IH Project: Parents, Children, and Social Media (Primary Sources)

(ו) וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃ (ז) וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ...

Deuteronomy 6:6-7

(6) Take to heart these instructions with which I charge you this day. (7) Impress them upon your children...

These verses, recited twice daily in the Sh'ma, contain perhaps the most familiar injunction that there is an obligation upon the parents to teach their children [Torah]. The use of the root ש.נ.ן here (to memorize), as opposed to ל.מ.ד (to learn), implies the early inculcation of language and values. Compare to the English idiom "to cut one's teeth" — שֵׁן/וְשִׁנַּנְתָּם.

סוכה מ״ב א:ח׳

קטן היודע לנענע חייב בלולב:

Sukkah 42a:8

A minor who can rattle is obligated in the mitzvah of shaking the lulav (i.e. we can start training them in the performance of mitzvot.)

Education starts from an extremely young age, perhaps even before language acquisition. Children initially learn by observation and mimicry.

משלי כ״ב:ו׳

(ו) חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃

Proverbs 22:6

(6) Train a lad in the way he ought to go; He will not swerve from it even in old age.

But education is idiosyncratic. Each child is different and must be taught according to their unique learning styles and capacities. There is no "right age" for a child to access social media.

קידושין כ״ט א:י׳

האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים

Kiddushin 29a:10

A father is obligated with regard to his son to circumcise him, to redeem him, to teach him Torah, to marry him to a woman, and to teach him a trade. And some say: A father is also obligated to teach his son to swim.

Before a child leaves his fathers home ("while his parent's hand is on his throat" in a charming idiom of the Talmud elsewhere) there are parental obligations to prepare the youth for entering adulthood.

שו"ת במראה הבזק חלק חמישי כ״ח:ט׳

חובה מיוחדת מוטלת על ההורים עיין קידושין (כט ע"א): "וי"א אף להשיטו במים", ועוד (שם ל ע"ב) "מאי טעמא - חיותיה היא". לדאוג לביטחונם של ילדיהם.

B'Mareh HaBazak Volume V 28:9

A unique parental obligation is seen in Masechet Kedushin, "to teach [a child] to swim in water." Later on, the reason given is that "it is a life-or-death matter." Parents need to worry about the safety of their children.

We might compare "surfing the net" to swimming in hazardous waters but can we go so far as to say that accessing the internet might be life-threatening?! There is empirical evidence that social media can have deleterious effects on health and well-being. Perhaps there are dangers that threaten the inner life of a child? In any case, we follow the principle of ein gozerim — we do not decree a rule that most people can’t follow. The ubiquity of social media and its integration into even school curricula make it impossible to legislate against internet access entirely.

דברים ד׳:ט״ו

(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר יְהוָ֧ה אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃

Deuteronomy 4:15

(15) For your own sake, therefore, be most careful—since you saw no shape when the LORD your God spoke to you at Horeb out of the fire—

"Perhaps a direction to go would be v'nishmartem meod linafshoteichem - there are real dangers that we need to keep away from - but that seems like a real stretch."
–Rabbi Jeffery Fox

חושן משפט תכ״ז:ח׳

(ח) וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר בלא תשים דמים:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 427:8

(8) Likewise, one has a positive duty to remove and guard oneself of any life-threatening obstacle, as it is said "beware and guard your soul". If one did not removed said obstacles, one has cancelled a positive commandment and transgressed "do not bring bloodguilt" (Deut. 22:8).

Dr. Eli Shapiro, through his organization The Digital Citizenship, "empower parents, teachers, and students to maximize the benefits of technology by understanding and avoiding its inherent dangers." They have developed a seven-part curriculum to explore the effects of social media on young people. The modules include:

Disinhibition
Impulsivity
Dependence and Compulsivity
Cyberbullying and Online Aggression
Privacy and the public and permanent nature of the digital experience
Exposure and Desensitization
Mindfulness

Each of these areas touches on numerous traditional categories and could be a book in-and-of itself. Let's look at traditional sources on the first of these areas.

Disinhibition

בראשית ל״ט:י״א

(יא) וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃

Genesis 39:11

(11) One such day, [Joesph] came into the house [of his employer Pharaoh] to do his work. None of the household being there inside.

