בעולם היהדות ידוע שתורה צריך ללמוד לשמה. כלומר, הלימוד הוא לשם הלימוד בלבד ולא לשם דברים אחרים. בלימוד שלנו ננסה לברר האם זה פשוט כל כך? האם לימוד תורה שלא לשמה אינו נחשב בשום מקרה ללימוד תורה?
אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה
שמתוך שלא לשמה בא לשמה
שאלות לדיון
- מה האידיאל לפי רב?
- אם אני לא מסוגל לעמוד באידיאל מה עלי לעשות?
- בגלל שאני עושה שונה מהאידיאל האם אני סבור שאין אידיאל? או שיש כאן רק פשרה זמנית?
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַי הוּא לוֹ. נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, ... וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק, וֶהֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:
(1) The Rabbis taught in the language (style) of the Mishnah: Rabbi Meir says: Anyone who involves himself in Torah for its own sake merits many things, and moreover the entire world is worthwhile for his sake; He is called "friend," "beloved," "lover of the Omnipresent," "lover of [all] creatures," "delighter of the Omnipresent," "delighter of [all] creatures." He is clothed in humility and reverence, and it prepares him to be righteous, devout, upright and trustworthy, and it distances him from sin, and draws him near to merit. We enjoy from him counsel and comprehension, understanding and strength, as it is said (Proverbs 8:14): "Mine is counsel and comprehension, I am understanding, mine is strength." It gives him kingship and dominion, and [the ability to] investigate in judgement, and the secrets of the Torah are revealed to him, and he becomes like an ever-strengthening spring, and like a river that does not stop. He is modest and long-tempered, and forgives insult to him; And it enlarges him and raises him above all [that God] made.
שאלות לדיון
- במה תפישתו של ר' מאיר את הלימוד שונה מתפישתו של רב במקור הקודם? מה משמעות השינוי בניהם?
- איך תסבירו את האמירה, שהלימוד מלביש את האדם ענווה ויראה? בכלל ובהקשר של 'תורה לשמה'?
בית מלא תורה
פעם אחת הגיע רבי ברוך מקוסוב אל בית המדרש בעיירה יהודית אחת ומצא שם תלמידים שלומדים תורה. התלמידים היו צעירים וחריפי דעת והתנצחו בוויכוחים זה עם זה, כשהם מתפלפלים ומחדשים חידושים גדולים בתורה.
ראה ר' ברוך מקוסוב שפלפולם מלא הבלים, וכל תכלית לימודם אינה לשם שמים ולמציאת האמת אלא להתפאר ולהתגאות.
היתל בהם הרב ואמר: "רוב תודות למי שהביאני לבית מלא תורה שכזה!" שמחו התלמידים הצעירים לשמע הדברים ופניהם צהלו, משום שחשבו שהתכוון לשבחם.
"לא לזאת התכוונתי," אמר הרב. "הלא ידוע שכשאדם עוסק בתורה לשמה, לימוד התורה לא נשאר למטה, בעולם הזה, אף לא לרגע אחד. התורה ממהרת לשוב למעלה אל ביתה, אל האלוהים, והיא בוקעת את חלוני הרקיע. אבל אם תכלית הלימוד איננה לשמה, אזי היא נשארת למטה לנצח ואינה עולה למעלה כלל.
ועתה, ראו עיניי כי כל לימודכם ופלפולכם אינו 'לשמה' ולא לשמו של הקב"ה, ואוזניי לא שמעו דבר מלבד פלפולים תפלים. אפילו דף אחד מן התורה שלמדתם לא רצה לעלות מעלה, וכל לימודכם נשאר למטה עד שמילא את הבית כולו. לזאת התכוונתי כשאמרתי שמצאתי פה בית מלא תורה."
שאלות לדיון
- איך לדעתו של רבי ברוך מקוסוב יש ללמוד תורה?
- מדוע 'בית מלא תורה' הוא בית שלא לומדים בו תורה?
- מדוע בחר רבי ברוך מקוסוב לבקר את התלמידים דווקא בדרך זו? האם יש קשר למידות שהאדם מקבל בעת שהוא לומד תורה לשמה?
אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא לחמרא במני דהבא וכספא ותקיף אתו ואמרו ליה אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניה קריוהו אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי אמרי לה והא איכא שפירי דגמירי ז׳ ב אי הוו סנו טפי הוו גמירי
תרגום - תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ז' ע"א - ע"ב
כמו שאמרה בתו של הקיסר [הרומי] לר' יהושע בן חנניה: ואי לחֹכמה מפוארה כשלך בכלי מכוער!
אמר לה: אביך שם יין בכלי חרס? אמרה לו: אלא במה נשים?
אמר לה: אתם שאתם חשובים שימו אותו בכלי זהב וכסף.
הלכה ואמרה לאביה [לעשות כן] ושמו את היין בכלי זהב וכסף – והחמיץ.
באו ואמרו לו [לקיסר שהחמיץ היין]. אמר לה לבתו: מי אמר לך כך?
אמרה לו: רבי יהושע בן חנניה.קראו לו [לבוא]
אמר לו [הקיסר]: מדוע אמרת כך? אמר לו: כמו שאמרה היא לי אמרתי לה.
אמר לו: והרי יש [אנשים] יפים שלמדו [ ומלאים בחכמה]
[ענה לו:] אילו היו מכוערים – היו לומדים יותר .
שאלות לדיון
- למה לדעתו של ר' יהושוע מכוערים לומדים יותר.
- האם אתם מוצאים קשר בין הסיפור התלמודי לסיפור החסידי?
- אילו כלים ותכונות אדם יכול לסגל לעצמו כדי להפוך את לימוד התורה שלו שיהיה יותר לשמה?