מתני׳ מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין. מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין, נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם.
MISHNA: In a place where the people were accustomed to perform labor on Passover eve until midday, one may do so on that day. In a place where the people were accustomed not to perform labor, one may not do so. The performance of labor on the eve of Passover is not prohibited by Torah law, but is dependent on local custom. If one travels from a place where people perform labor on Passover eve to a place where people do not perform labor, or from a place where people do not perform labor on Passover eve to a place where people perform labor, the Sages impose upon him the stringencies of both the place from which he left and the stringencies of the place to which he went. In both cases, he may not perform labor.
אמר אביי ארישא רבא אמר: לעולם אסיפא, והכי קאמר: אין בזו מפני שינוי המחלוקת. מאי קא אמרת? הרואה אומר מלאכה אסורה. מימר אמרי כמה בטלני הוי בשוקא
Abaye said: The principle that one should not deviate due to potential dispute is referring to the first clause, that one who arrives at a place where people do not perform labor adopts the local stringency. Rava said: Actually, it is possible to say this halakha is also referring to the latter clause of the mishna, and this is what it is saying: Refraining from labor does not constitute a deviation that causes dispute. What are you saying; one who sees him will say that he is not working because he believes that performing labor is prohibited, contrary to local practice? That is unlikely, as when people see him inactive that will not be their assumption. Instead, they will say: How many idle people there are in the market every day who do not work. In this case, people will assume that this individual was unable to find work that day.
א"ל רב ספרא לרבי אבא כגון אנן דידעינן בקביעא דירחא
ביישוב לא עבידנא מפני שינוי המחלוקת. במדבר מאי? א"ל הכי אמר רב אמי: ביישוב אסור במדבר מותר
we do not perform labor in the settled area due to the need to avoid deviation that causes dispute, as it is the custom in the Diaspora to refrain from performance of labor on those days. However, in the desert outside the Jewish community, what is the halakha? He said to him that this is what Rav Ami said: In a settled area it is prohibited; in the desert it is permitted.
ביישוב לא עבדינן - אפילו בצינעא ואפילו דעתו לחזור דלא אפשר למלאכה בצינעא כמו שאר דברים:
...Prohibited - Even in private, for a "Ben Eretz Yisrael" to do "Melacha" on Yom Tov Sheni outside of the Land; even if his intention is to return.
ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן (שיר השירים א) בני אמי נחרו בי וגו'. מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים על שם כרמי שלי לא נטרתי מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת מי גרם לי להפריש שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה אחת בארץ. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת ר' יוחנן קרי עליהון (יחזקאל כ) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים. ר' אבהו אזל לאלכסנדריאה ואטעינון לולבין בשובתא שמע ר' מימר מן מי יכול להון רבי אבהו בכל שתא. ר' יוסי מישלח כתיב להון אף על פי שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש:
The Yerushalmi seems to be hinting at the fact that one of the reasons that we do Yom Tovv Sheni Shel Galuyot is as a punishment for those people who dwell outside of Israel.
[The Passuk from Ezekiel, that is quoted by Rabbi Yochanan, is describing the situation prior to entering the Land of Israel.]
(ג) בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ {ט}אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני ביישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיעו ליישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלכו לשם:
A person who lives in Israel that came to "outside of Israel" is forbidden from doing work on Yom Tov Sheni in a city (where Jews live); even if his intention is to return. And the whole time that he has not yet arrived at the city, even if his intention is not to return [to Israel], he is permitted, for he has not yet 'classified' himself as one of them [the dwellers of "outside of Israel"]. But if he arrived at the city, and his intention is not to return, he is considered as one of the dwellers [of the city] and it is prohibited whether he is in the desert or the city. And anyone that is outside the boundary, the stringencies of the place are not placed upon him.
מגן אברהם, סימן תצו
ד (פמ"ג) (מחה"ש) בני א"י וכו'.
כל סעיף זה הוא ל' המאור פ"ד דפסחים וכת' אע"ג דשאר דברים כל שדעתו לחזור שרי לעשות בצנע' (כמש"ל סימן תס"ח) הכא כיון שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה אין לפרוץ בו גדר עכ"ל והתו' כתבו דמלאכה אסור דא"א לעשות בצנעא וכ"כ בכ"ה בשם רדב"ז ח"א ע"ג ורנ"ח ומ"צ ח"ב ע"ט ורשד"מ ט"ו דלא כמבי"ט ח"ב קמ"ט:
ה (פמ"ג) (מחה"ש) בישוב. דוקא בישוב ישראל ואם הוא תוך תחום הוי כאלו הוא בתוך העיר (רדב"ז):
Since it is a great custom that has spread throughout the entire Golah, we don't go against it.
