(ה) מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִשָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין. בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עָבֶד. יִבָּטֵל, וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וְלִרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה) לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:
(5) One who is half slave and half free-man, serves his master one day and [works for] himself one day. These are the words of Beit Hillel. Beit Shammai said to them: "You have repaired [the situation] for his master, but for himself you have not repaired it. To marry a maidservant is impossible [i.e., forbidden], for he is half-free. [To marry] a free-woman is impossible, for he is half-slave. And was not the world created for the sake of reproduction, as it says (Isaiah 45:18) "Not for emptiness did He create it, but for settlement He formed it." Rather, due to Tikkun HaOlam, we force his master and he makes him a free-man, and [the slave] writes a document [of debt] for half his value. Beit Hillel retracted and ruled in accordance with the words of Beit Shammai.
אמר רבי אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר (ישעיהו נז, טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר (בראשית ט, ו) כי בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו' בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו
(א) חַיָּב כָּל אָדָם לִשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וּמְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. הַגָּה: וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא תּוֹרָה כוּ', וְלֹא נִקְרָא אָדָם. וְכֵיוָן שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה עֲוֹנוֹתָיו מִפַּקְפְּקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה''' (מִשְׁלֵי יח, כב) [טוּר]
(1) Every man is obligated to marry a woman in order to be fruitful, and to multiply and anyone who doesn't engage in being fruitful and multiplying is as if he spills blood, and lessens the appearance, and causes the divine presence to depart from Israel. Rem"a: He who does not marry is not allowed to make a blessing or to engage in Torah etc. and he is not called a man, and when he marries a woman, his sins are cast into doubt, as it is said: "One who has found a wife has found goodness and obtains favor in the eyes of God." (Proverbs 18:22)
(ו) לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. נָשָׂא אִשָּׁה, וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (בראשית א), וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ:
(6) One may not abstain from procreation unless he [already] has children. Beit Shammai say: [One must have] two boys, and Beit Hillel say: [One must have] a boy and a girl, as it says, "Male and female He created them" (Bereishit 5:2). [If] one married a woman and waited for ten years and she did not bear children, he is not permitted to abstain [from his obligation]. [If] he divorced her she is permitted to marry somebody else, and the second [husband] is permitted to wait ten years with her. And if she miscarries he counts [ten years] from the point she miscarried. A man is commanded to procreate but a woman is not. Rabbi Yochanan ben Beroka says: It states to both of them, "And God blessed them and He said to them... be fruitful and multiply" (Bereishit 1:25).
(ב) הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. וְאֵימָתַי הָאִישׁ נִתְחַיֵּב בְּמִצְוָה זוֹ מִבֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה. וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר וּמְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְאִם הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְטָרוּד בָּהּ וְהָיָה מִתְיָרֵא מִלִּשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח בִּמְזוֹנוֹת בַּעֲבוּר אִשְׁתּוֹ וְיִבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִתְאַחֵר. שֶׁהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה וְכָל שֶׁכֵּן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה:
(2) Men are obligated in procreation (periyya u-reviyya), but not women. When is a man obligated in this mitzva? From the age of seventeen. Once he reaches [the age of] twenty years and has not married, he has transgressed and neglected a positive commandment. However, if he is involved in Torah and engrossed in it, and he fears that if he marries, he will have to busy himself with supporting a wife and thereby come to neglect Torah study, then it is permissible for him to delay [marriage]; for one who is involved in a mitzva is exempt from another mitzva – all the more so regarding Torah study.
אמר רב מתנה הלכה כדברי ר' יהושע והא מילתא דרבנן היא אבל דאורייתא כיון שיש לו זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה
§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: If a man married a woman in his youth, and she passed away, he should marry another woman in his old age. If he had children in his youth, he should have more children in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, and in the evening do not withhold your hand; for you do not know which shall prosper, whether this or that, or whether they both alike shall be good” (Ecclesiastes 11:6). This verse indicates that a man should continue having children even after he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
המאירי: ומכל מקום כל שאפשר לו לישא בת בנים בלא טורח - ישא, אע"פ שיש לו כמה בנים.
(טז) אַף עַל פִּי שֶׁקִּיֵּם אָדָם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִלִּפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ. שֶׁכָּל הַמּוֹסִיף נֶפֶשׁ אַחַת בְּיִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ בָּנָה עוֹלָם. וְכֵן מִצְוַת חֲכָמִים הִיא שֶׁלֹּא יֵשֵׁב אָדָם בְּלֹא אִשָּׁה שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר. וְלֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ שֶׁלֹּא תֵּחָשֵׁד:
...
Although a man has fulfilled the mitzvah of being fruitful and multiplying, he is bound by a Rabbinic commandment not to refrain from being fruitful and multiplying as long as he is physically potent.35 For anyone who adds a soul to the Jewish people is considered as if he built an entire world.36
Similarly, it is a mitzvah of our Sages that a man should not live without a wife,37 so that he will not be prompted to [sexual] thoughts.38 Similarly, a woman should not live without a man,39 so that she will not be suspected [of immoral conduct].
(ב) ולא תשב אשה וכו'... במה שנוגע למצוה שבגופה דאפילו מדרבנן אינה חייבת וכאן איירי מפני החשד שאין כאן שום מצוה המוטלת עליה מצד עצמה אלא שמא תחשד בדבר עבירה ועוד אפשר לומר דלשון ישיבה שכתוב כאן הוא בפ"ע והכוונה שצריכה לישב עם אביה או אחיה או בניה שאין כאן חשדה ודו"ק:
(ה) מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִשָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין. בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עָבֶד. יִבָּטֵל, וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וְלִרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה) לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:
(5) One who is half slave and half free-man, serves his master one day and [works for] himself one day. These are the words of Beit Hillel. Beit Shammai said to them: "You have repaired [the situation] for his master, but for himself you have not repaired it. To marry a maidservant is impossible [i.e., forbidden], for he is half-free. [To marry] a free-woman is impossible, for he is half-slave. And was not the world created for the sake of reproduction, as it says (Isaiah 45:18) "Not for emptiness did He create it, but for settlement He formed it." Rather, due to Tikkun HaOlam, we force his master and he makes him a free-man, and [the slave] writes a document [of debt] for half his value. Beit Hillel retracted and ruled in accordance with the words of Beit Shammai.
(ה) נוֹלְדוּ לוֹ וּמֵתוּ וְהִנִּיחוּ בָּנִים הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ בְּנֵי הַבָּנִים זָכָר וּנְקֵבָה וְהָיוּ בָּאִים מִזָּכָר וּנְקֵבָה אַף עַל פִּי שֶׁהַזָּכָר בֶּן בִּתּוֹ וְהַנְּקֵבָה בַּת בְּנוֹ הוֹאִיל וְהֵם מִשְּׁנֵי בָּנָיו הֵן בָּאִים הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲבָל אִם הָיוּ לוֹ בֵּן וּבַת וּמֵתוּ וְהִנִּיחַ אֶחָד מֵהֶן זָכָר וּנְקֵבָה עֲדַיִן לֹא קִיֵּם הַמִּצְוָה:
לא תוהו בראה לשבת יצרה -... ואמר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן כל שהוא מצווה על פריה ורביה אסור לו לישא במועד פירוש כל שהוא מצווה על פריה ורביה משום לשבת יצרה כגון עבד... ולפי זה בשפחה נמי שייך בה שבת...
(ו) מוכרים ב"ה וכן שאר דברים שבקדושה ואפילו ספר תורה להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו:
(כד) (כד) או להשיא יתומים - ואפילו יתומות דאע"ג דאין האשה מצווה על פריה ורביה מ"מ לשבת יצרה שייך גם באשה.
(כה) מִצְוַת חֲכָמִים שֶׁיַּשִּׂיא אָדָם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו סָמוּךְ לְפִרְקָן. שֶׁאִם יַנִּיחָן יָבוֹאוּ לִידֵי זְנוּת אוֹ לִידֵי הִרְהוּר. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (איוב ה כד) "וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא". וְאָסוּר לְהַשִּׂיא אִשָּׁה לְקָטָן שֶׁזֶּה כְּמוֹ זְנוּת הִיא:
(כו) וְאֵין הָאִישׁ רַשַּׁאי לֵישֵׁב בְּלֹא אִשָּׁה. וְלֹא יִשָּׂא עֲקָרָה וּזְקֵנָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד. וּרְשׁוּת לָאִשָּׁה שֶׁלֹּא תִּנָּשֵׂא לְעוֹלָם אוֹ תִּנָּשֵׂא לְסָרִיס. וְלֹא יִשָּׂא בָּחוּר זְקֵנָה וְלֹא יִשָּׂא זָקֵן יַלְדָּה שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לִזְנוּת:
..Among our Sages' commands is that a person should marry off his sons and daughters close to the time they reach physical maturity.62 For were he to leave them [unmarried], they may be motivated to promiscuity or sexual thoughts. Concerning this was applied the verse [Job 5:24]: "Scrutinize your dwelling and you shall not sin."63.
