Hag Hashavuot: What is this Festival? Canonical and Non-Canonical Sources

(טז) וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה׃

(16) and the Feast of the Harvest, of the first fruits of your work, of what you sow in the field; and the Feast of Ingathering at the end of the year, when you gather in the results of your work from the field.
(כב) וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה׃
(22) You shall observe the Feast of Weeks, of the first fruits of the wheat harvest; and the Feast of Ingathering at the turn of the year.

(ט) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (י) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ (יא) וְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִֽרְצֹנְכֶ֑ם מִֽמָּחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן׃ (יב) וַעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לַיהוָֽה׃ (יג) וּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה רֵ֣יחַ נִיחֹ֑חַ וְנִסְכֹּ֥ה יַ֖יִן רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃ (יד) וְלֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קָרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ (ס) (טו) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃ (טז) עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהוָֽה׃ (יז) מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽיהוָֽה׃ (יח) וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ (יט) וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים׃ (כ) וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן ׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכּוּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ לַיהוָ֖ה לַכֹּהֵֽן׃ (כא) וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃

(9) The LORD spoke to Moses, saying: (10) Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land that I am giving to you and you reap its harvest, you shall bring the first sheaf of your harvest to the priest. (11) He shall elevate the sheaf before the LORD for acceptance in your behalf; the priest shall elevate it on the day after the sabbath. (12) On the day that you elevate the sheaf, you shall offer as a burnt offering to the LORD a lamb of the first year without blemish. (13) The meal offering with it shall be two-tenths of a measure of choice flour with oil mixed in, an offering by fire of pleasing odor to the LORD; and the libation with it shall be of wine, a quarter of a hin. (14) Until that very day, until you have brought the offering of your God, you shall eat no bread or parched grain or fresh ears; it is a law for all time throughout the ages in all your settlements. (15) And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete: (16) you must count until the day after the seventh week—fifty days; then you shall bring an offering of new grain to the LORD. (17) You shall bring from your settlements two loaves of bread as an elevation offering; each shall be made of two-tenths of a measure of choice flour, baked after leavening, as first fruits to the LORD. (18) With the bread you shall present, as burnt offerings to the LORD, seven yearling lambs without blemish, one bull of the herd, and two rams, with their meal offerings and libations, an offering by fire of pleasing odor to the LORD. (19) You shall also offer one he-goat as a sin offering and two yearling lambs as a sacrifice of well-being. (20) The priest shall elevate these—the two lambs—together with the bread of first fruits as an elevation offering before the LORD; they shall be holy to the LORD, for the priest. (21) On that same day you shall hold a celebration; it shall be a sacred occasion for you; you shall not work at your occupations. This is a law for all time in all your settlements, throughout the ages.
(ט) שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃ (י) וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (יא) וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃ (יב) וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (פ)

(9) You shall count off seven weeks; start to count the seven weeks when the sickle is first put to the standing grain. (10) Then you shall observe the Feast of Weeks for the LORD your God, offering your freewill contribution according as the LORD your God has blessed you. (11) You shall rejoice before the LORD your God with your son and daughter, your male and female slave, the Levite in your communities, and the stranger, the fatherless, and the widow in your midst, at the place where the LORD your God will choose to establish His name. (12) Bear in mind that you were slaves in Egypt, and take care to obey these laws.

(כו) וּבְי֣וֹם הַבִּכּוּרִ֗ים בְּהַקְרִ֨יבְכֶ֜ם מִנְחָ֤ה חֲדָשָׁה֙ לַֽיהוָ֔ה בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ (כז) וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עוֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם אַ֣יִל אֶחָ֑ד שִׁבְעָ֥ה כְבָשִׂ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃ (כח) וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֣ר הָֽאֶחָ֔ד שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים לָאַ֖יִל הָאֶחָֽד׃ (כט) עִשָּׂרוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃ (ל) שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃ (לא) מִלְּבַ֞ד עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד וּמִנְחָת֖וֹ תַּעֲשׂ֑וּ תְּמִימִ֥ם יִהְיוּ־לָכֶ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם׃ (פ)

