סוגיה 7- קידושי כסף

אחת מדרכי הקידושין מתבצעת באמצעות כסף: האיש נותן לאישה כסף (או שווה-כסף) - במיוחד למטרת הקידושין- ואומר "אמירת קידושין". פעולת הקִניין "קושרת" את האישה מבחינה משפטית והופכת אותה ל"אשת-איש" על כל המשתמע מכך.

תוספתא קידושין א׳:א׳

האשה נקנית בשלש דרכים

וקונה את עצמה בשתי דרכים.

נקנית- בכסף בשטר בביאה.

בכסף כיצד? נתן לה כסף או שוה כסף,

אמר לה: 'הרי את מקודשת לי'

'הרי את מאורסת לי'

'הרי את לי לאינתו'

- הרי זו מקודשת.

אבל נתנה היא לו כסף או שוה כסף

ואמרה לו:

'הריני מאורסת לך'

'הריני מקודשת לך'

'הריני לך לאינתו'

-אינה מקודשת.

Tosefta Kiddushin 1:1

(1) A woman can be acquired in three ways anbd can acquire herself in two ways. She is acquired by money, document, or intercourse. By money, how so? If he gave her money or valuables and told her "[with this] you are sanctified unto me", "[with this] you are betrothed to me", "[with this] you are my wife", she is married to him, but if she gave him money or valuables and said "[with this] I am sanctified unto you", "[with this] I am betrothed to you", "[with this] I am your wife", she is not married to him. By document, how so? Need I say if the document is valuable? She would be married by the value of it. Rather say that even if he wrote it on clay or paper and gave it to her she is married to him. Intercourse - the rule is that intercourse for the sake of marriage renders her married but if it is not for the sake of marriage she is not married.

(11) One who does one mitzvah, it is good for them, and lengthens their days, and they'll inherit the land. And anyone who does one aveirah, it is bad for them, and shortens their days, and they will not inherit the land. About this it is said, "And one sin can destroy much good" (Ecclesiastes 9:18)—with a single sin this one can remove from themselves much good. One should always see oneself as if they were half innocent and half guilty. If they do one mitzvah, they are happy that they moved themselves to the side of innocence. If they do one aveirah, woe to them that they moved themselves to the side of guilt. About this it is said, "And one sin can destroy much good" (Ecclesiastes 9:18)—with a single sin this one can remove from themselves much good. Rabbi Shimon ben Lazar says in the name of Rabbi Meir: The individual is judged after the majority, and the world is judged after the majority. One should always see oneself as if they were half innocent and half guilty, and the word [as if it were] half innocent and half guilty. If they do one mitzvah, they are happy that they moved themselves and the world to the side of innocence. If they do one aveirah, woe to them that they moved themselves and the world to the side of guilt. About this it is said, "And one sin can destroy much good" (Ecclesiastes 9:18)—with a single sin this one can remove from themselves much good. Rabbi Shimon says: Someone who was righteous all their days, and in the end rebelled—they lose it all, as it says, "The righteousness of the righteous person will not save them in the day of their guilt" (Ezekiel 33:12). Someone who was evil all their days and did teshuvah at the end, God will receive them, as it is said, "And the wickedness of the wicked person will not conquer them on the day they return from their wickedness" (Ezekiel 33:12). Anyone who is occupied with Scripture, with recitation, and with a career, about this it is said, "The threefold cord (hut) will not be quickly severed" (Ecclesiastes 4:12).

התוספתא: קובץ של ברייתות (משניות חיצוניות) מתקופת התנאים בארץ ישראל, הערוך כמו המשנה (בשפה העברית): לפי סדרים, מסכתות, פרקים והלכות. ההלכות שבתוספתא ("התוספת") מוסיפות ומרחיבות על המשניות: נימוקים, מקרים נוספים, דעות שונות, פרטים, שמות של תנאים ועוד.

https://cdn.pixabay.com/photo/2017/02/01/10/59/bag-2029642_960_720.png

עיון ודיון

1. מה מוסיפה ההלכה שבתוספתא על זו שבמשנה?

2. התוספתא מנסחת שתי פעולות שעל הגבר לעשות, כדי שהאישה תהיה מקודשת.

מהן הפעולות?

3. הציגו את ההבדלים בין האיש והאישה בכל הנוגע לפעולה המשפטית של הקידושין.

4. נסו לנסח חוק מקורי הנוגע לקידושין היום: מהן הפעולות המשפטיות שהייתם כוללים בחוק? מי עושה אותן? הסבירו ונמקו!

