(י) אֲכִילַת בָּשָׂר וּשְׁתִיַּת יַיִן בְּשַׁבָּת עֹנֶג הוּא לוֹ.
(10) Eating meat and drinking wine is considered delight (oneg).
תלמידי רבינו יונה ברכות י: באלפס
שאינו חובה על האדם שיאכל בשר וישתה יין בשבת שהרי אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות
Rabenu Yonah
It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: When the Temple is standing, rejoicing is only through the eating of sacrificial meat, as it is stated: “And you shall sacrifice peace-offerings and you shall eat there and you shall rejoice before the Lord your God” (Deuteronomy 27:7). And now that the Temple is not standing and one cannot eat sacrificial meat, he can fulfill the mitzva of rejoicing on a Festival only by drinking wine, as it is stated: “And wine that gladdens the heart of man” (Psalms 104:15).
I couldn't find it but Rabbi Aryeh Lebowitz says the Ritva and the Rashbash both take this gemara to mean meat is no longer a chiyuv on Yom Tov. I rely on them! Even though the Rambam says you must. But:
כתב הרמב"ם צריך אדם להיות שמח וטוב לב במועד וכו' עד ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה הכל בפ"ז: ומ"ש רבינו והאנשים אוכלים בשר ושותין יין מסיים הרמב"ם שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ובפרק ערבי פסחים (קח.) ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להם אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להם תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בא"י בבגדי פשתן המגוהצין תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבה"מ קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ועכשיו שאין בה"מ קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. ויש לתמוה על הרמב"ם למה הצריך שיאכלו בשר וישתו יין דהא בברייתא קתני דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר:
ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב ופוק חזי לומר תבלה ותחדש כתב מהרי"ו בפסקיו הביאו רמ"א בא"ח סוף סימן רכ"ג שאין לומר כן על הנעשה מעורות בהמה משום ורחמיו על כל מעשיו, ואף שרמ"א כתב עליו שהוא טעם חלוש היינו מצד שאינו חיוב שבשבילו ימיתו בהמה וכמה עורות יש שכבר מוכן וכמה מתים מאליהם ויכולים להשתמש בעורותיהם ועם כל זה סיים רמ"א שרבים מקפידים על זה, ואיך ימית איש ישראלי בידים בעלי חיים בלי שום צורך רק לגמור חמדת זמנו להתעסק בצידה.
However, I am surprised by the matter itself. We find no hunters other than Nimrod and Esau, and this is not the way of the children of Abraham, Isaac, and Jacob. Go and look, regarding the congratulation “let it be worn out and renewed” – R. Jacob Weil writes in his rulings, cited by Rema in Orah Hayim at the end of §223, that one does not say this on something made of animal skins, because “His mercy extends over all His creations” (Psalms 145:9). And even though Rema writes on this that it is weak reasoning, because it is not necessary for an animal to be killed on his behalf, as there are many pelts and skins that are already prepared, and many of them die of natural causes but can still be used for their pelts. Nevertheless, Rema concludes that many are careful about this. For how can a man of Israel actively kill beasts needlessly, simply to pass his leisure time by engaging in hunting?
ואמנם גם זה אינו ענין לנדון דידן דהתם כשבאו לישוב במקום בני אדם והם באו לידם בחול יהרגם ובשבת ידרסם לפי תומו, והרי כך אמרו שם במסכת שבת תנו רבנן נזדמנו נחשים הרגן בידוע שנזדמנו לו להרגן כו', אבל לרדוף אחריהם ביערות, מקום מעונתן, כשאין רגילין לבוא לישוב אין כאן מצוה ואין כאן רק לרדוף אחר תאות לבו ועצת הנדמה כטביא.
Yet even this is unrelated to the present care, for in that case, when they came into a settled area, a place of human beings, and they are nearby, then during the week one may kill them, and on Shabbat one may trample them innocuously. Indeed, it is stated in Shabbat loc. cit.: “Our Rabbis taught: “If snakes came upon him—if he killed them, then it is known that they came upon him so that he can kill them….” But to chase after them in the forests, the location of their dens, when it is not usual for them to enter settled areas, there is no mitzva, and there is nothing but the pursuit of his heart’s appetites and the counsel of [the evil inclination, which] is compared to a deer.