And the Tosfot wrote that even in private, one cannot do 'melacha'.
ט״ז אורח חיים תצ״ו
אפי' דעתו - נראה הטעם מפני המחלוקת כמ"ש סי' תס"ח ס"ד וא"כ יש היתר אם עושה מלאכה בצינעא
וכ"ה ברש"ל פ"ק סי' ח' וז"ל אין לו להקל בפנינו לעשות מלאכ' ובעל הש"ע ה"ל לבאר זה ואפשר שסמך על מ"ש סי' תס"ח:
The Magen Avraham and the Turei Zahav (Ta"Z) have a disagreement regarding whether one can do "melacha" in privacy or not.
שו״ת חכם צבי, סימן קסז
שאלת בני ח"ל העולם /העולים/ לא"י דרך ארעי האיך יתנהג בשלש רגלים אם כבני ארץ ישראל או כבני ח"ל:
תשובה נלע"ד דצריכים הם להתנהג בעניני המועדים כא' מבני א"י התושבים ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם לא מבעיא בתפלות וברכות וקריאת ס"ת שאינן חומרות בעצם שהרי אם בא להחמיר לברך ולהתפלל תפלת המועדים בזמן שאינו מועד עבירה היא בידו אלא אפי' במלאכה מותרים הם שאילו היו כל אנשי המקום שיצאו משם כאן בקביעותא פשיטא שאסורים היו לעשות יותר מיום אחד משום בל תוסיף שהרי הישן בשמיני בסוכה לוקה וכן בפסח ושבועות העושה יום א' מועד יותר מהמצוה עובר על ב"ת ולא אמרו נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם אלא בחומרא שרשאין בני המקום שיצא זה משם לנהוג חומרתם במקום הנוהגין קולא אף אם יקבעו דירתם במקום הלז אבל בדבר שאילו באו בני מקום החומרא למקום הקולא וקבעו דירתם בו היו אסורין לנהוג חומרתם בזה לא אמרו, ואף דשלחי מתם הזהרו במנהג אבותיכם דילמא גזרו שמדא ואתי לאקלקולי הך קלקלה גופה לא שייכא אלא כשהם במקומם בח"ל אבל בהיותם בא"י לא שייכא וכיון שבא"י איסור הוא להוסיף יום א' על המצוה ואין ביד אנשי א"י להוסיף יום א' יותר מהכתוב בתורה ולהחמיר אף הבאים מח"ל אסורים הם לנהוג שני י"ט של גליות כל זמן שהם בא"י אפי' דרך ארעי כיון שהמקום גורם ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם והנלע"ד כתבתי /מהגהות ב"ד/ +ע' שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קס"ח) ומשנת חכמים על הר"מ (סוף ה' ע"ז ד' קנ"ד ע"א) שהעיר על הח"צ מסוכה (מ"ד) וע'שו"מ תליתאה (ח"ג סי' כ"ח)+ +/רי"ש נתנזון/ לענין בני חו"ל לא"י אף שהדברים ראוין למי שאמרם מ"מ הדבר מבואר בשו"ת אבקת רוכל להבית יוסף, סימן כ"ו, להיפך ועיין באו"ח סימן תצ"ו במג"א ופר"ח משמע דלא כוותיה ובתשובה הארכתי וכעת חדשות אני מגיד מ"ש רש"י בפסחים מ"ז ד" השני ימים דבזמן למה"פ לא היו שני ימים טובים של גליות והדבר תמיה דאף אם היה אז שני יו"ט ש"ג אבל בא"י במקדש ודאי לא היו ועיין צל"ח שהניח בתימה אמנם לפע"ד נראה לפמ"ש התוס' דף י"ד שם דבירושלים שמקובצות מכמה עיירות חייבין לנהוג איסור ולכן /וכן/ מבואר בפר"ח או"ח סי' תצ"ובהדיא וא"כ אם היה אז שני יו"ט של גליות אף בירושלים היו חייבין לנהוג איסור כיון שיש שם מקובץ מח"ל שנוהגין יו"ט שני וזה ברור ולפ"ז לשיטת א"ז הח"ץ ז"ל לא שייך לנהוג יו"ט שני בא"י כלל וע"כ דלא כח"ץ ודוק היטב כי היא ראיה נפלאה.
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תצו
סעיף יא
בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל אע"פ שדעתן לחזור אין עושין אלא יום אחד כבני ארץ ישראל ויש חולקין.
כל מי שאין דעתו לחזור למקומו אף על פי שאשתו נשארה במקומו נקרא אין דעתו לחזור:
שו"ת אבקת רוכל - סימן כו - הרב יוסף קארו
שאלה היוצא מא"י לח"ל ודעתו לחזור אם מתפלל כבני א"י וטעם למה העולים לרגל מתפללים בפרהסייא כבני חוצה לארץ ואין מוחין.
תשובה דבר פשוט הוא דכל שדעתו לחזור נוהג כמקום שיצא משם אפילו להקל ובלבד שלא יעשה בפני בני מקום שהלך לשם וכמו שהוא מבואר ברא"ש פ' מקום שנהגו ובפ"ק דחולין וכתב הר"ן בפ' מקום שנהגו גבי רבה בר בר חנא אכל דאייתורא משום דדעתו לחזור הוה דכיון דבצנעא הוה אכיל ליה דאיהו לא הוה ידע דליעיילו לגביה לא הוה צריך לכסויי וכיון שכן הדבר פשוט ומבואר שלעולם כל שדעתו לחזור אנו רואים אותו כאלו הוא עדיין במקום שיצא משם לכל דבר ובלבד שיעשה בצנעא מפני המחלוקת וא"כ תפילה דבצנעא היא פשיטא ופשיטא דנוהג כמקום שיצא משם כיון שדעתו לחזור וזה דבר פשוט לא ניתן ליכתב לעוצם פשיטותו.
ובאמת כי אשוב אתפלא בי בראותו /בראותי/ כי החכם הנז' לעיל לא חש לקמחיה שהרי הורה ליוצא מא"י לח"ל ודעתו לחזור מותר לו לעשות מלאכה מדינא אם לאמפני המחלוקת כדמשמע יפה מתוך לשון השאלה א"כ איך עלה על לבו לומ' שיתפלל תפילת חול זה דבר שלא עלה על הדעת. ומה שהביא ראיה ממ"ש הר"ם ריקאנאטי בשם הר' עזרא אשיבנו דבר שלו הונח שהיו דברי הר' עזרא מפורשים לא נניח דברי המפרשים והפוסקים שיש בידינו ונסמוך על דברי הר' עזרא זה דבר אשר אין לו שחר כ"ש שאין בדברי הר' עזרא סיוע לחכם המביא ראיה ממנו כלל שמה שכתב הר' עזרא שיום האחרון בעבור כנסת ישראל שהוא בגלות סימן לדבר שאין עושין אותו בא"י בכלל מה שכתב דבני א"י אין עושין אותו הוי מי שיצא מא"י לח"ל ודעתו לחזו' דכל שדעתו לחזו' אע"פי שהוא בח"ל הרי הוא כאילו הוא בארץ וכן מי שבא מח"ל לא"י ודעתו לחזו' הוי בכלל בני ח"ל נינהו וכן מעשים בכל יום בכל שנה ושנה עולים לשלש רגלים מח"ל לארץ ועושים יום שני של גליות כתקוניו וכמשפטיו בח"ל. ולא עוד אלא שמתקבצים מנין מבני ח"ל העולי' לרגל ומתפללי' תפילה וקורין בתורה ומפטירין בנביא בברכות תחלה וסוף כמו שעושים ביום טוב שני בח"ל ודבר זה נעשה מימי קדם בפני גדולי עולם ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם וזו היא שקשה בענין היאך מתפללים תפלת יום טוב בפרהסייא בא"י והיכי לא חיישינן להאי דתנן ואל ישנה אדם מפני המחלוקת והיה מספיק להם שיתפללו תפילת ח"ל בצינעא ועל כרחינו לומר דסבירא להו לגדולי עולם דע"כ לא תני אל ישנה אדם מפני המחלוקת אלא במלאכה ודכוותא דאפשר למיפק מינה חורבה אבל בתפילה אף אם יתפלל כמנהג מקום שיצא משם לא נפיק מיניה חורבה וליכא למיחש בה למידי ומעתה נפשט השאלה מקל וחומר דהשתא אפילו במקום דמלאכה ודכוותא אסירי בפרהסייא תפילה שרייא בפרהסייא כל שכן למתפלל בצינעא דלית דין ולית דיין להוציאו מלהתפלל כמנהג בני מקומן והחכם המתיר בצינעא ואוסר להתפלל בצינעא כבני מקומן לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש וזה דבר פשוט ויותר לרואי השמש.
