Pesach Piyutim in the Style of Yannai, Dalet
1 א

בגדעו גילולם

ובקרעו ראשית אונם

נסתרה שרירות לבם

ונכבשה כובד לבם

הראה לדעתם כי הוא יחיד

ויש מחריד

ואין בנגיד

לעצור לפיד

מותר ושמור

מגחלי הכור

הנמנה בלא פור

מלבישי תכלת וחור

בפצע נא וטרי

ידעו מצרים כי

יד אלוקים היא

ובישראל יש נביא

כי בא עת פקדי

רעם באף-חרי

לפאר פרים

לטהר שרצים

להושיע רבים

לשאת עצומים

על כנפי נשרים

להרים נס הרים

כי בהכריתו גבוהים

את בריתו הקים

ויוציאם ממוציאי אגודל

הלא מאש זה אוד מוצל

ביד קדוש

2 ב

Line 5: Taken partially from Devarim 4:35.

Line 6: Altered to the opposite of Vayikra 26:6.

Line 10: Based on Devarim 4:20.

Line 12: Taken from Esther 8:15.

Line 14: Copied from Shmot 14:18.

Line 15: As opposed to their assessment in Shmot 8:15.

Line 16: Rearranged from Melachim Bet 5:8.

Lines 19-22: References to Bnei Yisrael based on Shmot 1:7.

Lines 22-23: Based of Shmot 19:4.

Line 24: Taken from Yishayahu 18:3.

Line 27: ie. Cheaters, from Mishnah Yoma 2:1

Line 28: Rearranged from Zechariah 3:2.

3 ג
(לה) אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ׃
(35) Unto thee it was shown, that thou mightiest know that the LORD, He is God; there is none else beside Him.
4 ד
(ו) וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃
(6) And I will give peace in the land, and ye shall lie down, and none shall make you afraid; and I will cause evil beasts to cease out of the land, neither shall the sword go through your land.
5 ה

(כ) וְאֶתְכֶם֙ לָקַ֣ח יְהוָ֔ה וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם לִהְי֥וֹת ל֛וֹ לְעַ֥ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

(20) But you hath the LORD taken and brought forth out of the iron furnace, out of Egypt, to be unto Him a people of inheritance, as ye are this day.
6 ו

(טו) וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃

(15) And Mordecai went forth from the presence of the king in royal apparel of blue and white, and with a great crown of gold, and with a rob of fine linen and purple; and the city of Shushan shouted and was glad.
7 ז

(יח) וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

(18) And the Egyptians shall know that I am the LORD, when I have gotten Me honour upon Pharaoh, upon his chariots, and upon his horsemen.’
8 ח

(ח) וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ ׀ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים כִּֽי־קָרַ֤ע מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּשְׁלַח֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה קָרַ֖עְתָּ בְּגָדֶ֑יךָ יָבֹֽא־נָ֣א אֵלַ֔י וְיֵדַ֕ע כִּ֛י יֵ֥שׁ נָבִ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

(8) And it was so, when Elisha the man of God heard that the king of Israel had rent his clothes, that he sent to the king, saying: ‘Wherefore hast thou rent thy clothes? let him come now to me, and he shall know that there is a prophet in Israel.’
9 ט
(טו) וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּים֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
(15) Then the magicians said unto Pharaoh: ‘This is the finger of God’; and Pharaoh’s heart was hardened, and he hearkened not unto them; as the LORD had spoken.
10 י
(ז) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃ (פ)
(7) And the children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them.
11 יא
(ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃
(4) Ye have seen what I did unto the Egyptians, and how I bore you on eagles’wings, and brought you unto Myself.
12 יב
(ג) כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ (ס)
(3) All ye inhabitants of the world, and ye dwellers on the earth, When an ensign is lifted up on the mountains, see ye; And when the horn is blown, hear ye.
13 יג

(א) בראשונה, כל מי שרוצה לתרם את המזבח, תורם. ובזמן שהן מרבין, רצין ועולין בכבש, וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה. ואם היו שניהם שוין, הממנה אומר להם הצביעו. ומה הן מוציאין? אחת או שתים, ואין מוציאין אגדל במקדש.

(1) Originally, whoever wanted to remove the ashes from the altar would do it. And when there were many, they would run up the ramp, and whoever got to within four cubits [of the altar] first would win [the task of removing the ashes]. If two tied, the assigner [of tasks] would tell [all of] them: "Stick out your fingers [for the procedure to assign the task]." And what would they stick out? Either one or two [fingers], and they would not stick out their thumb in the Temple.

14 יד

Clarification- they basically played 21 fingers, and the thumb-sticker-outers would put out an extra finger so as to win when they should have been one away.

15 טו
(ב) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהוָ֤ה בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְהוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ׃
(2) And the LORD said unto Satan: ‘The LORD rebuke thee, O Satan, yea, the LORD that hath chosen Jerusalem rebuke thee; is not this man a brand plucked out of the fire?’