(26) On the day of the first fruits, your Feast of Weeks, when you bring an offering of new grain to the LORD, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations. (27) You shall present a burnt offering of pleasing odor to the LORD: two bulls of the herd, one ram, seven yearling lambs. (28) The meal offering with them shall be of choice flour with oil mixed in, three-tenths of a measure for a bull, two-tenths for a ram, (29) and one-tenth for each of the seven lambs. (30) And there shall be one goat for expiation in your behalf. (31) You shall present them—see that they are without blemish—with their libations, in addition to the regular burnt offering and its meal offering.

(א) ובראש החודש השלישי יצא מן התיבה ויבן מזבח על ההר הזה ויירא על הארץ:

(1) And on the new moon of the third month he went forth from the ark, and built an altar on that mountain.

(א) אלה דברי חלוקת הימים על פי התורה והעדות לתולדות השנים לשבועיהן וליובליהן כל ימי השמים על הארץ כאשר דבר אל משה בהר סיני:
ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש השלישי בשישה עשר בו וידבר אל משה לאמור:

(ב) עלה אלי פה ההרה ואתנה לך את שתי לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם:

(ג) ויעל משה אל הר האלוהים וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו ענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן:

(1) These are the words of the division of the days according to the law and the testimony for the generations of the years, their weeks and their Jubilees, all the days of the heavens upon the earth as Moses spake by Mount Sinai.

(2) And it came to pass in the first year of the exodus of the Children of Israel from Egypt in the third month on the sixteenth thereof, that Moses spoke saying:

(3) Go up to me here toward the mountain and I will give you the two tablets of stone and the law and the commandments that I have written to teach them.

(טו) ויקם לברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה:

(טז) לכן דבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר והבאת אותם באלה ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם:

(יז) וזאת העדות הכתובה לפניהם למען תשמרו אותה כל הימים לבל תאכלו לעולם את דם נפש כל חי:

(יח) והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף כל ימי הארץ ונכרת הוא וזרעו מן הארץ:

(יט) ויצו את בני ישראל לבלתי אכול כל דם למען יעמדו הם וזרעם לפני ה' אלהינו לנצח:

and he made a covenant before the Lord God for ever throughout all the generations of the earth in this month.

16 On this account He spake to thee that thou shouldst make a covenant with the children of Israel in this month upon the mountain with an oath, and that thou shouldst sprinkle blood upon them because of all the words of the covenant, which the Lord made with them for ever.

17 And this testimony is written concerning you that you should observe it continually, so that you should not eat on any day any blood of beasts or birds or cattle during all the days of the earth,

18 and the man who eateth the blood of beast or of cattle or of birds during all the days of the earth, he and his seed shall be rooted out of the land.

19 And do thou command the children of Israel to eat no blood, so that their names and their seed may be before the Lord our God continually.

(א) ובשנה החמישית לשבוע הרביעי ליובל ההוא בחודש השלישי בחצי החודש עשה אברם חג בכורי הקציר:

(ב) ויקרב מנחה חדשה לה ועל הקרבנות מראשית התבואה עשה לעולה לה פר בן בקר אחד ואיל אחד וכבש אחד על המזבח ולבונה:

(ג) וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני האל המושל היה רצוי לפני ותמים:

(ד) ואתנה ברית ביני ובינך וארבה אותך מאוד:

(ה) ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמור:

(ו) הנה בריתי אתך ונתתיך לאב המון גוים:

(ז) ולא יקרא עוד את שמך אברם מעתה ועד עולם כי אם אברהם כי אב המון גוים נתתיך:

(ח) וארבה אותך במאוד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו:

(ט) והקמתי את בריתי בינך וביני ובין זרעך אחריך לדורותם לחוק עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך לדורותם:

(י) ונתתי לך ולזרעך אחריך את הארץ אשר אתה גר בה את ארץ כנען להיות לאדון לה עד עולם והייתי להם לאלהים:

(יא) ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך:

(1) And in the fifth year of the fourth week of this jubilee, in the third month, in the middle of the month, Abram celebrated the feast of the first-fruits of the grain harvest.