ומי שהוא איש הצריך לזה ופרנסתו מצידה כזו בזה לא שייך אכזריות והרי שוחטין בהמות וחיות ועופות וממיתים דגים לצורך האדם ומה לי טהורים שיאכל מבשרם ומה לי טמאים שיאכל ויפרנס עצמו מדמי עורותיהן וכל בעלי חיים ניתנו לאדם לכל צרכיו, אבל מי שאין זה לצורך פרנסתו ואין עיקר כוונתו כלל בשביל פרנסתו הוא אכזריות.
A man who needs to do so, whose livelihood is from such trapping, is not cruel. After all, we slaughter livestock, beasts, and birds and kill fish for human consumption, and why should there be a difference between kosher animals whose meat is eaten and unkosher animals through which one earns a living and eats by the sale of their pelts? All creatures were given to man for all his needs. However, for one who does not need this for his livelihood, and whose main intent is not at all for the sake of earning a living, this is cruelty.
This shows you need a good reason to inflict cruelty or kill animals. I think we have none! Interestingly, I can't find it but the malbim says before the flood the plants were so rich we used to be able to thrive on just vegetables, now we need to eat meat and that's why Noach was allowed to. He was right! Protein, B12. Nowadays we can create an even more healthy diet on plants!
Systematic review with meta-analysis on mortality. Shows vegans have a significant protection from death from ischemic heart disease and cancer.
(ט) רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃ (י) י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י ה' אֱלֹקֶיךָ֮ בְּחֹרֵב֒ בֶּאֱמֹ֨ר ה' אֵלַ֗י הַקְהֶל־לִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאַשְׁמִעֵ֖ם אֶת־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֨ר הֵ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן׃... .(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר ה' אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ (טז) פֶּ֨ן־תַּשְׁחִת֔וּן וַעֲשִׂיתֶ֥ם לָכֶ֛ם פֶּ֖סֶל תְּמוּנַ֣ת כָּל־סָ֑מֶל תַּבְנִ֥ית זָכָ֖ר א֥וֹ נְקֵבָֽה׃
(9) But take utmost care and watch yourselves scrupulously, so that you do not forget the things that you saw with your own eyes and so that they do not fade from your mind as long as you live. And make them known to your children and to your children’s children: (10) The day you stood before the LORD your God at Horeb, when the LORD said to Me, “Gather the people to Me that I may let them hear My words, in order that they may learn to revere Me as long as they live on earth, and may so teach their children.” ... (15) For your own sake, therefore, be most careful—since you saw no shape when the LORD your God spoke to you at Horeb out of the fire— (16) not to act wickedly and make for yourselves a sculptured image in any likeness whatever: the form of a man or a woman, ...
וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר בלא תשים דמים:
Likewise, one has a positive duty to remove and guard oneself of any life-threatening obstacle, as it is said "beware and guard your soul". If one did not removed said obstacles, one has cancelled a positive commandment and transgressed "do not bring bloodguilt" (Deut. 22:8).

(יט) כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃
(19) When in your war against a city you have to besiege it a long time in order to capture it, you must not destroy its trees, wielding the ax against them because you may eat of them, but you must not cut them down. Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city?
רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹקִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ, וְלֹא עוֹד שֶׁאַתְּ גּוֹרֵם מִיתָה לְאוֹתוֹ צַדִּיק. מָשָׁל משֶׁה רַבֵּנוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאִשָּׁה עֻבָּרָה שֶׁהָיְתָה חֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יָלְדָה שָׁם בֵּן, גִּדְלָה שָׁם וּמֵתָה שָׁם, לְיָמִים עָבַר הַמֶּלֶךְ עַל פֶּתַח הָאֲסוּרִים, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹבֵר הִתְחִיל אוֹתוֹ הַבֵּן צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּאן נוֹלַדְתִּי, כָּאן גָּדַלְתִּי, בְּאֵיזֶה חֵטְא אֲנִי נָתוּן כָּאן אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ, בַּחֵטְא שֶׁל אִמְּךָ. כָּךְ בְּמשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד, כְּתִיב (דברים לא, יד): הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת.