קידושין ח׳ ב

תנו רבנן

(אמר לה:) התקדשי לי במנה (ואמרה לו:) תנם על גבי סלע- אינה מקודשת

ואם היה סלע שלה- מקודשת.

בעי רב ביבי: סלע של שניהם מהו?

תיקו

(אמר לה:) התקדשי לי בככר (ואמרה לו:) תנהו לכלב- אינה מקודשת

ואם היה כלב שלה- מקודשת.

בעי רב מרי: כלב רץ אחריה מהו?

בההוא הנאה דקא מצלה נפשה- מיניה גמרה ומקניא ליה נפשה

או דלמא מצי אמרה ליה מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן?

תיקו

(אמר לה:) התקדשי לי בככר (ואמרה לו:) תנהו לעני- אינה מקודשת

אפילו עני הסמוך עלה.

מאי טעמא?

אמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי מחייבת ביה את.

ההוא גברא דהוה קא מזבין חומרי פתכייתא,

אתאי ההיא איתתא אמרה ליה : הב לי חד שוכא

אמר לה: אי יהבינא ליך מיקדשת לי?

אמרה ליה: הבה מיהבה

אמר רב חמא: כל הבה מיהבה לאו כלום הוא.

ההוא גברא דהוה קא שתי חמרא בחנותא

אתאי ההיא איתתא

אמרה ליה: הב לי חד כסא

אמר לה: אי יהיבנא ליך מיקדשת לי?

אמרה ליה: אשקויי אשקיין.

אמר רב חמא: כל אשקויי אשקיין לאו כלום הוא.

ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי מדקלא

אתאי ההיא איתתא

אמרה ליה: שדי לי תרתי

אמר לה: אי שדינא ליך מיקדשת לי?

אמרה ליה: שדי מישדא.

אמר רב זביד כל שדי מישדא לאו כלום הוא.

איבעיא להו הב אשקי ושדי מהו?

אמר רבינא: מקודשת

רב סמא בר רקתא אמר: תגא דמלכא אינה מקודשת

והלכתא- אינה מקודשת .