(3) And the Lord appeared to Abram, and said unto him: "I am God Almighty; approve thyself before Me and be thou perfect. And I will make My covenant between

(4) Me and thee, and I will multiply thee exceedingly."

(5) And on that day we made a covenant with Abram, according as we had covenanted with Noah in this month;

(6) "Behold My ordinance is with thee, And thou wilt be the father of many nations.

(7) Neither will thy name any more be called Abram, But thy name from henceforth, even for ever, shall be Abraham. For the father of many nations have I made thee.

(8) And I shall make thee very great, And I shall make thee into nations, And kings will come forth from thee.

(9) And I shall establish My covenant between Me and thee, and thy seed after thee, throughout their generations, for an eternal covenant, so that I may be a God unto thee, and to thy seed after thee.

(10) (And I shall give to thee and to thy seed after thee) the land where thou hast been a sojourner, the land of Canaan, that thou mayst possess it for ever, and I shall be their God."

(11) And the Lord said unto Abraham: "And as for thee, do thou keep My Covenant, thou and thy seed after thee,

(א) ויסע ישראל מחברון בראש החודש השלישי ויבוא בארה שבע ויזבח זבח לאלוהי אביו יצחק בשביעי לחודש הזה:

(ב) ויזכור יעקב את החלום אשר חלם בבית אל ויירא מרדה מצרימה:

(ג) ובעלות על לבבו לשלוח לאמור ליוסף כי יבוא אליו וכי הוא לא ירד שמה ישב שם שבעת ימים אולי יוודע אליו במראה אם ישוב או ירד:

(ד) ויעש את חג הקציר בכורי פרי האדמה מן הדגן הישן כי לא היה מלוא חופנים זרע בכל ארץ כנען רק בצורת לכל חיה ובהמה ועוף אדם:

(1) And Israel took his journey from Haran from his house on the new moon of the third month, and he went on the way of the Well of the Oath, and he offered a sacrifice to the God of his father Isaac on the seventh of this month.

(2) And Jacob remembered the dream that he had seen at Bethel, and he feared to go down into Egypt.

(3) And while he was thinking of sending word to Joseph to come to him, and that he would not go down, he remained there seven days, if perchance he should see a vision as to whether he should remain or go down.

(4) And he celebrated the harvest festival of the first-fruits with old grain, for in all the land of Canaan there was not a handful of seed (in the land), for the famine was over all the beasts and cattle and birds, and also over man.

Acts 2

The Holy Spirit Comes at Pentecost

2 When the day of Pentecost came, they were all together in one place.2 Suddenly a sound like the blowing of a violent wind came from heaven and filled the whole house where they were sitting. 3 They saw what seemed to be tongues of fire that separated and came to rest on each of them. 4 All of them were filled with the Holy Spirit and began to speak in other tongues[a] as the Spirit enabled them.

בשלישי בששה לחדש נתנו להם עשרת הדברות, ויום שישי היה:

Leviticus 23, Septuagint

10 Speak to the children of Israel, and you shall say to them, When you enter into the land which I give you, and reap the harvest of it, then you shall bring a sheaf, the first-fruits of your harvest, to the priest; 11 and he shall lift up the sheaf before the Lord, to be accepted for you. On the morrow of the first day the priest shall lift it up. 12 And ye shall offer on the day on which you bring the sheaf, a lamb without blemish of a year old for a whole-burnt-offering to the Lord.

15 And from the day after the sabbaths, from the day on which you offer the sheaf of the heave-offering, you shall count off seven whole weeks: 16 You shall count until the day after the last week, fifty days...

Philo, The Special Laws, Book 2 188-190

Next comes the opening of the sacred month, when it is customary to sound the trumpet in the temple at the same time that the sacrifices are brought there, and its name of "trumpet feast " is derived from this. It has a twofold significance, partly to the nation in particular, partly to all man­ kind in general. In the former sense it is a reminder of a mighty and marvellous event which came to pass when the oracles of the law were given from above. For then the sound of the trumpet pealed from heaven and reached, we may suppose, the ends of the universe, so that the event might strike terror even into those who were far from the spot and dwell­ing well nigh at the extremities of the earth, who would come to the natural conclusion that such mighty signs portended mighty consequences. And indeed what could men receive mightier or more profitable than the general laws which came from the mouth of God, not like the particular laws, through an interpreter ? This is a signific-190 ance peculiar to the nation. What follows is common to all mankind. The trumpet is the instrument used in war, both to sound the advance against the enemy when the moment comes for engaging battle and also for recalling the troops when they have to separate and return to their respective camps.

Josephus, Antiquities, 3:250-252

But on the second day of unleavened bread, which is the sixteenth day of the month, they first partake of the fruits of the earth, for before that day they do not touch them. And while they suppose it proper to honor God, from whom they obtain this plentiful provision, in the first place, they offer the first-fruits of their barley, and that in the manner following...

6. When a week of weeks has passed over after this sacrifice, (which weeks contain forty and nine days,) on the fiftieth day, which is Pentecost, but is called by the Hebrews Asartha, which signifies Pentecost, they bring to God a loaf

בעצרת] (דברים טו) שבעה שבועות [וי"א] בחדש השלישי

(א) ויסעו מאלים ויבואו... למה נאמר יום לידע באיזה יום נתנה תורה לישראל ניסן שיצאו בו ישראל ממצרים אירע להיות בחמישי בשבת השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת חסר אייר אירע סיון להיות באחד בשבת ואומר ממחרת הפסח יצאו (במדבר לג ג) ואומ' בחמשה עשר יום לחדש השני ואומ' בחדש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים (שמות יט א) נמצאת אומר בחדש השלישי בששי בחדש בששי בשבת

(1) (Exodus 16:1) "And they journeyed from Eilim, and they came … on the fifteenth day of the second month of their going out from the land of Egypt": Why is "day" mentioned?... Another interpretation: "On the fifteenth day of the second month": Why is "day" mentioned? To know on which day the Torah was given to Israel. (Rosh Chodesh of the) Nissan on which Israel left Egypt fell out on the fifth day of the week. Nissan was a complete month (thirty days, so that Rosh Chodesh) Iyyar fell out on the Sabbath. Iyyar was a defective month (twenty-nine days, so that Rosh Chodesh) Sivan fell out on the first day of the week. And it is written (Numbers 33:3) "On the morrow of the Pesach, the children of Israel went out," and (here) "on the fifteenth day of the second month," and (Exodus 19:1) "On the third month of the exodus of the children of Israel, they came to the desert of Sinai," whence it is derived (that the sixth day of their encampment was on the third month (Sivan), on the sixth day of the month, on the eve of the Sabbath, (and the Torah was given the next day, Sabbath [viz. Shabbath 87b-88a]).

(א) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הָעֹמֶר הָיָה בָא בְשַׁבָּת מִשָּׁלשׁ סְאִין, וּבְחֹל מֵחָמֵשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּחֹל, מִשָּׁלשׁ הָיָה בָא. רַבִּי חֲנִינָא סְגָן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, בְּשַׁבָּת הָיָה נִקְצָר בְּיָחִיד וּבְמַגָּל אֶחָד וּבְקֻפָּה אַחַת. וּבְחֹל, בִּשְׁלשָׁה וּבְשָׁלשׁ קֻפּוֹת וּבְשָׁלשׁ מַגָּלוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּחֹל, בִּשְׁלשָׁה וּבְשָׁלשׁ קֻפּוֹת וּבְשָׁלשׁ מַגָּלוֹת:

