YEHUDA AND TAMAR
(א) וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה׃
(1) About that time Judah left his brothers and camped near a certain Adullamite whose name was Hirah.
(א) הי בעת ההוא. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשָׁה זוֹ לְכַאן, וְהִפְסִיק בְּפַרָשָׁתוֹ שֶׁל יוֹסֵף? לְלַמֵּד שֶׁהוֹרִידוּהוּ אֶחָיו מִגְדֻלָּתוֹ כְּשֶׁרָאוּ בְצָרַת אֲבִיהֶם, אָמְרוּ: אַתָּה אָמַרְתָּ לְמָכְרוֹ, אִלּוּ אָמַרְתָּ לַהֲשִׁיבוֹ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים לָךְ:
(1) ויהי בעת ההוא AND IT CAME TO PASS AT THAT TIME — Why is this section placed here thus interrupting the section dealing with the history of Joseph? To teach that his brothers degraded him from his high position. When they saw their father’s grief they said, “You told us to sell him: if you had told us to send him back to his father we would also have obeyed you” (Genesis Rabbah 85:2).
(ב) ויט מֵאֵת אֶחָיו:
(2) ויט AND HE TURNED away from his brothers.
(ג) עד איש עדלמי נִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ:
(3) עד איש עדלמי UNTO A CERTAIN ADULLAMITE — he entered into a business-partnership with him.
(א) ויהי בעת ההיא באותו הזמן שנמכר יוסף למצרים בסבת עצת יהודה שאמר למכרו ולא אמר להשיבו ושכל את אביו חל על יהודה פרי מעלליו והוליד שני בני מות ונשאר שכול משניהם:
(1) ויהי בעת ההיא, at about the same time when Joseph was sold to Egypt at the suggestion of Yehudah who had proposed this instead of bringing him back to his father and had thereby bereaved his father, Yehudah reaped some of the fruit of his ill advised plans, in that the way was paved for him to be bereaved of two of his own sons in due course.
(א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה, אחר שנמכר יוסף, ובאמרו וירד נראה כי מדותן לעדולם הוא ירידה; ובדרש שהורידוהו אחיו מגדולתו שנתחרטו ממכירת יוסף ואמרו לו כשם שאמרת לנו "לכו ונמכרנו לישמעאלים" אלו אמרת לנו השיבוהו אל אבינו היינו שומעים לך. ובב"ר (פ"ה) וירד יהודה לא היה צריך לומר אלא ויוסף הורד מצרימה, ר' אלעזר אומר כדי לסמוך הכר נא להכר נא.
(1) ויהי בעת ההיא וירד יהודה, after Joseph had been sold. The fact that the Torah speaks of וירד, “he descended,” seems to imply that Dotan was situated at a much higher elevation than Adulam. According to a Midrash quoted by Rashi, the word וירד does not refer to a physical descent but to the brothers having demoted Yehudah from his role of their leader as they held him responsible for the debacle with Joseph. They had repented their part in the whole episode, and they accused Yehudah of not having been firm enough. Just as they had listened to him when he told them not to kill Joseph, they claimed that they would have listened to him if he had suggested that they should bring him back to their father. In Bereshit Rabbah 85,2 the whole paragraph commencing with וירד יהודה until the beginning of chapter 39 is considered as not relevant to the story, at least not at this point. Why then did the Torah insert this episode here thereby spoiling our concentration on what would happen to Joseph? According to Rabbi Eliezer the Torah wanted to create a conceptual link between one “descent,” and another “descent.” Rabbi Yochanan justifies the “interruption,” by linking one הכר נא “please identify!” to another הכר נא. Yehudah had deceived his father with these words, whereas Tamar reminded Yehudah that he had been deceived by her and that his assumption that she was a harlot who had become pregnant by her customer was totally unfounded.(compare 37,2 and 38,25 respectively)
(א) ויהי בעת ההוא. אין זאת העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו. וכמוהו משם נסעו הגדגדה. בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי. ושבט הלוי נבחר בשנה השנית ונסעו אל גדגר בשנת הארבעים ובמקומו אפרשנו. ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה והיה ראוי להיות אחר והמדנים מכרו אותו פרשת ויוסף הורד מצרימה להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו למעשה אחיו. והוצרכתי לפי' הזה בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים רק כ''ב שנה והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה וגדל עד שהי' לו זרע וזה לא ימצא פחות מי''ב שנה ועוד וירבו הימים גם הרתה תמר והולידה פרץ והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים. ואל יקשה עליך דבר בצלאל כי בגעתי אל מקומו אפרשנו
AT THIS TIME. This is not the time that Yosef was sold, rather this was prior to his sale. We see the same occurrence relating to when the tribe of Levi were separated. Why then is the story of Yehuda placed in the middle of the story of the sale of Yosef (if Yehuda's story was much earlier)? To separate the story of his sale to the story of Potiphar's wife. I am obliged to explain this becuase from the day that Yosef was sold until the day that the entire family descended to Egypt was 22 years. Onan was born and he was Yehuda's second child, he had his own children which makes him at least 12 years old. Furthermore, Tamar was pregnant and gave birth to Peretz who descended to Egypt and had two sons. Don't question about Betzalel's heritage as I address that elsewhere.
ואין ספק שהיה ראוי לחבר אחרי מכירת יוסף ויוסף הורד מצרימה אלא שראתה התורה להפסיק עם ספור יהודה לסבות. ראשונה להגיד שב' התחלות היו למלכי ישראל ומלכי יהודה כי יוסף היה התחלה למלכי ישראל בשני בניו אפרים ומנשה שילדה לו המצרית ולכן היה מלכותם בלתי אמתי וישר. ויהודה היה התחלה למלכי יהודה שהיו ושיהיו בימות מלך המשיח משני בניו שילדה לו תמר כי היא היתה הגונה לצאת ממנה מלכים קדושים מפאת שלמותה ואם מפאת היותה בתו של שם כדבריהם ז"ל לכן היה מלכות מאת י"י קודש ומתמיד לעד. ושנית להודיע צדקת יהודה שנפרד מאת אחיו בעבור מה שראה מאכזריותם על יוסף להרגו עד שעם כמה מחוזק ההשתדלו' הצילו מיד' במכירתו למרי' וג"כ שלא יוכל לראות ברעה אשר מצא את אביו ואבלו וצערו ועם היות שנפרד מהם הנה לא עזב את אביו מלעבדו כי תמי' היה יהודה בן עובד את אביו עד שהיה בימי הרעב הולך עם אחיו לשבור שבר במצרים לבית הזקן כמו שיראה מן הספורים שיבואו בפרשת ויהי מקץ כי עם היותו נבדל מאחיו הנה תמיד היה חוזר על בית אביו לעשות צרכיו ולעבדו בכל לבבו.
ABARBANEL: There is no doubt that it would be more suitable to connect the aftermath of the sale of Joseph to his descent to Egypt but the Torah had to disrupt with the story of Yehuda for several reasons. Firstly, to say that these were two beginnings: One was for the kings of Israel and the other for the kings of Yehuda. Yosef was the beginning of the kings of Yisrael with his sons Ephraim and Menace that were born to an Egyptian mother. Therefore, their lineage was not entirely truthful and honest. Yehuda was the beginning of the kings of Judah who were and will also be in the time of Mashiah from the two sons that Tamar gave birth to. She was suitable to be the mother of holy kings because of her wholesomeness since she was the daughter of Shem as told by the Rabbis. Therefore, this was the kingship from God and will be eternal. The second reason was to inform the righteousness of Yehuda who was separated from his brothers because of what he saw in their cruelty towards killing Yosef. He tried with great efforts to save him by offering to sell him instead. Furthermore, he couldn't see his father suffer and mourn over Yosef. If Yehuda was separated from his brothers, he was not from his father. Yehuda was always working for his dad until there was a famine and he went with his brothers to gather food from Egypt to bring to his father's house. Yehuda is separate from his brothers as he was always with his father to help with his needs and to serve him with all of his heart.