שו״ת שרידי אש חלק א, סימן נא
בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל ביו"ט שני של גלויות. ועוד.
ודאי ידוע לו כי בהלכה זו יש כבר מחלוקת גדולה בין גדולי הראשונים: הרמב"ם, בעל המאור, הרמב"ן, בעלי התוס' והר"ן והרא"ש, שכל אחד מהם מפרש את הסוגיא בפסחים נ"א - נ"ב באופן המיוחד לו ומהבדלי הפירושים מסתעפים חילוקים בדינים, אבל אין לנו להכניס א"ע במחלוקת זו ולהכריע כאחד מהם, אלא עלינו לנהוג כהכרעת הפוסקים האחרונים. והנה המג"א באו"ח סי' תצ"ו וכן הש"ך ביו"ד סי' רי"ד וכן הרדב"ז בסי' ע"ג, והפר"ח בסי' תס"ו ובסי' תס"ח מכריעים כדעת התוס' והרא"ש והר"ן והם מפרשים את המשנה בפסחים נ', א:נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם - ביש בדעתו לחזור, דאז מצד הדין מחוייב לעשות כמנהג המקום שיצא משם בין לקולא ובין לחומרא, אלא שמפני המחלוקת אסור לעשות נגד מנהגי המקום שהלך לשם. ולכאורה מסתבר שדין זה הוא רק בפרהסיא, אבל בצנעה לא שייך לחוש למחלוקת. ברם, התוס' בפסחים נ"ב, א ד"ה ביישוב כתבו, דמלאכה אסור לעשות גם בצנעה, דלא אפשר למלאכה בצינעא והם מחלקים בין תפילת חול או עניני אכילה, שאפשר לעשותם בצנעה לבין עשיית מלאכה. והנה בפר"ח תמה ע"ז: הרי יש מלאכות שאפשר לעשותן בצנעה, וכתב דלא פלוג רבנן. ובמג"א כתב בשם בעל המאור, שהטעם לאסור הוא משום שפשט איסורו בכל ישראל. וע' שם בט"ז, שמתיר לעשות בצנעא וכ"כ גם בשם היש"ש, וכן משמע גם מהר"ן, אבל כבר נהגו לאסור. ובמנהג איסור זה אחזו כל אחרוני הפוסקים וכן הורה בשו"ע הרב ובערוך השולחן.
אמנם, גדול הראשונים, הרמב"ן ז"ל, כתב לאסור מלאכה אף בחדרי חדרים, אבל לו שיטה אחרת בפירוש הסוגיא הנ"ל, ומ"מ הקילו לעשות מלאכה של אוכל נפש ביו"ט שני אף בלא עירוב תבשילין, משום שאין בה פרסום. ולכאורה הוא נגד הנ"ל. וצ"ל, שהם מחלקים בין דבר שבשלילה, שאינו עושה עירוב תבשילין, לבין דבר שבחיוב, שעושה מלאכה. ויש בזה הבדל פסיכולוגי להאיש עצמו. ואנו נוהגין להתיר את הבישול לבן א"י בשביל חולים או תינוקות במקום שאין גוי שיעשה דבר זה. והנה כ"ז באדם יחידי, אולם במי שבא עם אשתו ובניו, דעת הרדב"ז שצריך לנהוג כמנהג המקום שהלך לשם ואפילו בדעתו לחזור.
