לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
It was for this reason that man was first created as one person [Adam], to teach you that anyone who destroys a life is considered by Scripture to have destroyed an entire world; and anyone who saves a life is as if he saved an entire world....Therefore, every person must say, “For my sake the world was created.”
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יקוק לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה עַד שֶׁעוֹבְרִין אוֹתוֹ בִּסְפִינוֹת. פְּרָת שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין. פְּרָת שֶׁמְפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁכָּלָה בְּמַגְרֵיפָה. כְּבָר שֶׁמֵּימָיו כָּלִין. כְּבָר שֶׁפֵּרוֹתָיו גַּסִּין וְאֵינָן יוֹרְדִין בִּכְבָרָה. רַבִּי הוּנָא אָמַר כְּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, פְּרָת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אוֹמְרִים לַפְּרָת לָמָּה אֵין קוֹלְךָ הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם אֵינִי צָרִיךְ מַעֲשַׂי מוֹדִיעִים אוֹתִי, אָדָם נוֹטֵעַ בִּי נְטִיעָה וְהִיא עוֹשָׂה לִשְׁלשִׁים יוֹם, זוֹרֵעַ בִּי יָרָק, וְהִיא עוֹמֶדֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים. אוֹמְרִים לַחִדֶּקֶל לָמָּה קוֹלְךָ הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם הַלְּוַאי נִשְׁמַע קוֹלִי וְנִרְאֶה. אוֹמְרִים לְאִילָנֵי מַאֲכָל לָמָּה אֵין קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ, אָמְרוּ לָהֶם אֵין אָנוּ צְרִיכִים, פֵּרוֹתֵינוּ מְעִידִין עָלֵינוּ. אוֹמְרִים לְאִילָנֵי סְרַק לָמָּה קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ, אָמְרוּ לָהֶם הַלְּוַאי נִשְׁמַע קוֹלֵנוּ וְנִרְאֶה.
ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא נענה ר' טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין
The Sages taught in a baraita: When Rabbi Eliezer fell ill, four Sages entered to visit him: Rabbi Tarfon, and Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya, and Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon responded to the situation with words of encouragement and said: You are better for the Jewish people than a drop of rain, as a drop of rain provides benefit in this world, and my teacher provides them benefit in this world and in the World-to-Come. Rabbi Yehoshua responded and said: You are better for the Jewish people than the sphere of the sun, as the sphere of the sun provides benefit in this world, and my teacher provides benefit in this world and in the World-to-Come. Rabbi Elazar ben Azarya responded and said: You are better for the Jewish people than a father and mother, as a father and mother provide benefit in this world, and my teacher provides benefit in this world and in the World-to-Come. Rabbi Akiva responded and said: Afflictions are cherished. When Rabbi Eliezer heard this he said to his attendants: Support me so I can sit and hear the statement of Akiva my student, who said: Afflictions are cherished.
הפתח הראשון הוא שידע האיש העובד ערך עצמו ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו וגדלותם
וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יקוק לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃
וטעם אשר נשאו לבו, לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי יקוק (דה''ב יז ו) לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר השם דובר וכבר הזכרתי זה כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל.
וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃
וכן היינו בעיניהם. שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה, נְמָלִים יֵשׁ בַּכְּרָמִים כַּאֲנָשִׁים (סוטה ל"ה):
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.
(8) Rabban Yohanan ben Zakkai received [the oral tradition] from Hillel and Shammai.He used to say: if you have learned much torah, do not claim credit for yourself, because for such a purpose were you created.
ועתה הראיתיך קצות דרכי היצר המתחפש בכל מיני תחבולות. כמשרז"ל (קדושין ל:) א"ר יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום. שלא די לו שמתגבר בתחבולותיו שהתנכל על האדם מתמול שלשום, אלא שעוד מתחדש כל יום בחדשות. וכאלו אינו מסיתו לרע כלל. ואדרבה מראה לאדם שכל מה שלמד תורה או פעל מצות עדין לא היה בהם שום טוב, והוא רק רע כל היום. ובזה הוא מתגבר על האדם.
כשם שצריך אדם להאמין בהש"י כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. ר"ל שיש להש"י עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה כו' וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים ית"ש והש"י מתענג ומשתעשע בה כשעושת רצונו. וזה פי' ויאמינו ביקוק ובמשה עבדו פי' משה ר"ל כלל ס"ר נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהש"י חפץ בהם וממילא ג"כ במשה אשר הוא ממש הם :
(1) Just as person is required to believe in God, so too is he afterwards required to believe in himself. I mean to say that [one must believe] that God has dealings with him, and that he is not a creation of God which is 'only for today, etc.,' an like 'an animal of the field' that after their death are gone and no longer. Rather one must believe that God, may He be blessed, delights and revels in his doing His will. And this is the understanding of, "and they trusted/believed in the Lord and in Moshe His servant" (Exodus 14:31). The explanation [here] of Moshe, is meaning to say the grouping of the 600,000 souls of Israel in that generation; they believed that God, may He be blessed, desired them [and then automatically also Moshe, since he is totally them. And it is like they said, may their memory be blessed, (Bava Batra 121:) that the whole time that the Jewish people were ostracized (by God), the word (of God) did not reveal itself to Moshe. And it is like I have written in another place, that in all the sins that the Jewish people committed, Moshe also committed them, since he is their aggregate: Like with the golden calf, Moshe's sin was with the breaking of the tablets. And this is really a very curious and strange thing: Even to tear a Torah scroll in one's anger and to throw it to the ground, the work of a plain scribe, all the more so tablets that were the work of God! And that is exactly the sin of the calf, as I have written in another place. And when he was told (by God), "Congratulations on your breaking, etc.," he knew that it was also such with the Children of Israel, like it is written in Avodah Zarah (5a), "Come and let us appreciate the good of of our forefathers, etc." And with the graves of desire, he (sinned when he) said, "If the flocks and the cattle would (all) be slaughtered" (Numbers 11:22) And so too at the Waters of Meribah. And likewise with the spies, his sin was the sending, as it is written, "'Send for you' - according to your opinion." But here is not the place to write all of them.] They further believed that He wanted and was gratified by the good side within them.
(ב) מת אביו מברך דיין האמת היה לו ממון שיורשו אם אין לו אחים מברך גם כן שהחיינו ואם יש לו אחים במקום שהחיינו מברך הטוב והמטיב: הגה שאין מברכין הטוב והמטיב אא"כ יש לו שותפות באותה טובה (טור):
i Avodah: “The first step in avodas Hashem is knowing one’s own importance and innate greatness”3 (explained at length in Alei Shur II, pp. 158-160).
In addition, Rav Wolbe used to quote with excitement the claim of Reb Tzadok, zt”l, that just as one believes in Hashem, he must also believe in himself (Tzidkas Hatzaddik
וז"ל רבי צדוק שם: כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו וכי 4וחשיבותם וחבתם אצל הבורא יתברך, וישתדל ויתחזק תמיד להעמיד עצמו במעלה ההיא ולהתחזק בה תמיד...
( ראה גם גמ' תענית ח. - "אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים..
Rav Dessler explains this, based on Rashi, that realizing his importance and value in the eyes of Hashem serves as a protection against the yetzer horah.
· Rav Chaim Shmulevitz emphasized that self-respect is more of a protection against sinning than piousness.29 · Rav Wolbe establishes that the cornerstone for one's personal spiritual growth is the recognition of the inherent elevated nature of a person and of his own personal importance (not in the narcissistic sense). Somebody who tortures himself by only thinking about his deficiencies, warns Rav Wolbe, will sink into hopelessness and will eventually make peace with the negative in himself because he will feel hopeless to ever change it.
וראה גם רש"י תענית כג. בקשר לחוני המעגל ברש"י ד"ה או חברותא או מיתותא: וז"ל, אם אין חביריו של אדם נוהגין בו כבוד כבתחילה, נוח לו שימות.
·
There is an amazing explanation by Rav Isaac Sher on the Mishna ואל רע משכן הרחק" (ז:א אבות" (רשע עם תתחבר – we should keep a distance from a bad neighbor and not become friends with a רשע .Rav Sher points out that we see from this Mishna that the danger of a רע שכן ,from whom we not only have to distance ourselves ("התרחק ("but even need to keep others away from ("הרחק ,("is much worse than the danger from a רשע ,from whom we are only warned not to become overly friendly with. What is the “evil” nature of this רע שכן ?It can’t be that we are describing him as "רע" because he is a רשע ,since the רשע is mentioned separately. Rav Sher explains that a רע שכן is someone who evaluates you in a negative manner. He himself may behave in an exemplary manner and thus serves as a great example, but the fact that he evaluates you in a negative manner will have a negative impact on your self esteem, which will certainly negatively impact on your spiritual health. Such a person is so dangerous that you need to both stay away from such a person and even warn others to keep their distance. A neighbor whose own behavior serves as a bad example (a רשע (but sees you in a positive manner will have less of a negative impact on you, says Rav Sher, and therefore you only need to avoid becoming overly friendly with him.
. המשנה באבות (א:ז) אומרת "הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע" - מדיוק לשון המשנה אנו למדים כי מאדם רשע אין הוראה להתרחק 33 לגמרי, רק להימנע מהתחברות עמו, ואילו מן השכן רע, מורים לנו חז"ל להתרחק לגמרי. בספר "החברה והשפעתה" (עמוד 132 (מספר המחבר: שמעתי מפי מו"ר הגאון רבי יצחק אייזיק שר זצ"ל שהתנא לא נוקט בלשון 'התרחק' כהוראה לעצמו בלבד, אלא בלשון 'הרחק' אף להרחיק אחרים, ... כי החבר הרע, אף שבתור אדם פרטי יתכן שמעשיו ומנהגיו נוטים לטובה ולמעלה, ויש בזה משום גורם חיובי שאפשר ללמוד ממעשיו הטובים, אלא מכיון שהוא חבר רע, היינו שיש לו הערכה לא טובה על האדם, הרי הערכה זו תכשיל את האדם ותגרום לו דימוי עצמי שלילי שבוודאי ישבש את התפתחותו וגידולן. ואילו אדם רשע, שמעשיו ומנהגיו רעים, ועלול להשפיע על אחרים ללמוד ממעשיו, אך כיון שהוא חבר טוב, היינו שרואה את חבירו בעין טובה, ומעריך אותו כבעל-מעלה וכחיובי, הרי הערכה זו עצמה עשויה להצמיח תועלת לחזק את האדם לעלות בדרגות טובות ואף להתחזק ולדחות את ההשפעה ממעשיו הלא-טובים [מובא בספר "משל אבות", הרב משה לוי]. מדרש רבה ויקרא רבה ל"ד, י'.
Our Personality is Formed Since self-esteem and the ego are mutually exclusive, there is no such thing as a person with high self-esteem and an inflated ego. When our self-esteem begins to erode, our perspective shrinks, and more of our personality comes through, filtered by our own insecurities. As a result, two distinct mentalities are produced: one can have low self esteem and a dented (though not diminished) ego—this is the doormat mentality. And one can have low self-esteem and an inflated ego—this is the arrogant person. Two people, therefore, with low self-esteem, can manifest one of two different attitudes toward the same situation. Let us gain a deeper clarity of these types. Low self-esteem, dented ego: This person is quick to apologize, even when something is not his fault. He does things for others he does not really want to do, for fear of not being liked. He rarely stands up for himself, as he does not feel that his needs are important enough, and certainly not more important than others. He is a quintessential people pleaser. While he feels unworthy of good fortune and happiness, he is still egocentric as the world revolves around his pain. The difference is that he is unable to voice his dissatisfaction and assert himself, so he may seek passive-aggressive ways to “even the score.”
Low self-esteem, inflated ego: This person needs to be the center of attention, is often loud, easily frustrated, and a big complainer. He is often a fierce competitor whose self-worth hangs in the balance of every competition. When he gives his opinion, he is often offended when his ideas are rejected. He insists people understand his point of view, and if a person were to argue with him, he would blame the other person for being too stubborn to take his good advice. This person can often be seen hitting, banging, and forcing inanimate objects to do his will. Just as he tries to do with people, he insists on imposing his will onto things and demanding they take heed. These mentalities are not usually fixed. A person with low self-esteem often fluctuates between personas of inferiority (the doormat mentality) and superiority (producing arrogance), depending on the dominant personality mode at any given time. When a person is feeling inferior, he directs the negativity inward, manifesting hurt and sadness, and when a person is feeling superior, he directs the negativity outward, resulting in anger. All of us, from time to time, vacillate between mindsets. As the Chassidic saying goes, “A person should carry two pieces of paper in his pocket. One that says, ‘I am nothing but dust,’ and the other that says ‘The world
was created only for my sake.’” The secret, it notes, is knowing which piece of paper to pull out when. This seemingly simple Chassidic quote unleashes a wealth of wisdom regarding human nature. To the degree that we lack self-esteem, we react to the situation with the wrong mentality or “piece of paper.” In a situation where our ego is threatened, if we have high self esteem, we are able to perceive that we are “nothing but dust.” But when we suffer from low self-esteem, we erroneously believe that the world was created only for us, and we feel slighted and hurt by anyone who challenges us along the way.