חורבן בית המקדש - La destrucción del Templo

אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא עבד סעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזל אייתי ליה בר קמצא אתא אשכחיה דהוה יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא- אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך א"ל לא נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה ש"מ קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי א"ל מי יימר א"ל שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה אזל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו שדר עלוייהו לנירון קיסר כי קאתי שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים למערב אתא נפל בירושלים לארבע רוחות השמים אתא נפל בירושלים א"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה (יחזקאל כה, יד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו' אמר קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ערק ואזל ואיגייר ונפק מיניה ר"מ שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר אתא צר עלה תלת שני הוו בה הנהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות איכא דאמרי שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי חד אמר להו אנא זיינא להו בחיטי ושערי וחד אמר להו בדחמרא ובדמלחא ומשחא וחד אמר להו בדציבי ושבחו רבנן לדציבי דרב חסדא כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי דאמר רב חסדא אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי הוה להו למיזן עשרים וחד שתא הוו בהו הנהו בריוני אמרו להו רבנן ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו לא שבקינהו אמרו להו ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו אמרו להו רבנן לא מסתייעא מילתא קמו קלנהו להנהו אמברי דחיטי ושערי והוה כפנא מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא שדרתה לשלוחה ואמרה ליה זיל אייתי לי סמידא אדאזל איזדבן אתא אמר לה סמידא ליכא חיורתא איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזל איזדבן אתא ואמר לה חיורתא ליכא גושקרא איכא א"ל זיל אייתי לי אדאזל אזדבן אתא ואמר לה גושקרא ליכא קימחא דשערי איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזל איזדבן הוה שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל איתיב לה פרתא בכרעא ומתה קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי (דברים כח, נו) הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה איכא דאמרי גרוגרות דר' צדוק אכלה ואיתניסא ומתה דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים כי הוה אכיל מידי הוה מיתחזי מאבראי וכי הוה בריא מייתי ליה גרוגרות מייץ מייהו ושדי להו כי הוה קא ניחא נפשה אפיקתה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא אמרה האי למאי מיבעי לי והיינו דכתיב (יחזקאל ז, יט) כספם בחוצות ישליכו אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א"ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי קטלו לי א"ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא א"ל נקוט נפשך בקצירי וליתי כולי עלמא ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך וליעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר כי מטו לפיתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא א"ל מיחייבת תרי קטלא חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא. איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיהו י, לד) והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו וגו' ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפא לאידך לא נפק אמר מאי האי אמר ליה לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו, ל) שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (משלי יז, כב) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אמר ליה אנא נמי אמרי לך אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי היא יומא קמא אשקיוה מיא דפארי למחר מיא דסיפוקא למחר מיא דקימחא עד דרווח מיעיה פורתא פורתא אזל שדריה לטיטוס ואמר (דברים לב, לז) אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר (תהלים עד, ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן אומר (תהלים פט, ט) מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו, יא) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר (קהלת ח, י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא

The Gemara explains: Jerusalem was destroyed on account of Kamtza and bar Kamtza. This is as there was a certain man whose friend was named Kamtza and whose enemy was named bar Kamtza. He once made a large feast and said to his servant: Go bring me my friend Kamtza. The servant went and mistakenly brought him his enemy bar Kamtza. The man who was hosting the feast came and found bar Kamtza sitting at the feast. The host said to bar Kamtza. That man is the enemy [ba’al devava] of that man, that is, you are my enemy. What then do you want here? Arise and leave. Bar Kamtza said to him: Since I have already come, let me stay and I will give you money for whatever I eat and drink. Just do not embarrass me by sending me out. The host said to him: No, you must leave. Bar Kamtza said to him: I will give you money for half of the feast; just do not send me away. The host said to him: No, you must leave. Bar Kamtza then said to him: I will give you money for the entire feast; just let me stay. The host said to him: No, you must leave. Finally, the host took bar Kamtza by his hand, stood him up, and took him out. After having been cast out from the feast, bar Kamtza said to himself: Since the Sages were sitting there and did not protest the actions of the host, although they saw how he humiliated me, learn from it that they were content with what he did. I will therefore go and inform [eikhul kurtza] against them to the king. He went and said to the emperor: The Jews have rebelled against you. The emperor said to him: Who says that this is the case? Bar Kamtza said to him: Go and test them; send them an offering to be brought in honor of the government, and see whether they will sacrifice it. The emperor went and sent with him a choice three-year-old calf. While bar Kamtza was coming with the calf to the Temple, he made a blemish on the calf’s upper lip. And some say he made the blemish on its eyelids, a place where according to us, i.e., halakha, it is a blemish, but according to them, gentile rules for their offerings, it is not a blemish. Therefore, when bar Kamtza brought the animal to the Temple, the priests would not sacrifice it on the altar since it was blemished, but they also could not explain this satisfactorily to the gentile authorities, who did not consider it to be blemished. The blemish notwithstanding, the Sages thought to sacrifice the animal as an offering due to the imperative to maintain peace with the government. Rabbi Zekharya ben Avkolas said to them: If the priests do that, people will say that blemished animals may be sacrificed as offerings on the altar. The Sages said: If we do not sacrifice it, then we must prevent bar Kamtza from reporting this to the emperor. The Sages thought to kill him so that he would not go and speak against them. Rabbi Zekharya said to them: If you kill him, people will say that one who makes a blemish on sacrificial animals is to be killed. As a result, they did nothing, bar Kamtza’s slander was accepted by the authorities, and consequently the war between the Jews and the Romans began. Rabbi Yoḥanan says: The excessive humility of Rabbi Zekharya ben Avkolas destroyed our Temple, burned our Sanctuary, and exiled us from our land. The Roman authorities then sent Nero Caesar against the Jews. When he came to Jerusalem, he wished to test his fate. He shot an arrow to the east and the arrow came and fell in Jerusalem. He then shot another arrow to the west and it also fell in Jerusalem. He shot an arrow in all four directions of the heavens, and each time the arrow fell in Jerusalem. Nero then conducted another test: He said to a child: Tell me the verse that you learned today. He said to him as follows: “And I will lay My vengeance upon Edom by the hand of My people Israel” (Ezekiel 25:14). Nero said: The Holy One, Blessed be He, wishes to destroy His Temple, and He wishes to wipe his hands with that man, i.e., with me. The Romans are associated with Edom, the descendants of Esau. If I continue on this mission, I will eventually be punished for having served as God’s agent to bring about the destruction. So he fled and became a convert, and ultimately Rabbi Meir descended from him. The Roman authorities then sent Vespasian Caesar against the Jews. He came and laid siege to Jerusalem for three years. There were at that time in Jerusalem these three wealthy people: Nakdimon ben Guryon, ben Kalba Savua, and ben Tzitzit HaKesat. The Gemara explains their names: Nakdimon ben Guryon was called by that name because the sun shined [nakad] on his behalf, as it is related elsewhere (see Ta’anit 19b) that the sun once continued to shine in order to prevent him from suffering a substantial loss. Ben Kalba Savua was called this because anyone who entered his house when he was hungry as a dog [kelev] would leave satiated [save’a]. Ben Tzitzit HaKesat was referred to by that name because his ritual fringes [tzitzit] dragged along on blankets [keset], meaning that he would not walk in the street with his feet on the ground, but rather they would place blankets beneath him. There are those who say that his seat [kiseh] was found among the nobles of Rome, meaning that he would sit among them. These three wealthy people offered their assistance. One of them said to the leaders of the city: I will feed the residents with wheat and barley. And one of them said to leaders of the city: I will provide the residents with wine, salt, and oil. And one of them said to the leaders of the city: I will supply the residents with wood. The Gemara comments: And the Sages gave special praise to he who gave the wood, since this was an especially expensive gift. As Rav Ḥisda would give all of the keys [aklidei] to his servant, except for the key to his shed for storing wood, which he deemed the most important of them all. As Rav Ḥisda said: One storehouse [akhleva] of wheat requires sixty storehouses of wood for cooking and baking fuel. These three wealthy men had between them enough commodities to sustain the besieged for twenty-one years. There were certain zealots among the people of Jerusalem. The Sages said to them: Let us go out and make peace with the Romans. But the zealots did not allow them to do this. The zealots said to the Sages: Let us go out and engage in battle against the Romans. But the Sages said to them: You will not be successful. It would be better for you to wait until the siege is broken. In order to force the residents of the city to engage in battle, the zealots arose and burned down these storehouses [ambarei] of wheat and barley, and there was a general famine. With regard to this famine it is related that