שו״ת בצל החכמה חלק א, סימן לט
דין מוקצה ביו"ט ב' ש"ג, לבן א"י הנמצא
בחו"ל ולבן חו"ל הנמצא בא"י ודעתם לחזור
א) בן ארץ ישראל בחו"ל ודעתו לחזור נלענ"ד בס"ד דנהי שצריך לשמור יו"ט ב' ש"ג ולהזהר מלעשות בפרהסיא דבר שאסור לבני חו"ל לעשותו, כמבואר בשו"ע או"ח (סי' תצ"ו סעי' ג),מ"מ מותר לטלטל אפי' בפרהסיא כמה דברים האסורים משום מוקצה לבני חו"ל. דנלענ"ד בס"ד דלא שייך איסור מוקצה ביו"ט ב' ש"ג לבני א"י בחו"ל ודעתם לחזור רק בדברים הניכרים לעין שמוקצים הם, כגון מעות או כלים שנשברו ואין שבריהם ראוים לשום מלאכה המבואר בשו"ע או"ח (סי' ש"ח סעי' ו') ויוני שובך ויוני עלי' גדולים דלא שייך בהם הזמנה (שם סי'תצ"ז סעי' ט') וכגון עפר המפוזר בקרקעית הבית (שם סי' ש"ח סעי' ל"ח) וכל כיוצ"ב, אבל דברים ששייך בהם הזמנה אפילו אם באמת לא הזמינם מותרים, כי הרואה יתלה שהזמינם. וכגון יוני שובך ויוני עלי' קטנים שצריכים הזמנה ומהני להם הזמנה (שם סי' תצ"ז סעי' ט'), וכן במש"כ בהגה (שם סעי' י"א) דמהני הזמנה לכל השובך, בכל אלה מותר הבן א"י בחו"ל אפי' לא הזמינו וכמש"כ. דטעמא דבן א"י בחו"ל ודעתו לחזור צריך לנהוג יו"ט ב' ש"ג הוא מפני שינוי המחלוקת (כבפסחים נ"ב רע"א) בישוב לא עבידנא מפני שינוי המחלוקת, שהרואים שמשנה מנהגם יתקוטטו עמו. והנה מבואר בתוס' שבת ס"ב: (ד"ה והתניא) דאפי' למ"ד, כל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, מ"מ אם עושיהו בשוק באופן שאינו ניכר וליכא מראית העין מותר ע"ש.
(ט) {ט} אסורים לעשות מלאכה - דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ואפילו בצנעא אסור וכמו שנתבאר לעיל בסימן תס"ח ס"ד ומ"מ אם עשה מלאכה אין מנדין אותו:
"forbidden to do work" - ...Even in privacy, it's forbidden...
The following are 2 special cases:
שו"ת אגרות משה - יורה דעה, חלק ד סימן כד
ב. בן ארץ ישראל בחוץ לארץ במקום שדרים רק מעט יהודים איך ינהג ביום טוב שני
ובן א"י שנמצא בחו"ל בעיר שדרים שם רק כמה יהודים, אף שדר חוץ לשכונת היהודים, אין להחשיבו כנמצא במדבר (שו"ע או"ח סימן תצ"ו סעיף ג', ועי' מג"א ס"ק ה') ואסור לעשות מלאכה בפרהסיא ביו"ט שני. וגם כשאינו ניכר כיהודי עדיין אסור דסוף סוף נכלל בתוך דיני העיר. ואין לטעון שהוי כל כך שכיח שבני א"י נמצאים בחו"ל, שיהיה נכלל בהיתר של שתי בתי דינים (יבמות י"ד ע"א, אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה). דקודם כל, במציאות גם בזמן חז"ל היה שכיח והיו יכולים לדון לכף זכות שאינו בן חו"ל, כי הא דפסחים נ"א ע"ב מימר אמר כמה בטלני איכא בשוקא, ואף על פי כן אסרו לעשות מלאכה בפרהסיא. ולדינא העיקר הוא שההיתר דשתי בתי דינים מצריך שיהיה מנהג קבוע באותו עיר, ולא די בידיעה לחוד שיש בעולם עוד מנהגים (ועי' עוד בדברות יבמות פרק א' סימן י"ב).
פניני הלכה - מועדים
כיוון שדינו כבן ארץ ישראל, עליו להבדיל בצנעה במוצאי יום טוב ראשון, ובאיסרו חג חובה עליו להניח תפילין בצנעה. וכדי שלא יראה סותר את מנהגם, יקפיד ללבוש בגדי יום טוב וידליק נרות לכבוד יום טוב שני בלא ברכה. ולגבי התפילות, בפשטות עדיף שיתפלל בביתו ביחיד, כדי שלא יצטרך להתפלל עמהם בנוסח שונה, שכשהם מתפללים של יום טוב, הוא צריך להתפלל נוסח של חול המועד או של יום חול (אורח משפט קכט). ואם הוא יכול לבוא לחלק מהתפילה, בלא שיהיה ניכר שנוסח תפילתו שונה, עדיף שיבוא כדי לשמוע קדיש וקדושה. ואם אפשר, עדיף שגם יתפלל עמידה עמהם, תוך שהוא מסתיר את נוסחו השונה.
[מרן הרב קוק כתב באורח משפט קכט, שעדיף שלא ילך לבית הכנסת כאשר יש חשש שיקראו לו לתורה. ולרשז"א גם אם הוא יכול להסתיר את נוסחו השונה, אינו חייב לבוא, שאין להטריח אותו לשבת שם תפילה ארוכה.]