Kabbalat Shabbat Tefillah

(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַֽ֭יקוק בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יקוק כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ (ב) הָב֣וּ לַֽ֭יקוק כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יקוק בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ (ג) ק֥וֹל יקוק עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יקוק עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ (ד) קוֹל־יקוק בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יקוק בֶּהָדָֽר׃ (ה) ק֣וֹל יקוק שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יקוק אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ (ו) וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ (ז) קוֹל־יקוק חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ (ח) ק֣וֹל יקוק יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יקוק מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ (ט) ק֤וֹל יקוק ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֪ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ (י) יקוק לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יקוק מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ (יא) יקוק עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יקוק ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃

Psalms 29:1-11

(1) A psalm of David. Ascribe to the LORD, O divine beings, ascribe to the LORD glory and strength. (2) Ascribe to the LORD the glory of His name; bow down to the LORD, majestic in holiness. (3) The voice of the LORD is over the waters; the God of glory thunders, the LORD, over the mighty waters. (4) The voice of the LORD is power; the voice of the LORD is majesty; (5) the voice of the LORD breaks cedars; the LORD shatters the cedars of Lebanon. (6) He makes Lebanon skip like a calf, Sirion, like a young wild ox. (7) The voice of the LORD kindles flames of fire; (8) the voice of the LORD convulses the wilderness; the LORD convulses the wilderness of Kadesh; (9) the voice of the LORD causes hinds to calve, and strips forests bare; while in His temple all say “Glory!” (10) The LORD sat enthroned at the Flood; the LORD sits enthroned, king forever. (11) May the LORD grant strength to His people; may the LORD bestow on His people wellbeing.

זבחים קט״ז א:כ״ב-כ״ה

ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים כט, ט) ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם (תהלים כט, י) יקוק למבול ישב [אמר להם] וישב יקוק מלך לעולם: כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' (ישעיהו סו, טז) כי (הנה) באש יקוק נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר (תהלים כט, יא) יקוק עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו (תהלים כט, יא) יקוק יברך את עמו בשלום

Zevachim 116a:22-25

Rabbi Elazar HaModa’i says: He heard about the giving of the Torah and came. As when the Torah was given to the Jewish people, the voice of the Holy One, Blessed be He, went from one end of the world to the other end, and all of the kings of the nations of the world were overcome with trembling in their palaces and recited a song of praise, as it is stated: “The voice of the Lord makes the hinds to calve…and in his palace all say: Glory” (Psalms 29:9), i.e., each king in his own palace recited songs of praise to God. At that time, all of the kings gathered around Balaam the wicked, who was the greatest gentile prophet, and said to him: What is the tumultuous sound, i.e., the loud noise, that we have heard? Perhaps a flood is coming to destroy the world, as it is stated: “The Lord sat enthroned at the flood” (Psalms 29:10)? Balaam said to them: “The Lord sits as King forever” (Psalms 29:10), which means that the Holy One, Blessed be He, already took an oath after the flood never to bring a flood to the world, as it is stated: “And the waters shall no more become a flood” (Genesis 9:15). The kings said to him: He will not bring a flood of water, as he vowed, but perhaps He will bring a flood of fire, as in the future the Lord will punish the nations with fire, as it is stated: “For by fire will the Lord contend, and by His sword with all flesh; and the slain of the Lord shall be many” (Isaiah 66:16). Balaam said to them: He already took an oath that He will not destroy all flesh in any manner, as it is stated: “To destroy all flesh” (Genesis 9:15). Therefore, there will not be a flood of fire. They asked: And if so, what is this tumultuous sound that we have heard? Balaam said to them: He has a good and precious item in His treasury, that was hidden away with Him for 974 generations before the world was created, and He seeks to give it to his children, as it is stated: “The Lord will give strength to His people” (Psalms 29:11). “Strength” is a reference to the Torah, which is the strength of the Jewish people. Immediately, they all began to say: “The Lord will bless His people with peace” (Psalms 29:11).

שבת פ״ו ב:ה׳

תנו רבנן בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום כי פליגי בקביעא דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא בתרי בשבא אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים

Shabbat 86b:5

The Sages taught: On the sixth day of the month of Sivan, the Ten Commandments were given to the Jewish people. Rabbi Yosei says: On the seventh day of the month... And similarly, everyone agrees that the Torah was given to the Jewish people on Shabbat, as it is written here in the Ten Commandments: “Remember the Shabbat day to keep it holy” (Exodus 20:8), and it is written there: “And Moses said to the people: Remember this day, in which you came out from Egypt, (Exodus 13:3). Just as there, the mitzva of remembrance was commanded on the very day of the Exodus, so too, here the mitzva of remembrance was commanded on the very day of Shabbat.

ביצה ט״ז א:י״ב

דאמר ר' שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר (שמות לא, יז) שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש:

Beitzah 16a:12

As Rabbi Shimon ben Lakish said: The Holy One, Blessed be He, gives a person an additional soul on Shabbat eve, and at the conclusion of Shabbat removes it from him, as it is stated: “He ceased from work and was refreshed [vayinafash]” (Exodus 31:17). Rabbi Shimon ben Lakish expounds the verse as follows: Since he ceased from work, and now Shabbat has concluded and his additional soul is removed from him, woe [vai] for the additional soul [nefesh] that is lost.

בראשית ב׳:ב׳

(ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹקִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

Genesis 2:2

(2) On the seventh day God finished the work that He had been doing, and He ceased on the seventh day from all the work that He had done.