Marta bat Baitos was one of the wealthy women of Jerusalem. She sent out her agent and said to him: Go bring me fine flour [semida]. By the time he went, the fine flour was already sold. He came and said to her: There is no fine flour, but there is ordinary flour. She said to him: Go then and bring me ordinary flour. By the time he went, the ordinary flour was also sold. He came and said to her: There is no ordinary flour, but there is coarse flour [gushkera]. She said to him: Go then and bring me coarse flour. By the time he went, the coarse flour was already sold. He came and said to her: There is no coarse flour, but there is barley flour. She said to him: Go then and bring me barley flour. But once again, by the time he went, the barley flour was also sold. She had just removed her shoes, but she said: I will go out myself and see if I can find something to eat. She stepped on some dung, which stuck to her foot, and, overcome by disgust, she died. Rabban Yoḥanan ben Zakkai read concerning her a verse found in the section of the Torah listing the curses that will befall Israel: “The tender and delicate woman among you who would not adventure to set the sole of her foot upon the ground” (Deuteronomy 28:56). There are those who say that she did not step on dung, but rather she ate a fig of Rabbi Tzadok, and became disgusted and died. What are these figs? Rabbi Tzadok observed fasts for forty years, praying that Jerusalem would not be destroyed. He became so emaciated from fasting that when he would eat something it was visible from the outside of his body. And when he would eat after a fast they would bring him figs and he would suck out their liquid and cast the rest away. It was one such fig that Marta bat Baitos found and that caused her death. It is further related that as she was dying, she took out all of her gold and silver and threw it in the marketplace. She said: Why do I need this? And this is as it is written: “They shall cast their silver in the streets and their gold shall be as an impure thing; their silver and their gold shall not be able to deliver them in the day of the wrath of the Lord; they shall not satisfy their souls, neither fill their bowels” (Ezekiel 7:19). § The Gemara relates: Abba Sikkara was the leader of the zealots [biryonei] of Jerusalem and the son of the sister of Rabban Yoḥanan ben Zakkai. Rabban Yoḥanan ben Zakkai sent a message to him: Come to me in secret. He came, and Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Until when will you do this and kill everyone through starvation? Abba Sikkara said to him: What can I do, for if I say something to them they will kill me. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Show me a method so that I will be able to leave the city, and it is possible that through this there will be some small salvation. Abba Sikkara said to him: This is what you should do: Pretend to be sick, and have everyone come and ask about your welfare, so that word will spread about your ailing condition. Afterward bring something putrid and place it near you, so that people will say that you have died and are decomposing. And then, have your students enter to bring you to burial, and let no one else come in so that the zealots not notice that you are still light. As the zealots know that a living person is lighter than a dead person. Rabban Yoḥanan ben Zakkai did this. Rabbi Eliezer entered from one side and Rabbi Yehoshua from the other side to take him out. When they arrived at the entrance of the city on the inside, the guards, who were of the faction of the zealots, wanted to pierce him with their swords in order to ascertain that he was actually dead, as was the common practice. Abba Sikkara said to them: The Romans will say that they pierce even their teacher. The guards then wanted at least to push him to see whether he was still alive, in which case he would cry out on account of the pushing. Abba Sikkara said to them: They will say that they push even their teacher. The guards then opened the gate and he was taken out. When Rabban Yoḥanan ben Zakkai reached there, i.e., the Roman camp, he said: Greetings to you, the king; greetings to you, the king. Vespasian said to him: You are liable for two death penalties, one because I am not a king and yet you call me king, and furthermore, if I am a king, why didn’t you come to me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: As for what you said about yourself: I am not a king, in truth, you are a king, if not now, then in the future. As if you are not a king, Jerusalem will not be handed over into your hand, as it is written: “And the Lebanon shall fall by a mighty one” (Isaiah 10:34). And “mighty one” means only a king, as it is written: “And their mighty one shall be of themselves, and their ruler shall proceed from the midst of them” (Jeremiah 30:21), indicating that “mighty one” parallels “ruler.” And “Lebanon” means only the Temple, as it is stated: “That good mountain and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25). And as for what you said with your second comment: If I am a king why didn’t you come to me until now, there are zealots among us who did not allow us to do this. Understanding that Rabban Yoḥanan ben Zakkai was prepared to ask him not to destroy the Temple, Vespasian said to him: If there is a barrel of honey and a snake [derakon] is wrapped around it, wouldn’t they break the barrel in order to kill the snake? In similar fashion, I am forced to destroy the city of Jerusalem in order to kill the zealots barricaded within it. Rabban Yoḥanan ben Zakkai was silent and did not answer. In light of this, Rav Yosef later read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25). As Rabban Yoḥanan ben Zakkai should have said the following to Vespasian in response: In such a case, we take tongs, remove the snake, and kill it, and in this way we leave the barrel intact. So too, you should kill the rebels and leave the city as it is. In the meantime, as they were talking, a messenger [feristaka] arrived from Rome, and said to him: Rise, for the emperor has died, and the noblemen of Rome plan to appoint you as their leader and make you the next emperor. At that time Vespasian was wearing only one shoe, and when he tried to put on the other one, it would not go on his foot. He then tried to remove the other shoe that he was already wearing, but it would not come off. He said: What is this? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Be not distressed or troubled, for good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: But what is the remedy? What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” (Proverbs 17:22). He did this, and his shoe went on his foot. Vespasian said to him: Since you are so wise, why didn’t you come to see me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: But didn’t I already tell you? Vespasian said to him: I also told you what I had to say. Vespasian then said to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: I will be going to Rome to accept my new position, and I will send someone else in my place to continue besieging the city and waging war against it. But before I leave, ask something of me that I can give you. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Give me Yavne and its Sages and do not destroy it, and spare the dynasty of Rabban Gamliel and do not kill them as if they were rebels, and lastly give me doctors to heal Rabbi Tzadok. Rav Yosef read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25), as he should have said to him to leave the Jews alone this time. And why didn’t Rabban Yoḥanan ben Zakkai make this request? He maintained that Vespasian might not do that much for him, and there would not be even a small amount of salvation. Therefore, he made only a modest request, in the hope that he would receive at least that much. The Gemara asks: What was he requesting when he asked for doctors to heal Rabbi Tzadok? How did they heal him? The first day they gave him water to drink that contained bran [parei]. The next day they gave him water containing flour mixed with bran [sipuka]. The following day they gave him water containing flour. In this way they slowly restored his ability to eat, allowing his stomach to broaden little by little. § Vespasian went back to Rome and sent Titus in his place. The Gemara cites a verse that was expounded as referring to Titus: “And he shall say: Where is their God, their rock in whom they trusted?” (Deuteronomy 32:37). This is the wicked Titus, who insulted and blasphemed God on High. What did Titus do when he conquered the Temple? He took a prostitute with his hand, and entered the Holy of Holies with her. He then spread out a Torah scroll underneath him and committed a sin, i.e., engaged in sexual intercourse, on it. Afterward he took a sword and cut into the curtain separating between the Sanctuary and the Holy of Holies. And a miracle was performed and blood spurted forth. Seeing the blood, he mistakenly thought that he had killed himself. Here, the term himself is a euphemism for God. Titus saw blood issuing forth from the curtain in God’s meeting place, the Temple, and he took it as a sign that he had succeeded in killing God Himself. As it is stated: “Your enemies roar in the midst of Your meeting place; they have set up their own signs for signs” (Psalms 74:4). Abba Ḥanan says: The verse states: “Who is strong like You, O Lord?” (Psalms 89:9). Who is strong and indurate like You, as You hear the abuse and the blasphemy of that wicked man and remain silent. Similarly, the school of Rabbi Yishmael taught that the verse: “Who is like You, O Lord, among the gods [elim]” (Exodus 15:11), should be read as: Who is like You among the mute [ilmim], for You conduct Yourself like a mute and remain silent in the face of Your blasphemers. What else did Titus do? He took the curtain and formed it like a large basket, and brought all of the sacred vessels of the Temple and placed them in it. And he put them on a ship to go and be praised in his city that he had conquered Jerusalem, as it is stated: “And so I saw the wicked buried, and come to their rest; but those that had done right were gone from the holy place, and were forgotten in the city; this also is vanity” (Ecclesiastes 8:10). Do not read the word as “buried [kevurim].” Rather, read it as collected [kevutzim]. And do not read the word as “and were forgotten [veyishtakeḥu].” Rather, read it as: And they were praised [veyishtabeḥu]. According to this interpretation, the verse speaks of those who will gather and collect items “from the holy place,” the Temple, and be praised in their city about what they had done. There are those who say that the verse is to be read as written, as it is referring to items that were actually buried. This is because even items that had been buried were revealed to them, i.e., Titus and his soldiers, as they found all of the sacred vessels. It is further related about Titus that he was once traveling at sea and a wave rose up against him and threatened to drown him. Titus said: It seems to me that their God, the God of Israel, has power only in water. Pharaoh rose against them and He drowned him in water. Sisera rose against them and He drowned him in water. Here too, He has risen up against me to drown me in water. If He is really mighty, let Him go up on dry land and there wage war against me. A Divine Voice issued forth and said to him: Wicked one, son of a wicked one, grandson of Esau the wicked, for you are among his descendants and act just like him, I have a lowly creature in My world and it is called a gnat. The Gemara interjects: Why is it called a lowly creature? It is called this because it has an entrance for taking in food, but it does not have an exit for excretion. The Gemara resumes its story about Titus. The Divine Voice continued: Go up on dry land and make war with it. He went up on dry land, and a gnat came, entered his nostril, and picked at his brain for seven years. Titus suffered greatly from this until one day he passed by the gate of a blacksmith’s shop. The gnat heard the sound of a hammer and was silent and still. Titus said: I see that there is a remedy for my pain. Every day they would bring a blacksmith who hammered before him. He would give four dinars as payment to a gentile blacksmith, and to a Jew he would simply say: It is enough for you that you see your enemy in so much pain. He did this for thirty days and it was effective until then. From that point forward, since the gnat became accustomed to the hammering, it became accustomed to it, and once again it began to pick away at Titus’s brain. It is taught in a baraita that Rabbi Pineḥas ben Arova said: I was at that time among the noblemen of Rome, and when Titus died they split open his head and found that the gnat had grown to the size of a sparrow weighing two sela. It was taught in another baraita: It was like a one-year-old pigeon weighing two litra. Abaye said: We have a tradition that its mouth was made of copper and its claws were fashioned of iron. When Titus was dying, he said to his attendants: Burn that man, i.e., me, and scatter his ashes across the seven seas, so that the God of the Jews should not find me and stand me for judgment.

(יד) וְנָתַתִּ֨י אֶת־נִקְמָתִ֜י בֶּאֱד֗וֹם בְּיַד֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעָשׂ֣וּ בֶאֱד֔וֹם כְּאַפִּ֖י וְכַחֲמָתִ֑י וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־נִקְמָתִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)

(14) I will wreak My vengeance on Edom through My people Israel, and they shall take action against Edom in accordance with My blazing anger; and they shall know My vengeance—declares the Lord GOD.

(יט) כַּסְפָּ֞ם בַּחוּצ֣וֹת יַשְׁלִ֗יכוּ וּזְהָבָם֮ לְנִדָּ֣ה יִֽהְיֶה֒ כַּסְפָּ֨ם וּזְהָבָ֜ם לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהוָ֔ה נַפְשָׁם֙ לֹ֣א יְשַׂבֵּ֔עוּ וּמֵעֵיהֶ֖ם לֹ֣א יְמַלֵּ֑אוּ כִּֽי־מִכְשׁ֥וֹל עֲוֺנָ֖ם הָיָֽה׃

(19) They shall throw their silver into the streets, and their gold shall be treated as something unclean. Their silver and gold shall not avail to save them in the day of the LORD’s wrath—to satisfy their hunger or to fill their stomachs. Because they made them stumble into guilt—

(לד) וְנִקַּ֛ף סִֽבְכֵ֥י הַיַּ֖עַר בַּבַּרְזֶ֑ל וְהַלְּבָנ֖וֹן בְּאַדִּ֥יר יִפּֽוֹל׃ (ס)

(34) The thickets of the forest shall be hacked away with iron, And the Lebanon trees shall fall in their majesty.

(כא) וְהָיָ֨ה אַדִּיר֜וֹ מִמֶּ֗נּוּ וּמֹֽשְׁלוֹ֙ מִקִּרְבּ֣וֹ יֵצֵ֔א וְהִקְרַבְתִּ֖יו וְנִגַּ֣שׁ אֵלָ֑י כִּי֩ מִ֨י הוּא־זֶ֜ה עָרַ֧ב אֶת־לִבּ֛וֹ לָגֶ֥שֶׁת אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃

(21) His chieftain shall be one of his own, His ruler shall come from his midst; I will bring him near, that he may approach Me —declares the LORD— For who would otherwise dare approach Me?

(כה) אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֽוֹן׃

(25) Let me, I pray, cross over and see the good land on the other side of the Jordan, that good hill country, and the Lebanon.”

(ל) מְֽאוֹר־עֵ֭ינַיִם יְשַׂמַּֽח־לֵ֑ב שְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה תְּדַשֶּׁן־עָֽצֶם׃

(כב) לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ־גָּֽרֶם׃

(22) A joyful heart makes for good health; Despondency dries up the bones.

(לז) וְאָמַ֖ר אֵ֣י אֱלֹהֵ֑ימוֹ צ֖וּר חָסָ֥יוּ בֽוֹ׃

(37) He will say: Where are their gods, The rock in whom they sought refuge,

Por Kamtza y Bar Kamtza fue destruida Jerusalén. Cierta vez un hombre que era amigo de Kamtza y enemigo de Bar Kamtza organizó una fiesta y dijo a su sirviente: ‘Vete a llamar a Kamtza’. El hombre fue y trajo a Bar Kamtza. Cuando lo vio el [dueño de casa] le dijo: ‘Tú eres mi enemigo…¿que haces aquí? ¡Vete!’.

‘Ya que estoy aquí -le contestó el otro-, déjame; te pagaré lo que coma y lo que beba’.

‘No’, contestó.

‘Te pagaré la mitad de los gastos de la fiesta’.

‘No’, contestó.

‘Pagaré todos los gastos de la fiesta’.

‘No’, contestó (el dueño de casa), y tomándolo de la mano lo hizo levantarse y lo llevó afuera.

Dijo Bar Kamtza: ‘Ya que los Rabinos presentes no se lo impidieron [que lo echaran] eso demuestra que están de acuerdo con él. Iré a denunciarlos al gobierno’.

Fue a ver al emperador y le dijo: ‘Los judíos se han rebelado contra tí’.

Le dijo (el emperador): ‘¿Cómo lo puedo comprobar?’.

‘Mándales [una ternera como] como ofrenda, y verás si la sacrificarán (en el altar)’.

(El emperador) envió una ternera tercera [1], pero en el trayecto el hombre le hizo un defecto en el labio superior, o según otros en lo blanco del ojo, lugar en el que (cuando hay alguna anormalidad), nosotros los consideramos defectuoso y ellos no.

Los Rabinos quisieron ofrendarlo (de todos modos), para no quebrar la paz con el gobierno, pero Rabí Zejaria ben Avkulas les dijo: ‘La gente dirá (al ver lo que hacemos) que se pueden ofrecer sacrificios de animales defectuosos’. Propusieron matarlo para que no vaya a delatarlos. Les dijo Rabí Zejaria: ‘La gente dirá que se mata al que presenta para ofrenda un (animal defectuoso)’. Dijo Rabí Iojanán: ‘La devoción de Rabí Zejaria ben Avkulas nos destruyó la casa, nos quemó el Templo y nos expulsó de nuestro país’.

Mandó contra ellos al (emperador) Nerón, quien, a su llegada, disparó una flecha hacia el este y la flecha cayó en Jerusalén; disparó otra hacia el oeste, y volvió a caer en Jerusalén. Disparó flechas hacia los cuatro puntos cardinales, y todas ellas cayeron en Jerusalén. ‘Recítame, le dijo a un niño, el versículo que estudiaste (hoy)’. Dijo (el niño): ‘Y pondré mi venganza contra Edom en manos de Mi pueblo Israel’ (Iejezkel 25, 14). Dijo (Nerón): ‘El Santo Bendito quiere destruir Su casa y limpiarse las manos conmigo’. Huyó y se convirtió al judaísmo. De él desciende Rabí Meír.

Mandó contra ellos al emperador Vespasiano, que sitió (a Jerusalén) durante tres años. Había allí tres potentados, Nakdimon ben Gorión, Ben Calba Sabúa y Ben Tzitzit Haksat…Uno les dijo (a los habitantes de Jerusalén): ‘Yo les suministraré y cebada’. Otro les dijo: ‘Yo les suministraré vino, aceite y sal’. Otro les dijo: ‘Yo les suministraré leña’. Los Rabinos alabaron al donante de leña (más que a los otros). Rav Jisda confiaba a su sirviente todas las llaves, menos las llaves del depósito de llenas, ya que solía decir Rav Jisda: Un depósito de trigo, necesita sesenta depósitos de leñas (para ser cocidos).

