I. Introduction
Rav Mosheh Lichtenstein
Torah u-Madda Journal 9 (2000)
"What Hath Brisk Wrought": The Brisker Derekh Revisited
An interesting analogy to these developments in the field of learning is the scientific revolution of the early seventeenth century. Here, as there, a shift was effected from the “why” to the “what,” and from the final cause to the efficient cause. No longer is it the task of the learner to ascertain why a certain halakhah is as it is, any more than it is the role of the scientist to determine why nature behaves as it does. Rather, in both cases, the goal of the analysis of the concrete phenomenon at hand is to understand what it is and how it works. An explicit formulation of this principle, implicit in so much of the Brisker canon, can be found in one of R. Yizhak Ze’ev (Reb Velvel) Soloveitchik’s published letters:
הנה ראיתי להגר״ג שתפס זה ליסוד למה מנחות שלא קדשו בכלי אינן קדושין רק קדושת דמים ובהמה קדושה מיד בקדושת הגוף משום דבהמה ראויה לקרבן מיד... ואני בעניותי לא נתישבה דעתי בטעם זה, דלבונה הבאה בפנ״ע מאי איכא למימר... ואין צורך לשום סברות וטעמים ע״ז כיון שכך הוא מעיקרי הדינים.
II. Classic Presentations
Online Article:
The Meaning of the Shofar - Ten Reasons Based on Rav Saadiah Gaon
Online Article:
"The central halakhic question regarding shofar revolves around whether one fulfills the mitzvah through the act of sounding the shofar (tekiah) or via hearing the sounds emanating from the shofar (shemiah)."
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קע
והמצוה הק"ע היא שצונו לשמוע קול שופר ביום ראשון מתשרי והוא אמרו יתעלה בו (פינחס כט) יום תרועה יהיה לכם.
מ״ע של תורה לשמוע תרועת השופר בר״ה שנאמר יום תרועה יהיה לכם.
אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר למקומו יושבין כל העם ואחד עומד ומברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר וכל העם עונין אמן.
שו״ת הרמב״ם
אלא המצוה היא השמיעה, לא התקיעה, ואין אנו תוקעין, אלא כדי לשמוע, כמו שהמצוה היא ישיבת הסוכה, לא עשייתה, ואין אנו עושין, אלא כדי לישב, ולכן נברך לישב ולא נברך לעשות, ונברך לשמוע קול שופר, ולא נברך על תקיעת שופר.
שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל.
ספר החינוך מצוה תה
שנצטוינו לשמוע קול שופר ביום ראשון של תשרי שהוא ראש השנה.
(ב) קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע יְבָרֵךְ: לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר.
ספר מצוות גדול עשין סימן מב
מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה שנאמר (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם.
כי מברך [מברך] על תקיעת שופר ושהחיינו
משנה ברורה סימן תקפה
(ד) יברך לשמוע וכו' - ר"ל שלא יאמר לתקוע בשופר דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשמיעה שהרי התוקע ולא שמע קול שופר לא יצא כמו שנתבאר בסימן תקפ"ז ע"ש ולא יאמר בקול דמשמע לעשות רצונו ובדיעבד אם בירך לתקוע בשופר או על תקיעת שופר או לשמוע בקול שופר יצא.
הגהות אשרי מסכת ראש השנה פרק ד
שופר הגזול פסול ומפרש בירושלמי כגון שגזל שופר משופה הוא דאסור אבל גזל קרן ושיפהו דמים הוא חייב לו וכשר.
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד
ור"י גיאות ז"ל כתב ולא עוד אלא אפי' הקהל צריכין ליזהר שלא להסיח שאין זה מברך לתקוע אלא לשמוע בקול שופר.
הגהות מיימוניות הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ג
עוד כתב ר"ש שכשם שאין לתוקע להסיח בינתים כך אין לשומעין להסיח הואיל והתוקע הוא שלוחן ומוציאן ושלוחו של אדם כמותו וכאילו השומע עצמו תוקע.
מטה אפרים תקפה:י
ואין בזה משו מצוה בו יותר מבשלוחו, כי עיקר המצוה בשמיעת התקיעה.
III. Linking Halakha to Values
(ד) אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה.
(4) Even though the blowing of the shofar on Rosh HaShanah is a Biblical decree, it hints at something, i.e., “Wake up, sleepers, from your sleep! And slumberers, arise from your slumber! Search your ways and return in teshuvah and remember your Creator! Those who forget the Truth amidst the futility of the moment and are infatuated all their years with vanity and nothingness that will not help and will not save, examine your souls and improve your ways and your motivations! Let each of you abandon his wicked ways, and his thoughts which are no good."
