הרעיון המרכזי של הסוגיה:
קידושי שטר
- כשם שניתן לקדש אשה ע"י כסף/שווה כסף, ניתן לקדשה ע"י שטר (מסמך רשמי), שעליו כתובה אחת מלשונות הקידושין, ואותו מוסר הגבר לאשה. האשה המסכימה למעשה הקידושין לוקחת מן הגבר את השטר. מסירת השטר לאשה והסכמתה לקבלו הן למעשה: מעשה קניין=פעולה המביעה הסכמה ותקפה מבחינה משפטית (כמו חתימה בימינו).
- ניתן לקדש נערה שטרם הגיעה לבגרות (גיל מצוות), בעזרת מסירת שטר הקידושין לאביה וקבלתו ע"י האב
-לא מקדשים נערה שטרם הגיע לגיל הבגרות ללא הסכמתה.
קידושי ביאה
-חז"ל למדו מן התורה, שניתן לקדש ע"י ביאה (יחסי אישות), שמתקיימים בהסכמה מראש לצורך קידושין.
- למרות שהתורה מתירה זאת, חז"ל מתנגדים לקידושין ע"י ביאה ופועלים נגדם. יחד עם זאת, מאחר וזהו כלל מהתורה,אין להם ברירה, אלא לקבל קידושין כאלה ולתת להם תוקף משפטי, אם נעשו.
מיקום הסוגיה ברצף ההוראה
בסוגיה 6 למדנו את ההבדל בין קידושין/אירוסין לבין נישואין. כמו כן, למדנו באופן כללי את דרכי הקידושין ודרכי ההשתחררות מן הקידושין. בסוגיה 7 למדנו ביתר פירוט על קידושי כסף, ובסוגיה זו נלמד ביתר פירוט על קידושין באמצעות שטר ועל קידושין באמצעות ביאה. הסוגיה גם תעסוק בבעיות העולות מקידושין כאלה, ובמקור ההלכתי לסוגי קידושין אלה.
בסוגיה 9 נעבור לעיסוק ביבום וחליצה, שאף הם נובעים מהמקור המשנאי שבסוגיה 6.
שלד המהלך של הסוגיה
קידושין ע" שטר
-ראשית יש להסביר מהו שטר, ומהו היקש (שכן חז"ל לומדים את האפשרות לקדש אשה ע"י שטר, מתוך היקש לדרכי ההשתחררות מן הקידושין, שם נדרש גט=שטר).
-הגמרא נפתחת בברייתא, הגורסת מסירת שטר קידושין לאבי הכלה, וקבלתו ע"י האב, הופך את הקידושין לברי תוקף, גם אם השטר עצמו אינו מגיע לשווי של פרוטה.
- בדיון של הגמרא, מסיק רב נחמן מדברי הברייתא (הדברים מובאים בשמו ע"י רבא), שאם הבת צעירה מגיל מצוות, האב רשאי להחליט האם לקבל או לדחות את הקידושין.
-סתם הגמרא, אינו מסכים עם דברי רב נחמן/רבא, וטןען שגם אם הבת טרם בגרה, היא זו שצריכה להחליט האם לקבל את הקידושין או לדחותם (אין מקדשים אותה בניגוד לרצונה). קבלת שטר הקידושין ע"י האב, היא רק עניין טכני, ונעשיית משום שהבת טרם הגיע לגיל הבגרות ולכן אינה יכולה להתחייב מבחינה משפטית. (ניתן לדמות זאת לימינו, כאשר פעולות משפטיות שונות כגון פתיחת חשבון בנק, נעשות רק בליווי וחתימה של ההורים, עד גיל הבגרות המשפטית).
ההלכה היא כמובן לפי דעת סתם הגמרא.
קידושין ע"י ביאה
-ביאה היא יחסי אישות בין הגבר לאשה. ניתן לקדש ע"י ביאה, בתנאי שיש הסכמה מראש בין הגבר לאשה, שיחסי האישות שעומדים להיעשות, הם לצורך קידושין. הגבר והאשה, צריכים ללכת ולומר ולהביע את ההסכמה הזו בפני שני עדים, לפני ביצוע יחסי האישות.
-האפשרות לקדש ע"י ביאה נלמדה מן התורה עצמה:רבי אבהו מצטט את דברי רבי יוחנן שלמד מן הפסוק בספר דברים שניתן לקדש ע"י ביאה.(" כִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃). פשט הפסוק, עוסק כמובן בעונשו של אדם המקיים יחסי אישות עם אשה נשואה - שניהם ימותו. רב יוחנן דורש את המילים 'בעולת בעל' ומסיק מהן שניתן להפוך לבעלה של האשה (לקדש אותה), ע"י פעולת הבעילה
-התוספתא מבהירה שהקידושין תקפים, רק אם קיימת מראש הסכמה והכרזה על יחסי אישות לצורכי קידושין. אם יחסי האישות נעשו, מבלי שהיתה הסכמה מראש, שזהו אקט קנייני (בעל תוקף משפטי), לא יכולים בני הזוג (או אחד מהם) להחליט לאחר מכן, שזה היה מעשה קידושין.
-כנראה שחכמים התנגדו לקידושין ע"י ביאה (אם כי נאלצו לקבלם, אם נעשו), משום שהדבר הזה נראה להם כפריצות= התנהגות מינית לא ראויה. אנו מסיקים זאת מדברי הגמרא, המספרת על רב שהיה גוזר עונש מלקות על גברים שקידשו ע"י ביאה, משום שקידושין בדרך זו נראו בעיניו כפריצות.
כלומר, מעשה הקידושין היה בתוקף, אך הבעל היה נענש בידי בית הדין.
עוד מוסיפה הגמרא שרב היה גוזר עונש מלקות גם על גברים שהיו מקדשים בשוק, ברחוב, כלאחר יד, ולא במקום פרטי באופן מכובד, וכן גברים שקידשו ללא שידוכין (מבלי לסכם את העניין מראש עם אבי הכלה), משום שבשני המקרים הדבר נחשב בעיניו לפריצות- הפרת הסדר החברתי התקין.
אישים
-רבא
-רב נחמן
מושגים
היקש
שטר
ביאה
ספרי דברים
תוספתא
מונחי הדיון התלמודי
-תנו רבנן
-מנא לן?
-איכא דאמרי
הרחבות ותוספות
-יש לשים לב שתלמידים (ופעמים רבות, לצערנו, לא רק הם) נוטים להתבלבל בין שטר קידושין לבין כתובה! חשוב להבהיר (ולחזור על זה מספר פעמים במהלך השיעור), ששטר (למשל שטר נישואין, או גט, או חוב) הוא כינוי למסמך רשמי.
הכתובה היא אכן שטר, שמוסר הבעל לאשה, ומבטיח את זכויותיה הממוניות של האשה, בזמן הנישואין ולאחריהם. יחד עם זאת, הכתובה לכשעצמה אינה שטר קידושין. הכתובה אינה מקדשת את האשה!
קידושין ע"י שטר, נעשים בשטר יעודי שבו הבעל כותב לאשה את אחת מלשונות הקידושין (למשל: הרי את מקודשת לי והיי לי לאשה). רק הסכמתה של האשה לקבל את שטר הקידושין, הופכת את האשה למקודשת ונותנת תוקף משפטי למעשה הקידושין.
קידושי שטר
- כשם שניתן לקדש אשה ע"י כסף/שווה כסף, ניתן לקדשה ע"י שטר (מסמך רשמי), שעליו כתובה אחת מלשונות הקידושין, ואותו מוסר הגבר לאשה. האשה המסכימה למעשה הקידושין לוקחת מן הגבר את השטר. מסירת השטר לאשה והסכמתה לקבלו הן למעשה: מעשה קניין=פעולה המביעה הסכמה ותקפה מבחינה משפטית (כמו חתימה בימינו).
- ניתן לקדש נערה שטרם הגיעה לבגרות (גיל מצוות), בעזרת מסירת שטר הקידושין לאביה וקבלתו ע"י האב
-לא מקדשים נערה שטרם הגיע לגיל הבגרות ללא הסכמתה.
קידושי ביאה
-חז"ל למדו מן התורה, שניתן לקדש ע"י ביאה (יחסי אישות), שמתקיימים בהסכמה מראש לצורך קידושין.
- למרות שהתורה מתירה זאת, חז"ל מתנגדים לקידושין ע"י ביאה ופועלים נגדם. יחד עם זאת, מאחר וזהו כלל מהתורה,אין להם ברירה, אלא לקבל קידושין כאלה ולתת להם תוקף משפטי, אם נעשו.
מיקום הסוגיה ברצף ההוראה
בסוגיה 6 למדנו את ההבדל בין קידושין/אירוסין לבין נישואין. כמו כן, למדנו באופן כללי את דרכי הקידושין ודרכי ההשתחררות מן הקידושין. בסוגיה 7 למדנו ביתר פירוט על קידושי כסף, ובסוגיה זו נלמד ביתר פירוט על קידושין באמצעות שטר ועל קידושין באמצעות ביאה. הסוגיה גם תעסוק בבעיות העולות מקידושין כאלה, ובמקור ההלכתי לסוגי קידושין אלה.
בסוגיה 9 נעבור לעיסוק ביבום וחליצה, שאף הם נובעים מהמקור המשנאי שבסוגיה 6.
שלד המהלך של הסוגיה
קידושין ע" שטר
-ראשית יש להסביר מהו שטר, ומהו היקש (שכן חז"ל לומדים את האפשרות לקדש אשה ע"י שטר, מתוך היקש לדרכי ההשתחררות מן הקידושין, שם נדרש גט=שטר).
-הגמרא נפתחת בברייתא, הגורסת מסירת שטר קידושין לאבי הכלה, וקבלתו ע"י האב, הופך את הקידושין לברי תוקף, גם אם השטר עצמו אינו מגיע לשווי של פרוטה.
- בדיון של הגמרא, מסיק רב נחמן מדברי הברייתא (הדברים מובאים בשמו ע"י רבא), שאם הבת צעירה מגיל מצוות, האב רשאי להחליט האם לקבל או לדחות את הקידושין.
-סתם הגמרא, אינו מסכים עם דברי רב נחמן/רבא, וטןען שגם אם הבת טרם בגרה, היא זו שצריכה להחליט האם לקבל את הקידושין או לדחותם (אין מקדשים אותה בניגוד לרצונה). קבלת שטר הקידושין ע"י האב, היא רק עניין טכני, ונעשיית משום שהבת טרם הגיע לגיל הבגרות ולכן אינה יכולה להתחייב מבחינה משפטית. (ניתן לדמות זאת לימינו, כאשר פעולות משפטיות שונות כגון פתיחת חשבון בנק, נעשות רק בליווי וחתימה של ההורים, עד גיל הבגרות המשפטית).
ההלכה היא כמובן לפי דעת סתם הגמרא.
קידושין ע"י ביאה
-ביאה היא יחסי אישות בין הגבר לאשה. ניתן לקדש ע"י ביאה, בתנאי שיש הסכמה מראש בין הגבר לאשה, שיחסי האישות שעומדים להיעשות, הם לצורך קידושין. הגבר והאשה, צריכים ללכת ולומר ולהביע את ההסכמה הזו בפני שני עדים, לפני ביצוע יחסי האישות.
-האפשרות לקדש ע"י ביאה נלמדה מן התורה עצמה:רבי אבהו מצטט את דברי רבי יוחנן שלמד מן הפסוק בספר דברים שניתן לקדש ע"י ביאה.(" כִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃). פשט הפסוק, עוסק כמובן בעונשו של אדם המקיים יחסי אישות עם אשה נשואה - שניהם ימותו. רב יוחנן דורש את המילים 'בעולת בעל' ומסיק מהן שניתן להפוך לבעלה של האשה (לקדש אותה), ע"י פעולת הבעילה
-התוספתא מבהירה שהקידושין תקפים, רק אם קיימת מראש הסכמה והכרזה על יחסי אישות לצורכי קידושין. אם יחסי האישות נעשו, מבלי שהיתה הסכמה מראש, שזהו אקט קנייני (בעל תוקף משפטי), לא יכולים בני הזוג (או אחד מהם) להחליט לאחר מכן, שזה היה מעשה קידושין.
-כנראה שחכמים התנגדו לקידושין ע"י ביאה (אם כי נאלצו לקבלם, אם נעשו), משום שהדבר הזה נראה להם כפריצות= התנהגות מינית לא ראויה. אנו מסיקים זאת מדברי הגמרא, המספרת על רב שהיה גוזר עונש מלקות על גברים שקידשו ע"י ביאה, משום שקידושין בדרך זו נראו בעיניו כפריצות.
כלומר, מעשה הקידושין היה בתוקף, אך הבעל היה נענש בידי בית הדין.
עוד מוסיפה הגמרא שרב היה גוזר עונש מלקות גם על גברים שהיו מקדשים בשוק, ברחוב, כלאחר יד, ולא במקום פרטי באופן מכובד, וכן גברים שקידשו ללא שידוכין (מבלי לסכם את העניין מראש עם אבי הכלה), משום שבשני המקרים הדבר נחשב בעיניו לפריצות- הפרת הסדר החברתי התקין.
-
איכא דאמרי- יש אומרים שרב היה גוזר עונש מלקות אפילו על מי שקידש אישה ע"י ביאה לאחר שידוכין (לאחר שסיכם על כך עם אביה), משום שעצם עירוב העדים במעשה כל כך אינטימי כמו יחסי אישות, נראה בעיניו כפריצות.
אישים
-רבא
-רב נחמן
מושגים
היקש
שטר
ביאה
ספרי דברים
תוספתא
מונחי הדיון התלמודי
-תנו רבנן
-מנא לן?
-איכא דאמרי
הרחבות ותוספות
-יש לשים לב שתלמידים (ופעמים רבות, לצערנו, לא רק הם) נוטים להתבלבל בין שטר קידושין לבין כתובה! חשוב להבהיר (ולחזור על זה מספר פעמים במהלך השיעור), ששטר (למשל שטר נישואין, או גט, או חוב) הוא כינוי למסמך רשמי.
הכתובה היא אכן שטר, שמוסר הבעל לאשה, ומבטיח את זכויותיה הממוניות של האשה, בזמן הנישואין ולאחריהם. יחד עם זאת, הכתובה לכשעצמה אינה שטר קידושין. הכתובה אינה מקדשת את האשה!
קידושין ע"י שטר, נעשים בשטר יעודי שבו הבעל כותב לאשה את אחת מלשונות הקידושין (למשל: הרי את מקודשת לי והיי לי לאשה). רק הסכמתה של האשה לקבל את שטר הקידושין, הופכת את האשה למקודשת ונותנת תוקף משפטי למעשה הקידושין.