Había bandas (en la ciudad), y los Rabinos les dijeron: ‘Salgamos y hagamos las paces con ellos’. No lo permitieron y dijeron a su vez: ‘Saldremos a pelear con ellos’.

Les dijeron los Rabinos: ‘¡No triunfarán!’. Se levantaron y quemaron los depósitos de trigo y cebada; sobrevino el hambre.

Marta bat Baitos, una de las mujeres más ricas de Jerusalén, ordenó a su sirviente: ‘¡Ve a traerme harina fina!’. Cuando fue a buscarla se había agotado. Volvió y le dijo: ‘No hay harina fina; hay de la blanca’. Le dijo (ella): ‘¡Tráeme!’. Cuando fue a buscarla ya se había vendido. Volvió y le dijo: ‘De la blanca ya no hay; hay (harina) de centeno’. Le dijo: ‘¡Tráeme de esa!’. Cuando fue a buscarla ya se había terminado. Volvió y le dijo: ‘Ya no hay harina de centeno; hay harina de cebada’. Le dijo ella: ‘¡Tráeme de esa!’. Cuando fue a buscarla ya se había vendido. La mujer se había descalzado, pero dijo: ‘Iré a ver si encuentro algo para comer’. Se le pegó en el pie un pedazo de estiercol y la mujer murió…Según otros, (la mujer) comió un higo de los de Rabí Tzadok, se enfermó y murió. Rabí Tzadok ayunó cuarenta años para que Jerusalén no fuera destruida; cuando comía algo se veía (la comida atravesando su cuerpo). Para fortificarlo le llevaba un higo, al que chupaba el jugo y lo tiraba. Cuando (Marta) estaba por morir arrojó a la calle su oro y su plata, diciendo: ‘¡Para que los quiero!’. A esto se refiere el versículo que dice: ‘Arrojarán su plata en las calles’ (Iejezkel 7. 19).

Aba Sicara, el jefe de las bandas de Jerusalén, era hijo de la hermana de Rabán Iojanán ben Zakai. Este le mandó a decir: ‘Ven a verme, discretamente’. Cuando fue a verlo le dijo: ‘¿Hasta cuándo van a seguir así, matando de hambre a todo el mundo?’. Le contestó (Aba Sicara): ‘¿Qué puedo hacer? Si les digo algo me matan’. Le dijo (Rabán Iojanán): ‘Busca la forma de que pueda escapar, tal vez pueda salvar algo’. Le dijo: ‘Finge que estás enfermo; haz que la gente venga a verte para averiguar como sigues. Pon luego junto a ti algo hediondo, para que crean que moriste. Que sean tus alumnos los que saquen tu cama, no otros, para que no sientan que eres liviano, ya que ellos saben que un ser vivo es más liviano que un muerto’. Así lo hizo. Rabí Eliezer se puso a un costado (de la cama) y Rabí Ieoshúa del otro. Cuando llegaron a la puerta (de la ciudad), varios de los hombres quisieron atravesarlo [con una lanza]. Les dijo (Aba Sicara): ‘¡¿Para que digan (los romanos): ‘Atravesaron a su maestro’?!’. Quisieron empujarlo. [El jefe] los atajó: ‘¡¿Para que digan: ‘Empujaron a su maestro?’. Abrieron una puerta y salió.

Cuando llegó allí le dijo (a Vespasiano): ‘La paz sea contigo, rey, la paz sea contigo, rey’. Le respondió: ‘Mereces la muerte dos veces; primero porque no soy rey y me llamaste rey; segundo, si soy rey…¿por qué no te presentaste antes ante mi’.

‘En cuanto a que no eres rey –replicó- eres en realidad rey, porque si no fueras rey, Jerusalén un hubiera caído en tus manos. Dice el versículo: ‘Y el Líbano caerá por mano del poderoso’ (Ishaiahu 10, 34). Al decir ‘poderoso’ se refiere a un rey, como lo expresa lo escrito: ‘De ella saldrá su poderoso’ (Irmiahu 30, 21); y al decir ‘el Líbano’ se refiere al Santuario, como expresa lo escrito: ‘Aquel buen monte, y el Líbano’ (Devarim 3, 25). En cuanto a tu objeción de que, siendo tú rey, no me haya presentado antes, te diré que las bandas que tenemos allí no me dejaron’.

