הרעיון המרכזי של הסוגיה:
חכמים הטילו מגבלות על כוחו של הבעל לכפות על אשתו להתגורר במקום מגוריו. הגבלה זו מופיעה במשנה הקובעת שללא הסכמה מפורשת בין בני הזוג, אין הבעל רשאי לכפות על אשתו לעבור איתו למדינה אחרת, וגם אין בידו לכפות על אשתו לעבור למקום מגורים שבו איכות החיים שונה מן המקום שחייתה בו לפני נישואיה. וכך הורו רוב הפוסקים.
הסוגיה שלנו עוסקת במצבים בהם יכולים בני הזוג לכפות על הצד השני להתגורר בארץ ישראל או ירושלים ואף למנוע מבן/בת הזוג לצאת מהם אפילו עד כפיית מתן גט.
זכות זו מבוססת על הקדושה הקיימת בא"י ובירושלים כפי שמובא במדרש תנחומא :
(א) כִּי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי (קהלת ב, ה). וְכִי כָּל בְּנֵי אָדָם הֵיכָן נוֹטְעִין כָּל מַה שֶּׁמְּבַקְּשִׁין. כָּל מַה שֶּׁיִּטַּע אָדָם, בָּאָרֶץ הוּא נוֹטֵעַ, בֵּין פִּלְפְּלִין בֵּין כָּל דָּבָר, אִם יִטַּע אָדָם הֵן עוֹשִׂין, שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מְקוֹם כָּל נְטִיעָה וּנְטִיעָה הֵיכָן הוּא נוֹטֵעַ. אֲבָל שְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה חָכָם, נָטַע כָּל מִינֵי אִילָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָּהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. מַהוּ עֵץ כָּל פֶּרִי, אֹכֶל. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, אֲפִלּוּ פִּלְפְּלִין נָטַע שְׁלֹמֹה בָּאָרֶץ. וְכֵיצַד הָיָה נוֹטְעָן. אֶלָּא שְׁלֹמֹה חָכָם הָיָה וְהָיָה יוֹדֵעַ עִקַּר מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם. לָמָּה, מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ (תהלים נ, ב), מִצִּיּוֹן נִשְׁתַּכְלֵל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כִּדְתַנִּינַן, לָמָּה נִקְרֵאת שְׁמָהּ אֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם. וְהָיָה שְׁלֹמֹה יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא הַגִּיד שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְכוּשׁ, וְנָטַע עָלָיו פִּלְפְּלִין וּמִיָּד הָיוּ עוֹשִׂין פֵּרוֹת. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, נָטַעְתִּי בָּהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. דָּבָר אַחֵר, נָטַעְתִּי בָּהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. כְּשֵׁם שֶׁהַטַּבּוּר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצַע הָאִישׁ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ (יחזקאל לח, יב). וּמִמֶּנָּה מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: מִזְמוֹר לְאָסָף, אֵל אֱלֹהִים ה', דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ (תהלים נ, א). מִנַּיִן, מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ (שם פסוק ב). אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָׁלַיִם, וְהַהֵיכָל בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאֲרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן שְׁתִיָּה לִפְנֵי הָאֲרוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם. וּשְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה חָכָם, עָמַד עַל הַשָּׁרָשִׁין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה לְכָל הָעוֹלָם, וְנָטַע בָּהֶם כָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְעָשָׂה פֵּרוֹת. לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים.
(1) “When you come into the land and plant…” (Leviticus 19:23)This is what is written “And I made for myself gardens and orchards, and planted in them fruit trees of every kind.” (Kohelet 2:5) Doesn’t all humanity plant anything which they desire?! Whatever a man plants in the earth it produces, whether pepper or anything else – if a man plants it, it grows! Rather, people do not know the proper place for each particular plant. But Shlomo, who was wise, planted all manner of trees [as it says “And I made for myself gardens and orchards, and planted in them fruit trees of every kind”]. R’ Yannai said that Shlomo even planted pepper plants, and how did he plant them?! Shlomo was wise and knew the essential foundation of the world. From where? “From Tzion the sum of all (miclal) beauty Gd appears...” (Tehillim 50:2), from Tzion which completed (nishtaclal) the whole world. Why is it called the Foundation Stone? Because the whole world was founded from it. Shlomo knew which ligament extended to Kush and planted pepper on it, and it produced immediately, just as he said “and I planted in them trees of every kind.” Another explanation: “and I planted in them fruit trees of every kind…” Just as the navel is placed in the middle of a man, so is the Land of Israel the navel of the world, as it says “those who sit on the center of the land (Ezekiel 38:12). The land of Israel sits in the middle of the world, and Jerusalem in the middle of the land of Israel, and the Temple in the middle of Jerusalem, and the palace in the middle of the Temple, and the ark in the middle of the palace and the Foundation stone before the palace from which the world was founded. Shlomo, who was wise, understood the roots that went out from it to the whole world and planted on them all types of trees, and therefore he said – I made for myself gardens and orchards.
מיקום הסוגיה ברצף ההוראה
במסגרת הסוגיות העוסקות בגירושין והגורמים להם נלמד גם על שיויון הזכויות שמעניקים חז"ל לאישה כמו לאיש לתבוע גט בגלל מקום מגורים.
שלד המהלך של הסוגיה
בבלי , כתובות: נלמד את המשנה והדיון התלמודי עליה וכן בריתא שמציגה את המצבים השונים והסנקציות האפשריות.
תוספות , כתובות: מציינים שאין חובה לקיים הלכה זו בתקופתם (המאה ה-12-13)
ומדגישים את הייחוד בזכות האישה למנוע מבעלה לצאת מא"י/ ירושלים.
שו"ת הרמב"ם: שאלה העוסקת בניצול לרעה של ההלכה (משיקול כספי) ותשובתו הביקורתית של רמב"ם.
מושגים, אישים, מונחי לימוד…
אישים
בעלי התוספות
רמב"ם
מושגים
הכל מעלין
הכל מוציאין.
תנו רבנן
שו"ת .
מונחי לימוד
לאתויי מאי?
נווה היפה
נווה הרעה.
הרחבות ותוספות
1. קטעים ממאמר בנושא ייחודה של ירושלים:
העיר ירושלים היא נחלת האומה כולה. ולא נחלת קרקע בלבד היא, אלא אף, ובעיקר, נחלת הרוח. רוח האומה היא רוחה של ירושלים. ירושלים היא מקום מושב הסנהדרין הגדולה שממנה יוצאת הוראה לישרא. ולירושלים נושאת האומה את עיניה בתפילה.
2. ירושלים בראי החוק הישראלי
המחוקק הישראלי הדגיש אף הוא את מרכזיותה של ירושלים בחוקים אחדים, החשוב בהם הוא חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל ,קובע את ירושלים כבירת ישראל וכמקום מושבם של נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון. אף יש בו הצהרה בדבר ריבונותה הבלעדית של מדינת ישראל בירושלים:
לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים והנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעיריית ירושלים.
3. השר בנט בשיחה עם חניכי "אחרי!": עם אהבת הארץ, רצון ומאמץ - תגשימו כל חלום (18 דקות)