גופא הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותם מפני הדליקה רבי יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן אמר רבי טרפון אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין ועליהן הכתוב אומר אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך
Apropos the scrolls of heretics, the Gemara analyzes the matter itself. With regard to the blank folios and the Torah scrolls of the heretics, one does not rescue them from the fire. Rabbi Yosei says: During the week, one cuts the names of God contained therein and buries them, and burns the rest. Rabbi Tarfon said in the form of an oath: I will bury my sons if I fail to do the following, that if these books come into my possession I will burn them and the names contained therein. As even if a person is pursuing him with the intent to kill him, and a snake is hurrying to bite him, one enters a house of idolatry and does not enter the houses of these heretics. The reason is that these heretics are aware of the greatness of the Creator manifest in the Torah and its mitzvot, and nevertheless, they deny the existence of God; whereas these idolators are not aware, and that is the reason that they deny the existence of God. And with regard to the heretics, the verse says: “And behind the door and the doorpost you place your memory” (Isaiah 57:8). Although they remember the word of God, they treat it contemptuously, as if casting it behind the door.
ולרבי טרפון דאמר אקפח את בני שהלכה זו מקופחת בצרו להו אמר רבי נחמן בר יצחק אף בנות כותים נדות מעריסתן בו ביום גזרו ובאידך סבירא ליה כרבי מאיר
The Gemara asks: And according to Rabbi Tarfon, who said: I will bury my son if this is not a truncated halakha, the tally of the decrees is lacking, and there are not eighteen. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The decree that the daughters of the Samaritans are considered to already have the status of menstruating women from their cradle, they issued on that day. And in the other matter of drawn water, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and thereby the tally of the decrees is complete.
כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה כָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲקַפַּח אֶת בָּנַי שֶׁזּוֹ הֲלָכָה מְקֻפַּחַת, שֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ, וְטָעָה, שֶׁהָאִכָּר עוֹבֵר וְהַמַּרְדֵּעַ עַל כְּתֵפוֹ, וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אֶחָד עַל הַקֶּבֶר, וְטִמְּאוּהוּ מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲתַקֵּן שֶׁיְּהוּ דִבְרֵי חֲכָמִים קַיָּמִין, שֶׁיְּהוּ כָל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה עַל אָדָם הַנּוֹשְׂאָן בָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ, וְעַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהֵן, וְעַל שְׁאָר אָדָם וְכֵלִים בְּפוֹתֵחַ טָפַח:
All movable objects spread impurity when they are as thick as an ox goad. Rabbi Tarfon says, May I strike my children if this is [not] a stricken law which the listener heard but erred, when a farmer passed with an ox goad on his shoulder and one side of his overshadowed a grave and they declared him impure because of vessels which overshadow a dead body. Rabbi Akiva says, I will fix it so the words of the Sages will endure: Any movable object spreads impurity to a person carrying them if it is as thick as an ox goad, and on themselves if it is any thickness and on other people and vessels if it is a handbreadth's space.
בעי מיניה יוסף בר חנין מרבי אבהו הני ספרי דבי אבידן מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין אין ולאו ורפיא בידיה רב לא אזיל לבי אבידן וכל שכן לבי נצרפי שמואל לבי נצרפי לא אזיל לבי אבידן אזיל אמרו ליה לרבא מאי טעמא לא אתית לבי אבידן אמר להו דיקלא פלניא איכא באורחא וקשי לי ניעקריה דוכתיה קשי לי מר בר יוסף אמר אנא מינייהו אנא ולא מסתפינא מינייהו זימנא חדא אזיל בעו לסכוניה רבי מאיר הוה קרי ליה אוון גליון רבי יוחנן הוה קרי ליה עוון גליון
Yosef bar Ḥanin raised a dilemma before Rabbi Abbahu: With regard to these books of the house of Abidan, does one rescue them from the fire or does one not rescue them? There were sacred Jewish texts in that house, which were used in debates and discussions on matters of faith. Rabbi Abbahu did not give him a clear answer but said yes and no, and the matter was uncertain to him. Rav would not go to the house of Abidan for conversation, and all the more so he would not go to the house of Nitzrefei, the Persian fire-temple. Shmuel, to the house of Nitzrefei he did not go, but to the house of Abidan he did go. The gentile scholars said to Rava: Why did you not come to the house of Abidan? He evaded their question with an excuse and said to them: There is a certain palm tree on the road, and that makes the path difficult for me. They said to him: We will uproot it. He said to them: Nevertheless, the resulting pit in its place will be difficult for me. Mar bar Yosef said: I am one of them, we are friends, and I do not fear them. Still, one time he went and argued with them and they sought to endanger his life. Rabbi Meir would call the Christian writing, the Evangelion, the wicked folio [aven gilyon]; Rabbi Yoḥanan called it the sinful folio [avon gilyon].
