(א) בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י–ה, י-הוה, צ–באות א–להי ישראל א–לוהים חיים ומלך עולם א–ל - שד-י רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר בספר וספור:
(ב) עשר ספירות בלימה ועשרים ושתים אותיות יסוד שלוש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות:
(1) With 32 mistical paths of Wisdom/ engraved Yah/ the Lord of Hosts/ the God of Israel/the living God/ King of the universe/ El Shaddai/ Merciful and Gracious/ High and Exalted/ Dwelling in eternity/ Whose name is Holy -/ He is lofty and holy -/ And He created His universe/ with three books (Sepharim),/ with text (Sepher)/ with numbers (Sephar)/ and with communication (Sippur)....
(2) Ten Sefirot of Nothingness/ and 22 Foundation Letters:/ Three Mothers,/ Seven Doubles/ And twelve Elementals.
אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי
אמר רב חסדא כתב ליבונאה תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה במשה הוא אומר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה במשה הוא אומר (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר
ליבונאה - אותיות גדולות כעין אותן שכותבין בקמיעות ומזוזות:
(ח) אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.
(8) There is no difference between sefarim [scrolls containing the Torah, Prophets, or Writings that were used for ceremonial readings] and tefillin and mezuzot except that sefarim may be written in any language, while tefillin and mezuzot may only be written in ashurit [in the Hebrew language using a particular set of glyphs]. Rabban Shimon ben Gamliel says, "Even concerning sefarim, they only permitted them to be written in Greek."
(א) נכתבין בכל לשון בכתב של כל אומה ובלשון של כל אומה:
(יט) אין כותבין תפילין ומזוזה אלא בכתב אשורית והתירו בספרים לכתוב אף ביוני בלבד וכבר נשקע יוני מן העולם ונשתבש ואבד לפיכך אין כותבין היום שלשתן אלא אשורית וצריך להזהר בכתיבתן כדי שלא תדבק אות באות שכל אות שאין העור מקיף לה מארבע רוחותיה פסול וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוא"ו ולא וא"ו ליו"ד ולא כ"ף לבי"ת ולא בי"ת לכ"ף ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן.
(19) Tefillin and Mezuzot cannot be written except for in Assyrian script. And for Torah scrolls, they allowed it to be written also in Greek, but this Greek language has already disappeared from the world and been lost, so today all three may only be written in Assyrian script. And he must be careful in their writing that two letters not stick together, for any letter that is not surrounded by parchment on all four sides is disqualified. And any letter that a child who is not wise, nor a fool, cannot read is disqualified. Therefore, he must be careful with forming the letters that a yud not look like a vav, nor a vav a yud, nor a kaf a bet, nor a bet a kaf, nor a dalet a reish, nor a reish a dalet, and the like, until the reader will not have trouble.
(ב) אין נכתבין אלא יונית וטעמא דשרו ספרים ביונית יותר משאר לשונות, דאמר קרא (בראשית ט,כ"ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, יפיפותו של יפת, כלומר הלשון היפה שבכל בני יפת, ישכון באהלי שם, ואין לך לשון יפה בכל בני יפת כלשון יוני. והלכה כרשב''ג. מיהו בזמן הזה כבר אבד אותו לשון יוני ונשתבש, לפיכך אין כותבין ספרים בזמן הזה אלא בכתב הקודש ובלשון הקודש:
(א) אלה הדברים - הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון וכו'? כך שנו חכמים: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון. רבן גמליאל אומר: אף הספרים לא התירו, שיכתבו אלא יונית. ומה טעמו של ר"ג שאומר מותר לכתוב ספר תורה יונית? כך לימדו רבותינו, אמר בר קפרא: דכתיב (בראשית ט): יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, שיהיו דבריו של שם נאמרין בלשונותיו של יפת, לכך התירו שיכתבו בלשון יונית. אמר הקב"ה: ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון. מנין? שכן כתיב (משלי טו, ד): מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים, אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה. ולשונה של תורה מתיר את הלשון. תדע לך, לעתיד לבוא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים. ומה הוא שבחן? שהן מרפאין את הלשון, שנאמר (יחזקאל מז, ו-יב): ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו'. מנין שהיא רפואה של לשון? שנאמר (שם): והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר: לתרפיון. וחד אמר: כל שהוא אלם ולועט הימנו, לשונו מתרפא ומצחצחה מיד בדברי תורה, שכך כתיב: מזה ומזה ואין מזה ומזה, אלא תורה, שנאמר ( שמות לב): מזה ומזה הם כתובים. ר' לוי אמר: מה לנו ללמוד ממקום אחר, נלמוד ממקומו. הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שם ד): לא איש דברים אנכי. כיון שזכה לתורה, נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים. מנין? ממה שקרינו בענין: אלה הדברים אשר דבר משה:
(א) ולטוטפת. תפלין, ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טטפת, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים ומנחם חברו עם (יחזקאל כא ב) והטף אל דרום, (מיכה ב ו) אל תטיפו, לשון דבור, כמו (לעיל פסוק ט) ולזכרון, שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו:
(א) והטף . הוא מל' נטיפה והזלה ומושאל בענין הדבור כמו אל תטיפו יטיפון ( מיכה ב ) :
(ב) והטף והנבא. הטפה היא קצרה מן הנבואה, ואמר אל תטיפו יטופון (מיכה ב'), ולא תטיף על בית ישחק (עמוס ז'), ר''ל אף דבור קצר, שיצייר הדבור הארוך כנזילת מים, והדבור הקצר כנוטף טיפים טיפים, כמו ועלימו תטף מלתי (איוב כ''ט) ואמר יערף כמטר לקחי וכו', ופה הדבור על המקדש נאמר בקצור כנוטף מעט מים :
(א) ולטוטפות בין עיניך אין למלה הזאת משפחה ידועה, אבל בעלי הלשון יחשבו ליחס אותה אל לשון והטף אל דרום (יחזקאל כא ב), ועלימו תטוף מלתי (איוב כט כב), ענין מושאל מן והטיפו ההרים עסיס (עמוס ט יג), יאמר שתעשה מיציאת מצרים על ידך אות ובין עיניך דבור, יזל כטל על שומעיו. אבל רבותינו יקראו הדבר המונח בראש ''טוטפות'' כמו שאמרו (שבת נז:) לא בטוטפת ולא בסנבוטין, ואמר רבי אבהו (שם) אי זהו טוטפת המקפת מאזן לאזן, והם בעלי הלשון שמדברים בו ויודעים אותו ומהם ראוי לקבלו. ואמר טוטפות ולא אמר ''טוטפת'' בעבור שהם בתים רבים כאשר קבלנו צורתם מן האבות הקדושים שראו הנביאים והקדמונים עושים כן עד משה רבינו:
והנה שורש המצוה הזאת שנניח כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש כנגד הלב והמוח שהם משכנות המחשבה והנה נכתוב פרשת קדש והיה כי יביאך בטוטפות מפני המצוה הזאת שנצטוינו בהם לעשות יציאת מצרים טוטפות בין עינינו, ובפרשת שמע והיה אם שמוע נצטוינו שנעשה המצות גם כן טוטפות, דכתיב (דברים ו ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, והיו לטוטפות בין עיניך, ולכך אנו כותבים גם שתי הפרשיות ההן לטוטפות שהם מצות הייחוד וזכרון כל המצות ועונשן ושכרן וכל השרש באמונה. ואמר בשל יד והיה לך לאות על ידכה, ודרשו בו (מנחות לו:) שהוא שמאל שהלב נוטה לו:
ועל דרך האמת מה שאמר הכתוב בעבור זה עשה ה' לי, כי כמו זה אלי ואנוהו (להלן טו ב), יאמר כי בעבור שמו וכבודו עשה עמנו והוציאנו ממצרים, והיה זה לך לאות על זרוע עזך, כטעם כי תפארת עזמו אתה (תהלים פט יח) והנה האות כאות המילה והשבת. ובעבור שהכל בכלל הוא האות על היד העתיקו אבותינו ממשה מפי הגבורה שיהיה בית אחד כענין שאמר הכתוב אחותי כלה (שה''ש ה א), בעבור שהיא מתאחדת וכלולה מל''ב נתיבות, וכתיב שמאלו תחת לראשי (שם ב ו):
ואמר ולזכרון בין עיניך, שיונחו במקום הזכרון בין העינים שהוא ראשית המוח, והוא תחלת הזכרון ומעמד הצורות אחרי הפרדן מלפניו, והם מקיפים את כל הראש ברצועותיהם, והקשר שהוא על אחרית המוח המשמר הזכירה ולשון ''בין עיניך'', שיהיו באמצעות הראש לא מצד אחד, או ששם שרשי העינים ומשם יהיה הראות. וכן ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ולפרש זה חזר ואמר ולטוטפות לבאר שאין המצוה בין העינים למטה, אבל בגובה הראש מונחים שם כטוטפות ואמר לשון רבים שהם בתים רבים כאשר קבלנו: