(ריה) בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלקינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. הַגּומֵל לְחַיָּבִים טובות. שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוב:ועונין אחריו:אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ כָּל טוב. הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוב סֶלָה:
אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא יורדי הים מנלן דכתיב (תהלים קז, כג) יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' ואומר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות ואומר יחוגו וינועו כשכור ואומר ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם ואומר יקם סערה לדממה ואומר וישמחו כי ישתוקו ואומר יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם הולכי מדברות מנלן דכתיב תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו ויצעקו אל ה' וידריכם בדרך ישרה יודו לה' חסדו מי שחלה ונתרפא דכתיב אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' בצר להם וגו' ישלח דברו וירפאם וגו' יודו לה' חסדו מי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו' ואומר ויכנע בעמל לבם וגו' ואומר ויזעקו אל ה' בצר להם ואומר יוציאם מחשך וצלמות וגו' ואומר יודו לה' חסדו מאי מברך אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים אבה' אמר וצריך לאודוה' קמי עשרה דכתיב (תהלים קז, לב) וירוממוהו בקהל עם וגו'
Rab Judah said in the name of Rab[5] : Four classes of people must offer thanksgiving : They who go down to the sea, who journey in the desert[6], the invalid who recovers and the prisoner who has been set free. "They who go down to the sea" — whence have we this ? For it is written, "They that go down to the sea in ships... these saw the works of the Lord... He raised the stormy wind... They mounted up to the heaven, they went down to the deeps... They reeled to and fro, and staggered like a drunken man... They cried unto the Lord in their trouble, and He brought them out of their distresses. He made the storm a calm... Then were they glad because they were quiet... Let them give thanks unto the Lord for His mercy, and for His wonderful works to the children of men" (Ps. cvii. 23-31). "They who journey in the desert" — whence have we this ? For it is written, "They wandered in the wilderness in a desert way ; they found no city of habitation...Then they cried unto the Lord... and He led them by a straight way... Let them give thanks unto the Lord for His mercy" (ibid. vv. 4-8). "The invalid who recovers" — whence have we this? For it is written, "Crazed because of the way of their transgression, and afflicted because of their iniquities, their soul abhorred all manner of food... They cried unto the Lord in their trouble... He sent His word and healed them...Let them give thanks unto the Lord for His mercy" (Ps. cvii. 17—21). "The prisoner who has been set free" — whence have we this? For it is written, "Such as sat in darkness and in the shadow of death... because they rebelled against the words of God... Therefore He humbled their heart with travail... They cried unto the Lord in their trouble... He brought them out of darkness and the shadow of death... Let them give thanks unto the Lord for His mercy" (ibid. vv. 10-15). What benediction should he utter? Rab Judah said, "Blessed ...Who bestowest lovingkindnesses[1]." Abbai said : It is necessary for him to offer his thanksgiving in the presence of ten ; for it is written, "Let them exalt Him in the assembly of the people" etc. (ibid. V. 32).
(לה) וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־ה' עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃
(35) And she conceived again, and bore a son; and she said: ‘This time will I praise the LORD.’ Therefore she called his name Judah; and she left off bearing.
תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'
There is a teaching to the same effect : R. Nathan said : Whence is it that the Holy One, blessed be He, does not reject the prayer offered by many[3]? As it is said, "Behold, God despiseth not the mighty"; and it is written, "He hath redeemed my soul in peace so that none came nigh me ; for they were many with me."
בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַגּומֵל חֲסָדִים טובִים לְעַמּו יִשרָאֵל
...גומל חסדים טובים וקונה הכל...
(ט) הני ארבעה לאו דוקא דהוא הדין למי שנעשה לו נס כגון שנפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו... ויש אומרים שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות: