עגל הזהב

דמ

(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃

Exodus 32:1

(1) When the people saw that Moses was so long in coming down from the mountain, the people gathered against Aaron and said to him, “Come, make us a god who shall go before us, for that man Moses, who brought us from the land of Egypt—we do not know what has happened to him.”

תלמידים ותלמידות יקרים,
איך לדעתכם בני ישראל הרגישו כשמשה בושש לרדת מההר? האם אתם חושבים שתחושותיהם היו מוצדקות? כיצד אתם חושבים שאתם הייתם נוהגים?

שמות ל״ב:ב׳-ד׳

(ב) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃ (ג) וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃ (ד) וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Exodus 32:2-4

(2) Aaron said to them, “Take off the gold rings that are on the ears of your wives, your sons, and your daughters, and bring them to me.” (3) And all the people took off the gold rings that were in their ears and brought them to Aaron. (4) This he took from them and cast in a mold, and made it into a molten calf. And they exclaimed, “This is your god, O Israel, who brought you out of the land of Egypt!”

תלמידות ותלמידים יקרים,
מדוע לדעתכם אהרון ביקש מבני ישראל להביא לו את נזמי הזהב של הנשים, הבנים והבנות? מה היתה מטרתו? מה דעתכם על פעולתו זאת של אהרון?

שמות ל״ב:ה׳-י׳

(ה) וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהוָ֖ה מָחָֽר׃ (ו) וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק׃ (פ) (ז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ח) סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ט) וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃ (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃

Exodus 32:5-10

(5) When Aaron saw this, he built an altar before it; and Aaron announced: “Tomorrow shall be a festival of the LORD!” (6) Early next day, the people offered up burnt offerings and brought sacrifices of well-being; they sat down to eat and drink, and then rose to dance. (7) The LORD spoke to Moses, “Hurry down, for your people, whom you brought out of the land of Egypt, have acted basely. (8) They have been quick to turn aside from the way that I enjoined upon them. They have made themselves a molten calf and bowed low to it and sacrificed to it, saying: ‘This is your god, O Israel, who brought you out of the land of Egypt!’” (9) The LORD further said to Moses, “I see that this is a stiffnecked people. (10) Now, let Me be, that My anger may blaze forth against them and that I may destroy them, and make of you a great nation.”

במדבר רבה כ״א:י׳

ותקרבנה בנות צלפחד - אותו הדור היו הנשים גודרות, מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב): פרקו נזמי הזהב אשר באנזי נשיכם ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' והנשים לא נשתתפו עימהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דיבה (במדבר יד): וישובו וילינו עליו את כל העדה, ועליהם נגזרה גזירה שאמרו: לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עימהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (שם כו): כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר, ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה. איש, ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים:

Bemidbar Rabbah 21:10

And the daughters of Tzelophad approached: In that generation, the women would seal what the men would puncture. As so do you find that Aharon said to them (Exodus 32:2), "Remove the earrings of gold that are in the ears of your wives" - and the women did not want and they protested against their husbands, as it is stated (Exodus 32:3), "And the entire people removed the earrings of gold, etc." And the women did not participate with them in the [building of the] golden calf. And so [too] with the scouts that put out calumny: "And they came back and they brought the entire congregation to complain" (Numbers 14:36), and upon them was the decree decreed, as they [were the ones that] said, "we cannot go up" (Numbers 13:31). But the women were not with them in the counsel, as it it written beyond this section (Numbers 26:65), "As God said to them, 'You shall surely die in the desert,' and not a man remained from them except for Calev the son of Yefuneh" - [it is written] "a man," but not a woman; because of [the men] not wanting to enter the land, but the women approached to request an inheritance in the land. Therefore, this section is written adjacent to the death of the generation of the wilderness (that came out of Egypt) - as from there did the men puncture and the women seal.

מעשה חטא העגל בציורו של ניקולא פוסן

עגל הזהב
אהוד בנאי
מילים ולחן: אהוד בנאי

אנחנו כאן בלב מדבר
צמאים למים חיים
ואתה על ראש ההר
מעל העננים
אין שום אות
אין סימן
כל כך הרבה ימים
במעגל סגור מסתובבים
סביב עגל הזהב.

אין מי שיכה על הסלע
מי יתן כיוון
באפילה כאן נלחמים על כל פירור
סביב עגל הזהב

הוא לא יורד מראש ההר
הוא לא יורד אל העם
הם יוצאים במחול טירוף
ושוכחים את עצמם
רוקדים סביב עגל הזהב
סביב עגל הזהב

מתחננים אליו, אל נא תעזוב אותנו עכשיו
היה לנו לאב
עדר נעזב, רוקד סביבו
קורא אליו לשווא
עגל הזהב
עגל הזהב

תלמידות ותלמידים יקרים,
איך לדעתכם בני ישראל הרגישו כשמשה בושש לרדת מההר, לאחר שקראתם והאזנתם לשירו של אהוד בנאי?

סיכום אישי של המורה: כפי שרואים בפרק על עגל הזהב, לא כדאי לשפוט אחרים על החלטותיהם במצבים שאנחנו לא היינו במקומם. מפרשת עגל הזהב עלינו ללמוד לא להיות שיפוטיים או ביקורתיים כלפי אחרים כשלא היינו במצבם. ניתן לראות מהשיר של אהוד בנאי את כאבם של בני ישראל ואת המצוקה בה היו שרויים בעת שפנו לאהרון. עדיין לא בהכרח יש הצדקה למעשיהם של בני ישראל, ובהחלט יתכן שטעו , ויתכן ששיקול דעתם היה מוטעה, אך בכל זאת כדאי לנסות להבין מה היו התחושות של הצד השני, ואולי גם להבין את מניעיו, לא להיות ביקורתי ושיפוטי כלפי האחר כאשר פעל כפי שפעל (הערה לא לתלמידים: בדרך של הבנת האחר ומניעיו התלמידים לומדים לפתח אמפתיה).