Kiddushin 8b

There is no one hundred dinars here, as he has not yet given her one hundred dinars, and there is no collateral here, since this collateral is not a gift but merely a security. He has therefore not given her anything. Rava raised an objection to Rav Naḥman from the following baraita: If he betrothed her with collateral, she is betrothed. The Gemara answers: There, it is referring to collateral belonging to other people, which was in the possession of the man who betrothed her, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak. As Rabbi Yitzḥak says: From where is it derived that a creditor acquires collateral, i.e., that the individual in possession of the collateral has the actual rights to it? As it is stated: “You shall surely restore him the pledge when the sun goes down that he may sleep in his garment, and bless you; and it shall be righteousness to you” (Deuteronomy 24:13). If the creditor does not acquire the pledge or collateral, from where does this considering his return of the collateral as righteousness stem? The creditor is not giving an item belonging to him; why is this considered a righteous act? Rather, from here it is derived that a creditor acquires collateral to a certain extent. The Gemara relates: The sons of Rav Huna bar Avin bought a certain maidservant on the condition that they would pay with copper perutot. They did not have the money at the time, and therefore they gave a piece of silver [naskha] for her as collateral. Ultimately, the price of the maidservant increased and the sellers wanted to cancel the sale. They came before Rabbi Ami for his ruling and he said to them: There are no perutot here, and there is no piece of silver here either. There was no valid act of acquisition at all because they did not actually give the money, and the collateral does not transfer ownership. § The Sages taught in a baraita (Tosefta 2:9): If a man said to a woman: Be betrothed to me with one hundred dinars, and she took it from his hand and threw it into the sea, or into the fire, or into anything that destroys, she is not betrothed. The Gemara expresses surprise at this ruling: The baraita indicates that she is not betrothed only if the one hundred dinars are destroyed, but if she threw the coins before him but did not destroy them, that is a betrothal. Why should this be? By throwing the coins at him she is effectively saying to him: Take this; I do not want your betrothal. The Gemara answers: The tanna of the baraita is speaking using the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to state in a case where she throws the money before him that it is not a betrothal, as her action indicates that she does not want to be betrothed. But when she throws it into the sea or into the fire, one might say that since she is obligated to pay for the money he gave her, perhaps she betrothed herself with the money she received. And as for the reason why she did this act of destroying the money, she thought: I will test this man to see if he is an individual of an angry temperament or not. Therefore, the tanna teaches us that even in that case it is not a betrothal. The Sages taught in a baraita (Tosefta 2:9): If a man said to a woman: Be betrothed to me with one hundred dinars, and she said to him: Give the money to my father, or: Give the money to your father, she is not betrothed. If she said: Give the money to my father, or Give the money to your father on the condition that he accepts them for me, she is betrothed. The Gemara comments: The baraita taught the case where she said: Give the money to my father, to convey the far-reaching nature of the halakha of the first clause. If she simply said that he should give the money to anybody else, even her own father, whom it can be assumed she wants to benefit, she is still not betrothed. And the baraita taught the case where she said: Give the money to your father, to convey the far-reaching nature of the halakha of the latter clause. If she said that someone else should receive the money on her behalf, it is a valid betrothal even if she said the money should be given to his father. The Gemara cites a similar case. If he said to her: Be betrothed to me with one hundred dinars, and she said to him: Give them to so-and-so, she is not betrothed. But if she said to him: On the condition that he accepts them for me, she is betrothed. The Gemara comments: It is necessary to issue this ruling, despite the fact that it is apparently identical to the previous halakha. The Gemara elaborates: This is because if the tanna had taught us only the case where she said: Give the money to my father, or: Give the money to your father, one would say that it is in that case there, when she said: On the condition that one of these relatives accepts them for me, that it is a betrothal, as she relies on them and she thinks: They will do my bidding for me and will hold this money on my behalf. But if she says: Give it to so-and-so, someone who is not related to either of them, no, the betrothal is not valid. And conversely, if the tanna had taught us only the case of so-and-so, one might say: It is here, when she said: Give it to so-and-so, that it is not a betrothal, as she is not close to him and is not interested in giving him this money as a gift. But if she said: Give the money to my father, or: Give the money to your father, to whom she is close, one might say that she gave it to them as a gift, i.e., she accepted the sum as her betrothal money and decided to give it as a gift. If so, she should be betrothed. It was therefore necessary for the tanna to issue both rulings and clarify that she is not betrothed in either case. The Sages taught: If a man said to a woman: Be betrothed to me with one hundred dinars, and she said to him: Place them on a rock, she is not betrothed. And if the rock was hers, she is betrothed. Rav Beivai raises a dilemma: If the rock was the property of both of them, what is the halakha? No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved. The Gemara discusses a similar case. If a man said to a woman: Be betrothed to me with a loaf of bread, and she said to him: Give it to a dog, she is not betrothed. And if this dog was hers, she is betrothed. Rav Mari raises a dilemma: If a dog was chasing her to bite her, and she said to him: Give the loaf to the dog, what is the halakha? The Gemara presents the two sides of the dilemma: Does one say that she commits herself to betrothal and transfers herself to him through this benefit that she receives by being rescued from the dog? Or perhaps she can say to him: By Torah law you are required to rescue me, due to the injunction: “Neither shall you stand idly by the blood of your neighbor” (Leviticus 19:16), and therefore she is not betrothed with the loaf because she does not owe him anything. This problem is also left unanswered, and the Gemara again states that the dilemma shall stand unresolved. If a man said to a woman: Be betrothed to me with a loaf of bread, and she said: Give it to a poor person, she is not betrothed, even if it was a poor person who is dependent upon her, i.e., a poor person who regularly receives food from that woman. What is the reason for this? She could say to him: Just as I am required to give charity to him, so too you are required to give charity to him. Therefore, this donation is not an indication that she has agreed to the betrothal. The Gemara relates: There was a certain man who was selling

ביאור:

תנו רבנן [שנו חכמים]: אמר לאשה "התקדשי לי במנה" [מאה זוזים]

ואמרה לו "תנם על גבי סלע"— אינה מקודשת.

ואם היה סלע זה שלה — הריהי מקודשת.

בעי [שאל] רב ביבי: אם היה הסלע של שניהם, מהו?

השאלה הזו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

אמר לה" התקדשי לי בככר",

אמרה לו:"תנהו לכלב"

— אינה מקודשת.

ואם היה כלב זה שלה — מקודשת.

בעי [שאל] רב מרי: ואם היה כלב רץ אחריה לנשכה ואמרה לו תן את הככר לכלב, מהו הדין?

וצדדי השאלה: האם בההוא [באותה] הנאה דקא מצלה נפשה מיניה [שהיא מצילה את עצמה ממנו, מן הכלב] גמרה ומקניא ליה נפשה [גומרת בלבה ומקנה לו, לנותן הככר, את עצמה לקידושין],

או דלמא מצי אמרה ליה [שמא יכולה לומר לו]:

מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן [מדין התורה הלא חייב אתה להציל אותי] משום "לא תעמוד על דם רעך", ואינה חייבת לו דבר, ואינה מקודשת על ידי ככר זו?

אף בעיה זו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

אמר לאשה "התקדשי לי בככר"

ואמרה לו "תנהו לעני"— אינה מקודשת, אפילו היה זה עני הסמוך עלה [עליה] שהיא רגילה לספק לו את מזונותיו.

מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמרה ליה[יכולה היא לומר לו]: כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי מחייבת ביה את [כשם שאני מחויבת בו לתת לו צדקה כך מחויב אתה בו] ואין זו נחשבת כנתינה לאשה שתתקדש בה.

מסופר: ההוא גברא דהוה קא מזבין [אדם אחד שהיה מוכר]

חומרי פתכייתא [מחרוזות של זכוכית].

אתאי ההיא איתתא [באה אשה אחת], אמרה ליה [לו]: הב [תן] לי חד שוכא [ענף (מחרוזת) אחד].

אמר לה: אי יהבינא ליך מיקדשת [אם אתן לך אותה האם תתקדשי לי [בה?]

אמרה ליה [לו] בלגלוג:הבה מיהבה [תן תן] והתכוונה שאינה חוששת כלל לתנאי זה.

אמר רב חמא: כל שאומרת לשון "הבה מיהבה" [תן תן] לאו [לא] כלום הוא, כלומר, היא אמנם אמרה לו "תן", אבל לא הסכימה לתנאי שאמר לה, ואינה מקודשת בכך.

וכן מסופר: ההוא גברא דהוה קא שתי חמרא בחנותא [אדם אחד שהיה שותה יין בחנות].

אתאי ההיא איתתא [נכנסה אשה אחת] אמרה ליה [לו]: הב [תן] לי חד כסא [כוס יין אחת].

אמר לה: אי יהיבנא ליך [אם אתן לך] האם מיקדשת [תתקדשי[ לי בה?

אמרה ליה [לו]: אשקויי אשקיין [השקה השקה אותי].

אמר רב חמא: כל שאומרת "אשקויי אשקיין" ["השקה השקה אותי"] לאו [לא] כלום הוא ,שבוודאי אין כוונתה לקבל את התנאי ואינה מקודשת.

מסופר: ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי מדקלא [אדם אחד שהיה זורק, קוטף,תמרים מן הדקל].

אתאי ההיא איתתא [באה אשה אחת],

אמרה ליה [לו]: שדי [זרוק,קטוף] לי תרתי [שתים!]

אמר לה: אי שדינא ליך מיקדשת [אם אזרוק לך האם תתקדשי] לי בהן?

אמרה ליה [לו]: שדי מישדא [זרוק זרוק].

אמר רב זביד: כל "שדי מישדא" ["זרוק זרוק"] לאו [לא] כלום הוא ואינה מקודשת.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אם אמרה לו בלשון "הב" ["תן"], או "אשקי" ["השקה"] או "שדי" ["זרוק"] בלבד, בלא שכפלה את דיבורה, מהו הדין?

האם משמעו שהתכוונה לומר ברצינות — תן כפי התנאי שאמרת,

או שאף בדיבור כגון זה לא הסכימה לקידושין, או לא?

אמר רבינא: מקודשת.

רב סמא בר רקתא אמר בלשון שבועה: תגא דמלכא [כתר המלך!] אינה מקודשת.

והלכתא [והלכה]: אינה מקודשת.

תיקו: "תעמוד"- הבעיה נותרת ללא פתרון

רב (רבי) ביבי- אמורא ארצישראלי (דור שלישי)

רב מרי- אמורא בבלי (דור חמישי) חברו של רב זביד

רב חמא- אמורא בבלי (דור חמישי), מחכמי ישיבת נהרדעא. עמד בראש בית דין לדיני ממונות.

מימרותיו ופסיקותיו מופיעות עשרות פעמים בתלמוד הבבלי.

רב זביד- אמורא בבלי (דור חמישי) מנהרדעא.

רבינא- אמורא בבלי (דור חמישי-שישי).

עיון ודיון:

1. נסחו את שני הכללים שבגמרא, לקידושי כסף תקפים.

2. בשני מקרים קובעת הגמרא "תיקו".

הסבירו את המושג "תיקו".

הציגו כל אחד מן המקרים וכתבו מדוע נקבע כך לגביו.

3. "לאו כלום הוא" – הסבירו את המקרים בהם אמירתה של האישה לא התקבלה

כהסכמה לנישואין.

4. "והלכתא- אינה מקודשת" – על פי הגמרא, באילו מקרים, האישה אינה מקודשת?

הסבירו!

https://cdn.pixabay.com/photo/2017/03/27/18/44/ring-2179959__340.jpg