(ב) וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃
(2) There Judah saw the daughter of a certain Canaanite whose name was Shua, and he married her and cohabited with her.
(א) כנעני - כתרגומו תגרא. כמו: כנעניה נכבדי ארץ. כנען בידו מאזני מרמה, כי מבנות כנען היו נזהרים.
(1) כנעני, a merchant, as per Onkelos. The word appears in that sense both in Isaiah 23,8 כנעניה נכבדי ארץ, “as its merchants, the land’s nobles.” The word כנעני also occurs in this sense in Hoseah 12,8 כנען בידו מאזני מרמה, “a trader who uses false weights.” The word cannot refer to the local Canaanite inhabitants as the sons of Yaakov were very careful not to intermarry with these people.
א) בת איש כנעני אמר אונקלוס תגרא כלומר איש סוחר שבא לגור בארץ בסחורתו ודעתו לומר כי בני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר צוה אביהם יצחק גם אברהם וכן הזכירו בגמרא במסכת פסחים (נ) והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומיוחסי בני ישמעאל ובני קטורה ולכך יחד הכתוב על שאול בן שמעון (להלן מו י) "ושאול בן הכנענית" כי הוא לבדו בהם וגם שם דרשו (ב"ר פ יא) שהיא דינה שנבעלה לכנעני ורבותינו (שם פד יט) נחלקו בדבר אמרו רבי יהודה אומר תאומות נולדו עם השבטים ונשאום רבי נחמיה אומר כנעניות היו ויתכן שלא הקפיד רבי נחמיה בייחוסן שלא נתכוון אלא לומר שנשאו מנשי ארץ כנען אבל היו מן הגרים והתושבים הבאים מכל הארצות או עמוניות ומואביות ומיתר העמים כי לא נתכוון רק לחלוק על רבי יהודה שלא נשאו אחיותיהם שאחותו מן האם אסורה לבני נח (סנהדרין נח)
THE DAUGHTER OF A CANAANITE Onkelos says 'a merchant' who came to dwell in the land. His thought process is since the sons of Yaakov were not permitted to marry Canaanites like their fathers Yitzchak and Avraham. It states in Pesachim: they married Egyptians, Ammonites, Moabites, Ishmaelites and from Ketura's family. This is why Shimon is singled out for marrying the father of Shaul. Only he married a Canaanite. There is a midrash that Shimon married Dina. R.Yehuda says that all of the children of Jacob married (their half-brothers') twin sisters. R. Nehemia says they married Canaanites. According to R.Nehemia the ones they married were strangers and immigrants from the other nations because it doesn't make sense to him that they married their sisters which was forbidden according to the Noachide laws.
ועל דרך סברא איננו נכון שישאו כלם כנעניות שיהיה בנוחלי הארץ מזרע כנען העבד הארור... והראוי היה שפירש בו שהוא תגר שאיננו מן הארץ שהיתה לחוי או לאמורי ... וכן תמר היתה בת אחת מן הגרים בארץ לא בת איש כנעני ביחוסו כי חלילה שיהיה אדוננו דוד ומשיח צדקנו שיגלה לנו במהרה מזרע כנען העבד המקולל ורבותינו אמרו (ב"ר פה י) בתמר שהיתה בתו של שם והוא כהן לאל עליון
According to logic, they did not marry Canaanites who descended from Canaan who was cursed along with his descendants. What makes sense is that Yehuda took a wife who was not from Canaan, rather a Hittite or Amorite who was dwelling in Canaan... God forbid that David and the Mashiach come from the cursed eternal slave Canaan. Our rabbis stated in the Midrash that Tamar was the daughter of Shem, the High Priest (brother of Cham, Canaan's father)
THE DAUGHTER OF A CANAANITE Onkelos says 'a merchant' who came to dwell in the land. His thought process is since the sons of Yaakov were not permitted to marry Canaanites like their fathers Yitzchak and Avraham. It states in Pesachim: they married Egyptians, Ammonites, Moabites, Ishmaelites and from Ketura's family. This is why Shimon is singled out for marrying the father of Shaul. Only he married a Canaanite. There is a midrash that Shimon married Dina. R.Yehuda says that all of the children of Jacob married (their half-brothers') twin sisters. R. Nehemia says they married Canaanites. According to R.Nehemia the ones they married were strangers and immigrants from the other nations because it doesn't make sense to him that they married their sisters which was forbidden according to the Noachide laws.
ועל דרך סברא איננו נכון שישאו כלם כנעניות שיהיה בנוחלי הארץ מזרע כנען העבד הארור... והראוי היה שפירש בו שהוא תגר שאיננו מן הארץ שהיתה לחוי או לאמורי ... וכן תמר היתה בת אחת מן הגרים בארץ לא בת איש כנעני ביחוסו כי חלילה שיהיה אדוננו דוד ומשיח צדקנו שיגלה לנו במהרה מזרע כנען העבד המקולל ורבותינו אמרו (ב"ר פה י) בתמר שהיתה בתו של שם והוא כהן לאל עליון
According to logic, they did not marry Canaanites who descended from Canaan who was cursed along with his descendants. What makes sense is that Yehuda took a wife who was not from Canaan, rather a Hittite or Amorite who was dwelling in Canaan... God forbid that David and the Mashiach come from the cursed eternal slave Canaan. Our rabbis stated in the Midrash that Tamar was the daughter of Shem, the High Priest (brother of Cham, Canaan's father)
(א) בת איש כנעני, ולא זכר שמה אלא אביה ולא ידענו למה, וכנעני כתרגומו סוחר היה משאר האומות והתגורר שם, כי בני יעקב היו נזהרים מלהתחתן עם בנות כנען כמו האבות, כי שמעון שלקח אשה מבנות כנען זכרו לגנאי והפרידו מאחיו ואמר ושאול בן הכנענית.
(1) בת איש כנעני, we do not know why the woman’s name has not been mentioned although the Torah revealed the name of her father. Her father was a merchant, a resident stranger, an export-import merchant, not a member of one of the local tribes. The sons of Yaakov were very careful in avoiding intermarriage with the local population, and when one of them did so, Shimon, his son Sha-ul is mentioned in a derogatory fashion as the “son of Canaanite” in 46,10. This critical comment on Shimon’s wife sets him apart from all of his brothers.
(ב) ויקחה, לקחה לאשה ואחר כך בא אליה כי לא שכב עמה דרך זנות,
(2) ויקחה, he first legally married her before having marital relations with her, i.e. ויבא אליה.
(טו) וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ׃
(15) When Judah saw her, he took her for a harlot; for she had covered her face.
(א) ויחשבה לזונה לְפִי שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים:
(1) ויחשבה לזונה AND HE THOUGHT HER TO BE AN HARLOT, because she was sitting at the cross-roads.
(ב) כי כסתה פניה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ וּלְהַכִּירָהּ וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ כי כסתה פניה, כְּשֶׁהָיְתָה בְּבֵית חָמִיהָ, הָיְתָה צְנוּעָה, לְפִיכָךְ לֹא חֲשָׁדָהּ:
(2) כי כסתה פניה FOR SHE HAD COVERED HER FACE — so that he could not see her face and thus recognize her. A Midrashic explanation of our Rabbis is that כי כסתה פניה means BECAUSE SHE ALWAYS COVERED HER FACE: when she had stayed in her father-in-law’s house she had shown herself a modest woman, and therefore he did not suspect her (of being the woman who was sitting there for that evil purpose) (Sotah 10b).
(טז) וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי׃
(16) So he turned aside to her by the road and said, “Here, let me sleep with you”—for he did not know that she was his daughter-in-law. “What,” she asked, “will you pay for sleeping with me?”
(א) כי לא ידע כי כלתו היא גם אחר שנטה אליה אל הדרך לא הכירה שאם היה מכירה היה מדבר בה בשביל בנו ולאל יתברך נתכנו עלילות שרצה שיהיה זרעה מיהודה שהיה יותר שלם ורצוי משלה וממנה יהיה משיח צדקנו:
(1) כי לא ידע כי כלתו היא, he did not even recognise her after he joined her in her private quarters. Had he recognised her he would surely have spoken to her concerning why he had not given her to his surviving son. G’d has His own agenda; clearly, it was His wish that Tamar bear a child or two children sired by Yehudah who in His eyes was more acceptable than his son Shelah [whose mother‘s antecedents we know little about.] G’d wanted that the eventual Messiah should have had genetic material dating back to Tamar.
(א) הבה נא אבא אליך. היה ראוי הכתוב לומר הבי, אבל מפני שהיתה בעינו זונה תובעת בפה כמנהג הזכר לכך שנה הכתוב ודבר לה בלשון זכר.
(1) . הבה נא אבא אליך, “if you please, I wish to have relations with you.” If the Torah had applied the rules of grammar here, it should have quoted Yehudah as saying הבי instead of הבה. However, seeing that Yehudah considered the woman a harlot, a woman who demands sexual relations outright in the manner males do, he changed his mode of address and treated her as if she were a male. The Torah preferred to quote Yehudah verbatim instead of observing the rules of grammar.
(יח) וַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָֽעֵרָבוֹן֮ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָּךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ׃
(18) And he said, “What pledge shall I give you?” She replied, “Your seal and cord, and the staff which you carry.” So he gave them to her and slept with her, and she conceived by him.
(כד) וַיְהִ֣י ׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵֽאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף׃
(24) About three months later, Judah was told, “Your daughter-in-law Tamar has played the harlot; in fact, she is with child by harlotry.” “Bring her out,” said Judah, “and let her be burned.”
(ג) ותשרף אָמַר אֶפְרַיִם מַקְשָׁאָה מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה, שֶׁהוּא כֹהֵן, לְפִיכָךְ דָּנוּהָ בִשְׂרֵפָה:
(3) ותשרף AND LET HER BE BURNT — Ephraim the Disputant said in the name of Rabbi Meir: She was the daughter of Shem who was a priest (see Rashi on Genesis 14:18) on this account they sentenced her to be burnt (cf. Leviticus 21:9) (Genesis Rabbah 85:10).
(ד) בתו של שם היתה שהוא כהן כו'. לאו דוקא בתו דהא שם כבר מת כשהיה יעקב בן חמשים שנה ועתה הוא יותר מבן ק"י שנה אלא ממשפחתו:
(4) She was the daughter of Sheim who was a Kohein... Not literally a daughter, for Sheim had died when Yaakov was fifty, and now Yaakov was over one hundred and ten. Rather, she was from Sheim’s family.
(ב) ותשרף - לפי הפשט: כך היה מנהגם מאחר שזקוקה ליבם.
(2) ותשרף, according to the plain meaning of the text this was the standard penalty for a widow obliged to perform Yibum.
(ג) ותשרף, כי כפי מה שהיו נהגים היבום היתה להם שומרת יבם כאילו היא אשת איש והיו דנה דינה לשריפה אם לא תזכה. אבל לחמיה לא היתה אסורה אם ירצה הוא, כי אחר שהיה היבום להקים זרע למת שוה היה בעיניהם אבי המת או אחיו, כי שניהם היו קרובים למת אלא שהיה האח קודם לפיכך פטרה תמר עצמה ביהודה:
(3) ותשרף, for in accordance with the local practice a widow awaiting to be wed to her brother-in-law was subject to the same rules of adultery as a regularly married woman, i.e. death by burning. At the same time, she was not out of bounds to her father-in-law if he wanted to marry her in order to have seed from his deceased son. Both other sons of the surviving father and the father himself were close relatives of the deceased, after all. The surviving brother of the deceased had the first claim on such a widow, but Tamar, under the circumstances had been forced to become the wife of Yehudah seeing that Shelah had been denied her.