(ב) (ג) מה יתרון העושה באשר הוא עמל. הנה תחילה נחשבו כל הכ"ח עתים שרומזים שלא יסמוך האדם על כללי ד"ת לבד רק יביט להשי"ת בכל פרט מעשה ולפי העת מה שהשי"ת חפץ, וזאת אין ביכולת האדם לכוון בלתי עזר השי"ת, וכיון שכן הוא אם כן מה יתרון לעושה, כיון שכל העבודות שהאדם עובד להשי"ת הכל הוא מרצון השי"ת שהשפיע לו, ולא נקראו על שמו אם כן מה יתרון לעושה, ע"ז אמר באשר הוא עמל שזה יתרונו מה שמייגע עצמו שרוצה מצדו לקיים רצון השי"ת זה נשאר לו לעולמי עד, ועל ידי זה יסכים השי"ת על כל מעשיו שיקראו על שם האדם העושה. וזה שנאמר (קהלת י"ב,י"ב) ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ. היינו כיון שהאדם צריך להביט לרצון השי"ת בכל פרט וצריך להזהר עוד למעלה מכל כללי ד"ת, אם כן אין לפרש הכל רק צריך להזהר ולהבין לעשות ולכוון רצון השי"ת בכל עת וה' יגמור בעדו.