רש"י על בראשית ל״ט:י״א:ב׳

לעשות מלאכתו רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו עִמָּהּ, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֵית לוֹ דְּמוּת דְּיוּקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וכו' כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ז):

Rashi on Genesis 39:11:2

TO DO HIS WORK — Rav and Shmuel differ as to what "[Yosef's] work" means. One holds that it means his actual house-work; the other that it means to "have his way with her" but a vision of his father’s face appeared to him and he resisted temptation and did not sin as is stated in Masechet Sotah 36b.

Children must be taught the risks of entering the "house" of the internet "alone." This aggadah is about the dangers of disinhibition. Yosef is able to refuse Potiphar's advances because of the internalization of his father's values.

הגישה לאנטרנט אסורה בלי מסנן יעיל (פילטר).
-מועצת גדולי התורה בארה׳׳ב

It is forbidden to access the internet without an effective filter.
—Moetzes Gedolei HaTorah of America (the Union of Ultraorthodox Rabbis)

This is an extreme opinion. Somewhat more moderate, though still a quite conservative source, Lakewood Mashgiach Rabbi Matisyahu Salomon is reported to have said that the Internet is not the enemy—the Yetzer Hara is.

יורה דעה רמ״ה:א׳-ב׳

(א) מִצְוַת עֲשֵׂה עַל הָאִישׁ לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה. וְאִם לֹא לִמְּדוֹ אָבִיו, חַיָּב לִלְמֹד לְעַצְמוֹ. וְע''ל סי' רמ''ו סָעִיף ו'.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 245:1-2

It is a positive commandment for a man to teach his son Torah. If his father doesn't teach him, he is obligated to learn it himself.

I am doing this research at the same time as Facebook founder Mark Zuckerberg offered two days of testimony before members of the United States Congress. The first day of questioning reminded one reported of a "five-hour tech support call." That is to say, many lawmakers, many people in general, many parents just don't "get" social media. Even reporters who professionally report on the topic are bewildered by the complexity, scope, and scale of these emergent technological forms. When teachers and role-models aren't available (or capable) of instructing us the particulars of ethical use of new tools, it is incumbent upon each individual to "teach ourselves" the Torah of social media.

Additional sources....

קריינא דאיגרתא volume 1 · 1 Nisan 5735
See the Rambam z"l in Hilchos Avodah Zarah, Chpt 2, Halacha 2 who explains the prohibition to read books which have material relating to avodah zarah (idol worship) and also that it is prohibited to see the pictures in them, for the verse says "Do not turn to false gods," even if are not turning to worship them, but just to see them (as we find in Toras Kohanim on Kedoshim). After this he writes as follows: "Regarding this it says 'Lest you investigate their gods and ask how did the other nations serve [their gods]. You should not ask about the way they served, in which manner was it, even though you are not doing that service yourself. [Asking these questions] causes you to turn to [these activities] and to do like the did as it says [in the Torah] 'I will also do as they did'".
We can learn from [the words of the Rambam] to all types of sins. If a person begins to interest himself in them to know what they are, in the end, he will be dragged after them and rebel against the Holy One Blessed is He, may Gd protect us.
And now what can we say regarding the impure monster called "television"? On it, the eye can see all the abominations in the world (idol worship, sexual perversion, murder, etc) with total explicit detail of the actions and the people committing them. Coupled with this there is intense propaganda and shocking motivation to live a life of debauchery and lawlessness and to throw off the yoke [of Heaven] Gd forbid. The Satan dances there, for it gives him a great power to draw people Gd forbid.
It is incredibly obvious that watching that impure device is a great danger to a person's entire Judaism. Even a person who only watches occasionally has already cooled down his faith and his fear of Heaven Gd forbid. Someone who accustoms himself to watch it has emptied himself from any shred of faith or fear of Heaven and all the good inside of him. He has turned himself and destroyed his praises Gd forbid.
It is already well known in the world from experience that a person who puts his eyes on this impure device will turn into an evil person who throws off the yoke [of Heaven] Gd forbid. One who desires to guard his soul will distance himself from this, for in the end, it will make him foul, for it is destruction.
Now we have heard that there are some people who strictly observe the laws of Torah and they themselves - as well as their older children - would never enjoy Gd forbid watching this impure device. However, they allow their young children to visit neighbors and to watch there (or they do not rebuke their children for going over to watch). They say "He is only a child, he is playing around. This device will not harm him."
The truth is this is a grave mistake which could be considered willful [disobedience of Gd's commands]. Really, it is the exact opposite. For children, the danger is doubled and redoubled. The desire to be curious and explore ([as the Torah says] "I will do like them") is very powerful for children. (A child's entire development and the way he lives his life is primarily based on this desire to do like other people do). When a child sees every kind of misdeed it is like "education" and "instruction" that he should also act this way. Additionally, a young person etches everything he sees clearly into his imagination (specifically what he sees when he is excited). These images will be etched into his memory for his entire life so that even if he merits to cling to the Torah in a place of Torah, nevertheless his soul and his Judaism will bear the bitterness of those abominable images which are engraved upon his memory just like life. This will cause him to be confused in his faith and bring shocking challenges upon him Gd forbid.
There is no doubt that their parents have a great requirement to supervise their children carefully so they should not have any contact or any glimpse of this impure device in order to save them from destruction.
In the merit of doing this, they will merit to see their children and their children's children who learn Torah and keep the commandments. They will enjoy much nachas of holiness and in everything they turn to they will be successful for good and for blessing.
We wrote and sign for the sake of the Holy Torah and hope for mercy from Heaven and for the complete redemption soon in our days.
Yaakov Yisroel Kanievsky (the Steipler z"l)
Elazar Menachem Man Shach (Rav Shach z"l)
Source: https://judaism.stackexchange.com/questions/711/a-letter-prohibiting-television

