כתובות ק״י ב
היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת ואם לאו תצא בלא כתובה הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה:
היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת ואם לאו תצא בלא כתובה הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה:
כתובות קי״א א
ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה אתא לקמיה דר' חנינא א"ל מהו למיחת וליבמה א"ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובי ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף ההוא דנפק מפומבדיתא לאסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי
ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה אתא לקמיה דר' חנינא א"ל מהו למיחת וליבמה א"ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובי ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף ההוא דנפק מפומבדיתא לאסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי
קידושין ל״א ב
שמע דקא אזלה אבתריה אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי' מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ א"ל אסור לקראת אמא מהו א"ל איני יודע [אתרח] פורתא הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית לצאת המקום יחזירך לשלום אתא לקמיה דרבי אלעזר א"ל חס ושלום דלמא מירתח רתח א"ל מאי אמר לך אמר ליה המקום יחזירך לשלום אמר ליה ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נפקי
שמע דקא אזלה אבתריה אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי' מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ א"ל אסור לקראת אמא מהו א"ל איני יודע [אתרח] פורתא הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית לצאת המקום יחזירך לשלום אתא לקמיה דרבי אלעזר א"ל חס ושלום דלמא מירתח רתח א"ל מאי אמר לך אמר ליה המקום יחזירך לשלום אמר ליה ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נפקי
The מנחת חינוך uses this as a source that for שאר מצוות it is מותר to leave א׳׳י temporarily. And according to רש׳׳י who understands the Gemara that he was asking to leave permanently, this is a source to say that for certain מצוות it is מותר to leave permanently.
גיטין ע״ו ב
הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום כו': למימרא דעכו במדינת הים קיימא והא אמר רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מפטרי משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ
הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום כו': למימרא דעכו במדינת הים קיימא והא אמר רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מפטרי משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ
מועד קטן י״ד א
ממדינת הים: מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי הכל מותר לא נחלקו אלא להרויחא מר מדמי ליה כלשוט ומר מדמי ליה כלמזונות
ממדינת הים: מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי הכל מותר לא נחלקו אלא להרויחא מר מדמי ליה כלשוט ומר מדמי ליה כלמזונות
פסקי הראש על מועד קטן ג׳:א׳:ב׳
גמ' ושאר כל אדם מ"ט אסורין כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין: הבא ממדינת הים מתני' דלא כר"י דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא לשוט דברי הכל אסור לגלח. למזונות דברי הכל מותר כי פליגי להרוחה רבי יהודה מדמה לה ללשוט ורבנן מדמו לה למזונות וקי"ל כרבנן והראב"ד ז"ל פירש דפלוגתא דר' יהודה ורבנן איירי ביוצא חוצה לארץ והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם רבי יהודה כדעתיה אסור לפרש בים הגדול מעתה כיון שיצא חוצה לארץ יהא אסור לגלח הואיל ויצא שלא ברצון חכמים כהדא חד כהן אתא לגביה דרבי חנינא אמר ליה מה אני לילך לצור לחלוץ או לייבם ואסר ליה ומסתבר כהאי פירושא דלא קרי ר' יהודה שלא ברשות היוצא להרווחה שכן הוא דרך כל התגרים עוד גרסינן בגמרא אלא למזונות הא אמרת דברי הכל מותר והיאך סליק אדעתיה דרבי יהודה קרי למזונות שלא ברשות אבל לפי הירושלמי ניחא דאף למזונות לצאת לחוצה לארץ ס"ד דחשיב ר' יהודה שלא ברשות:
גמ' ושאר כל אדם מ"ט אסורין כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין: הבא ממדינת הים מתני' דלא כר"י דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא לשוט דברי הכל אסור לגלח. למזונות דברי הכל מותר כי פליגי להרוחה רבי יהודה מדמה לה ללשוט ורבנן מדמו לה למזונות וקי"ל כרבנן והראב"ד ז"ל פירש דפלוגתא דר' יהודה ורבנן איירי ביוצא חוצה לארץ והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם רבי יהודה כדעתיה אסור לפרש בים הגדול מעתה כיון שיצא חוצה לארץ יהא אסור לגלח הואיל ויצא שלא ברצון חכמים כהדא חד כהן אתא לגביה דרבי חנינא אמר ליה מה אני לילך לצור לחלוץ או לייבם ואסר ליה ומסתבר כהאי פירושא דלא קרי ר' יהודה שלא ברשות היוצא להרווחה שכן הוא דרך כל התגרים עוד גרסינן בגמרא אלא למזונות הא אמרת דברי הכל מותר והיאך סליק אדעתיה דרבי יהודה קרי למזונות שלא ברשות אבל לפי הירושלמי ניחא דאף למזונות לצאת לחוצה לארץ ס"ד דחשיב ר' יהודה שלא ברשות:
The רא''ש and ראב''ד understand this Gemara (מועד קטן י׳ד) to be dealing with the איסור of leaving ארץ ישראל. They explain that really the רבנן and ר׳ יהודה are arguing whether הרוחה is considered מזונות. However, the רמב׳ם (as well as others) does not interpret this Gemara to be dealing with the איסור of leaving ארץ ישראל.