It is forbidden to marry a woman to a minor, for this is comparable to promiscuity.64
A man is not permitted to abide without a wife.65 He should not marry a barren woman or an elderly woman who is not fit to bear children.66
A woman is permitted not to marry at all or to marry a eunuch. 67 A young man should not marry an elderly woman, nor an elderly man, a young woman, for such conduct leads to promiscuity.68
(ט) להשיא יתומים בדמיו. וה"ה יתומות (ר"מ אלשקר סי' מ"ב כ"ה) וכן נ"ל מוכח מדקאמר הגמ' הטעם משום לא תוהו בראה לשבת יצרה ולא קאמר משום פרו ורבו אלא דפרו ורבו לא שייך באשה משא"כ לשבת יצרה וכמ"ש התוס' בגיטין דף מ"א ע"ב כנ"ל דלא כמ"ש בחמ"ח סימן א' והארכתי בזה בתשו' וה"ה דמוכרין ס"ת לפדיון שבוים (ב"י בי"ד סימן רנ"ב וש"כ דלא כדרישה):
סימן א סעיף א[עריכה]
כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, וברא את האדם "זכר ונקבה", כתיב: "ויברך אותם אלקים, ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה".
וכן אחר המבול בירך את נח ובניו, כמו שכתוב: "ויברך אלקים את נח ואת בניו, ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ".
כי רצון הקדוש ברוך הוא בהרבות מין האנושי לישובו של עולם, כמו שאמר הנביא: "לא תהו בראה – לשבת יצרה" (ישעיהו מה יח)...
ומצוה רבה הוא עד למאוד, מפני שבה תלוי קיום וישוב העולם. ולכן אפילו מי שקיים המצוה ומתו בניו – חייב לישא אשה ולהוליד עוד הפעם, כמו שיתבאר. והטעם מפני שהמצוה היא משום "לשבת יצרה", וכיון שמתו הרי לא קיים את ה"שבת" (יבמות סב א)...
יש מהגדולים שכתבו שהאשה אף שאינה מצווה על פריה ורביה, מכל מקום חייבת ב"לשבת יצרה". ואין עיקר לדברים הללו, דכל עיקר מצות פריה ורביה הוא מטעם "שבת", כמו שכתבתי בסעיף א. והנשים כיון שלא נצטוו על פריה ורביה, ממילא דלא נצטוו על "לשבת יצרה". וכן מוכח מדברי הרמב"ם שהבאנו בסעיף ג ומכל הפוסקים, שאין שום חיוב מוטל על האשה.
וראיה ברורה לזה ממה שאמרו חכמינו ז"ל דאם המניעה מהאיש, שאינו יכול להוליד – אין האשה יכולה לכופו שיגרשנה, כמו שכתבתי בסימן קנ"ד. ואם נאמר דהיא מיפקדת א"שבת", למה לא תוכל לכופו?
והן אמת שרבותינו בעלי התוספות כתבו דאשה שייך נמי בשבת (גיטין מא ב ובבא בתרא יג א), אבל אין כוונתם שמחוייבות ב"שבת" אלא דשייכות ב"שבת". ובודאי כן הוא שגם הן מרבים בישובו של עולם, וקרא ד"לשבת יצרה" אינו צווי אלא סיפור דברים דהקדוש ברוך הוא ברא עולמו לשיתיישבו בה בני אדם, וגם נשים בכלל.
לאו היינו דיהודית דביתהו דרבי חייא דהוית לה צער לידה אמרה ליה אמרה לי אם קיבל ביך אבוך קידושי כי זוטרת אמר לה לאו כל כמינה דאימך דאסרת ליך עילואי אמרי ליה רבנן לרב חסדא אמאי הא איכא סהדי
Yehudit, wife of Rabbi Ḥiyya, who would have painful childbirths and therefore wished to leave Rabbi Ḥiyya? She said to Rabbi Ḥiyya: My mother told me: When you were young your father accepted betrothal on your behalf from another man, which would render Yehudit forbidden to Rabbi Ḥiyya. He said to her: It is not in your mother’s power to render you forbidden to me, as this testimony is insufficient.
(יט) פרו ורבו וכו' לא רחוק הוא לאמר הא שפטרה התורה נשים מפו"ר וחייבה רק אנשים כי משפטי ד' ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל,... וא"כ נשים שמסתכנות בעיבור ולידה ומשום זה אמרו מיתה שכיחא עיין תוס' כתובות פ"ג ע"ב ד"ה מיתה שכיחא לא גזרה התורה לצוות לפרות ולרבות על אשה. וכן מותרת לשתות כוס עיקרין וכעובדא דיהודית דביתהו דר"ח סוף הבא ע"י רק לקיום המין עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש ומצאנו לרחל שאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.
(יט) פרו... ובזה ניחא הך דאמר רב יוסף סוף פרק הבא ע"י דאין נשים מצוות בפו"ר מהכא אני אל שדי פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו היינו דבאדם וחוה שבירך אותן קודם החטא שלא היה לה צער לידה היה מצוות שניהם בפו"ר ואמר להם פרו ורבו אבל לאחר החטא שהיה לה צער לידה והיא רוב פעמים מסתכנת מזה עד כי אמרו אשה נשבעת שלא תזדקק כו' לכן בנח אף דכתיב ויאמר להם פרו ורבו הלא כתיב קודם ויברך את נח ואת בניו אבל נשיהם לא הזכיר שאינם בכלל מצוה דפו"ר, וביעקב קאמר פרה ורבה וזה נכון...
(כ) עוד יתכן לאמר בטעם שפטרה התורה נשים מפו"ר משום דבאמת הלא הטביעה בטבע התשוקה ובנקבה עוד יותר כמו שאמרו טב למיתב טן דו וכו', ודי במה שהיא מוכרחת בטבע וע"כ דעיקר המצוה היא כמו דתנן ביבמות לא יבטל אדם מפו"ר אא"כ יש לו בנים כו' דאם נשא אשה ולא ילדה מחוייב ליקח אשה שיש לה בנים ומדרך התורה לבלי לגדור הטבע וכיו"ב אמרו דרכיה דרכי נועם כמוש"כ. ולכן לגזור על האשה כי תנשא לאיש ולא יוליד תצא מאהוב נפשה ותקח איש אחר זה נגד הטבע לאהוב השנוא ולשנוא האהוב. ורק האיש שיכול לישא עוד אחרת עליו הטילה התורה מצוה...
(א) דין חולה ביום הכפורים ובו י סעיפים
חולה שצריך לאכול אם יש שם רופא בקי אפי' הוא עכו"ם שאומר אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן מאכילין אותו על פיו ואין צריך לומר שמא ימות אפי' אם החולה אומר אינו צריך שומעים לרופא ואם החולה אומר צריך אני אפילו מאה רופאים אומרים אינו צריך שומעים לחולה:
(ה) (ה) שומעים לחולה - היינו כשהחולה אומר שמרגיש בנפשו שצריך לאכול שאם לא יאכל שמא יכבד עליו החולי ובלבד שמזכירין לו תחלה שהיום הוא יו"כ דשמא שכח אבל אחר שהודיעוהו שהיום יו"כ והוא שואל לאכול א"צ לדקדק עליו יותר דלב יודע מרת נפשו ואחזוקי אינשי ברשיעא לא מחזקינן.
And until now I have practiced not answering in writing about this, but only when they came to me to ask verbally, and then I warned, etc. But since you are writing from afar and coming here would be very expensive, I am answering, but I am relying on you that this will be done modestly and carefully.
And every prominent Rabbi should act in this way. And simple Rabbis must definitely not answer questions on this serious matter. Even though many people ask about this Halakha, and in any case I distance myself from responding in writing at such length, so as not to advertise Halakhic permission to someone who it is forbidden to grant them permission” (Rav Moshe Feinstein)
"שלא תדענה חברותיה מזה, כדי שלא יקלו נשים אחרות, אף שלא יהיה להן חשש סכנה, באמרן מכיוון שאישה חרדית משתמשת בזה, רשאות גם הן וכו', ומטעם זה אני מזהיר בכל פעם שמזדמנת אישה שמתירים לה בשביל סכנה, שיהא הדבר בצניעות גדולה";
"ועד עתה נהגתי שלא לענות במכתב בדברים אלו, אלא כשבאו אלי לשאול בעל פה, שאז הזהרתי וכו', אבל מכיוון שהוא ממקום רחוק שכרוך בהוצאות גדולות אני משיב, אבל סומך אני על כתר"ה שיהיה בצנעא ובאזהרות";
"וכן יש לכל רב מובהק להתנהג בזה, וסתם רבנים ח"ו להם להורות בעניין חמור זה"; "אף שמאוד מרבים לשאול בהלכה זו, ומכל מקום אני מתרחק להשיב בכתב באורך בזה, שלא לפרסם היתרים למי שאסור להתיר לו" (הרב משה פיינשטיין).
בעולם הרבני מקובל שעל בני זוג להתייעץ עם רב קודם שידחו לידה ראשונה. ברם, לאחר שנים רבות של ייעוץ לבני זוג בתחום זה אני מתקשה להבין מה נשתנתה הלכה זו מכל ההלכות, שבכל ההלכות אנו מפנים לייעוץ של רב רק כאשר מדובר במציאות מורכבת וחריגה, ואילו בהלכה זו שברגיל נובעת מעניינים ידועים יחסית אנו מתנים את הפסיקה בהתייעצות עם הרב. לא זו בלבד, אלא שלא ברור מהו שיקול הדעת שהרב עצמו מפעיל, ומה הוא משקלל יותר מאשר יכולים לשקלל בני הזוג. שמא תאמר כי חובת ההתייעצות נוגעת להתייעצות עם גורם חיצוני כדי למנוע "נגיעות" והשתמטות מייעוד בטיעוני שווא - נימוק זה הוא כבד משקל, אולם יש לדון בו במסגרת תפקידו של הרב כמוכיח וכאחראי לקיום המצוות של קהילתו ולא במסגרת פסיקת הלכה ספציפית בנושא זה.
