(א) למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלקים עזנו. זה שאמר הכתוב (במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב. מה ראה בלעם להזכיר ליעקב ולא לאברהם ולא ליצחק. ראה שיצא פסולת מאברהם ישמעאל וכל בני קטורה. וראה שיצא מיצחק עשו ואלופיו. אבל יעקב כולו בקדושה שנאמר (בראשית מט כח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. לפיכך לא הזכיר אלא יעקב לבדו. הוי (במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב. אמר אסף הואיל וכל האבות יש בהן פסולת ויעקב אין בו פסולת איני מזכיר אלא יעקב לבדו. הריעו לאלקי יעקב. דבר אחר למה הזכיר יעקב מכל האבות. שנו רבותינו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה. אין לי אלא סאה תרקב וחצי תרקב מנין שנאמר (שם ט ד) כל סאון סואן ברעש. אין לי אלא דבר שבמדה שבמנין מנין שאפילו פרוטות מצטרפות לחשבון גדול תלמוד לומר (קהלת ז כז) אחת לאחת למצוא חשבון. משל למלך שהיה לו ג' אוהבין ובקש לעשות פלטין א' קרא לאוהביו הביא הראשון אמר לו ראה המקום הזה שאני רוצה לבנות פלטין. אמר לו אוהבו זכור אני שהיה פה הר תחלה. הניח אותו ובא אצל השני ואמר לו מבקש אני לבנות לי פלטין אחד במקום הזה. אמר לו זכורני שהיה פה מתחלה שדה. הניחו גם הוא ובא אצל השלישי ואמר לו אני רוצה לבנות פלטין במקום הזה. אמר לו זכור אני שהיה פלטין מתחלה. אמר לו חייך על שמך אני קורא אותו. כך אברהם יצחק ויעקב היו אוהביו של הקב"ה. אברהם קראו הר שנאמר (בראשית כב יד) בהר ה' יראה. יצחק קראו שדה שנאמר (שם כז כז) ראה ריח בני כריח שדה. יעקב קרא אותו פלטין שנאמר (שם כח יז) אין זה כי אם בית אלקים. אמר לו הקב"ה חייך אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה על שמך אני קורא אותו שנאמר (ישעיה ב ג) לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב. וכן ירמיה אומר (ירמיה ל יח) כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב. ועוד אסף קישט את דבריו ולא הכיר בתרועה אלא ליעקב שנאמר הריעו לאלקי יעקב:
(1) ... Another explanation. Why does the verse (Psalms 81:2) mention Yaakov and not all of the forefathers? Our rabbis taught: a man is measured with the measure by which he measures, as it says “In that measure (b’saseah), when they sent them out, it strove with it…” (Isaiah 27:8) A seah with a seah. I only know seah, from where do I learn tirkav and a half tirkav, kab and a half kav, rovah and a half rovah, a tuman and an uchlah? Scripture says “For every victory shout (s’on soein) sounds with clamor…” (Isaiah 9:4) Here there are many measures. I only know about something which comes by measure, from where do I learn little bits that add up to a large amount? Scripture says “…adding one to another to find out the account.” (Ecclesiastes 7:27) This is like a king who had three people that loved him, and sought to build himself a palace. He brought the first one and said to him: I want to build a palace for myself. His love replied to him: I recall that it was a mountain in the beginning. He called to the second love and said to him: I want to build a palace for myself. He replied: I recall that it was a field in the beginning. He called to the third love and said: I want to build a palace for myself. He replied: I recall that it was a palace in the beginning. He said to him: by your life! I will build that palace and call it by your name. So too Avraham, Yitzchak and Yaakov were lovers of the Holy One. Avraham called the Holy Temple ‘mountain,’ as it says “On the mountain, the Lord will be seen.” (Genesis 22:14) Yitzchak called it field, as it says “…the fragrance of my son is like the fragrance of a field…” (Genesis 27:27) Yaakov called it ‘house’ even before it was built, as it says “This is none other than the house of God…” (Genesis 28:17) The Holy One said to him: by your life! You called it a house before it was built and I will call it by your name, as it says “Come, let us go up to the Lord's mount, to the house of the God of Jacob…” (Isaiah 2:3) So too Jeremiah said “So said the Lord: Behold I am returning the captivity of the tents of Jacob…” (Jeremiah 30:18) So too Asaf decorated his words and only recalled the God of Yaakov with a trumpet blast, as it says “…sound the shofar to the God of Jacob.” (Psalms 81:2)
ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב, ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק
אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב, יד) אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (בראשית כח, יט) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל
(ב) חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה קַיָּם הָיוּ יוֹשְׁבִין לְפָנָיו, כְּשֶׁנִּפְטַר הָלְכוּ לְיַבְנֶה, וְהָלַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְאֵמָאוֹס, מְקוֹם מַיִם יָפִים וְנָוֶה יָפֶה, הִמְתִּין לָהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ אֶצְלוֹ וְלֹא בָאוּ, כֵּיוָן שֶׁלֹא בָאוּ בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ אֶצְלָם, וְלֹא הִנִּיחַתּוּ אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה מִי צָרִיךְ לְמִי, אָמַר לָהּ הֵן צְרִיכִין לִי. אָמְרָה לוֹ חֵמֶת הָעַכְבָּרִים מִי דַרְכּוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל מִי, הָעַכְבָּרִים אֵצֶל הַחֵמֶת אוֹ הַחֵמֶת אֵצֶל הָעַכְבָּרִים, שָׁמַע לָהּ וְיָשַׁב לוֹ עַד שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, מֵאַחַר זְמַן בָּאוּ אֶצְלוֹ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ פַּת חִטִּין אוֹ פַּת שְׂעוֹרִים מִי טַב אָכְלָהּ בְּלִפְתָּן, וְלָא יָדַע לַהֲשִׁיבָן בַּלִּפְתָּן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין לְפוּתִין זֶה בָּזֶה. רַבִּי הֲוָה מְמַנֵּי תְּרֵין מַנָּאִין בְּכָל שָׁנָה, אִין הֲווֹן כְּדַי הֲווֹן מִתְקַיְימִין, וְאִין לָא הֲווֹן דָּמְכִין, מִן דַּאֲתָא רַבִּי לְמִדְמַךְ אֲמַר לִבְרֵיהּ לָא תַעֲבֵיד כֵּן אֶלָּא הֱוֵי מְמַנֵּי כּוּלְּהוֹן כַּחֲדָא, וּמַנֵּי לָךְ רַבִּי חֲנִינָא קֳדָמַאי. וְהוּא לְמָה לָא מַנְּיֵיהּ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִיד אֲמַר עַל דְּצָוְוחִין צִיפּוֹרַיָא עֲלֵיהּ, וּמִן צִוְוחָא עָבְדִין הָא כַּדּוּן צָוְוחִין טָבָאוּת, אִם אֲנַן שָׁמְעִין בַּהֲדָא אוֹף בְּהַהִיא צְרִיכִין שְׁמוֹעַ לְהוֹן. רַבִּי בּוֹן אֲמַר לֵיהּ קֳדָם מַן קְרַיְיתָא, אָמַר לֵיהּ קֳדָם רַבִּי הַמְנוּנָא סַפְרָא דְבָבֶל, אֲמַר לֵיהּ כַּד תֵּיזֵל לְתַמָּן אֱמָר לֵיהּ שֶׁמִּנִּיתִיךָ זָקֵן וִידַע דְּלָא מִתְמַנֵּי בְּיוֹמֵיהּ, כֵּיוָן דִּדְמַךְ בְּעָא בְּרֵיהּ דִּימַנִּינֵיהּ וְלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ, אֲמַר לֵית אֲנָא מְקַבֵּל אֶלָּא קֳדָם רַבִּי אָפֵס דְּרוֹמָא, הֲוָה תַּמָּן חַד סַב אָמַר אִם רַבִּי חֲנִינָא קֳדָמַי אֲנָא תִּנְיָין, וְאִם רַבִּי אָפֵס קֳדָמַי אֲנָא תִּנְיָין, קַבֵּיל עֲלוֹי רַבִּי חֲנִינָא לְמִתְמַנֵּי תְּלִיתוֹי, וּזְכָה לִמְאַרְכָה סַגְיָן שְׁנִין. אֲמַר לֵית אֲנָא יָדַע מִן בְּגִין מַה זָּכִיתִי מְאַרְכָה שְׁנִין סַגְיָן, מִן בְּגִין הֲדָא מִילְּתָא, וְאִם מִן בְּגִין דַּהֲוֵינָא סָלֵיק מִן טְבֶרְיָה לְצִפּוֹרִין וַהֲוֵינָא עָקֵים אִיסְטְרַטְיָא שְׁאֵיל בִּשְׁלָמָה דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בְּאֵידֵין מִתַּנְיָן לֵית אֲנָא יָדַע. דָּבָר אַחֵר, כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם, עשֶׁק שֶׁעָשְׁקוּ דָּתָן וַאֲבִירָם לְמשֶׁה רַבָּן אִבְּדוּ חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ. וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, מְתוּנָה כְּתִיב, אִלּוּ הָיָה משֶׁה מָתוּן הָיָה נִצּוֹל, אֶלָּא שֶׁהִקְנִיטוּ וְהִקְפִּידוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, כא): יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם, וְלֹא סָבַל אֶלָּא אוֹף הוּא הִקְפִּיד מִכַּעֲסוֹ, וְאָמַר (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי כָּתַבְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתְּ חָכָם, וְאַתְּ מַקְפִּיד וְאוֹמֵר לִי כָּךְ, חַיֶּיךָ יֵשׁ לְךָ לֵידַע וּלְיַידַּע, טוֹב אַחֲרִיתָן שֶׁל בָּנַי מֵרֵאשִׁית שֶׁנָּתַתִּי לָהֶם