(א) שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הוֹאִיל וְהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דֶּרֶךְ רָעָה הֵן וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. אֶפְרשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן. עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה אֶלָּא הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר הַקָּשֶׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּגוֹן כֹּהֲנֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. גַּם זֶה דֶּרֶךְ רָעָה הִיא וְאָסוּר לֵילֵךְ בָּהּ. הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ נִקְרָא חוֹטֵא. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּנָזִיר (במדבר ו יא) "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ". אָמְרוּ חֲכָמִים וּמָה אִם נָזִיר שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן צָרִיךְ כַּפָּרָה הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר וְדָבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמְּנַעְתּוֹ הַתּוֹרָה בִּלְבַד. וְלֹא יְהֵא אוֹסֵר עַצְמוֹ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים לֹא דַּיֶּךָ מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים. וּבַכְּלָל הַזֶּה אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין תָּמִיד אֵינָן בְּדֶרֶךְ טוֹבָה. וְאָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית. וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צִוָּה שְׁלֹמֹה וְאָמַר (קהלת ז טז) "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם":
(1) Peradventure man will say: Seeing that envy, desire and vainglory and like tendencies are evil tendencies and remove man from life, I will separate myself from them exceedingly and reach their remotest extreme. Until he will eat no meat, drink no wine, marry no woman, dwell in no comfortable quarters, dress in no proper clothes but in a sack and coarse wool, and the like, as for instance the idolatrous priests do. Even such is an evil way, and it is forbidden to follow it. He who follows this way is called a sinner, for it is said of a Nazarite: "And make an atonement for him, because he hath sinned against the soul" (Num. 6.11), whereupon the sages said: "If the Nazarite, who did not separate himself from aught but wine must have atonement, he who deprives himself from each and every thing how manifold must his atonement be" (Baba Kama. 91b)!1See Ta’anit, 11a. G. Therefore did the sages command, saying: A man shall not deprive himself of ought save the things which the Torah itself deprived him of; nor shall he bind himself by vows and oaths to abstain from things which are permitted. They have even said: "Is it not enough for thee what the Torah has forbidden, that thou doest forbid thyself even other things" (Yeru. Nedarim. 7.37)? And in this rule are included such who are continuously fasting, for they are not in the good way, and the sages prohibited one from punishing himself with fast days. Concerning such and like matters Solomon admonished saying: "Be not righteous overmuch; neither show thyself wise; why wouldst thou destroy thyself" (Ecc. 7.16).
(יד) הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֶעֱשֶׂה כָּךְ וְכָךְ אוֹ אִם לֹא אֶעֱשֶׂה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הֲרֵי זֶה רָשָׁע וּנְזִירוּת כָּזוֹ מִנְּזִירוּת רְשָׁעִים הוּא. אֲבָל הַנּוֹדֵר לַה' דֶּרֶךְ קְדֻשָּׁה הֲרֵי זֶה נָאֶה וּמְשֻׁבָּח וְעַל זֶה נֶאֱמַר (במדבר ו ז) "נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ" (במדבר ו ח) "קָדשׁ הוּא לַה'". וּשְׁקָלוֹ הַכָּתוּב כְּנָבִיא (שֶׁנֶּאֱמַר) (עמוס ב יא) "וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים": סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת נְזִירוּת בְּסִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא
If a man said: "I will be a (14)nazirite if I will perform this or that," or "if I will not perform," or something of the sort, he is a sinful person; such naziriteship is of the sinful. If, however, one vows to God in a way of holiness, he does a good thing and deserves praise. Concerning such a man it is written: "His consecration to God is upon his head … he is consecrated to the Lord" (Numbers 6:7-8). Scripture considers him the equal of a prophet, as it is written: "I raised up some of your sons as prophets, and some of your young men as nazirites" (Amos 2:11).
And Rabbi Yoḥanan said: Hannah prayed that she would bear an offspring who would be the equivalent of two of the world’s greatest men. And who were they? Moses and Aaron. As it is stated: “Moses and Aaron among His priests, and Samuel among those who call His name” (Psalms 99:6). In this verse, Hannah’s son, Samuel, is equated to Moses and Aaron. And the Rabbis say: “An offspring of men”: Hannah prayed for an offspring who would be inconspicuous among men, that he would not stand out in any way.
(1) איש איש כי תשטה אשתו IF ANY MAN’S WIFE GO ASIDE [AND ACT DECEITFULLY AGAINST HIM] — What is stated above, immediately before this section? ואיש את קדשיו לו יהיו: If you withhold the gifts due to the priest (cf. Rashi on v. 10), by your life, you will have to come to him in order to bring him your faithless wife for the ordeal by the waters (Berakhot 63a).
It must be שערים (2)BARLEY, and not wheat; because she committed a bestial act, therefore shall her offering consist of that which is food for beasts (Sifrei Bamidbar 8; Sotah 14a).
(1) כי יפלא means, IF HE CLEARLY UTTERS (cf. Rashi on Leviticus 22:21 and Note thereon). — Why is the section dealing with the Nazarite placed in juxtaposition to the section dealing with the סוטה? To tell you that he who has once seen a סוטה in her disgrace should abstain from wine, because it may lead to adultery (Sotah 2a).
(ב) אכן האיש הנזיר לשם כל ימי נדר נזרו קדוש הוא לשם, וכמו שהעיד עליו הכתוב כי נזר אלהיו על ראשו לא יטמא בתאוות העולם, ולא ימצא בית משתאות ובסעדת רעים, כי הפרשתו מן היין מוכחת עליו שנתן לבו להכין ולהתענות לפני השם, ולתקן דרכי נפשו, ולהניח תענוגי הגוף החשוך, ואחרי שומו כל לבו וכל מחשבותיו אחר נפשו היקרה, וצרכי עצמו ובשרו נטש מה חפצו בהקרבת רעיו ואוהביו עוד זולתי למצוה אין ספק, כי בהתעלות הנפש, יקל מאד בעיניה הנאת הגוף וכל ענינו, כל שכן שלא תפנה אחר חברת גופים אחרים ואם קרובים המה או רחוקים, ולא תמצא תענוג בכל דבר מהדברים, זולתי בעבודה הקדושה אשר נתקשרה בה, ועיניה אליה תמיד. ועל כן לרב קדשתו ומעלתו ופרשותו מאחיו תמנענו התורה מהטמא להם, וכענין הכהן הגדול, כי מהיותו מעלה מאד בענינו, ונפרש מחברת האוהבים, ואין כל עסקיו ומחשבותיו זולתי בעבודת אלקיו יתברך תמנענו התורה גם כן מהטמא לאחד מכל קרוביו, וטעם הנאמר עליו בכתוב בהרחקת הטמאה נאמר גם על הנזיר, זולתי שבכהן הזכיר שמן, מפני שהוא משוח בו, ובנזיר לא הזכיר שמן, שבכהן נאמר (ויקרא כא כב) כי נזר שמן משחת אלהיו עליו. ובנזיר נאמר כי נזר אלהיו על ראשו. ואולי תחשב להשיב עלי, כי הנזיר לזמן בהשלים זמנו ישוב לימי עלומיו וירדף תאוותיו, ואם כן למה יהיה חמור יותר מכהן הדיוט? התשובה כי האדם אחר הזירו לשם פעם אחת תקוה יש בו לקדש עצמו ולהוסיף יום יום בטובו, ומן השמים מסכימין על ידו, וכענין שאמרו זכרונם לברכה (שבת קד, א) בא לטהר מסיעין אותו, ואחר שהזיר אפילו יום אחד יסתיע וישלים כל ימיו בטהרה.
However the man that is a (2)nazirite to God is holy to God all the days of his nazirite vows and - as the verse attests to him (Numbers 6:7) - "as the crown of his God is upon him," he will not become impurified with worldly desires, and he will not be found at parties and the banquets of his companions. As his separation from wine shows about him that he has given his heart to prepare himself and to afflict himself before God, to improve the ways of his soul and to leave the pleasures of the benighted body. And since he has placed all of his heart and all of his thoughts towards his dear soul and he has abandoned all of his own needs and those of his flesh, what would be his desire for the drawing close of his companions and his friends - besides for the commandment, without a doubt. As with the raising of the soul, the pleasures of the body and all of its matters become very light in its eyes. All the more so will it not seek the company of other bodies, whether they be relatives or [others], and it will not find delight in any of their things, besides the holy service to which it is connected and to which its eyes are always directed. And hence from his great holiness and separation from his brothers, the Torah prevents him from becoming impure for them. And [it is] like the matter of the high priest -