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳:ב׳

(ב) סְפָרִים רַבִּים חִבְּרוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בַּעֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ עִקַּר עֲבוֹדָתָהּ וּמַה מַּעֲשֶׂיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ. צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בְּאוֹתָן הַסְּפָרִים כְּלָל וְלֹא נְהַרְהֵר בָּהּ וְלֹא בְּדָבָר מִדְּבָרֶיהָ. וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת הַצּוּרָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. וּבָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר (דברים יב ל) "וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ", שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל עַל דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ הִיא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה עוֹבְדָהּ, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְהִפָּנוֹת אַחֲרֶיהָ וְלַעֲשׂוֹת כְּמָה שֶׁהֵן עוֹשִׂין שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 2:2

(2) The idolaters compiled many books of worship, defining its principle manner of service, its works, and its laws; but the Holy One, blessed be He! charged us not to read those books at all, not to think of idolatry generally nor of aught of its details. Moreover, to look at it is forbidden, as it is said: "Turn ye not unto idols" (Lev. 19:4); and of thinking on this subject it is said: "And that thou inquire not after their gods, saying, How did these nations serve their god"? (ibid.), which is a warning that thou shalt not inquire concerning its manner of practice, though thou art not worshiping it, for this very inquiry causes a turning after it and to imitate their practice, as it is further said: "Even so will I do likewise" (Ibid.). Shabbat, 149a; Sifra, Lev. 19; Sanhedrin, 100b.

פח

...בנוגע לטלוזייה . זוהי פרצה גדולה שאין כמותה , עד שאפילו הגויים ציאו כעת ב"סערה" גדולה כנגד זה - בהיות וגורם לחורבן הילדים, וכבר מחפשים דרכים כציד לרסן זאת ככל האפשרי. ובפרט לאחר המאורעות האחרונים של הרג ורצח אנשים, שהכל מודים שאחת

הסיבות לכך - הם הטלויזיה והסרטים, שמתבוננים כהס כיצד רוצחים

ויורים זה בזה.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15848&st=&pgnum=246

The Lubavitcher Rebber writes that Television is forbidden because:

It is so immodest, that even non-Jews started campaigning against it.
It incites people to violence. (Watching movies with people killing each other causes one to think about murder).
One will not be able to tell his children to watch only "kosher" material, as they will answer back "but you watch T.V. too".
Who says that the parents will not be affected. Today they will watch kosher shows, and tomorrow they will watch not-kosher shows.
Even if one (and his children) will watch only kosher shows, who says that others won't say that "since this big chossid has a T.V. I can also" (they won't know that he watches only kosher material on tv).

The Lubavitcher Rebbe points out that in the past, people would avoid Churches, and children would be educated not to even look at a cross. Now, with TV, people bring the church into their house.

"Here we do not expel God's presence, G-d forbid! Here there are no computers or other devices that can receive / display internet or movies."

ספר החינוך תקמ״ז:א׳

(א) שלא להניח מכשול - שלא להניח המכשולים והמוקשים בארצותינו ובבתינו, כדי שלא ימותו (רמב''ם הל' רוצח פי''א) ולא יזוקו בם בני אדם, ועל זה נאמר (דברים כב ח) ולא תשים דמים בביתך, ואמרו בספרי ועשית מעקה לגגך, עשה, ולא תשים דמים בביתך, לא תעשה.

Sefer HaChinukh 547:1

(1) To not leave a stumbling block: To not leave stumbling blocks and snares in our land and in our homes, so that people not die or get injured from them (see Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 11). And about this is it stated (Deuteronomy 22:8), "and you shall not place blood in your house." And they said in Sifrei, "'And you shall make a parapet for your roof' is a positive commandment and [that] and 'you shall not place blood in your house' is a negative commandment."

משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י״א:ד׳-ה׳

(ד) אֶחָד הַגַּג וְאֶחָד כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְרָאוּי שֶׁיִּכָּשֵׁל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת. כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּאֵר אוֹ בּוֹר בַּחֲצֵרוֹ בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם חַיָּב לַעֲשׂוֹת חֻלְיָא גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. אוֹ לַעֲשׂוֹת לָהּ כִּסּוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת. וְכֵן כָּל מִכְשׁל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת מִצְוַת עֲשֵׂה לַהֲסִירוֹ וּלְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִזָּהֵר בַּדָּבָר יָפֶה יָפֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ". וְאִם לֹא הֵסִיר וְהֵנִיחַ הַמִּכְשׁוֹלוֹת הַמְּבִיאִין לִידֵי סַכָּנָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר בְּ(דברים כב ח) "לֹא תָשִׂים דָּמִים":

(ה) הַרְבֵּה דְּבָרִים אָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְכָל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן וְאוֹמֵר הֲרֵינִי מְסַכֵּן בְּעַצְמִי וּמַה לַּאֲחֵרִים עָלַי בְּכָךְ אוֹ אֵינִי מַקְפִּיד בְּכָךְ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 11:4-5

(4) There is no difference between a roof or anything else that is dangerous and likely to cause death to a person who might stumble. If, for instance, one has a well or a pit in his courtyard — he must build an enclosing ring ten handbreadths high, or put a cover over it, so that a person should not fall into it and die. So too, any obstruction that is a danger to life must be removed as a matter of positive duty and extremely necessary caution.

(5) The sages have prohibited many things because they are dangerous to life. If anyone disregards them and says: "What claim have others on me if I risk my own life?" or: "I do not mind this," he should be lashed for disobedience.

רש"י על בראשית י״ד:י״ד:ב׳

(ב) חניכיו חֲנִכוֹ כְּתִיב (ס"אֲ קְרִי), זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת וְהוּא לְשׁוֹן הַתְחָלַת כְּנִיסַת הָאָדָם אוׂ כְלִי לְאוּמָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמוֹד בָּהּ וְכֵן חֲנוֹךְ לַנַּעַר (משלי כ"ב), חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ (במד’ ז’), חֲנֻכַּת הַבַּיִת (תה’ ל"ו) ובלע"ז קוֹרִין לוֹ אינצ"נייר:

Rashi on Genesis 14:14:2

(2) HIS TRAINED SERVANTS — The word is written without a י (after the כ) so it may be read חניכו “his trained one”, referring to Eliezer whom he had trained to the observance of religious duties. The word חנך signifies introducing a person or a thing, for the first time, to some particular occupation in which it is intended that he should remain (i. e. to dedicate or devote to some particular purpose). It has a similar sense in (Proverbs 22:6) “Train up (חנוך) a child”, and in (Numbers 7:84) חנוכת המזבח “the dedication of the altar”, and (Psalms 30:1) “The dedication (חנוכת) of the house” In old French enseigner; English: to teach, instruct.

שערי תשובה ג׳:ח׳

(ח)... כי נתחייב אדם לראות בבנים ולהבין בהם ולהבדיל בין עקש ופתלתול ובין הישר הולך.

Sha'arei Teshuvah 3:8

A person must observe a child, to understand them, and to distinguish between the perverse and the appropriate.

כתובות נ׳ א:ו׳

אמר רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו

Ketubot 50a:6

§ Rav Yitzḥak said: In Usha, the Sages enacted that a person should “roll with” his son, [treat him gently even if he does not want to study] until his son is twelve years old. From this point forward he “comes down hard” on him in all aspects of his life in order to force him to study.

Early childhood poses particular challenges and risks. According to the Campaign for a Commercial-Free Childhood, “Research links many of the health and social problems facing children today to hours spent with screens:

The erosion of creative play and interaction with caring adults
Undermining learning, school performance, and peer relationships
Childhood obesity
Sleep disturbance
Extensive exposure to harmful commercialism.”

These categories can begin to be correlated with traditional Jewish value categories:

Al tifrosh min hatzibor, kibud av ve'em, aseh lecha chaver
Bitul torah
Ushmartem et nafshoteichem, idvu et hashem besimcha
Gezel sheina
Lo taturu, shimrat eynaim, avodah zara

משנה אבות ה׳:כ״א

(כא) הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:

Pirkei Avot 5:21

(21) He [Yehudah ben Teima] used to say: Five years [is the age] for [the study of] Scripture, Ten [is the age] for [the study of] Mishnah, Thirteen [is the age] for [observing] commandments, Fifteen [is the age] for [the study of] Talmud, Eighteen [is the age] for the [wedding] canopy, Twenty [is the age] for pursuit, Thirty [is the age] for [full] strength, Forty [is the age] for understanding, Fifty [is the age] for [giving] counsel, Sixty [is the age] for mature age, Seventy [is the age] for a hoary head, Eighty [is the age] for [superadded] strength, Ninety [is the age] for [a] bending [stature], One hundred, is [the age at which one is] as if dead, passed away, and ceased from the world.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:כ״א:ה׳

(ה) בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף. אַחַר מְזוֹנוֹתָיו. לְאַחַר שֶׁלָּמַד מִקְרָא מִשְׁנָה וּגְמָרָא וְנָשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד בָּנִים, צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ אַחַר מְזוֹנוֹת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וּלְהַעֲנִישׁוֹ עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל מַעֲלָה מַעֲנִישִׁין פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים:

Bartenura on Pirkei Avot 5:21:5

(5) "Twenty [is the age] for pursuit": of his sustenance. After he has studied Scripture, Mishnah and Talmud, and married a woman and produced children, he must seek out sustenance. A different explanation: Twenty [is the age] of his being pursued from the Heavens and to punish him for his deeds; as the court Above does not punish [someone] less than twenty years old.

בראשית י״ח:י״ט

(יט) כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃

Genesis 18:19

(19) For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the LORD by doing what is just and right, in order that the LORD may bring about for Abraham what He has promised him.”

יבמות ע״ט א:ג׳

אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב (שמות כ, כ) בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח, יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו

Yevamot 79a:3

David said: There are three distinguishing marks of this nation, the Jewish people. They are merciful, they are shamefaced, and they perform acts of kindness.
They are merciful, as it is written: “And He will give you mercy, and have mercy upon you and multiply you” (Deuteronomy 13:18); not only will God have mercy upon you, but He will bestow the attribute of mercy upon you.
They are shamefaced, as it is written: “And that His fear shall be upon your faces” (Exodus 20:17), and the fear that is on one’s face is his shame.
They perform acts of kindness, as it is written: “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to practice righteousness and justice” (Genesis 18:19), i.e., to perform acts of kindness.
Whoever has these three distinguishing marks is fit to cleave to this nation. Those who lack these qualities, however, are unfit to be part of the Jewish people. When David saw the cruelty of the Gibeonites, he decreed that they may never enter into the congregation of Israel.

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון, הקדמה ל׳

והשמיני שבעל הכימיה איננו מתעכב בשום מקום מיראתו שמא יתגלה סודו. והבוטח באלהים בבטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו כמו שכתוב (תהלים לז ג) בטח בה׳ ‎‎ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, ואמר (תהלים לז כט) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust, Introduction 30

(8) The alchemist does not linger in one place too long due to fear that his secret will be discovered. But one who trusts in G-d feels secure in his land, and has peace of mind in his place, as written "Trust in the L-ord and do good; dwell in the land and be nourished by faith" (Tehilim 37:3), and "The righteous shall inherit the land and dwell forever in it" (Tehilim 37:29).

שו"ת במראה הבזק חלק שביעי ע״ב:י״ב

א. אם אדם מרגיש בעצמו שהוא צריך למנוחת הנפש, לשיחה עם חברים, לצאת לטיול וכיו"ב – זהו ודאי איננו ביטול תורה, מפני שללא זה לא יוכל ללמוד תורה כראוי. כשם שצריך להיזהר ולנצל את הזמן כך מוטל עליו לדאוג למנוחה כדי לשמור על בריאות גופו ונפשו. זאת כדי שלא להגיע למצב שלא יוכל ללמוד תורה כלל, או יאלץ להפסיק ללמוד לפרקי זמן ממושכים⁹מסופר על ה"חפץ חיים", שמרוב התמדתו וחשקו בתורה נפל למשכב ובמשך שנה תמימה לא יכול היה ללמוד כלל, ולאחר שהפיק את הלקח ממקרה זה היה נוהג לעבור בישיבתו שבראדין בין הבחורים ולשלוח אותם לישון. גם בישיבת מיר הקפידו על שעת טיול יומית לאורך הנהר (הגר"א בינה וראש ישיבת "נתיב מאיר")..

ברטנורא על משנה אבות ב׳:ז׳:ב׳

מרבה דאגה. שמא יגזלוהו מבית המלך או שמא יבואו עליו לסטים ויהרגוהו. וחסיד אחד היה מתפלל, המקום יצילני מפיזור הנפש. ושאלו ממנו מהו פיזור הנפש, אמר להם שיהיו לו נכסים מרובים מפוזרים במקומות הרבה וצריו לפזר נפשו לחשוב לכאן ולכאן:

Bartenura on Pirkei Avot 2:7:2

"the more worry": Lest they rob him on behalf of the king's estate or lest bandits come upon him and kill him. And a certain pious man would pray, "May the Ominpresent save me from the spreading of the soul." And they inquired from him, "What is the spreading of the soul?" He said [back] to them that it [means] that his possessions should be numerous and spread out in many places, and [so] he would have to spread his soul to think in [this direction and that direction].

שבת קי״ט ב:ח׳

אמר רב המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר (ירמיהו ו, יא) שפוך על עולל בחוץ וגו' מה טעם שפוך משום דעולל בחוץ אמר עולא לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה שנאמר (ירמיהו ו, טו) הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו' אמר ר' יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול שנאמר (ישעיהו כד, ב) והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ

Shabbat 119b:8

Rav Hamnuna said: Jerusalem was destroyed only because schoolchildren there were interrupted from studying Torah, as it is stated: “And I am filled with the wrath of God, I cannot contain it, pour it onto the infants in the street and onto the gathering of youths together, for men and women alike will be captured, the elderly along with those of advanced years” (Jeremiah 6:11). Rav Hamnuna explains: What is the reason that the wrath is poured? It is because infants are outside in the streets and are not studying Torah.
Ulla said: Jerusalem was destroyed only because people had no shame before each other, as it is stated: “They acted shamefully; they have performed abominations, yet they neither were ashamed nor did they know humiliation. Therefore, they will fall among the fallen, they will fail at the time that I punish them, said God” (Jeremiah 6:15).
Rabbi Yitzḥak said: Jerusalem was destroyed only because its small and the great citizens were equated. They did not properly value the prominent leaders of their generation, as it is stated: “And the common people were like the priest, the slave like his master, the maidservant like her mistress, the buyer like the seller, the lender like the borrower, the creditor like the one indebted to him” (Isaiah 24:2). And it is written afterward: “The land shall be utterly desolate and completely plundered, for God has said this” (Isaiah 24:3).

העמק דבר על דברים ד׳:ט״ו:א׳

(א) ונשמרתם מאד לנפשותיכם. נכלל בזה הלשון אזהרה על שמירת הגוף והנפש דמשום שמירת הנפש הי׳ ראוי לכתוב ושמרתם מאד את נפשותיכם כמו לעיל ושמור נפשך אלא ונשמרתם זה הגוף כדאי׳ בברכות דל״ב ב׳. לנפשותיכם לשמירת הנפש תשמרו גם הגוף:

Haamek Davar on Deuteronomy 4:15:1

...

