Sources formatted into a Google Doc - LINK
What does the word הַמּוֹרִים mean?
From where do the parshanim get their explanation?
Why did Moshe call the people by this name?
What was Moshe and Aharon’s מְרִיתֶם?
Which details are added to the story not found explicitly in the text?
What text proofs do the parshanim use to prove their assumption?
רש"י - כי המרו. משה ואהרן את רוחו בשמעו נא המורים:
ויבטא בשפתיו. שבועה לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו' (שם כ):
אבן עזרא - כי המרו את רוחו - שב אל השם, כמו והמה מרו ועצבו את רוח קדשו.
וטעם ויבטא – על השם שגזר על משה שלא יכנס לארץ ושגגה היתה ממשה בעבור כעסו, כאשר פירשתי במקומו. ויתכן היות רוחו רוח משה והוא בטא שאמר לישראל מורים ושכח לדבר והכה והיה ראוי שלא יצא הדבר מפיו, עד שישלים מצות השם.
מצודת דוד - כי המרו. כי ישראל מרו בדבר ה׳:
ויבטא. ודבר משה בשפתיו לקרותם ממרים ואמר שמעו נא המורים (שם כה) ועי״ז נענש:
מצודת ציון -המרו. מרדו וסרבו:
רוחו. ענין דבור כמו וברוח שפתיו (ישעיה יא):
ויבטא. ענין אמירה כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה):
רד"ק - כי כי המרו את רוח משה ויבטא בשפתיו והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים:
ופי' כי המרו. כי מרדו ברוח משה בדחקם אותו עד שאמר המן הסלע הזה נוציא: ושורש המרו. מרה, ויהיו מרה ומרד בענין אחד:
ויש לפרש כי המרו. ענין מר שהוא ענין שנות המצוה והחלף הדבר ופירוש כי המרו משה ואהרן את רוח השמים:
ודברו. שאמר להם ודברתם אל הסלע והם הכו:
ויבטא בשפתיו. האל יתברך שלא יכנסו לארץ בעון זה:
מדרש תנחומא חקת, ט׳ אָמְרוּ לוֹ: וַהֲרֵי סֶלַע. כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהוֹצִיא מִסֶּלַע זוֹ, תּוֹצִיא מִזּוֹ. צָוַח עֲלֵיהֶם, שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים הֲמִן הַסֶּלַע. מַהוּ הַמּוֹרִים.
שִׁיטִין הַרְבֵּה יֵשׁ בּוֹ.
הַמּוֹרִים, סַרְבָּנִים. Insubordination
הַמּוֹרִים, שׁוֹטִין.
שֶׁכֵּן בִּכְרָכֵי הַיָּם קוֹרִין לְשׁוֹטִין, מוֹרִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: הַמּוֹרִים,
שֶׁמּוֹרִים אֶת מְלַמְּדֵיהֶן.
הַמּוֹרִים, חִצִּים,
שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת (שמואל א לא · ג וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים)
רש"י על במדבר כ׳:י:ב - המן הסלע הזה נוציא. לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהָלַךְ הַסֶּלַע וְיָשַׁב לוֹ בֵּן הַסְּלָעִים כְּשֶׁנִּסְתַּלֵק הַבְּאֵר, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם מַה לָּכֶם מֵאֵי זֶה סֶלַע תּוֹצִיאוּ לָנוּ מַיִם? לְכַךְ אָמַר לָהֶם המרים — סַרְבָנִים, לְשׁוֹן יְוָנִי שׁוֹטִים, מוֹרִים אֶת מוֹרֵיהֶם, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עָלָיו נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?! (תנחומא):
גור אריה במדבר פרשת חקת פרק כ - לפי שלא היו מכירין וכו'. דאם לא כן, מאי היו מתמיהין "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", אלא שלא הכירו משה ואהרן את הסלע, והיו מבקשים את הסלע, ואמרו ישראל 'מאיזה סלע תוציאו לנו מים', כלומר מה לכם לבקש, כך הוא סלע זה כמו סלע אחר, מאיזה שיהיה תוציאו המים. ועל זה אמרו "שמעו נא המורים", וכי נוציא מים מן סלע שלא נצטוינו (כ"ה ברא"ם). ומה שהכו בסלע אף על גב שנצטוו לדבר אל הסלע, לפי שכבר דברו אל הסלע ולא נתן מימיו, מפני שדברו אל סלע אחר, והיו סבורין שמא צריכין להכות, לכך הכו בו (רש"י פסוק יא). ואל יקשה לך, כי אחר שמשה אמר "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", ואם כן היה יודע שאין זה הסלע, אם כן למה הכה בו, דיש לומר, שרוצה להכות סלע אחר סלע, עד שיזדמן להם הסלע אשר הוא הסלע שיש להם להכות. וכדי שאם לא יתן שלא יהיה חילול השם, שהרי הכה בסלע שהיה סבור שיתן מים ולא נתן מים, לכך אמר להם בתחלה "שמעו נא המורים וכו'", כלומר אין זה הסלע בודאי, ואתם רוצים להכות בסלע שלא נצטוינו מפי הגבורה:
תורת משה - שמעו נא המורים. פירש"י על ג' ענינים, שוטים, סרבנים, מורים את מוריהם. כתב החכם רבי וואלף היידענהיים רנא במדרש (רבה י"ט ט') איתא ד' ענינים, דמורים בחצים. ונראה רש"י לא כתב אלא מה שהי' בכוונת משה להוכיח ישראל, אבל מדרש אומר שיש בדבר רמז שהי' מעשה זה חץ לירות במרע"ה, כדכתיב (תהלים ק"ו ל"ב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם.
פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י - המורים סרבנים לשון יוני שוטים מורין את מוריהן וכו' אין להקשות היאך מפרש מלה זו בפתרונות הרבה די"ל שהיא סובלת כל הפירושים הללו לשון סרבנות כמו בן סורר ומורה ואם לא היה פירושו אלא זה הל"ל ממרים לכך פירש שוטים בלשון יוני ולפי שקשה מעט לפרשו מלשון יוני הואיל דיכולין אנחנו לדמות אותה ללשון עברי פירשה בלשון אחר מורין את מוריהם מלשון והיו עיניך רואות את מוריך וא"כ היא סובלת כל הפירושים:
רשב"ם - ויאמר להם שמעו נא המורים – כמו שהמטה הזה שיש בו שקדים מוכיח שהוא למשמרת לאות לבני מרי.
במדבר פרק יז פסוק כה וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי
בכור שור, במדבר כ׳:י:א כשבאו לפני הסלע אמר להם משה שמעו נא המרים. כמו "בית המרי המה" לפי שלא היו שואלין כהוגן כי היה להם להתפלל לפני הק' שיתן להם מים ולומר למשה התפלל בעד עבדיך אל ד' אלהינו ולא נמות, והם היה שואלים על דרך מריבה ותלונות לאמר כי הבאתם אותנו אל המדבר הזה והיו כפויים טובה שהק' הוציאם מעבודת פרך והם מחזיקים הדבר לרעה ולכך קוראם משה המורים:
פסיקתא דרב כהנא שמעו י״ד:ה׳ - כת' כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו (ירמיה ב). א"ר יצחק זהו שמניח ספר תורה ויצא, עליו הכת' אומ' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי (ירמיהו ב'). אמ' הק' לישר' בניי, אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול... משה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול. למה היה משה דומה, למלך שמסר את בנו לפידגוגו א' לו אל תהי קורא לבני מורה. מה הוא דין לישנא מורה, א"ר ראובן בהדין לישנא יוונים צווחים לשטיא מורוס. פעם אחת היקניטו וקרא אתו מורה, אמ' לו המלך, כל עצמי הייתי מצוה אותך ואו' לך אל תהי קורא לבני מורה ואת קורא לבני מורה, לית עסקיה דערים מהלך עם שטי. כך כת' וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל (שמות ו), מה צום, אמר להם אל תהו קוראין לבני מורים, וכיון שהיקניטו על מי מריבה אמר להם משה שמעו נא המורים (במדבר כ), א' להם הקדוש ברוך הוא כל עצמי הייתי מצוה אתכם ואומ' לכם אל תהו קורין לבני מורים ואתם קורין לבניי מורים, לית עסקיה דערים מהלך עם שטי, לכן לא תביא אין כת' אלא לכן לא תביאו (במדבר כ), לא את ולא אחוך ולא אחותך עלין לארעא דישר'.
פירוש שד"ל על במדבר פרק כ - מורה עיקר יסודו מן מרר, וענינו סרבן ומקניט, והנה כאן לא מרו את דבר ה׳ לשיקראו disubbidienti, אבל הקניטו בדבריהם מבלי בטחון, וכן בסורי ממָר מרָנֵא.