(ב) מִצְוַת הָעֹמֶר לָבֹא מִן הַקָּרוֹב. לֹא בִכֵּר הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, מְבִיאִים אוֹתוֹ מִכָּל מָקוֹם. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִגַּגּוֹת צְרִיפִין, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין סוֹכֵר:

(ג) כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂים. שְׁלוּחֵי בֵית דִּין יוֹצְאִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ כְרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצֹר. וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם, מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה, אוֹמֵר לָהֶם, בָּא הַשָּׁמֶשׁ, אוֹמְרִים, הֵן. בָּא הַשָּׁמֶשׁ, אוֹמְרִים הֵן. מַגָּל זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. מַגָּל זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. קֻפָּה זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. קֻפָּה זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. בְּשַׁבָּת אוֹמֵר לָהֶם, שַׁבָּת זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. שַׁבָּת זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. אֶקְצֹר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. אֶקְצֹר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ הֵן, הֵן, הֵן. וְכָל כָּךְ לָמָּה. מִפְּנֵי הַבַּיְתוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, אֵין קְצִירַת הָעֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב:

(1) Rabbi Ishmael says: On Shabbat the omer would come from three se'im [a specific measure of volume] and on a weekday from five; the Sages say: whether on Shabbat or on a weekday it would come from three se'im. Rabbi Hanina Segan HaKohanim says: on Shabbat it was reaped by one person with one sickle into one basket, and on a weekday it was reaped by three people into three baskets and with three sickles; the Sages say: whether on Shabbat or on a weekday it was reaped by three people into three baskets and with three sickles.

(2) The [best fulfillment of the] commandment of the omer is [that it] come from a nearby land. If [the areas] close to Jerusalem were not yet ripe they could bring them from any place. It once happened that it came from Gaggot Tzrifin and the two loaves came from the valley of Ein Socher.

(3) How would they do [the reaping of the omer]? The agents of the court would go out on the eve of the holiday and they would make them into bundles while they were still attached to the ground so that they would be easy to cut. And all cities that were near there would come so that it would be cut with a great fanfare. Once it got dark, [the reaper] would say to them, "Has the sun set?" and they would answer "Yes!". Has the sun set? and they would answer "Yes!" "With this a sickle?" and they would answer "Yes!", "With this a sickle?" and they would answer "Yes!" "Into this a basket?", and they would answer "Yes!", "Into this a basket?" and they would answer "Yes!" On Shabbat, he would say to them, "Is it Shabbat?" and they would answer "Yes!", "Is it Shabbat?" and they would answer "Yes!" "Shall I reap?" and they would answer "Reap!" "Shall I reap?" and they would answer "Reap!" Three times for each question and they would answer, "Yes! Yes! Yes!" Why so much? To prove wrong the Baitusim who would say that the omer was only reaped on [the day] after [the first day of the Pesach] holiday.

(א) [א] "וספרתם לכם"-- כל אחד ואחד. "ממחרת השבת"-- ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? אמר ר' יוסי בר' יהודה, כשהוא אומר "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום"-- כל ספירתם לא יהיה אלא חמשים יום.

(ב) [ב] אם אומר אתה "ממחרת שבת בראשית" פעמים שאתה מונה חמשים ואחד, חמשים ושתים, חמשים ושלש, חמשים וארבע, חמשים וחמשה, חמשים וששה. הא מה אני מקיים "ממחרת השבת"? -- ממחרת יום טוב.

(ג) [ג] ר' יהודה בן בתירה אומר, "ממחרת השבת"-- ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? כשהוא אומר (דברים טז, ט) "שבעה שבועות תספר לך"-- ספירה שהיא תלויה בבית דין, יצאה שבת בראשית שאינה תלויה בבית דין שספירתה בכל אדם.

(ד) [ד] ר' יוסי אומר "ממחרת השבת"-- ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? וכי נאמר "ממחרת שבת בפסח"? והלא לא נאמר אלא 'ממחרת שבת'. והלא כל השנה מלאה שבתות!? צא וחשוב מאיזה שבת. נאמר כאן 'ממחרת שבת' ונאמר למטה 'ממחרת שבת'. מה 'מחרת שבת' האמור למטה-- רגל ותחלת רגל, אף 'מחרת שבת' האמור כאן-- רגל ותחלת רגל.