והקריבו זה קבלת הדם. יכול זו זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמורה הא מה אני מקיים כאן והקריבו אלא זו קבלת הדם שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת. אמר ר' עקיבא מנין לקבלת הדם שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת נאמר כאן כהון ונאמר להלן כהון מה כהון האמור להלן בכהן כשר ובכלי שרת אף כהון שנאמר כאן בכהן כשר ובכלי שרת. אמר לו רבי טרפון עקיבא עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו אקפח את בני אם לא שמעתי שיש הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש א"ל תרשני לומר לפניך את מה שלמדתני א"ל אמורא"ל קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה זריקה עשה בה מחשבה כמעשה. קבל בחוץ. פטור זרק בחוץ חייב. קבלוהו טמאין אין חייבין עליו זרקוהו טמאין חייבין עליו. א"ל רבי טרפון אקפח את בני שלא הטית ימין ושמאל אני שמעתי ולא היה לי לפרש אתה דורש ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחי עולמים. הזבח נפסל בד' דברים בשחיטה בקבול ובהלוך ובזריקה. ובקבלה מי מיפסלא והתניא והקריבו וגו' אמר רבא לא קשיא כאן במחשבת לפגול כאן במחשבת שלא לשמו. דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל ולא קתני שהזבח נפגל. ומחשבת פגול לא פסלה בקבלה והתניא יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד מנין לרבות שחיטה וקבלה תלמוד לומר ואם האכל יאכל בדברים המבאים לידי אכילה הכתוב מדבר. יכול שאני מרבה אף שפיכת שירים והקטר אימורין תלמוד לומר לא ירצה זריקה בכלל היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה יצא שפיכת שירים והקטרת אימורין שאין מעכבת את הכפרה. לא קשיא הא דאמר הריני שוחט ע"מ לקבל דמו למחר הא דאמר הריני מקבל ע"מ לשפוך שירים למחר. א"ל ההוא מדרבנן לרבא ושפיכת שירים והקטרת אימורין לא פסלי. יהתניא אל תהא מחשבה מועלת אלא באכילת בשר מנין לרבות שפיכת שירים והקטרת אימורין תלמוד לומר ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחתאכילת אדם ואחת אכילת מזבח, לא קשיא הא דאמר הריני זורק על מנת לשפוך שירים למחר הא דאמר הריני שופך שירים על מנת להכשיר אימורין למחר:
אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲקַפֵּחַ אֶת בָּנַי, שֶׁאִם יָבוֹאוּ לְיָדִי, שֶׁאֲנִי אֶשְׂרֹף אוֹתָן וְאֶת הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ, וְנָחָשׁ רָץ לְהַכִּישׁוֹ, נִכְנָס לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵין נִכְנָס לְבָתֵּיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁהַלָּלוּ מַכִּירִין וְכוֹפְרִין, וְהַלָּלוּ אֵין מַכִּירִין וְכוֹפְרִין. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: (ישעיה נז) "וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ". אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל־וָחֹמֶר, וּמַה לַּעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה תּוֹרָה: שְׁמִי שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדֻשָּׁה, יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, הַלָּלוּ, שֶׁמַּטִּילִים קִנְאָה וְאֵיבָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: (תהלים קלט) "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וְגוֹ' תַּכְלִית שִׂנְאָה" וְגוֹ'. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, כָּךְ אֵין מַצִּילִין אוֹתָן, לֹא מִן הַמַּפֹּלֶת, וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְלֹא מִדָּבָר הַמְאַבְּדָן.
[ה] אמר לו ר' טרפון, עקיבא! עד מתי אתה מגבב עלינו את הכתובים! אקפח את בני אם לא שמעתי שיש הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש. אמר לו, תרשיני לומר לפניך מה שלמדתני. אמר לו, אמור. אמר לו, קבלה לא עשה בה את המחשבה כמעשה, זריקה עשה בה את המחשבה כמעשה. המקבל בחוץ פטור והזורק בחוץ חייב. קבלוהו טמאים – אין חייבים עליו; זרקוהו טמאים – חייבים עליו. אמר לו רבי טרפון, אקפח את בני שלא הטית ימין ושמאל. אני הוא ששמעתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים לשמועה! – הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.
5) R. Tarfon said to him: Akiva, how long will you continue "piling up" verses and bringing us (identities)! May I be bereaved if I did not hear that there is a difference between receiving and dashing (the blood. How, then, can you compare them!); but I cannot recall it (the difference) — whereupon R. Akiva said: Allow me to repeat to you something that you taught me. R. Tarfon: Say on. R. Akiva: With kabbalah (receiving), thought (of kabbalah) is not accounted act (so that a "negative" kabbalah thought does not invalidate the service), whereas with z'rikah (dashing), thought is accounted act. One who receives the blood outside (the azarah) is not liable; one who dashes it outside, is. If unclean persons received it, they are not liable; if they dashed it, they are. R. Tarfon: May I be bereaved that you have not swerved right or left (i.e., if you have not spoken truly)! I did, indeed, hear it, but it slipped my mind, and you expound (verses) and restore the teaching. Whoever departs from you departs from life.
תניא הגליונין וספרי צדוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה. ר׳ יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן. אמר רבי טרפן אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותן ואת האזכרות שבהן שאפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודת כוכבים ואין נכנס לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרים והללו אין מכירין וכופרין ועליהם הכתוב אומר (ישעיה נז ח) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. א״ר ישמעאל ק״ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילים קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים עאכ״ו. ועליהם אמר דוד (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה׳ אשנא וגו׳ תכלית שנאה וגו׳. וכשם שאין מצילים אותם מפני הדליקה כך אין מצילין אותם לא מן המפולת ולא מן המים ולא מדבר המאבדן:
We are taught: "Blank parchment and also the Sadducean books should not be saved from a fire [on the Sabbath]. R. Jose said: 'On the week days the Holy names should be taken out and preserved and the rest left to be burnt.' R. Tarphon said : 'May I burn my children, if I would not burn such books together with the Holy names they contain, should I obtain possession of them; for even when a man is pursued by a murderer intent upon killing him, or followed by a snake aiming to bite him, he should rather seek for refuge in a temple of idols than to enter the home of a Sadducee; for these [the heathens] serve their idols, unaware of God, while the Sadducees, however, know God, but deny Him ; and concerning them, Scripture says (Is. 47, 8.) And behind the door and the door-post hast thou placed thy (mark of) remembrance R. Ishmael said to R. Tarphon: 'We may learn this from the inference drawn from the minor to the major; if, for the sake of bringing about peace between a man and his wife, the Torah says that the Holy name which was inscribed with sanctification may be erased with the (bitter) water, how much more then shall it be permitted that these books of the Sadducees which cause discord and enmity between Israel and their Heavenly Father, be eradicated or destroyed? Concerning them David said (Ps. 139, 21.) Behold, those that hate Thee, I ever hate, etc., with the utmost hatred, etc. And just as they should not be saved from a fire, so also should they not be saved from either a ruinous heap, or water, or from any other thing that may destroy them.' "