אלשיך במדבר פרשת חקת פרק כ -(י) שעל ידי כן ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע שהוא בפניו ממש, תוך ארבע אמות. כי כוונתו היתה לדבר ולא להכות. אך אחרי כן ויאמר וכו'. והוא, בהזכיר מאמרם ז"ל (במדבר רבה שם, ילקוט רמז תשסג) בפסוק זה. והוא, כי היו ליצני הדור אומרים, משה היה רועה את צאן יתרו חותנו כמה שנים במדבר, והוא בקי במקומות מבועי מים אשר במדבר, ויוליך אותנו, ויתלה אותו בנס. על כן נתפזרו מעליו, ונעשו על כל סלע וסלע כתות, וכל כת היתה אומרת אם לא שאתה יודע מבוע ידוע למה תוליכנו אל סלע ידוע לדבר לו.הוציא לנו מזו שלפנינו. וכן כל כת מורה באצבע, הוציא מזה או מזה. עד שבעל כרחם הקהילם אל פני הסלע ההוא, ולא אל סלע אחר. והנה אין ספק כי הליצנות ההוא היה עון פלילי,כנודע מחומר הליצנות לפניו יתברך:
ונבא אל הענין, והוא, כי אחר שהקהילם אל פני הסלע ההוא, איש איש ממקומו, מהסלע אשר כל אחד היה מראה לו. אמר בלבו, הנה הן אמת כי אמר ה' כי בזכות שנינו יצאו מים מן הסלע, אך זה היה טרם יחטאו בעון הליצנות הלז, מה שאין כן אחר כך. כי הלא שפע הראוי על ידי צדיק מתמעטת כאשר אין הדור ראוי לכך, כנודע ממקומות רבים. ועל כן אמר, אם מה שהקהלתים היה מבלי היות כל כת בוחר לו סלע והוא אומר הוציא מזו. האמנתי שהיה סיפק בידינו לתת לנו מים בדבורנו. אך אחר היות הליצנות הלז. הלא להעדר זכות המקבלים, לא יותן להם מים על ידינו. וזהו אומרו שמעו נא המורים. כלומר, עתה שהייתם מורים באצבע. זה מורה סלע זה ואומר הוציא מזה. וזה אומר מזה. המן הסלע הזה האם יהיה כחב זכותנו עתה שנוציא להיות לכם שחסרתם זכות מים:
(יא) על כן אין צריך רק על ידי מטה האלהים, ולא על ידי זכות בן אדם. כי אמר אם אנסה לדבר, ולא יועיל הדבור על חטאם. ישימו לאל מלתי ביתר נבואתי, על כן ויך וכו':
רמב״ם שמונה פרקים פרק ד׳ ואתה יודע, כי אדון הראשונים והאחרונים, משה רבנו, כבר אמר לו יתעלה: (במדבר כ, יב) "יען לא האמנתם בי", (במדבר כ, כד) "על אשר מריתם", (דברים לב, נא) "על אשר לא קדשתם" - כל זה. וחטאו, עליו השלום, היה, שנטה אל אחד משני הקצוות במעלה ממעלות המידות, והיא הסבלנות, כאשר נטה אל הכעס, באומרו: (במדבר כ, י) "שמעו נא המורים". דקדק ה' עליו שיהיה איש כמוהו כועס בפני קהל ישראל, במקום שאין ראוי בו הכעס. וכגון זה בחוק האיש ההוא חלול השם, לפי שתנועותיו כולן ודיבוריו נלקחים למופת, ומקווים להגיע בהם להצלחת העולם הזה והעולם הבא, ואיך ייראה ממנו הכעס, והוא מפעולות הרע, כמו שבארנו, ולא יבוא אלא מתכונות רעות מתכונות הנפש?
ואמנם אומרו בזה: (במדבר כז, יד) "מריתם פי" - הרי הוא כמו שנבאר. וזה, שהוא לא היה מדבר עם אנשים המוניים, ולא עם מי שאין להם מעלה, אלא עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כמו יחזקאל בן בוזי, כמו שזכרו החכמים, וכל מה שיעשה או יאמר - יבחנוהו. וכאשר ראוהו שכעס, אמרו שהוא עליו השלום אינו מי שיש לו פחיתות מידה, ואלמלא ידע שה' קצף עלינו בבקשת המים, ושאנו הכעסנוהו יתעלה - לא היה כועס. ולא מצאנו בדברי ה' יתעלה אליו בזה הענין לא כעס ולא קצף, אלא אמר: (במדבר כ, ח) "קח את המטה וכו' והשקית את העדה ואת בעירם". וכבר יצאנו מכוונת הפרק, אבל התרנו ספק מספקות התורה, שהרבה נאמר בו, והרבה יישאל: איזה חטא חטא? וערוך מה שאמרנוהו אנחנו אל מה שנאמר בו, והאמת תורה דרכה.
הכתב והקבלה שמעו נא המורים – ליש מרבותינו חטאו משה ואהרן בזה שהקילו בכבוד ישראל לאמר להם שמעו נא המורים, והמזלזל בכבוד הצבור כאלו מחלל את ה׳,
(ברבה ר״פ ואתחנן): "בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם" (תהלים לט, יב) מהו בתוכחות על עון על ידי עון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך ואמר להם (במדבר כ, י): "שמעו נא המורים" יסרת אותו והוכחת אותו. ואין איש אלא משה שנאמר (שם יב, ג) "והאיש משה ענו מאד". מהו "ותמס כעש חמודו" כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ המסת אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן; ואמרו שם אתה החילות אמר לפניו רבש״ע למה איני נכנס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים וגו׳. והמפרשים טענו על זה דאם כן למה שנה בחטא זה ואמר להם הרבה יותר מזלזול זה, באמרו במשנה תורה ממרים הייתם עם ה׳ מיום דעתי אתכם, (עי׳ רי״א);
ואין זה טענה לדעתי, כי כאן הזיל בכבוד אנשים שלא חטאו, כי המקרא לא הודיענו רק מחטא העם שהם הפחותים הנקראים ערב רב (כלעיל ג׳) וירב העם עם משה וגו׳, אבל העדה הם עדת ישראל הכשרים הנקראים קהל ה׳, לא דברו מאומה בענין זה, מאלה אמר קרא (לעיל ב׳) שלא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן, לא שמענו מהם אף דבור קל רק שנקהלו, אולי לא היתה רק אל הבקשה לבד ממשה ואהרן שישתדלו בתפלתם להשקיט צמאון נפשותם; וגם הוא ית׳ לא הזכיר את העם בדבורו אל משה רק הקהל את העדה וגו׳, וכן משה לא הקהיל את העם הפחותים לפני הסלע רק העדה שנקהלו עליו כמ״ש ויקהילו משה ואהרן את הקהל על פי הסלע, ואלה לא חטאו בזה מאומה, ובכל זאת דבר אתם קשות וקראם בשם מורים. (וברעיא מהימנא פינחס רל״ז) לא אתקריאו קהלה וחבור עד דאתעבר מנהון ערב רב).
הואיל משה במדבר כ׳:י׳ - אבל דעתי נוטה לומר שמשה לא חטא כלל וכלל וזו היתה גם דעת מהר"ר משה הלוי ערערייך ומהח"ר יצ"ק); והדעה שאין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון היתה מפורסמת באומה בימים ההם (כמו שכתבתי למעלה י"ט ו') וצריכה חיזוק, ומשה ואהרן מתו בבוא עתם כדרך כל הארץ, אבל אם ב"י היו רואים מות משה בלי חטא, ומות אהרן אחר שנסלח לו עון העגל, היו אומרים שיש מיתה בלא חטא, לפיכך חשב להם האל דבר זה לפשע גם כי דבר רֵק הוא, כי הלא היה להם לחשוב שאם היו צריכים לדיבור בלבד למה יקחו המטה מלפני ה' הוא מטה אהרן הגומל שקדים אחר מעשה קרח? וגם מאחר שפעם אחרת הוציא מים בהכאה היה צריך להזהיר שלא כפעם הראשונה הפעם הזאת ועתה די בדיבור! וא"ת לפי דבריך מדוע היה צריך להכות הסלע במטה אהרן ולא בשל משה? תשובתי להזכיר את העם בראותם אותו עם השקדים שעליו מה אירע לקרח ולמתלוננים עמו, ושבפעם הזאת (ראשונה לדור שני) האל מעלים אזנו מתרעומתם ומוציא להם מים גם כי לא התחננו אליו והתחילו לריב מיד, אבל יזהרו פעם אחרת כי לא תהיה כזאת, וכן היה שבסבבם ארץ אדום וקצרה נפשם ודברו באלהים ובמשה שלח בהם הנחשים.
ופירוש לא האמנתם בי, הוא כפי דברי שד"ל הנכוחים פעלתם באופן שלהמון נראה כאלו לא האמנתם, ונחשב להם לעון מה שלא דקדקו לעשות ממש כדבר ה' בלי תוספת ומגרעת גם כי כמה פעמים עשו מדעתם (כקטרת אהרן במגפה על דבר קרח), או נטו במקצת מצווי האל (כמו בקרבת האצילים אל כבוד האל בהר סיני, סוף פר' משפטים) והסכים האל על ידם; והתורה ציירה האל כבעל רצון וכעס, פעמים פניו שוחקות ועובר על פשע, ופעמים פניו זועפות וקוצף ומעניש, להשפיל האל עד דעת אנשי הדור ההוא השפל בדעותיו, ולרוממם מעט מעט עד השמים, כי כן דרך המגביהי לשבת ורוצה להביא עדיו איש יושב בשפל, משפיל עצמו לתמוך בידו ולנשאו עם רום מלבו.