מתניתין:
אלו המלאכות שהאישה עושה לבעלה:
טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה,
מצעת לו המיטה, ועושה בצמר.
הכניסה לו שפחה אחת -
לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת.
שתיים – אין מבשלת ואין מניקה את בנה.
שלוש – אין מצעת לו המטה, ואין עושה בצמר.
ארבע – יושבת בקתדרא.
רבי אליעזר אומר:
אפילו הכניסה לו מאה שפחות - כופה לעשות בצמר,
שהבטלה מביאה לידי זימה.
רבן שמעון בן גמליאל:
אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה -
יוציא וייתן כתובה.
שהבטלה מביאה לידי שעמום.
גמרא:
טוחנת- סלקא דעתך?
אלא אימא: מטחנת.
ואיבעית אימא: בריחיא דידא.
מתניתין דלא כרבי חייא:
דתני רבי חייא: אין אשה אלא ליופי
אין אשה אלא לבנים
ותני רבי חייא: אין אשה אלא לתכשיטי אשה.
ותני רבי חייא: הרוצה שיעדן את אשתו
ילבישנה כלי פשתן.
הרוצה שילבין את בתו
יאכילנה אפרוחים
וישקנה חלב סמוך לפירקה:
ביאור:
משנה: ואלו המלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה, ועושה עבודה גם בצמר (בטוויית צמר).
אם הכניסה לו שפחה אחת - הרי הכנסה זו היא כנגד חלק מעבודתה, ומשום כך היא לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת. הכניסה לו שתים (שתי שפחות) - אין מבשלת, ואין מניקה את בנה, אלא נותנת אותו למינקת.
הכניסה לו שלש שפחות - אין מצעת לו המטה, ואין עושה בצמר.
הכניסה לו ארבע שפחות - יושבת בקתדרא. כלומר, יכולה לשבת על כסא כמלכה, ולא לעשות דבר, משום שהשפחות עושות את הכל.
ר' אליעזר אומר: אפילו הכניסה לו מאה שפחות, בעלה כופה (כופה אותה) לעשות עבודה בצמר, משום שהבטלה מביאה לידי זימה, ולכן טוב לה לאשה שתעשה מלאכה כלשהי.
רבן שמעון בן גמליאל אומר יותר מכך: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה — יוציא (יגרש אותה) ויתן לה כתובה. ומדוע -שהבטלה מביאה לידי שיעמום (שיגעון(.
גמרא: על לשון המשנה שואלים:טוחנת סלקא דעתך [עולה על דעתך!?] הרי כרגיל הטחינה נעשית בריחיים גדולות המונעות על ידי מים או בעלי חיים והאשה עצמה אינה טוחנת!
אלא אימא [אמור] מטחנת. כלומר, היא מביאה את החיטים לריחיים ודואגת לטחינתן.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: בריחיא דידא [בריחיים של יד] שהיא עצמה טוחנת.
ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כדעת ר' חייא, דתני [ששנה] ר' חייא: אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים, ולא לעשיית מלאכה.
ותני [ושנה] ר' חייא: אין אשה אלא לתכשיטי אשה. ותני [ושנה] ר' חייא: הרוצה שיעדן (ייפה) את אשתו- ילבישנה כלי [בגדי] פשתן.
הרוצה שילבין את בתו (שיהיה לה עור לבן - יאכילנה אפרוחים, וישקנה חלב סמוך לפירקה (לזמן בגרותה).
רבי אליעזר (בן הורקנוס)- מגדולי התנאים בדור השני (מאה ראשונה לספירה, לאחר חורבן בית המקדש השני). תלמידו המובהק של רבן יוחנן בן זכאי. כונה "בור סוד שאינו מאבד טיפה" .
רבן שמעון בן גמליאל- תנא, נשיא הסנהדרין באושא שבגליל, במאה השנייה לספירה , אחרי מרד בר כוכבא . אביו של רבי יהודה הנשיא.
רבי חייא- (רבי חייא הגדול) – חכם בדור המעבר בין תקופת התנאים לאמוראים (מאה שניה לספירה). נולד בבבל ועלה עם משפחתו לא"י.
ארבע – יושבת בקתדרא:
אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא:
אף על פי שאמרו יושבת בקתדרא –
אבל מוזגת לו כוס, ומצעת לו את המטה, ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו.
[...]
"רבי אליעזר אומר:
אפילו הכניסה לו מאה שפחות"
אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר.
ביאור:
שנינו במשנה שאם היו ארבע שפחות הרי האשה יושבת בקתדרא (מושב כבוד) ואינה עושה דבר.
אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: אף על פי שאמרו שהיא
יושבת בקתדרא ואינה צריכה לעבוד, אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו את המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו. שדברים אלה אינם כחובות של מלאכה, אלא הם דברים של חיבה שהאשה עושה לבעלה, ודבר זה אין מוסרים לשפחה. [.....]
עוד שנינו במשנה, ש ר' אליעזר אומר,
שאפילו אם הכניסה לו אשתו מאה שפחות, מכל מקום תעשה מלאכה, כדי שלא תבוא לידי זימה.
אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כר' אליעזר.
כל אלו המלאכות אין מחייבים אותה
אלה אם כן יהיה דרך משפחתו ומשפחתה לעשותן.
(10) We do not obligate her in all these labors unless it is the way of his family and her family to do them.
הרב יעקב אריאל, מבנה המשפחה המודרנית (תחומין כב, עמ' 133):
יש חיובים שלמרות שהם חלק מהסכם הכתובה, בכל זאת איש לא יחייב כיום אשה לקיימם, כגון: רחיצת פניו ידיו ורגליו של הבעל או עבודה בצמר וכדו' (עי' שו"ע אה"ע סי' פ).
לעומת זאת יש דברים אחרים שנשים קיבלו על עצמן. למשל, רוב הנשים עובדות כיום מחוץ לביתן. בודאי עבודת האשה מחוץ לביתה פוטרת אותה מהמלאכות שהיתה חייבת בהן בעבר בתוך הבית. אשה העובדת במשרה מלאה מחוץ לבית פטורה מבישול, מכיבוס, מאפייה, מאריגה ומיתר עבודות הבית. רבות מעבודות אלו נעשות היום ע"י מכשירים (האם רק האשה חייבת להפעילם?). חלק מתמלא ע"י קניית מוצרים מוכנים, כגון: בגדים ואוכל מבושל (האם רק האשה חייבת לקנותם?)
הרב יעקב אריאל- (נולד בשנת 1937) – מורה ופוסק, עד לאחרונה שימש כרב העיר ברמת גן ואב בית הדין לדיני ממונות בעיר. כיהן כנשיא ארגון רבני "צוהר".
עיון ודיון:
1. המשנה אומרת: "שלוש – אין מצעת לו המטה, ואין עושה בצמר" - בכך נקבע
שהאישה אינה עושה כל מלאכה. לאור קביעה זו, מה ההבדל בין מעשיה של אישה
שברשותה שלוש שפחות ובין אישה שברשותה ארבע שפחות?
2. ניתן לסווג את המלאכות המוטלות על אישה נשואה לשלושה סוגים: פעולות של קירבה
וחיבה, עבודות משק הבית ועבודה לשם השתכרות. לדעת רבי יצחק בר חנינא, באילו מן הסוגים ניתן להעמיד תחליף לאישה, בהתאם ליכולתו הכלכלית של האיש?
3. חוו דעתכם על עמדתו של רבי חייא כלפי נשים. האם אתם מסכימים או מתנגדים
לדבריו? נמקו!