemara answers: No, there is no contradiction. Actually, the time just after dawn, when it is still dark, is considered night and the fact that it is referred to here as day is because there are people who rise from their sleep at that time and, if the need arises, it can be characterized as bekumekha, when you rise, despite the fact that it is still night. Rav Aḥa bar Ḥanina said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai. Some teach this statement of Rav Aḥa bar Ḥanina, in which he ruled that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, with regard to this halakha, which is stylistically similar to the previous halakha. As it was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai said in the name of Rabbi Akiva: At times, one recites Shema twice during the day, once just before sunrise and once just after sunrise, and he thereby fulfills his dual obligation to recite Shema: One, that he recites after sunrise, Shema of the day, and one, that he recites before sunrise, Shema of the night. This baraita is self-contradictory. Initially, you said: “At times one recites Shema twice during the day.” Apparently, the time just before sunrise is considered day. And then you taught: “He thereby fulfills his dual obligation to recite Shema, one of the day and one of the night.” Apparently, the time in question is considered night, as otherwise, he could not thereby fulfill his obligation to recite Shema during the night.