שמות ב:טז-כב

{טז} וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֨אנָה֙ אֶת-הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן: {יז} וַיָּבֹ֥אוּ הָֽרֹעִ֖ים וַֽיְגָֽרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת-צֹאנָֽם:{יח} וַתָּבֹ֕אנָה אֶל-רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִֽהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיּֽוֹם: {יט} וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָֽרֹעִ֑ים וְגַם-דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת-הַצֹּֽאן: {כ} וַיֹּ֥אמֶר אֶל-בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת-הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם: {כא} וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת-הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת-צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה: {כב} וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ גֵּֽרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה: (פ)

Exodus 2:16-22

(16) Now the priest of Midian had seven daughters. They came to draw water, and filled the troughs to water their father’s flock; (17) but shepherds came and drove them off. Moses rose to their defense, and he watered their flock. (18) When they returned to their father Reuel, he said, “How is it that you have come back so soon today?” (19) They answered, “An Egyptian rescued us from the shepherds; he even drew water for us and watered the flock.” (20) He said to his daughters, “Where is he then? Why did you leave the man? Ask him in to break bread.” (21) Moses consented to stay with the man, and he gave Moses his daughter Zipporah as wife. (22) She bore a son whom he named Gershom, for he said, “I have been a stranger in a foreign land.”

רש"י על שמות ב׳:ט״ז:א׳

ולכהן מדין. רב שבהן; ופרש לו מעבודה זרה ונדוהו מאצלם (שם):

Rashi on Exodus 2:16:1

(1) ולכהן מדין THE PRIEST OF MIDIAN — כהן signifies the chief amongst them (see Targ. Onkelos and Mekhilta יתרו); he had abandoned the idol-worship to which they were addicted and they banished him, driving him away from them (Exodus Rabbah 1:32).

שמות רבה א׳:ל״ב

וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְכִי מִצְרִי הָיָה משֶׁה, אֶלָּא לְבוּשׁוֹ מִצְרִי, וְהוּא עִבְרִי. דָּבָר אַחֵר אִישׁ מִצְרִי, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ הֶעָרוֹד וְהָיָה רָץ לִתֵּן רַגְלָיו בְּמַיִם, נְתָנָן לַנָּהָר וְרָאָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהִצִּילוֹ. אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק אִילּוּלֵי אַתָּה כְּבָר הָיִיתִי מֵת. אָמַר לוֹ לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ אֶלָּא הֶעָרוֹד שֶׁנְּשָׁכַנִּי וּבָרַחְתִּי הֵימֶנּוּ, הוּא הִצִּילֶךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְּנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים, אָמַר לָהֶם משֶׁה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי הוּא הִצִּיל אֶתְכֶם, וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן אִישׁ מִצְרִי, כְּלוֹמַר מִי גָרַם לָזֶה שֶׁיָּבוֹא אֶצְלֵנוּ, אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג.

רש"י על שמות ב׳:כ׳:ב׳

ויאכל לחם. שמא ישא אחת מכם; כמה דאת אמר: "כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית ל"ט):

Rashi on Exodus 2:20:2

(2) ויאכל לחם THAT HE MAY EAT BREAD — perhaps he will marry one of you — just as you say, (Genesis 39:6) “except the bread which he did eat” (cf. Rashi on this verse, where the word “bread” is explained as a euphemism) (Midrash Tanchuma, Shemot 11).

מלבי"ם על שמות ב׳:י״ט:א׳-כ׳:א׳

ותאמרן, ספרו שבחו מג' טעמים, (א) שהוא איש מצרי שאין לומר שכבוד הכהן נגע בלבו כי הוא מאומה אחרת, (ב) שהצילנו, (ג) שחוץ מזה דלה דלה לנו שההצלה בא מצד אהבת משפט, ומה שדלה להם הוא מצד אהבת חסד וצדקה, ובזה ספר ממעלת אדונינו שמלבד שהיה מגן לבני עמו, עשה משפט לעשוקים לכל בני האדם בכלל: ואיו, ר"ל שאם היה בא עמכם הייתי יכול לחשוב כי עשה זאת בעבור תקות גמול או למצוא חן בעיני הכהן, אבל אחר שלא בא עמכם מבואר שעשה זה מטוב לבבו ומדותיו הטובות לבד וא"כ מדוע עזבתן איש כמוהו קראן לו ויאכל לחס:

Malbim on Exodus 2:19:1-20:1

...