בבא בתרא צ״א א
ת"ר אין יוצאין מארץ לחו"ל אא"כ עמדו סאתים בסלע א"ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמדה סאה בסלע לא יצא... וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ שנאמר (רות א, יט) ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי מאי הזאת נעמי א"ר יצחק אמרו חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה
ת"ר אין יוצאין מארץ לחו"ל אא"כ עמדו סאתים בסלע א"ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמדה סאה בסלע לא יצא... וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ שנאמר (רות א, יט) ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי מאי הזאת נעמי א"ר יצחק אמרו חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה
גליוני הש׳׳ס כתובות קי:
The implication of the גליוני הש׳׳ס is that the reason for the איסור to leave א׳׳י is that by leaving א׳׳י you are being מבטל (forsaking) מצוות ישיבת א׳׳י. [This is, of course, assuming the מצוה of ישוב א׳׳י still applies today.] The רמב׳ן holds similarly and also rules leaving א׳׳י is אסור since there is a חיוב to live in א׳׳י and it is therefore forbidden to leave it.
שערי צדק שער משפטי הארץ חכמת אדם פרק יא
יד) אסור לצאת מארץ ישראל חוץ לגבולותיה, אפילו באותה מלכות, אלא ללמוד תורה, או לישא אשה, או להציל נפשות, ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה ולחזור. אבל להשתקע שם אסור, אלא אם כן חזק הרעב עד שנעשה שוה דינר חיטים בב' דינרים, ואם הפירות בזול ולא ימצא מעות להשתכר, מותר לצאת למקום שימצא בו ריוח, ואף על פי כן אינו מדת חסידות (רמב"ם פ"ב מהל' מלכים [צ"ל פ"ה ה"ט] מגמרא ע"ז יג ע"א). ונראה לי דכל שכן שאז מותר להוציא פירות ולמוכרם, בכדי שיהיה להם מעות, והטעם דאסור לצאת מפני שיש שם ישראל מועטים, בכדי שלא תשאר ריק מישראל, והם מתפללים בשלום כולנו, ותפילתם יותר מקובלת מתפילתינו, כדאיתא בערובין [צ"ל ערכין] דף לב [ע"ב] דקפיד קרא על יהושע דלא בעי רחמי על עבודה זרה, דבשלמא משה לא היה זכות ארץ ישראל
יד) אסור לצאת מארץ ישראל חוץ לגבולותיה, אפילו באותה מלכות, אלא ללמוד תורה, או לישא אשה, או להציל נפשות, ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה ולחזור. אבל להשתקע שם אסור, אלא אם כן חזק הרעב עד שנעשה שוה דינר חיטים בב' דינרים, ואם הפירות בזול ולא ימצא מעות להשתכר, מותר לצאת למקום שימצא בו ריוח, ואף על פי כן אינו מדת חסידות (רמב"ם פ"ב מהל' מלכים [צ"ל פ"ה ה"ט] מגמרא ע"ז יג ע"א). ונראה לי דכל שכן שאז מותר להוציא פירות ולמוכרם, בכדי שיהיה להם מעות, והטעם דאסור לצאת מפני שיש שם ישראל מועטים, בכדי שלא תשאר ריק מישראל, והם מתפללים בשלום כולנו, ותפילתם יותר מקובלת מתפילתינו, כדאיתא בערובין [צ"ל ערכין] דף לב [ע"ב] דקפיד קרא על יהושע דלא בעי רחמי על עבודה זרה, דבשלמא משה לא היה זכות ארץ ישראל
טעמי האיסור
1- The מצווה of ישוב הארץ is להמציא בה. Such is the view of the רמב׳׳ן. However, he holds that the טעם מצווה of ישוב הארץ is so that there will be a Jewish presence in א׳׳י. The רמב׳׳ם, רשב׳׳ם, and the תשב׳׳ץ agree that the מצווה of ישוב הארץ is להמציא בה. But, they hold that the טעם מצווה of ישוב הארץ is because of the מצוות התלויות בארץ.