Look at God's work - for who can straighten what He has twisted? (Ecclesiastes 7:13). When the Blessed Holy One created the first human, He took him and led him round all the trees of the Garden of Eden and said to him: “Look at My works, how beautiful and praiseworthy they are! And all that I have created, it was for you that I created it. Pay attention that you do not corrupt and destroy My world: if you corrupt it, there is no one to repair it after you. And not only that - you cause the death of that tzadik [Moses]. A simile - to what does Moses our teacher can be compared? To a pregnant woman who was incarcerated in a prison and there she gave birth to a son, she raised him there and died there. Some time later, when the king was passing by the entrance of the prison, the son shouted and said: 'My lord the king! I was born here! I was raised here! I don't know what is the sin that keeps me put in here. He answered him: Your mother's sin. It is the same with Moses, as it is written: Behold, the man has become one (Genesis 3:22) and it is written [also] Behold, your day of death is approaching (Deuteronomy 31:14)
My final closing remark is that we're all good people here but as the Stanford prison experiment shows us we can't always trust ourselves to make the right decision in every aspect of life. It's very easy to ignore the things that happen to provide us with the food we eat but as Jews I hope I've shown that the Torah calls upon us from a high place to constantly review our actions and make sure we're doing Hashem's will.
הנה רצה משה ליכנס לארץ ישראל להעביר כחות של איגרת בת מחלת וי"ח אלף רבבות שעמה, שהיה כח בידה להזיק את הבריות, כמבואר בגמרא בפרק (ערבי פסחים דף קי"ב:) בעובדא דר' חנינא בן דוסא שפגעה בלילה ורצתה להזיקו, ואמרה לו אלמלא שהכריזו ברקיע הזהרו בר' חנינא ובתורתו וכו', ואמר גוזרני עליך שלא תהיה בישוב, והניח לה לילי רביעית ולילי שבתות. ותו איתא התם בגמרא שבימי אביי גם כן פגעה בו איגרת בת מחלת וכו', ועשה אביי גם כן כמו ר' חנינא, עיין שם. והנה רצה משה לתקן המכשול זה שהיו שכיחין מזיקים אלו בעולם, ורצה הוא ליכנס לארץ ישראל, כי שם בארץ ישראל יהיה לו זכות ארץ ישראל כדי להעביר הרוח הטומאה הזו מן הארץ, מה שיהיה בסוף הימים רצה משה לתקן עתה. וזה נרמז במלת ואתחנן, שרמז בו מה שיעשה ר' חנינא בסוף הימים, וכן אביי שנקרא נחמני, רצה הוא לתקן בעת ההיא, ואמר מאחר שהחלות להראות את גדלך, דהיינו להגדיל כח הקדושה בעולם, וגם להעביר כח הטומאה וסטרא אחרא בשעה שהכה את המצרים, שהיתה מלובשת בו איגרת בת מחלת ומשריית' כדאיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ב קי"ד ע"ב), ואז היה משה רק בן י"ב שנים (שמו"ר פ"ה ב'). לכן אמר לו מי שמך לאיש (שמות ב' יד), ר"ל הלא קטן אתה ובאותיות השם הרג אותו, כמ"ש הלהרגני אתה אומר, דרשו רז"ל (שמו"ר פ"א ל') שהרגו בשם המפורש. אם כן מאחר שאז החלות להראות את גדלך דייקא, באותיות השם להגדיל כח הקדושה בעולם ולהעביר כח אגרת בת מחלת, ואת יד"ך החזק"ה שהוא בגימטריא קט"ן, שהיה משה אז עדיין קטן כשהתחיל להעביר הממשלה מאגרת בת מחלת מן העולם. ולכן ביקש אעברה נא, רוצה אני לסלק עתה ולהעביר מן הארץ מה שיהיה בסוף הימים, נ"א נוטריקון 'נחמני 'איגרת, ר"ל אביי שהוא נחמני רצה אגרת להזיק, כמ"ש אי לאו דמכרזו הזהרו בנחמני וכו', הרי ששם שלו הוא נחמני, רוצה אני לסלק מה שיסלק נחמני, דהיינו מחנות אגרת בת מחלת. וזה הנצחון להעביר קליפת טומאתה הוא דוקא אם אכנס לארץ ישראל, שאז יועיל לי זכותא דארץ ישראל. והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל על דרך גמרא סנהדרין (דף י"ז:) כל רב ומר מבבל, כל רבי מארץ ישראל. נמצא אביי שהיה אמורא נקרא רב. לכך רמז לו הקב"ה רב לך, ר"ל מה שיזכה אמורא לבסוף, אתה רוצה לתקן בזה הדור, אבל אי אפשר לך, משום שכבר מוכן לאביי ספרו של אדם הראשון שכתוב בו כל הדורות עד משיח דור אחר דור כמ"ש ז"ל (בע"ז דף ה'.), ובאותו ספר כתוב שאביי יזכה לזה להעביר הטומאה והמכשול' של מזיקים, והטעם לפי שאביי היה יתום כדאשכחן בכמה מקומות בתלמוד. וזה נרמז בשמו, כי אביי נוטריקון 'אשר 'בך 'ירוחם 'יתום (הושע יד ד), 'אך 'בי 'ישוב 'יהפוך (איכה ג' ג), לקיים קרא יתום אתה היית עוזר (תהלים י' יד), נמצא שהוא מוכן לאותו ענין, לכן אל תוסף דבר אלי בדבר הז"ה, זה דייקא, שזה הוא ספר תולדות אדם, ובאותו פרק צוה לו עלה ראש הפסגה והראה לו עד סוף כל הדורות, ותו אמרו שם (בקידושין ל"ט:) שבימי אביי הוה מזיק בי רבנן אפילו לבי תרי ביממא, ורב אחא בר יעקב ביטל אותו מזיק דהוה דמי לתנינ' שיש לו ז' ראשים. והענין הוא כי קליפת עשו הם ז' כחות הטומאה, וסמאל שר של עשו יש לו ז' שמות, כי סמאל הוא מלאך המות והוא יצר הרע, ואמרו רז"ל (בסוכה דף נ"ב.) ז' שמות יש ליצר הרע, והוצרך יעקב להשתחות שבע פעמים עד גשתו עד אחיו (בראשית לג ג) לקביל ז' ראשין אילין, ובקריאת שמע שקרא יעקב הכניע ז' ראשין דיליה, וכמ"ש מתחלה כה תאמרון לאדוני לעשו (בראשית לב ה), כה דייקא, כ"ה אתוון דיחודא של שמע ישראל (דברים ו ד). וזה נרמז במ"ש עשו יש לי רב אחי (בראשית לג ט), שרמז על רב אחא בגמרא, ולכן נקרא בר יעקב, שכח זה שהפיל רב אחא ז' ראשים של תנינ', באה לו מן יעקב אבינו. ועל כח זה קמכוין גם כן משה באמרו אעברה נא, שרצה להעביר אותו נחש שהיה בימי אביי והכניעו רב אחא, וזה נרמז במלת נ"א, 'נחש 'אחא. והשיב לו הקב"ה רב לך, מה שמתוקן לאמורא שנקרא רב מבבל, רוצה אתה לתקן, אל תוסף דבר בדבר הזה דייקא, בזה ספר תולדות אדם שם מבואר שרב אחא בר יעקב יזכה לתקן אותו נחש של ז' ראשים, וכמו שהעיד עשו בעצמו וניבא ולא ידע מה ניבא באמרו יש לי רב אחי, שרמז על רב אחא שהפיל ז' ראשין דיליה, כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד טז), ר"ל עם ז' השתחוואות שלו שנפל רב אחא לארץ, בזה קם אחר כך, שהפיל ז' ראשים של סטרא אחרא: