מערך שלם מדרש מודרני מדרש יונתי מסע חי החלוץ קרית ים

(יד) יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃

Song of Songs 2:14

(14) “O my dove, in the cranny of the rocks, Hidden by the cliff, Let me see your face, Let me hear your voice; For your voice is sweet And your face is comely.”

רציונל לימוד של מדרש מודרני והחשיבות של שליטה בעומק התרבותי של השפה העברית אם רוצים להשפיע דרך כתיבה. בנוסף להבין את המסר בשירו של מאיר אריאל מדרש יונתי

לו"ז 12:15- 12:45 פסוקים + מדרש

12:45 - 12:55 שיר להקשיב לו

12:55- 13:20 חברותות

13:20- 13:45 איסוף במליאה

שמות י״ד:ט׳-ל״א

(ט) וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן׃ (י) וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (יא) וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ (יב) הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃ ...

(טז) וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃ .....

ל) וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ (לא) וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃ (פ)

Exodus 14:9-31

(1) The LORD said to Moses: (2) Tell the Israelites to turn back and encamp before Pi-hahiroth, between Migdol and the sea, before Baal-zephon; you shall encamp facing it, by the sea. (3) Pharaoh will say of the Israelites, “They are astray in the land; the wilderness has closed in on them.” (4) Then I will stiffen Pharaoh’s heart and he will pursue them, that I may gain glory through Pharaoh and all his host; and the Egyptians shall know that I am the LORD. And they did so. (5) When the king of Egypt was told that the people had fled, Pharaoh and his courtiers had a change of heart about the people and said, “What is this we have done, releasing Israel from our service?” (6) He ordered his chariot and took his men with him; (7) he took six hundred of his picked chariots, and the rest of the chariots of Egypt, with officers in all of them. (8) The LORD stiffened the heart of Pharaoh king of Egypt, and he gave chase to the Israelites. As the Israelites were departing defiantly, (9) the Egyptians gave chase to them, and all the chariot horses of Pharaoh, his horsemen, and his warriors overtook them encamped by the sea, near Pi-hahiroth, before Baal-zephon. (10) As Pharaoh drew near, the Israelites caught sight of the Egyptians advancing upon them. Greatly frightened, the Israelites cried out to the LORD. (11) And they said to Moses, “Was it for want of graves in Egypt that you brought us to die in the wilderness? What have you done to us, taking us out of Egypt? (12) Is this not the very thing we told you in Egypt, saying, ‘Let us be, and we will serve the Egyptians, for it is better for us to serve the Egyptians than to die in the wilderness’?” (13) But Moses said to the people, “Have no fear! Stand by, and witness the deliverance which the LORD will work for you today; for the Egyptians whom you see today you will never see again. (14) The LORD will battle for you; you hold your peace!” (15) Then the LORD said to Moses, “Why do you cry out to Me? Tell the Israelites to go forward. (16) And you lift up your rod and hold out your arm over the sea and split it, so that the Israelites may march into the sea on dry ground. (17) And I will stiffen the hearts of the Egyptians so that they go in after them; and I will gain glory through Pharaoh and all his warriors, his chariots and his horsemen. (18) Let the Egyptians know that I am LORD, when I gain glory through Pharaoh, his chariots, and his horsemen.” (19) The angel of God, who had been going ahead of the Israelite army, now moved and followed behind them; and the pillar of cloud shifted from in front of them and took up a place behind them, (20) and it came between the army of the Egyptians and the army of Israel. Thus there was the cloud with the darkness, and it cast a spell upon the night, so that the one could not come near the other all through the night. (21) Then Moses held out his arm over the sea and the LORD drove back the sea with a strong east wind all that night, and turned the sea into dry ground. The waters were split, (22) and the Israelites went into the sea on dry ground, the waters forming a wall for them on their right and on their left. (23) The Egyptians came in pursuit after them into the sea, all of Pharaoh’s horses, chariots, and horsemen. (24) At the morning watch, the LORD looked down upon the Egyptian army from a pillar of fire and cloud, and threw the Egyptian army into panic. (25) He locked the wheels of their chariots so that they moved forward with difficulty. And the Egyptians said, “Let us flee from the Israelites, for the LORD is fighting for them against Egypt.” (26) Then the LORD said to Moses, “Hold out your arm over the sea, that the waters may come back upon the Egyptians and upon their chariots and upon their horsemen.” (27) Moses held out his arm over the sea, and at daybreak the sea returned to its normal state, and the Egyptians fled at its approach. But the LORD hurled the Egyptians into the sea. (28) The waters turned back and covered the chariots and the horsemen—Pharaoh’s entire army that followed them into the sea; not one of them remained. (29) But the Israelites had marched through the sea on dry ground, the waters forming a wall for them on their right and on their left. (30) Thus the LORD delivered Israel that day from the Egyptians. Israel saw the Egyptians dead on the shore of the sea. (31) And when Israel saw the wondrous power which the LORD had wielded against the Egyptians, the people feared the LORD; they had faith in the LORD and His servant Moses.

"תני דבי רבי ישמעאל:

בשעה שיצאו ישראל ממצרים, למה היו דומין?

ליונה שברחה מפני הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים,

ולא היתה יכולה להכנס, שעדיין הנחש מקנן; תחזור לאחורה - לא תהי יכולה, שהנץ עומד בחוץ.

מה עשתה היונה?

התחילה צווחת ומטפחת באגפיה, כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה.

כך היו ישראל דומים על הים - לירד לים לא היו יכולין, שעדיין לא נקרע להם הים;

לחזור לאחוריהם לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב.

מה עשו? -"וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'" (שמות י"ד, י),

מיד: "ויושע ה' ביום ההוא" (שמות י"ד, ל)".

........והיה הקב"ה מתאוה לשמוע קולן ולא היו רוצין,

מה עשה הקב"ה? חיזק לבו של פרעה ורדף אחריהם,

הה"ד: "ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף וגו'"(שמות, י"ד ח'),

וכתיב "ופרעה הקריב" (שמות י"ד י'), מהו הקריב?

שהקריב את ישראל לתשובה, כיון שראו אותם תלו עיניהם להקב"ה ויצעקו לפניו

.......כיון ששמע הקב"ה, אמר להם: אילולי שעשיתי לכם כן לא שמעתי את קולכם,

על אותה שעה אמר: "יונתי בחגוי הסלע".

'השמיעני את הקול' אין כתיב כאן - אלא "קולך", שכבר שמעתי במצרים,

וכשצעקו בני ישראל לפני הקב"ה מיד "ויושע ה' ביום ההוא" (שמות י"ד ל').

(שיר השירים רבה, פרשה ב', פסוק י"ד, ב').

לפני שיוצאים לחברותות - בואו נחזור על מה זה שנת שמיטה מי זוכר? מאיר אריאל בשיר עושה מדרש על המדרש. מתכתב ומתווכח איתו. עם המדרש. לשמוע את השיר שומעים את הנבואה שלו. דף עם השיר. ואז צאו לחברותא. לבחור חלק מהמקורות

לסמן את הבית האחרון כבית החשוב. יש פה המון דברים שימו לב איך כמשורר כנביא זעם מאיר אריאל יושב על רבדי השפה וההיסטוריה שלה והמקורות שלה כדי לעורר בנו רבדים של הבנה. כמה הקשרים כמה לינקים כל מילה פותחת וכדי להבין ולקבל את ההשפעה העמוקה של השיר עוזר אם אנחנו מבינים את ההקשרים את הלינקים להיסטוריה של המילים האלה. מאיר אריאל יוצא כנגד המדרש של רבי ישמעאל שמדבר על הרצון של אלוהים לשמוע את בני ישראל קוראים לו מתוך מצוקה. ואומר דבר אחר. מהו הדבר שמאיר אריאל טוען שאלוהים רוצה לראות ולשמוע? וראשית הציונות רצתה לראות ולשמוע? למה יש כאן התייחסות להרצל ולחלום שלו?