בְּמִצְרַיִם, דִּכְתִיב (שמות ה, כג): עַתָּה תִרְאֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַוי דְּמוֹבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, אִבַּדְתִּי אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁלֹא הִרְהֲרוּ אַחֲרַי, וְלֹא מָצָאתִי כַּיּוֹצֵא בָּהֵן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בּוֹ, דִּכְתִיב (שמות ו, ב): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, וְאֵין אֱלֹהִים אֶלָּא מִדַּת הַדִּין, וְנֶאֱמַר (שמות ו, ב): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה', אָמַר לוֹ אַתְּ בָּשָׂר וָדָם לֹא יָכוֹלְתָּ לִסְבֹּל אוֹתָם, אֲנִי ה' רַחֲמָן בַּעַל הָרַחֲמִים בְּמִדּוֹתַי אֲרַחֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא.
(ב) חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה קַיָּם הָיוּ יוֹשְׁבִין לְפָנָיו, כְּשֶׁנִּפְטַר הָלְכוּ לְיַבְנֶה, וְהָלַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְאֵמָאוֹס, מְקוֹם מַיִם יָפִים וְנָוֶה יָפֶה, הִמְתִּין לָהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ אֶצְלוֹ וְלֹא בָאוּ, כֵּיוָן שֶׁלֹא בָאוּ בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ אֶצְלָם, וְלֹא הִנִּיחַתּוּ אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה מִי צָרִיךְ לְמִי, אָמַר לָהּ הֵן צְרִיכִין לִי. אָמְרָה לוֹ חֵמֶת הָעַכְבָּרִים מִי דַרְכּוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל מִי, הָעַכְבָּרִים אֵצֶל הַחֵמֶת אוֹ הַחֵמֶת אֵצֶל הָעַכְבָּרִים, שָׁמַע לָהּ וְיָשַׁב לוֹ עַד שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, מֵאַחַר זְמַן בָּאוּ אֶצְלוֹ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ פַּת חִטִּין אוֹ פַּת שְׂעוֹרִים מִי טַב אָכְלָהּ בְּלִפְתָּן, וְלָא יָדַע לַהֲשִׁיבָן בַּלִּפְתָּן,
Rabbi Yochanan had five disciples, and as long as he lived they sat before him. When he died, they went to Yavneh. Rabbi Elazar ben Arach, however, joined his wife at Dyomset, a place of good water and beautiful scenery. He waited for them to come to him but they didn't. When they didn't come, he wanted to go to them, but his wife did not let him. "Who needs who" she asked. "They need me" he answered. She said to him: "In the case of a food container and mice, does the food go to the mice or do the mice go to the food?" He listened to her, and remained there until he forgot his learning. After a while they came and asked him "Which is better to eat along with a 'relish,' wheat bread or barley bread?" But he couldn't answer, because he had forgotten everything.
אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא (שמות יב, ב) החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה
Apropos Deyomset, the Gemara cites that Rabbi Ḥelbo said: The wine of Phrygia [Perugaita] and the water of the Deyomset deprived Israel of the ten lost tribes. Because the members of these tribes were attracted to the pleasures of wine and bathing and did not occupy themselves with Torah, they were lost to the Jewish people. The Gemara relates that once Rabbi Elazar ben Arakh happened to come there, to Phrygia and Deyomset, and he was drawn after them, and his Torah learning was forgotten. When he returned, he stood to read from a Torah scroll and was supposed to read the verse: “This month shall be for you [haḥodesh hazeh lakhem]” (Exodus 12:2), but he had forgotten so much that he could barely remember how to read the Hebrew letters, and instead he read: Have their hearts become deaf [haḥeresh haya libbam], interchanging the similar letters reish for dalet, yod for zayin, and beit for khaf. [The Sages prayed and asked for God to have mercy on him, and his learning was restored.]
His name was not Rabbi Nehorai, but actually it was Rabbi Nechemiah. And some say his name was Elazar ben Arach. And why is he called Nehorai? Because he illuminated the eyes of the sages in matters of Halacha.