עוסק במצוה פטור מן המצוה

(ז) וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃

Deuteronomy 6:7

(7) Impress them upon your children. Recite them when you stay at home and when you are away, when you lie down and when you get up.

תוספתא ברכות א׳:ה׳

(ה) החתנים וכל העוסקין במצות פטורין מק"ש ומן התפלה ומן התפילין שנאמר (דברים ו) בשבתך בביתך פרט לחתנים ובלכתך בדרך פרט לעסוקין במצות.

Tosefta Berakhot 1:5

(5) The grooms and all [others] who are involved in [other] Mitzvot (commandments) are exempt from reading [the] Shema as it is said, “… when you sit in your house”, (Deuteronomy 6:7) [meaning] except for those who are involved in mitzvot, “and when you walk on the way”, (Deuteronomy 6:7) [meaning] except for the grooms.

משנה סוכה ב׳:ד׳

(ד) הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:

Mishnah Sukkah 2:4

(4) If one constructs his sukkah amid the trees, and the trees form its walls, it is valid. Individuals sent as emissaries to perform a mitzvah are exempt from [the obligations pertaining to] the sukkah. Individuals who are sick, and those who attend to them, are exempt from the sukkah. One may eat or drink incidentally [but not as part of an established meal] outside of the sukkah.

סוכה כ״ה א:ה׳

גמ׳ מה"מ דת"ר (דברים ו, ז) בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב

Sukkah 25a:5

GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived that one who is performing a mitzva is exempt from the mitzva of sukka? The Sages taught in a baraita that it is written in the Torah that one recites Shema at the following times: “When you sit in your house, and when you walk by the way, and when you lie down, and when you rise up” (Deuteronomy 6:7). The Sages interpret: “When you sit in your house,” to the exclusion of one who is engaged in the performance of a mitzva, who is not sitting at home; “and when you walk by the way,” to the exclusion of a groom, who is preoccupied with his mitzva of consummating the marriage and is not walking along the way. The baraita adds that from here the Sages stated: One who marries a virgin is exempt from reciting Shema on his wedding night, and one who marries a widow is obligated.

סוכה כ״ה א:ו׳

מאי משמע אמר רב הונא כדרך מה דרך רשות אף כל רשות לאפוקי האי דבמצוה עסוק

Sukkah 25a:6

The Gemara asks: From where may it be inferred in this verse that a groom is exempt from the mitzva of Shema? Rav Huna said: The circumstances when one is obligated to recite Shema are like the circumstances when one walks along the way: Just as the walking by the way described in the verse is voluntary and involves no mitzva, so too, all those obligated to recite Shema are similarly engaged in voluntary activities, to the exclusion of this groom, who is engaged in the performance of a mitzva.

סוכה כ״ה א:ז׳

מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה וקא אמר רחמנא ליקרי אם כן לימא קרא בשבת ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בלכת דידך הוא דמיחייבת הא בלכת דמצוה פטירת

Sukkah 25a:7

The Gemara asks: The verse does not specify the way along which one is walking. Are we not dealing with one who is walking along the way for a matter of a mitzva, and nevertheless, the Merciful One says to recite Shema? Apparently, one is obligated to do so even if he set out to perform a mitzva. The Gemara answers: If it is so that the intention was to obligate even those who are engaged in performance of a mitzva, let the verse state: When sitting and when walking. What is the meaning of: “When you sit…and when you walk”? It comes to underscore: It is in your walking, undertaken for personal reasons and of one’s own volition, that you are obligated to recite Shema; in walking with the objective of performing a mitzva, you are exempt from reciting Shema.

רש"י על סוכה כ״ה א:ד׳:א׳

מתני' שלוחי מצוה - הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים:

Rashi on Sukkah 25a:4:1

...