Le dijo (Vespasiano): ‘¿Si hubiese una serpiente enrosacada sobre un tarro de miel, no habría que romper el tarro para librarse de la serpiente?’

...

En ese momento llegó un mensajero de Roma y le dijo: ‘De pie, porque murió el emperador y los nobles de Roma te eligieron a ti por jefe’.

(Vespasiano) se había puesto una bota y se estaba por poner la otra; no se la pudo calzar. Trató de quitarse la primera; no se la pudo sacar. Dijo: ‘¿Qué ocurre?’. Le dijo (Rabán Iojanán): ‘No te preocupes; es por la buena noticia que recibiste, como está escrito: ‘Las buenas nuevas engordan los huesos’ (Mishlei 15, 30). ‘¿Cómo se arregla? (preguntó Vespasiano)’. (Le dijo Rabán Iojanán): ‘Haz que pase delante de ti alquien a quien aborreces, como está escrito: ‘El espíritu triste seca los huesos’ (Mishlei 17, 22). Hizo esto y la pieran entró.

Le dijo (Vespasiano): ‘Siendo tan sabio...¿por qué no viniste antes?’...Me iré, y mandaré aquí a otro. Pídeme lo que quieras, y te lo concederé’.

Le dijo (Rabá Iojanán): ‘Dame a Iavne y sus sabios, la dinastía de Rabán Gamliel, y médicos para curar a Rabí Tzadok’.

....

Se fue (Vespasiano) y envió a Tito, y este dijo: ‘¿Dónde está su Dios, la Roca en que confiaban? (Devarim 32, 37). Ese era el perverso Tito, que vitupereaba y blasfemaba contra el Altísimo. ¿Qué hizo? Tomó una prostituta de la mano, entró con ella en el sanctasanctórum, extendió un rollo de la Torá y cometió sobre él un pecado. Luego tomó una espada y rasgó la cortina. Ocurrió un milagro, brotó sangre...¿Qué hizo (luego)? Tomó la cortina, hizo con ella una especie de bolsa, recogió las vasijas del santuario, y las puso en ella, y lo llevó todo al barco, para conducirlo en triunfo a su ciudad...Se alzó del mar una ola para hundirlo. Dijo él: ‘Parece que el poder de su Dios sólo se ejerce sobre el agua; cuando vino el faraón lo ahogó en el agua[2]; cuando vino Sisra, lo ahogó en el agua [3]; y ahora también a mí me quiere ahogar en el agua. Si es realmente fuerte, que venga a tierra firme y luche conmigo. Salió una voz que dijo: ‘Perverso, hijo de perverso, nieto del perverso Esav. Tengo en mi mundo un pequeño ser llamado mosquito. ¿Por qué le dicen ‘pequeño ser’? Porque sólo tiene entrada, pero no tiene salida. ¡Baja a tierra firme y pelea con él!’.

Cuando desembarcó vino un mosquito, se le introdujo en la nariz y le estuvo percutiendo el cerebro durante siete años. Un día que pasó ante el taller de un herrero (el mosquito) oyó el repiqueteo del martillo y suspendió el suyo. Dijo (Tito): ‘Ya tengo el remedio’. Mandó que fuera todos los días un herrero a martillar delante suyo...Pasaron treinta días, y finalmente (el mosquito) se acostumbró. Se ha enseñado que dijo Rabí Pinjás ben Aruvá: ‘Yo estaba entre los nobles de Roma. Cuando murió le abrieron el craneo y lo hallaron como una especie de gorrión de unas dos selas de peso. Dice una enseñanza: Como una especie de palomino de dos litras de peso. Dijo Abaie: ‘Sabemos por tradición que tenía pico de cobre y garras de hierro. Al morir dijo que lo quemaran y desparramaran las cenizas por los siete mares, para que el Dios de los judíos no lo encontrara y el pidiera cuentas.

Guitín 55b – 56b


[1] . Calificativo que puede significar una ternera que ha llegado a la tercera parte de su crecimiento normal, o que es la tercera cría de la madre, o que tiene tres años de edad.

[2] . Ver Shemot 14, 27.

[3] . Ver Shoftim 5, 21.