2 - The לחם משנה, חתם סופר, and the מור וקציעה hold that the טעם האיסור is that by leaving א׳׳י you are removing yourself from the קדושת הארץ.
3- רב שאול ישראלי holds that the מעשה היציאה is a disgrace to א׳׳י because you are making it seem like חו׳׳ל is better than א׳׳י.
1- The מצווה of ישוב הארץ is להמציא בה. Such is the view of the רמב׳׳ן. However, he holds that the טעם מצווה of ישוב הארץ is so that there will be a Jewish presence in א׳׳י. The רמב׳׳ם, רשב׳׳ם, and the תשב׳׳ץ agree that the מצווה of ישוב הארץ is להמציא בה. But, they hold that the טעם מצווה of ישוב הארץ is because of the מצוות התלויות בארץ.
2 - The לחם משנה, חתם סופר, and the מור וקציעה hold that the טעם האיסור is that by leaving א׳׳י you are removing yourself from the קדושת הארץ.
3- רב שאול ישראלי holds that the מעשה היציאה is a disgrace to א׳׳י because you are making it seem like חו׳׳ל is better than א׳׳י.
טעמי ההיתר לצאת
1- The מצווה of ישוב הארץ is לקביע דירתו בארץ. Such is the view of the מהרי׳׳ט and the שלטי גיבורים.
2 - רב אברהם שפירה holds that the מצווה of ישוב הארץ is like מצוות סוכה. Therefore, similar to how one can leave the סוכה to attend to his needs, so too one may leave א׳׳י.
1- The מצווה of ישוב הארץ is לקביע דירתו בארץ. Such is the view of the מהרי׳׳ט and the שלטי גיבורים.
2 - רב אברהם שפירה holds that the מצווה of ישוב הארץ is like מצוות סוכה. Therefore, similar to how one can leave the סוכה to attend to his needs, so too one may leave א׳׳י.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳:ט׳
(ט) אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם. אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לְהַצִּיל מִן הָעַכּוּ''ם. וְיַחְזֹר לָאָרֶץ. וְכֵן יוֹצֵא הוּא לִסְחוֹרָה. אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן חָזַק שָׁם הָרָעָב עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שְׁוֵה דִּינָר חִטִּין בִּשְׁנֵי דִּינָרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת מְצוּיוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּיֹקֶר. אֲבָל אִם הַפֵּרוֹת בְּזוֹל וְלֹא יִמְצָא מָעוֹת וְלֹא בְּמָה יִשְׂתַּכֵּר וְאָבְדָה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. יֵצֵא לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּמְצָא בּוֹ רֶוַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת אֵינָהּ מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁהֲרֵי מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ וּמִפְּנֵי צָרָה גְּדוֹלָה יָצְאוּ וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם:
(ט) אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם. אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לְהַצִּיל מִן הָעַכּוּ''ם. וְיַחְזֹר לָאָרֶץ. וְכֵן יוֹצֵא הוּא לִסְחוֹרָה. אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן חָזַק שָׁם הָרָעָב עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שְׁוֵה דִּינָר חִטִּין בִּשְׁנֵי דִּינָרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת מְצוּיוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּיֹקֶר. אֲבָל אִם הַפֵּרוֹת בְּזוֹל וְלֹא יִמְצָא מָעוֹת וְלֹא בְּמָה יִשְׂתַּכֵּר וְאָבְדָה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. יֵצֵא לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּמְצָא בּוֹ רֶוַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת אֵינָהּ מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁהֲרֵי מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ וּמִפְּנֵי צָרָה גְּדוֹלָה יָצְאוּ וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם:
כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳:ט׳:ד׳
(ד) ומה שכתב ויחזור לארץ. כלומר אבל אפילו לשום אחד מאלו הדברים לא יצא לח''ל להשתקע שם ולמד כן מדאמרינן בסוף כתובות (דף קי''א) ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה אתא לקמיה דרבי חנינא א''ל מהו למיחת וליבמה אמר ליה אחיו נשא עכו''ם ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו ומשמע מהאי עובדא דאפילו לישא אשה אינו יכול לצאת וקשה אהא דפ''ק דע''ז דיוצא לישא אשה ומתרץ רבינו דהא דשרינן בפ''ק דע''ז היינו כשדעתו לחזור והא דאמרינן בסוף כתובות דאסור דהיינו כשאין דעתו לחזור וכן תירצו התוספות בפ''ק דע''ז.
(ד) ומה שכתב ויחזור לארץ. כלומר אבל אפילו לשום אחד מאלו הדברים לא יצא לח''ל להשתקע שם ולמד כן מדאמרינן בסוף כתובות (דף קי''א) ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה אתא לקמיה דרבי חנינא א''ל מהו למיחת וליבמה אמר ליה אחיו נשא עכו''ם ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו ומשמע מהאי עובדא דאפילו לישא אשה אינו יכול לצאת וקשה אהא דפ''ק דע''ז דיוצא לישא אשה ומתרץ רבינו דהא דשרינן בפ''ק דע''ז היינו כשדעתו לחזור והא דאמרינן בסוף כתובות דאסור דהיינו כשאין דעתו לחזור וכן תירצו התוספות בפ''ק דע''ז.
How to understand התירת הרמב׳׳ם to leave א׳׳י for סחורה
וא"כ ישנם שלשה דעות מה נכלל בהיתר של הרמב"ם לצאת לחוץ לארץ לסחורה:
.א רק לסחורה מותר (משפט כהן, שדי חמד, פאת השולחן, אור זרוע לצדיק).
.ב מותר גם לשאר מצות כדעת השאילתות (קרן אורה).
.ג מותר גם לדבר הרשות כמו לראות פני חבירו (ארץ חמדה, שבט הלוי, מועדים וזמנים).
.א רק לסחורה מותר (משפט כהן, שדי חמד, פאת השולחן, אור זרוע לצדיק).
.ב מותר גם לשאר מצות כדעת השאילתות (קרן אורה).
.ג מותר גם לדבר הרשות כמו לראות פני חבירו (ארץ חמדה, שבט הלוי, מועדים וזמנים).
פסקי הלכה
עבודה זרה י״ג א
ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה א"ר יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל בזמן שמוצא ללמוד אינו מטמא רבי יוסי אומר אפילו בזמן שמוצא ללמוד יטמא לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל
ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה א"ר יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל בזמן שמוצא ללמוד אינו מטמא רבי יוסי אומר אפילו בזמן שמוצא ללמוד יטמא לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל
תוספות על עבודה זרה י״ג א
ללמוד תורה ולישא אשה - פירוש ודעתו לחזור לא"י דאילו אין דעתו לחזור אמר בכתובות פ"ב (דף קיא.) אחיו של זה נשא (אשה) [עובדת כוכבים] ומת ברוך המקום שהרגו וזה ירד אחריו לחוצה לארץ ודוקא בהנך מצות שהן חשובות ללמוד תורה שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה ואשה נמי דכתיב (ישעיהו מה) לא תהו בראה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ"ד דמגילה (דף כז.) אבל בשאלתות דרב אחא מפורש הנך דקילי וכ"ש לשאר מצות שהם חשובות:
ללמוד תורה ולישא אשה - פירוש ודעתו לחזור לא"י דאילו אין דעתו לחזור אמר בכתובות פ"ב (דף קיא.) אחיו של זה נשא (אשה) [עובדת כוכבים] ומת ברוך המקום שהרגו וזה ירד אחריו לחוצה לארץ ודוקא בהנך מצות שהן חשובות ללמוד תורה שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה ואשה נמי דכתיב (ישעיהו מה) לא תהו בראה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ"ד דמגילה (דף כז.) אבל בשאלתות דרב אחא מפורש הנך דקילי וכ"ש לשאר מצות שהם חשובות:
תוס׳ implies that for things other than finding a wife and learning it is אסור to leave א׳׳י– even temporarily. However, some say this תוס׳ is referring only to a כהן.
אורח חיים תקל״א:ד׳
(ד) ואלו מגלחין במועד מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד ומי שיצא מבית האסורים ואפי' היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח וכן המנודה שהתירו לו ברגל וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל וכן הבא ממדינת הים בחול המועד או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל:
(ד) ואלו מגלחין במועד מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד ומי שיצא מבית האסורים ואפי' היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח וכן המנודה שהתירו לו ברגל וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל וכן הבא ממדינת הים בחול המועד או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל:
משנה ברורה תקל״א:י״ד
(יד) (יד) והוא שלא יצא וכו' - פי' דמארץ ישראל לארץ ישראל או מחו"ל לחו"ל אף ביצא לטייל שאינו דבר מצוה אפ"ה מותר לו לגלח כשלא היה פנאי לגלח מבעוד יום כיון שיציאתו ברשות היתה שלא עשה איסור בזה אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא להרויח או לראות פני חבירו דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצאת מא"י בשביל זה משא"כ לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל לא התירו לו לגלח:
(יד) (יד) והוא שלא יצא וכו' - פי' דמארץ ישראל לארץ ישראל או מחו"ל לחו"ל אף ביצא לטייל שאינו דבר מצוה אפ"ה מותר לו לגלח כשלא היה פנאי לגלח מבעוד יום כיון שיציאתו ברשות היתה שלא עשה איסור בזה אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא להרויח או לראות פני חבירו דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצאת מא"י בשביל זה משא"כ לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל לא התירו לו לגלח:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקלא
סעיף ה
וכן הבא ממרחקים בחול המועד שהדבר מפורסם אבל מדרך קרובה אסור לו לגלח שאין הכל יודעים ואפילו בא ממרחקים בעיו"ט קודם הלילה ולא היה לו שהות ביום לגלחמותר לו לגלח בחול המועד ודווקא כשלא היה לו מקום ישוב קודם יו"ט או אפילו היה לו כגון שעבר דרך ישובים אלא שבעיו"ט לא היה לו מקום ישוב שהיה יכול לגלח אבלהיה לו מקום ישוב בעיו"ט שהיה יכול לגלח אסור לו לגלח בחול המועד [מג"א סק"ו] וכן דווקא שלא בא בנסיעתו זאת מא"י לח"ל לשם עסק או לראות פני חבירו וכ"ש לדברמצוה אלא לטיול בעלמא דבטיול בעלמא מא"י לח"ל לא התירו לו לגלח שלא היה לו לצאת לטיול בעלמא מא"י לח"ל אבל מח"ל לא"י או מא"י לא"י או מח"ל לח"ל אפילולטיול בעלמא מותר לו לגלח וכן אלו אף שהתירו להם לגלח מ"מ לא יגלחו את עצמם בפרהסיא אלא בצינעא דשמא יש שאינם יודעים העניין ויבואו לזלזל בגילוח בחולהמועד:
סעיף ה
וכן הבא ממרחקים בחול המועד שהדבר מפורסם אבל מדרך קרובה אסור לו לגלח שאין הכל יודעים ואפילו בא ממרחקים בעיו"ט קודם הלילה ולא היה לו שהות ביום לגלחמותר לו לגלח בחול המועד ודווקא כשלא היה לו מקום ישוב קודם יו"ט או אפילו היה לו כגון שעבר דרך ישובים אלא שבעיו"ט לא היה לו מקום ישוב שהיה יכול לגלח אבלהיה לו מקום ישוב בעיו"ט שהיה יכול לגלח אסור לו לגלח בחול המועד [מג"א סק"ו] וכן דווקא שלא בא בנסיעתו זאת מא"י לח"ל לשם עסק או לראות פני חבירו וכ"ש לדברמצוה אלא לטיול בעלמא דבטיול בעלמא מא"י לח"ל לא התירו לו לגלח שלא היה לו לצאת לטיול בעלמא מא"י לח"ל אבל מח"ל לא"י או מא"י לא"י או מח"ל לח"ל אפילולטיול בעלמא מותר לו לגלח וכן אלו אף שהתירו להם לגלח מ"מ לא יגלחו את עצמם בפרהסיא אלא בצינעא דשמא יש שאינם יודעים העניין ויבואו לזלזל בגילוח בחולהמועד:
So according to the מגן אברהם, משנה ברורה, & the ערוך השׁוֹחלֹן, it is מותר to leave א׳׳י for a מצווה קלה like seeing your friend and making money, it's considered enough of a צורך that it's מותר to leave א׳׳י. However, it can be implied for something that is not a מצווה it would be אסור to leave א׳׳י. Such is the פסק of רב שפירא, רב בנימין זילבר, רב אויירבך and רב מנשה קליין. In fact, רב אויירבך was quoted saying that if his son's wedding were to be in חו׳׳ל, he wouldn't go. But, רב אשור ישראלי, רב שמאול וואזנר, and the יד אפרים permit leaving א׳׳י for any personal need, even if it's not a Mitzvah (משום דדמי לסחורה). The פאת שולחן and משפט כהן both hold like the רמב׳׳ם and only to get married, learn Torah, and business can one leave א׳׳י. However, everyone (except the מהרי׳׳ט and שלטי גיבורים, possibly) holds to leave א׳׳י for a טיול is אסור. If one had a היתר to leave א׳׳י, once he's in חו׳׳ל, he can extend his trip to make a vacation out of it (רב אויירבך). Others disagree and say such is not a valid reason to extend your stay in חו׳׳ל.
רש׳׳י and the תשב׳׳ץ hold that for כיבוד אב ואם it is מותר to leave א׳׳י permanently. The מבי׳׳ט, as well as the פאת שולחן, hold that for כיבוד אב ואם it is אסור to leave א׳׳י.
Many contemporary פוסקים (including the Shevet HaLevi, Rav Ovadya Yosef, Rav Ashur Yisraeli) maintain the view of the רמב׳ם that it is definitely מותר to leave for business- even when one is currently not suffering from hunger. They therefore also permit leaving א׳׳י for any reason that is considered equally important as earning a few extra bucks.
רב אהרון ליכטנשטיין- one may leave א׳׳י for cultural enrichment (ex: to study Shakespeare).
רב אשור ישראלי– it is permitted to leave א׳׳י for educational trips that do not have a viable alternative in Israel.
שבט הלוי– there is room to be lenient to leave א׳׳י to see G-d's works in nature- especially if one has the right attitude. He qualifies this leniency and writes that there must be some sort of concrete need for the person to leave. It is not permitted to leave the Land if the trip does not serve a constructive purpose. However, it is אסור to leave א׳׳י for more than a year at a time.
רב אהרון ליכטנשטיין- one may leave א׳׳י for cultural enrichment (ex: to study Shakespeare).
רב אשור ישראלי– it is permitted to leave א׳׳י for educational trips that do not have a viable alternative in Israel.
שבט הלוי– there is room to be lenient to leave א׳׳י to see G-d's works in nature- especially if one has the right attitude. He qualifies this leniency and writes that there must be some sort of concrete need for the person to leave. It is not permitted to leave the Land if the trip does not serve a constructive purpose. However, it is אסור to leave א׳׳י for more than a year at a time.
There is a מחלוקת whether one may move permanently to חו׳׳ל in order to get married. The מהרי׳׳ט and the תשב׳׳ץ permit it. Everyone else does not.