(ה) [ה] ר' שמעון בן אלעזר אומר, כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) "ששת ימים תאכל מצות" וכתוב אחד אומר (שמות יב, טו) "שבעת ימים מצות תאכלו". הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מצה שאי אתה יכול לאכלה מן החדש כל שבעה אתה יכול לאכלה ששה מן החדש. הא מה אני מקיים "ממחרת השבת"? --ממחרת יום טוב.

(ו) [ו] "מיום הביאכם..תספרו"-- יכול יקצור, ויביא ויספור אימתי שירצה? תלמוד לומר (דברים טז, ט) "מהחל חרמש בקמה תחל לספור". אי "מהחל חרמש", יכול יקצור ויספור, ויביא אימתי שירצה? תלמוד לומר "מיום הביאכם..תספרו". יכול יקצור ביום ויספור ביום ויביא ביום? תלמוד לומר "שבע שבתות תמימות תהיינה"-- אימתי הם תמימות, בזמן שמתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה ויביא בלילה? תלמוד לומר "מיום הביאכם"-- אין הבאה אלא ביום. הא כיצד? קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.

(ז) [ז] "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום"-- זו היא שאמר ר' יוסי בר' יהודה כל ספירתך לא תהיה אלא חמשים יום.

(ח) [ח] "תספרו חמשים יום"-- יכול יספור חמשים ויקדש חמשים ואחד? תלמוד לומר "שבע שבתות תמימות תהיינה". [ אי "שבע שבתות תמימות תהיינה"], יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום ארבעים ותשעה? תלמוד לומר "תספרו חמשים יום". הא כיצד? מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל.

(1) 1) (23:15) ("And you shall count for yourselves from the morrow of the Sabbath, from the day that you bring the omer of the lifting; seven complete Sabbaths shall they be."): "And you shall count for yourselves": Each one shall count for himself individually. "from the morrow of the Sabbath": from the morrow of the festival (Pesach, on the sixteenth day of Nissan). I might think, from the morrow of the (literal) Sabbath, of creation (i.e., Saturday) — R. Yossi b. R. Yehudah said: "Until the morrow of the seventh Sabbath shall you count fifty days" (23:16) indicates that the entire count (from Pesach until Shavuoth) will (always) be fifty days, (which would not be the case if the Sabbath of creation were meant).

(2) 2) If I say (that the count is) from the morrow of the Sabbath of creation, then sometimes the count will be fifty-one days; sometimes, fifty-two; sometimes, fifty-three; sometimes, fifty-four; sometimes, fifty-five; sometimes, fifty-six (depending on which day Pesach begins). How, then, must I understand "from the morrow of the Sabbath"? As from the morrow of the festival.

(3) 3) R. Yehudah b. Betheira says: "from the morrow of the Sabbath": from the morrow of the festival. I might think, from the morrow of the Sabbath of creation. "Seven weeks shall you count for yourself" (Devarim 16:9) — a count which depends upon the determination (of the advent of the festivals) by beth-din, to exclude the Sabbath of creation, which is not dependent upon (the count of beth-din, its advent being known to all men.

(4) 4) R. Yossi says: "from the morrow of the Sabbath": from the morrow of the festival. I might think, from the morrow of the Sabbath of creation. Now is it written On the morrow of Sabbath on Pesach? Is it not written only "from the morrow of the Sabbath"? Isn't the entire year filled with Sabbaths? Go and figure which Sabbath is meant! And, furthermore, it is written here "from the morrow of the Sabbath," and, below, (11), "from the morrow of the (seventh) Sabbath." Just as there, the reference is to a time period (i.e., the end of the seventh week) conjoined with the beginning of a festival (Shavuoth); here, too, the reference is to a time period (the omer) conjoined with the beginning of a festival (Pesach, which begins with the fifteenth day of Nissan).

(5) 5) R. Shimon b. Elazar says: In one place (Devarim 16:8) it is written "Six days shall you eat matzoth," and, in another, (Shemoth 12:15) "Seven days shall you eat matzoth"! How is this to be resolved? Matzoh which cannot eat seven days from the new grain, (permission to eat of the new grain [chadash] beginning with the bringing of the omer on the second day of the festival), you can eat, seven from the old grain and six from the new. How, then, must I understand "from the morrow of the Sabbath? As from the morrow of the festival.

(6) 6) "from the day that you bring": you shall count. I might think that he could bring (the omer) and count, and harvest whenever he wished; it is, therefore, written (Devarim 16:9) "from the time you put the sickle to the standing grain you shall begin to count. If "from the time you put the sickle," I might think that one could harvest and count, and bring the omer whenever he liked; it is, therefore, written "from the day that you bring … shall you count." If from the day that you bring. "If from the day that you bring," I might think that he must harvest and count and bring in the daytime. It is, therefore, written "seven complete Sabbaths shall they be." When are they "complete"? When he begins at night. I might then think that he harvests and brings and counts at night. It is, therefore, written "from the day that you bring." How is this realized? The harvesting and counting is at night, and the bringing in the daytime.

(7) 7) (23:16) ("Until the morrow of the seventh Sabbath shall you count fifty days, and you shall offer a new meal-offering to the L rd.")

(8) 8) "you shall count fifty days": I might think that one should count fifty days and make the fifty-first the festival (of Shavuoth); it is, therefore, written (15) "seven complete Sabbaths shall they be." (In that case, I might think that he should count forty-eight days and make the forty-ninth the festival. It is, therefore, written "shall you count fifty days." How is this related? Fount forty-nine days and make the fiftieth day the festival, as with the Jubilee year.

(ד) וּמִתְּמַנְיָא בֵיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתָב חַגָא דִשְׁבֻעַײָא דִי לָא לְמִסְפָּד:

(4) From the 8th thereof until the close of the festival (of Passover) a holiday (of a week) was declared during which it is forbidden to mourn.

(ה) ואיזה זו עצרת. והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים טובים שבמגילה. אלא שהיו דנין כנגד בייתוסין שהיו אומרים עצרת לאחר שבת נטפל להם ר' יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים זו מניין לכם ולא היה בהם אדם שהחזיר לו דבר חוץ מזקן א' שהיה מפטפט כנגדו אמר משה רבינו אוהב ישראל היה. ויודע שהעצרת יום א' הוא לפיכך עמד ותקנה לאחר שבת כדי שיתענגו ב' ימים זה אחר זה קרא לו המקרא הזה אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע אם משה רבינו אוהב ישראל היה מפני מה עכבם במדבר מ' שנה א"ל ר' ובכך אתה פוטרני א"ל שוטה שבעולם ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלכם אמר לו ובמה אתה פוטרני אמר לו הכתוב או' וספרתם לכם ממחר' השבת וגו' יכול לא יהא המניין תלוי אלא בשבועות ת"ל תספרו חמשים יום הא כיצד אירע יום ט"ו להיות בשבת מונה שבע שבתות חל להיות אחר שבת מונה חמשים יום וכשאתה קורא ממחר' השבת ממחרת י"ט הראשון של פסח. ור' אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא או' תספור לך מהחל הספירה התלויה בב"ד יצאתה שבת בראשי' שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חודש מנה ימים וקדש עצרת מה ר"ח סמוך לביאתו ניכרת כו'. ר' ישמעאל אומר אמרה תורה הבא עומר בפסח והבא שתי לחם בעצרת. מה להלן רגל אף כאן רגל ותחילת רגל: ר' יהודא בן בתירא או' נאמר שבת למטה ונאמר שבת למעלה מה להלן רגל ותחילת הרגל בסמוך לו. וכשאתה קורא ממחרת השבת ממחרת יום הראשון של פסח: