Like this? Login or create an account to build your own source sheet. אוהבים? התחברו או הרשמו כדי ליצור דף מקורות משלכם.
בס"ד

Eishes Chayil - First Pasuk

Source Sheet by Shira Hochheimer
More info מידע נוסף
Created April 23, 2018 · 327 Views · נוצר 23 April, 2018 · 327 צפיות ·

Explanation of Peshat and Midrash on 1st Pasuk of Eishes Chayil

  1. (י) אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃

    (10) What a rare find is a capable wife! Her worth is far beyond that of rubies.
  2. Eishes Chayil Defined

  3. (א) אשת חיל, והנה להשיג דבר, יהיה או ע"י מציאה, או ע"י השתדלות כקונה דבר בעד דבר אחר, על הראשון אמר מי ימצא אותה ע"י מציאה, ועל הקנין ע"י השתדלות אמר שמכרה וקנינה, או מקום מגורתה רחוק יותר מפנינים שהם יקרים ובלתי נמצאים:

    To acquire something, it is either by finding it or by effort it like someone who buys something with something else. On the first, it says who can find it through discovery, and on purchasing it through effort, it says its price and acquisition or the place it resides is farther away than pearls that are valuable and rare. 

  4. (כט) רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃

    (29) “Many women have done well, But you surpass them all.”

  5. עקידת יצחק

     

    שהדבר שהשגתו קשה על צד ההשתדלות הנה על הקרי וההזדמן תהיה מציאותו נמנעת או קרוב אליו, ולזה אמר שהוא "רחוק מפנינים מכרה" שהוא דרך מקח וממכר הנופל תחת טוב ההשתדלות, אם כן מי הוא זה ואי זה הוא אשר תזדמן אליו בדרך מציאה והזדמנות? והכוונה לומר כי אחר שאי אפשר שתמצא באלו השני דרכים תשאר בהכרח מציאותה על הדרך השלישי והוא שתהיה מתת אלקים, 

    Something that is difficult to acquire through effort, and it be can't be found through coincidence or opportunity, which is why it  says "its acquisition is more distant than pearls", as this refers to business that can be classified as effor, if so who or what that will make you find it or have an opportunity to get it?

     

    Its intention is to teach that since it it is impossible to find it through effort or through coincidence, it can only be found through a third way - and that is as a gift from G-d. 

  6. (כא) וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃
    (21) You shall also seek out from among all the people capable men who fear God, trustworthy men who spurn ill-gotten gain. Set these over them as chiefs of thousands, hundreds, fifties, and tens,
  7. (א) (כא~כג) ויש מפרשים אנשי חיל, אנשי כח וזריזות, וכן אשת חיל, בעלת כח וזריזות בעבודת הבית, וטעם אנשי חיל אנשים ראויים להנהיג עם גדול, כי כל קבוץ ואוסף יקרא חיל. . .  והנה יקרא איש חיל במשפטים, החכם הזריז והישר ובמלחמה הגבור הזריז היודע מערכות המלחמה, ותקרא גם כן האשה אשת חיל (משלי לא י) בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית:

     

  8. דעת מקרא אשה מציטנת בחריצותה ובפעלתנותה ובזכות אלה היא עושה חיל לביתה . . . ועוד במשמעה של אשת חיל כאן אשה המצינת בישרה וביראת ה' שבה, על דרך "אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע

    A Woman who excels in her diligence and in her activities and by right of these she makes wealth for her house. . . And additionally, it implies that this Eishes Chayil excels in her honest conduct and in the fear of G-d within her. Like it says (referring to judges in Shmos) “" Men of Chayil, fearers of G-d, men of truth, haters of bribery”

  9. Midrash: Avraham & Sarah

  10. "אֵשֶׁת חַ‎‎יִל מִי יִמְצָא"—

    זֶהוּ שֶאָמַר הַכָּתוּב

    עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה וְגוֹ (תהילים צב:טו)

    כְּנֶגֶד אַבְרָהָם וְשָׁרָה,

    שֶׁהָיוּ שְׁקוּלִים כְּאֶחָד בִּצְּדָקָה וּבִגְמִילֻת חֲסָדִים.

    וְהָיוּ סִימָן טוֹב לָעוֹלָם.

    כָּךְ אֵין מוֹנֵעַ מִן הַצַּדִּיקִים

    נָשִׁים כְּשֵׁרוֹת שֶׁהוּא מְזַוֵּג לָהֶם,

    שֶׁכֵּן מָצִּינוּ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ

    שֶהָיוּ שְקוּלִין מַעֲשֶׂיהָ בְּמַעֲשָׂיו,

    לְפִיכָךְ זָכְתָה עִמּוֹ

    וְנִצְלָה מִמֵּי הַמַּבּוּל.

    “A women of valor who can find”

    this is as it says

    “They shall still bring forth fruit in old age” (Tehillim 92:15)

    [This verse] parallels Avraham and Sarah

    who were equivalent as one in charity and good deeds.

    And it was a good sign for the world.

    So too, G-d does not prevent righteous men

    from marrying proper women that He matched to them

    as we found with the wife of Noach

    that her deeds were equal to his deeds.

    Therefore, she merited with him

    To be saved from the waters of the Great Flood.

  11. Sarah: An Independent Partner

  12. (ה) וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃
    (5) Abram took his wife Sarai and his brother’s son Lot, and all the wealth that they had amassed, and the persons that they had acquired in Haran; and they set out for the land of Canaan. When they arrived in the land of Canaan,
  13. (א) על פני תרח אביו בארץ מולדתו כתב רש"י כדרך דברי רבותינו (בב"ר לח יג) תרח קבל על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו והשליכהו לכבשן והרן ישב ואמר אם אברם נוצח אני שלו ואם נמרוד נוצח אני שלו וכשניצל אברם אמרו לו משל מי אתה אמר להם משל אברם אני השליכוהו לכבשן ונשרף וזהו אור כשדים ... והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברהם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו והלך לו עם אברהם בנו אל ארץ כשדים ושם נולד לו בנו הקטן הרן ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה מכותא וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים כי שם מולדתו של הרן לבדו . . . (ג כט) כי הזכירו בספר "עבודת האכרים המצרים" כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגרש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו או נס נסתר שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו ... כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתעלה שיגדלנו ויתן לו את הארץ ההיא ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שנצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך כי חרן קרוב להם ועם אחד ושפה אחת לכלם כי לשון ארמית לשניהם ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו וזהו טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבים ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען ועזב את אביו ומת שם בחרן ארצו והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען וזהו שאמר הכתוב (יהושע כד ג) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען כי בעבר הנהר נצטוה בזה ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען

  14. (יג) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא, כח), רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָא דְּיָפוֹ, תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים הָיָה, חַד זְמַן נְפֵיק לַאֲתַר, הוֹשִׁיב לְאַבְרָהָם מוֹכֵר תַּחְתָּיו. הֲוָה אָתֵי בַּר אֵינַשׁ בָּעֵי דְּיִזְבַּן, וַהֲוָה אֲמַר לֵהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ בַּר חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ וַי לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה בַּר שִׁתִּין וּבָעֵי לְמִסְגַּד לְבַר יוֹמֵי, וַהֲוָה מִתְבַּיֵּשׁ וְהוֹלֵךְ לוֹ. חַד זְמַן אֲתָא חַד אִתְּתָא טְעִינָא בִּידָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹלֶת, אֲמָרָהּ לֵיהּ הֵא לָךְ קָרֵב קֳדָמֵיהוֹן, קָם נְסֵיב בּוּקְלָסָא בִּידֵיהּ, וְתַבְרִינוּן לְכָלְהוֹן פְּסִילַיָא, וִיהַב בּוּקְלָסָא בִּידָא דְּרַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן. כֵּיוָן דַּאֲתָא אֲבוּהָ אֲמַר לֵיהּ מַאן עָבֵיד לְהוֹן כְּדֵין, אֲמַר לֵיהּ מַה נִּכְפּוּר מִינָךְ אֲתַת חָדָא אִתְּתָא טְעִינָא לָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹוֹלֶת, וַאֲמַרַת לִי הֵא לָךְ קָרֵיב קֳדָמֵיהון, קָרֵיבְתְּ לָקֳדָמֵיהוֹן הֲוָה דֵּין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, וְדֵין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, קָם הָדֵין רַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן נְסַב בּוּקְלָסָא וְתַבַּרִינוֹן. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתָּה מַפְלֶה בִּי, וְיָדְעִין אִינוּן. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר. נַסְבֵיהּ וּמְסָרֵיהּ לְנִמְרוֹד. אֲמַר לֵיהּ נִסְגוֹד לְנוּרָא, אֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וְנִסְגּוֹד לְמַיָא דְּמַטְפִין נוּרָא. אֲמַר לֵיהּ נִמְרוֹד נִסְגּוֹד לְמַיָא, אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא דְּטָעִין מַיָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא. אָמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לְרוּחָא דִּמְבַדַּר עֲנָנָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לְרוּחָא. אֲמַר לֵיהּ וְנִסְגּוֹד לְבַר אֵינָשָׁא דְּסָבֵיל רוּחָא. אֲמַר לֵיהּ מִלִּין אַתְּ מִשְׁתָּעֵי, אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכֲךָ בְּתוֹכוֹ, וְיָבוֹא אֱלוֹהַּ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ. הֲוָה תַּמָן הָרָן קָאֵים פְּלוּג, אָמַר מַה נַּפְשָׁךְ אִם נָצַח אַבְרָהָם אֲנָא אָמַר מִן דְּאַבְרָהָם אֲנָא וְאִם נָצַח נִמְרוֹד אֲנָא אֲמַר דְּנִמְרוֹד אֲנָא. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצֹּל, אָמְרִין לֵיהּ דְּמַאן אַתְּ, אֲמַר לְהוֹן מִן אַבְרָהָם אֲנָא, נְטָלוּהוּ וְהִשְּׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח וגו'.

    (13) "And Haran died in the presence of his father Terah" (Gen. 11:28). Rabbi Hiyya the grandson of Rabbi Adda of Yaffo [said]: Terah was a worshipper of idols. One time he had to travel to a place, and he left Abraham in charge of his store. When a man would come in to buy [idols], Abraham would ask: How old are you? They would reply: fifty or sixty. Abraham would then respond: Woe to him who is sixty years old and worships something made today - the customer would be embarrassed, and would leave. A woman entered carrying a dish full of flour. She said to him: this is for you, offer it before them. Abraham took a club in his hands and broke all of the idols, and placed the club in the hands of the biggest idol. When his father returned, he asked: who did all of this? Abraham replied: I can't hide it from you - a woman came carrying a dish of flour and told me to offer it before them. I did, and one of them said 'I will eat it first,' and another said 'I will eat it first.' The biggest one rose, took a club, and smashed the rest of them. Terah said: what, do you think you can trick me? They don't have cognition! Abraham said: Do your ears hear what your mouth is saying? Terah took Abraham and passed him off to [King] Nimrod. They said [to the king]: let us worship the fire. Abraham said to them: [rather] let us worship water, for it extinguishes fire. Nimrod agreed: let us worship water. Abraham continued: if so, let us worship the clouds, which provide water. Nimrod agreed: let us worship the clouds. Abraham continued: if so, let us worship the winds that scatter the clouds. Nimrod agreed: let us worship the winds. Abraham continued: if so, let us worship humans who are filled with wind [air]. Nimrod replied: You're just speaking words - I only worship fire. I will throw you into it, and the God you worship can save you from it. Haran was hidden and was of two minds, saying [to himself]: if Abraham is victorious, I will say I am with Abraham, and if Nimrod is victorious, I will say I am with Nimrod. When Abraham was through into the fiery furnace and saved, they asked him [Haran]: who are you with? He replied: I am with Abraham. They took him and threw him into the fire, and his insides burned up and he died before his father Terah, as it says: "And Haran died in the [lit.] on the face of his father Terah" (Gen. 11:28).

  15. (א) אשר עשו בחרן שֶׁהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה; אַבְרָהָם מְגַיֵּר את הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת הַנָּשִׁים, וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם;

    (1) אשר עשו בחרן [THE SOULS] THAT THEY HAD GOTTEN (literally, made) IN HARAN — The souls which he had brought beneath the sheltering wings of the Shechinah. Abraham converted the men and Sarah converted the women and Scripture accounts it unto them as if they had made them (Genesis Rabbah 39:14).

  16. ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אלא למ"ד פונדק מאי ויטע כדכתיב (דניאל יא, מה) ויטע אהלי אפדנו וגו' ויקרא שם בשם ה' אל עולם אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם משל אלהי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם

    The Gemara discusses Abraham’s house: It is written: “And he planted an eshel in Beersheba, and called there on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). Reish Lakish says: This teaches that Abraham made an orchard and planted in it all kinds of sweet things. The tanna’im Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the meaning of the word “eshel.” One said that it means an orchard [pardes], and one said that it means an inn [pundak]. The Gemara continues: Granted, according to the one who said that it means an orchard, this is what is written: “And he planted,” and this is suitable language for an orchard. But according to the one who said that he opened an inn, what is the meaning of the phrase “and he planted”? The Gemara answers: As it is written: “And he shall plant [vayitta] the tents of his palace between the seas and the beauteous holy mountain; and he shall come to his end, and none shall help him” (Daniel 11:45), indicating that the word vayitta, and he planted, is also used to indicate pitching tents. The verse there states: “And he planted an eshel in Beersheba, and called there [vayyikra] on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). Reish Lakish said: Do not read this word literally as vayyikra,” and he called, but rather as vayyakri, and he caused others to call. This teaches that Abraham our forefather caused the name of the Holy One, Blessed be He, to be called out in the mouth of all passersby. How so? After the guests of Abraham ate and drank, they arose to bless him. He said to them: But did you eat from what is mine? Rather, you ate from the food of the God of the world. Therefore, you should thank and praise and bless the One Who spoke and the world was created. In this way, Abraham caused everyone to call out to God.

  17. A Partner through Sacrifice

  18. (א) וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃ (ב) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃ (ג) וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (ד) וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃

    (1) Sarai, Abram’s wife, had borne him no children. She had an Egyptian maidservant whose name was Hagar. (2) And Sarai said to Abram, “Look, the LORD has kept me from bearing. Consort with my maid; perhaps I shall have a son through her.” And Abram heeded Sarai’s request. (3) So Sarai, Abram’s wife, took her maid, Hagar the Egyptian—after Abram had dwelt in the land of Canaan ten years—and gave her to her husband Abram as concubine. (4) He came to Hagar and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was lowered in her esteem. 

  19. (א) וישמע אברם לקול שרי לא אמר הכתוב "ויעש כן" אבל אמר כי שמע לקול שרי ירמוז כי אף על פי שאברם מתאוה מאד לבנים לא עשה כן בלא רשות שרי וגם עתה לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן כדברי רבותינו (ב"ר מב ב עא ז) ואמר עוד ותקח שרי להודיע שלא מהר אברם לדבר עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו והזכיר הכתוב שרי אשת אברם לאברם אישה לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברם ולא הרחיקה עצמה מאצלו כי היא אשתו והוא אישה אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו ולכך אמר לו לאשה שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו וכל זה מוסר שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה

    (1) "And Avram listened to the voice of his wife"- the Torah does not say "and he did this" rather that he listened to her voice, to hint to us that even though Avram wanted desperately to have sons, he would not act without the permission of his wife. Even once acting he would not plan on building a family with Hagar rather Sarah. All of his intent was to do Sarah's will so she would be pleased with her family and maidservants. And it said as well "Sarah took" to teach us that Avram didn't rush to take Hagar rather that Sarah took her and gave her to Avram. "To Avram as his wife"--to hint to us that Sarah never gave up from being with Avram, never removed herself from him--he is her husband and she is his wife, but she wanted the Hagara would also be his wife...this was done by Sarah to honor her husband (that he would not have a child just with a concubine rather a wife).

  20. (א) וירא אליו לְבַקֵר אֶת הֵחוֹלֶה אָמַר רַבָּי חָמָא בַּר חַנִינָא, יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה, וּבָא הַקָּבָּ"ה וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ (בבא מציעא פ"ו):

    (1) וירא אליו AND THE LORD APPEARED UNTO HIM to visit the sick man. R. Hama the son of Hanina said: it was the third day after his circumcision and the Holy One, blessed be He, came and enquired after the state of his health (Bava Metzia 86b) (2)

  21. (ד) פתח האהל לִרְאוֹת אִם יֵשׁ עוֹבֵר וְשָׁב וְיַכְנִיסֵם בְּבֵיתוֹ:
    (4) פתח האהל AT THE TENT-DOOR — that he might see whether anyone passed by, and invite him into the house
  22. (ה) כחום היום הוֹצִיא הַקָבָּ"ה חַמָה מִנַרְתִּיקָהּ, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ בְּאוֹרְחִים, וּלְפִי שָׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר, שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים, הֵבִיא הַמַּלְאָכִים עָלָיו בִּדְמוּת אַנָשִׁים (בבא מציעא שם):
    (5) כחום היום IN THE HEAT OF THE DAY — The Holy One, blessed be He, brought the sun out of its sheath that he might not be troubled by travellers, and when He perceived that he was grieved that no travellers came He brought to him angels in the form of men (Bava Metzia 86b).
  23. (ט) וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָׄ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃
    (9) They said to him, “Where is your wife Sarah?” And he replied, “There, in the tent.”
  24. A Partner through Challenge

  25. (ט) וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃  

    (9) Sarah saw the son whom Hagar the Egyptian had borne to Abraham playing. 

  26. (א) מצחק לְשׁוֹן עֲ"זָ, כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר וַיָקוּמוּ לְצַחֵק (שמות ל"ב) דָּ"אַ לְשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמָה דְתֵימָא לְצַחֶק בִּי (בראשית ל"ב) דָּ"אַ לְשׁוֹן רְצִיחָה, כְּמוֹ יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וְיִשַׂחַקוּ לְפָנֵינוּ וְגוֹ' (שמואל ב ב'), שֶׁהָיָה מֵרִיב עִם יִצְחָק עַל הַיְּרוּשָׁה וְאוֹמֵר אֲנִי בְּכוֹר וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, וְיוֹצְאִים בַשָׂדֶה וְנוֹטֵל קַשְׁתּוֹ וְיוֹרֶה בוֹ חִצִּים, כְּמָה דְתֵימָא כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיוֹרֶה זִקִּים וְגוֹ' וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי (משלי כ"ו):

    (1) מצחק MAKING SPORT — This means worshipping idols, as it is said in reference of the Golden Calf, (Exodus 32:6) “And they rose up to make merry (לצחק).” Another explanation is that it refers to immoral conduct, just as you say in reference to Potiphar’s wife, (Genesis 39:17) “To mock (לצחק) at me.” Another explanation is that it refers to murder, as (2 Samuel 2:14) “Let the young men, I pray thee, arise and make sport (וישחקו) before us” (where they fought with and killed one another) From Sarah’s reply — “for the son of this bondwoman shall not be heir with my son״ — you may infer that he (Ishmael) was quarrelling with Isaac about the inheritance, saying, “I am the first-born and will, therefore, take a double portion”. They went into the field and he (Ishmael) took his bow and shot arrows at him (Isaac), just as you say (Proverbs 26:18-19) “As a madman who casteth firebrands, [arrows and death] and says: I am only מצחק mocking” (Genesis Rabbah 53:11).

  27. (י) וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק׃ (יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ׃

    (10) She said to Abraham, “Cast out that slave-woman and her son, for the son of that slave shall not share in the inheritance with my son Isaac.” (11) The matter distressed Abraham greatly, for it concerned a son of his.

  28. (יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃
    (12) But God said to Abraham, “Do not be distressed over the boy or your slave; whatever Sarah tells you, do as she says, for it is through Isaac that offspring shall be continued for you.
  29. (א) שמע בקולה לָמַדְנוּ, שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפַל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת:
    (1) שמע בקולה HEARKEN UNTO HER VOICE — we may infer that Abraham was inferior to Sarah in respect of prophecy (Exodus Rabbah 1:1).
  30. Sarah As the Mother of Israel

  31. וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. (תהלים קיג, ט): מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, זוֹ שָׂרָה, (בראשית יא, ל):

    Seaters of the housewife, the mother of sons is happy. Who is the foundation of the house - this is Sarah

  32. יפת תואר אע"ג דמצינו כמה עקרות אשר פקד ה' וכמו רבקה רחל וחנה מכל מקום דריש ליה על שרה שהיא היתה עיקר בית ישראל

    Yefat Toar Even though that we find a number o f barren women that Hashem remembered, like Rivkah, Rachel, and Changa, even still it explains it as Sarah because she is the main one of the Jewish nation

Made with the Sefaria Source Sheet Builder
www.sefaria.org/sheets
Add Highlight הוספת צבע להדגשה
Create New
Save שמירה