רש"י על סוכה כ״ה א:ה׳:ב׳

ובלכתך בדרך פרט לחתן - ואע"ג דהוא נמי במצוה טריד איצטריכי להו תרי קראי דאי הוה כתיב חד כיון דחתן לאו בהדיא כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מלאכת מצוה בידים או מהלך למצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק אלא טריד במחשבת בעילה לא פטר הכתוב הלכך מקרא יתירא אשמעינן דפטור מק"ש דטריד במחשבת בעילה:

Rashi on Sukkah 25a:5:2

And in your going in the road exempts a groom - ...and even though he is also occupied in a mitzvah, a second verse is needed for him. For if the first had been written, since a groom was not explicitly written in the verse, I would have thought that the verse only exempts one who is burdening and doing the work of a mitzvah with his hands, or traveling for a mitzvah, but a groom, who sits idle and is not involved except for his preoccupation in contemplating marital relations, is not exempted by the verse. Therefore, the additional text teaches us that he is exempt from reading the Shema, for he is preoccupied in contemplating about marital relations.

תוספות על סוכה כ״ה א:ה׳:א׳

ובלכתך בדרך פרט לחתן. ואף על גב דהוא נמי במצוה טריד איצטריך תרי קראי דאי הוה כתיב חד כיון דחתן לאו בהדיא כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מצוה בידים או מהלך במצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק אלא מחשב בבעילה לא פטר הכתוב הלכך מקרא יתירא אשמעינן דפטור מק"ש דטריד במחשבת בעילה כך פי' בקונטרס וסוגיא דשמעתין משמע דמובלכתך בדרך ממעט האי דבמצוה קא עסיק ובשילהי פ"ק דברכות (דף יא.) הגרסא להפך דגרס התם בשבתך פרט לחתן ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה וגירסא זו נראה דהכי משמע קרא בשבת דידך הוא דמיחייבת בק"ש ולא בשבת דמצוה שאתה יושב ומחשב בבעילת מצוה ובלכתך ממעט עוסק במצוה דמשמע בלכת דידך ולא בלכת מצוה ומחתן לא הוה ידעינן שאר עוסק במצוה דדלמא שאני חתן שאין נקל לו כל כך להסיר הטירדא מלבו אע"פ שבטירדא דרשות מיבעי ליה ליתוביה דעתיה ולהסיר מחשבת טרדתו:

Tosafot on Sukkah 25a:5:1

...

תוספות על סוכה כ״ה א:ד׳:א׳

שלוחי מצוה. הולכי בדבר מצוה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו ולפדות שבויין פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן כך פי' בקונטרס וכן משמע בגמרא דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי דאזלי ביממא ובלילה אפי' לדבר הרשות נמי פטירי כדקתני בברייתא ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דסורא ותימה אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות ובפ' אין בין המודר (נדרים ד' לג:) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבידתו אע"פ דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא ואי כל זמן שאבידה בביתו מיפטר מלמיתב ריפתא לעני אם כן שכיחא היא אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה או בהמה שנותן לה מזונות דלא שכיחא שבאותה שעה יבא עני לשאול ממנו וצריך לומר דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי ממצות:

Tosafot on Sukkah 25a:4:1

The messengers of Mitzvah ... Those who travel to fulfill a Mitzvah, for example to learn Torah or to greet his Torah teacher and to redeem captives are exempt from Suka, and even at the time of their encampment (to rest). So is explained in the notes of Rash"i and so is implied by the Gemora because it says: "Those who travel to fulfill a Mitzvah are exempt from Suka, whether during the day or during the night". It implies (that they are exempt from Suka) even if they don't travel except during the day. Because, if (the Gemora was talking about the case where) they went on traveling during the day and during the night, even (if they would have gone) for a permitted non-Mitzvah activity, they would be also exempt (from Suka), as was thought in a Brisa. And also (another example of being exempt from Suka even when not directly involved in doing a Mitzva), a story with Rav Chizda and Raba bar bar Huna that were resting on the shore of Sura river (outside of Suka), (when they came to hear a Torah exposition and to visit the Leader of the Exile - Rash'i). Toisfos continue: and it is a wonder, if they are able to fulfill both (i.e. the Mitzvah that they are currently involved in, and the Mitzvah of Suka), why are they exempt (from Suka)? Just because a person has Tzitzis on his garment and Tfilin on his head, who would exempt him with this from the rest of the Mitzvahs? (obviously nobody). Toisfos continue: and in the chapter "Ein Bein Hamoder" [Nidorim chapter 4, page 33b], in regard to the one who swore against getting benefit (from the owner of the lost object), that he (the finder, nevertheless,) returns to him (to the owner of the lost object) his lost object, even though he (the finder) benefits a Pruta (a small amount of money, according to the opinion) of Rav Yosef. (Rav Yosef holds in Meseches Bava Kama, bottom of the page 56b that a finder of a lost objects benefits from the lost object by being exempt from giving a piece of bread to a poor man who knacks on his door while the finder is involved in the Mitzvah of lost object, thus, saving to the finder the value of that piece of bread). (The finder, despite of getting the benefit, should return the object) because it is not a frequent event (that a poor man would knock on the door while the finder is involved in the Mitzvah of lost object). (However) if all the time that the lost object is in his (finder's) house, he (the finder) is exempt from giving bread to a poor man, if it is so, it is a frequent event (saving the value of a piece of bread, because poor people knocking on the door, while the object is in his house, are frequent). Rather, for sure, his is not exempt (from giving bread) except at the time that he is involved with it (with the lost object). For example, lost Talis and he (the finder) spreads it for its needs (to air it out), or an animal when he gives to it food. It is not frequent that at that moment would come a poor man to ask from him (bread). The Toisfos conclude: It is needed to be said that here to (in the case of travelers to do Mitzvah and in the case of Rav Chizda and Raba bar bar Huna traveling to visit the Leader of Exile) they are talking about a case like this one (i.e. these two cases of travelers are similar to the case of a lost object at the moment of taking care of it, in a way) that if they (the travelers) would bother themselves to fulfill the Mitzvah of Suka, they would be detracted from (their original) Mitzvahs. (i.e. if they look for a Sukah it, for example, may take longer for them to arrive to their destinations to fulfill the original Mitzvah. To summarize, it seems from this Toisfos that the principle Osek Be Mitzvah Potur min Ha Mitzvah, the one who is involved in one Mitzvah is exempt from another Mitzvah, applies only when the involvement with the second Mitzvah is detrimental in some way to the original Mitzvah).

קידושין ל״ד א:ב׳

ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא מזוזה מעקה אבידה ושילוח הקן

Kiddushin 34a:2

And what is a positive mitzva that is not time bound? Examples include the affixing of a mezuza (Deuteronomy 11:20), the construction of a parapet on a roof (Deuteronomy 22:8), returning a lost item (Deuteronomy 22:1–3), and the release of the mother bird from the nest, i.e., the mitzva of sending away a mother bird when one finds it sitting on chicks or eggs (Deuteronomy 22:6–7).

והא דקתני מעקה ואבדה ושלוח הקן. קשה לן הא חייבי לאוין נינהו ובין שהזמן גרמא ובין שלא הזמן גרמא חייבות שאם תאמר לימדך שאף עשה שבהן חייבות לומר שאם עברו עליהם עברו על לאו ועשה אי הכי בשביתת ימים טובים מ"ל דחייבן בעשה שבהן (ס"א דלא מחייבן) וא"ל דה"ק אפילו היכא דליכא לאו מחייבן בעשה דתרתי מילי נינהו (א"נ) אבדה משכחת לה כגון שנטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוון לגוזלה שאינו עובר אלא משום השב תשיבם כדאיתא בפרק אלו מציאות דף כ"ו ע"א דכיון דתרתי מילי נינהו אי לאו משום שאין הזמן גרמא היו נשים פטורות מעשה שבהן. וכן בשלוח הקן משכחת לה כגון שלקח האם על מנת לשלחה ונמלך שלא לשלחה שלא עבר על לאו שבה כיוןשעל מנת לשלחה לקחה. ובמעקה נמי י"ל כן שאם בנה בית על מנת שלא לעשות בו מעקה עובר בלאו אבל בנאו על דעת לעשות בו מעקה ולא עשה או שבנאו ונפל אין בו אלא עשה, כך מפורש בתוס'.
ול"נ שעיקר מצותו עשה שאין לאו שבו אלא שיקיים העשה דכתב רחמנא ועשית מעקה תחלה והדר לא תשים דמים בביתך כלומר לא תעכב שלא תעשה מצוה זו ולאו שאין בו מעשה אחר אלא קיום עשה שבו הוא ואלו היו נשים פטורות מעשה היו פטורות אף מלאו שאין הלאו אלא קיום העשה אבל בשאר מצות עשה שיש בהם לאו ועשה חייבות הן בשניהן כדאמרינן בשבת דף כ"ד ע"ב שבתון עשה הוא ולא אתי עשה ודחי עשה ולא תעשה ואיש ואשה שוין בדבר זה:

Chidushey Haramban Kiddushin 34.

מעקה אבידה ושילוח הקן - תימה לרבי בכל הני כתיב לאו במעקה כתיב (דברים כב) לא תשים דמים בביתך אע"ג דמוקמינן ליה (בב"ק דף טו:) למגדל כלב רע וסולם רעוע דהיינו שימה בידים מ"מ אתי נמי למעקה דהא דרשי בסיפרי ועשית זו מצות עשה לא תשים דמים זו מצות לא תעשה ובאבידה נמי כתיב (דברים כב) לא תוכל להתעלם ובשלוח הקן כתיב (שם) לא תקח האם על הבנים וא"כ איך יהיו נשים פטורות אפילו הם זמן גרמא והא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואומר ר"י דבכולהו משכחת בהו עשה בלא לאו ובמעקה אין שייך לא תשים דמים אלא בבונה בית מתחילה על מנת שלא לעשות מעקה אבל אם היה בדעתו לעשות מעקה ולאחר שבנאו נמלך או שעשה ונפל אין שם אלא עשה דועשית מעקה ואז נשים פטורות ובאבידה נמי משכחת לה עשה בלא לאו כגון שנטלה על מנת להחזירה וכגון שנטלה. אחר יאוש דהשתא לית בה לאו דלא תוכל להתעלם וגם ליכא לאו דלא תגזול נמי ואח"כ נמלך שלא להחזירה דהשתא אינו עובר אלא משום השב תשיבם ושלוח הקן נמי כגון שלקח האם על מנת לשלח ואח"כ נמלך ולא שלחה דהשתא ליכא לאו כי אם עשה דשלח תשלח וי"מ דמ"מ איכא נפקותא כשיהיה לאשה לקיים מצות עשה דאי הוה אמינא דנשים פטורות מעשה דלאו הזמן גרמא כמו כן יהיו פטורות מן הלאוין דאיכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת אבל כשהן חייבות בעשה דלאו הזמן גרמא אז לא יבא עשה אחר וידחנו דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה אך הקשה הר"ר יוסף מארץ ישראל על פירוש זה א"כ גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט (שבת דף כה.) משום די"ט עשה ולא תעשה ושריפת קדשים אינה אלא עשה אשה שאינה חייבת בעשה די"ט דהוי זמן גרמא וכי תוכל להדליק בשמן שריפה בי"ט וכ"ת אין הכי נמי אמאי לא לישתמיט תנא דלא אמר לך אלא מאי אית לך למימר דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ולא דחי ליה עשה אף הכא הלאו אלים:

Tosafos Kiddushin 34a

רשב״א על ברכות ט״ו א:ב׳

ורבי יוסי אמר לך ממילא שמעת מינה בכל לשון שאתה שומע. פירש רש"י ז"ל: תרתי שמעת מינה כי דרשת נמי שמע בכל לשון שאתה שומע שמעת מינה נמי דצריך להשמיע לאזנו. ואינו מחוור בעיני דמנא לן דשמעת מינה תרתי, ועוד דלאו היינו ממילא. ונראה לפרש דהכי קאמר כיון דדרשת מינה כל לשון שאתה שומע ממילא שמעת מינה דהוא צריך להשמיע לאזנו, דאי לא למה ליה דאיצטריך רחמנא למשרי כל לשון שהוא שומע, פשיטא, שהרי אם אינו צריך להשמיע לאזנו אפילו בהרהור הלב בעלמא שרי וכדמשמע לקמן (ברכות כ, ב) גבי בעל קרי, ובהרהור הלב לא שייך לשון, וממילא שמעינן שאין קפידה בין לשון הקודש לכל שאר הלשונות, אלא ודאי מדאיצטריך רחמנא למשרי כל לשון ממילא שמעינן דצריך להשמיע לאזנו. ואפשר דרבי יהודה דלית ליה הכין משום דסבירא ליה דאף על גב דאין צריך להשמיע לאזנו מכל מקום צריך להוציא בשפתים ולא בהרהור לבד, ומשום הכי איצטריך רחמנא למשרי כל לשון שהוא שומע. כן נראה לי.

Rashba on Berakhot 15a:2

...