ספר החינוך מצוה תה
משרשי המצוה... וקול השופר מעורר הרבה לב כל שומעיו, וכל שכן קול התרועה, כלומר הקול הנשבר. ומלבד ההתעוררות שבו, יש לו לאדם זכר בדבר שישבור יצר לבו הרע בתאוות העולם ובחטאים בשומעו קולות נשברים.
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף לד עמוד א
והתשובה בשאלות אלו אחת דהכא שמיעת השופר היא עיקר המצוה וכונת התורה כדי שיעור אדם לחזור בתשובה וגם שיכוון לרצות למדת הדין ביום הזה, ואילו תקע ולא שמע לא יצא, ולפיכך תקנו הנוסח בשמיעה...
שו"ת שאגת אריה סימן ו
לאו בשמיעה לחוד תליה אלא בעיקר תקיעה נמי תליא כמו מצות התלויין בדיבור.
שו"ת בית הלוי ח"ב דרוש טו
אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה? בשופר! פירוש, שלא על ידי מוצאות הפה, רק מעומקא דליבא ודרך קול השופר, לא על ידי כלי הדיבור של כל השנה.
IV. Halakhic Complexity
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא
והמתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא:
חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:
שפת אמת ר"ה כט:
אבל עיקר התירוץ הוא דצריכי לשמוע קול שופר שנעשה בו מצוה, והיא תרועה שחייבו התורה, ואם היה התוקע מי שאינו בר חיובא הוי שומע קול קרן בעלמא.
אגרות הגרי"ד הלוי (תפלה ג:ד)
והנה שמעתי מפי אאמו"ר הגאו ן שליט"א בשם אא"ז הגאון החסיד זצ"ל... דקיום המצ' הוי שמיעה מ"מ מעשה המצ' הוי תקיעה ולפיכך בעינ ן כוונת שומע ומשמיע... דשמיעה בעלמא לא הוי מעשה ובעינ ן תקיעה למעשה המצוה.
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד
ור"ת כתב שיש לברך על תקיעת שופר משום דעשייתה היא גמר מצותה.
V. Sensitivity to תורה שבכתב
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
VI. The Halakhic Ambiguity of Mitzvot ha-Yom
(ו) וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַה' שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃
תניא כוותיה דרבא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה׳ אלקיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות... אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת״ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה:
מעשה רב, אות קפה
שבעת ימים תאכל מצות, כל שבעה מצווה ואינו קורא לה רשות, אלא לגבי לילה ראשונה, שהיא חובה. ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה. אעפ"כ מצוה מדאורייתא היא, וכן פירושו: יום טוב אין צריך אות. פסח במצה, סוכות בסוכה ועוד כמה ראיות. והיה מחבב מאוד אכילת מצה כל שבעה...
(לד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַה'׃
Rabbi Daniel Schreiber, Virtual Beit Midrash
“At a completely different level, Rav Yehonatan of Lunel takes a particularly novel approach to the enigma that is mitzvat shofar (Rosh Ha-shana 34). He maintains that, in truth, there is neither a mitzva to blow nor a mitzva to hear. Rather, we are obligated to observe a "day of blowing," based on the commandment (Bamidbar 29:1), "You shall observe it as a day of blowing." This is accomplished by listening to a halakhically defined shofar sound.
מתני׳ ר״א אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד
מנחת חינוך מצוה שכה
וכן מצוה זו דהיינו סוכה יש בה שני חלקי המצוה דהיינו בליל א' של סוכות מ"ע לאכול כזית בסוכה ומחויב לחזור אחר סוכה ואם אינו רוצה לאכול אינו מועיל כי הוא מחויב לאכול כמו מצה ותפילין ואם לא קיים המ"ע בלילה ראשונה עשה נגד רצונו ית"ש. ובשאר הלילות וימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה ואין שוב חיוב עליו כמו ציצית אך אם אוכל מ"ע לאכול בסוכה ומקיים רצונו ב"ה אבל אם אינו אוכל אין חיוב.
המאור הקטן מסכת פסחים דף כו עמוד ב
ויש ששואלין באכילת מצה מה טעם אין אנו מברכים עליה כל ז' כמו שמברכים על הסוכה כל ז' דהא גמרינן מהדדי שלילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בין במצה בין בסוכה כדאיתא בפרק הישן ויש להשיב לפי שאדם יכול בשאר ימים לעמוד בלא אכילת מצה ויהיה ניזון באורז ודוחן וכל מיני פירות משא"כ בסוכה שאין יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים והוא חייב לישן בסוכה ולטייל בה והיינו דאמרינן בשבת בפרק רבי אליעזר מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי רבי אליעזר מנא ליה לר"א הא אי מסוכה מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים זהו טעם שמברכין על הסוכה כל ז' ואין מברכין על מצה כל שבעה וטעם נכון הוא.