Contemporary Halakhic Problems, Vol II, Part I, Chapter VII Miscellaneous Questions 42-48

Female Vocalists on the Radio 43 The question of whether or not it is permissible to listen to songs sung by women on the radio or on a gramophone is discussed briefly by Yitzchak Cohen in the Av 5737 issue of Or Torah. The question, to be sure, is not a new one and has been widely discussed in responsa literature. The various sources dealing with the question are cited by Rabbi Solomon Braun, She'arim ha-Mezuyanim be-Halakhah, I, 42:10; Rabbi Ovadiah Yosef, Yabi'a Omer, I, Oraḥ Hayyim, no. 6; R. Eliezer Waldenberg, Ẓiz Eli'ezer, V, no. 2; and Ozar ha-Poskim, Even ha-Ezer 21:1, sec. 20:5.2 44 The earliest authority to issue a permissive ruling with regard to a similar question is Maharam Schick, Even ha-Ezer, no. 53. The Gemara, Sanhedrin 45a and Sotah 8a, declares that sexual desires are aroused by vocal stimuli only when accompanied by visual perception. Rabbi Aryeh Yehudah ha-Kohen, Sha'arei Torah, VIII, no. 73 compares the female voice to the hair of a married woman and argues that just as there are no restrictions with regard to hair which has been severed from the body, so also there are no restrictions with regard to the disembodied voice. Although the argument may be apropos with regard to the question of "nakedness," the analogy does not serve to establish that the recorded voice is not sexually provocative. Tosafot, however, cites Megillah 15a which records that the mere mention of the name of Rahab—a courtesan of Scriptural fame (Joshua 2:1-22)—was sufficient to cause sexual arousal even in the absence of visual stimulation. Tosafot resolves the apparent contradiction between this statement and the statements found in Sanhedrin 45a and Sotah 8a by noting that the Gemara posits such arousal only in the case of a woman with whom the individual is already acquainted.3 A similar distinction is explicitly made by the Gemara, Avodah Zarah 20b, in the discussion of an analagous halakhah. Accordingly, Teshuvot Bet She'arim, Oraḥ Hayyim, no. 33; Rabbi Yehudah Leib Zirelson, Teshuvot Ma'arkhei Lev, no. 5; and Rabbi Ze'ev Wolf Leiter, Teshuvot Bet David, no. 188, rule that listening to a female vocalist is forbidden only when the listener sees the singer as well, or, alternatively, when the listener is acquainted with the vocalist.4 45 Rabbi Yosef concurs in this ruling but adds that it is forbidden to listen to a female vocalist who is known to the listener even if the woman in question is known to him only through photographs. It would then, a fortiori, be forbidden to listen to a female vocalist appearing in a motion picture since the appearance of the picture actually coincides with the auditory perception. An identical distinction is drawn by Rabbi Menasheh Klein, Mishneh Halakhot, V, no. 224. Rabbi Klein, although he brands the practice distasteful (mekhu'ar ha-davar), nevertheless finds no technical prohibition against listening to the radio voice of a woman who is not an acquaintance, but forbids a male to avail himself of television entertainment of this nature.5See also Kuntres Ḥakhmei Yisra’el, kuntres 8, no. 166. 46 A more restrictive ruling was issued by Rabbi Eliezer Deutsch, Pri ha-Sadeh, III, no. 32, and later by Rabbis Ya'akov Breisch, Helkat Ya'akov, I, no. 163; Shmuel ha-Levi Wosner, Shevet ha-Levi, III, Even ha-Ezer, no. 181; and Benjamin Silber, Az Nidberu, IX, no. 9. These authorities prohibit listening to female vocalists on the radio in all circumstances.6 They argue quite simply that the prohibition concerning listening to female vocalists is based upon the ability of the voice itself to arouse desire.7This is also the opinion of Ohel Mosheh, I, 32, sec. 3, and Birkat Ḥayyim, no. 21. The statements in the Gemara which posit a lack of arousal in the absence of visual perception, they contend, are limited to cases in which sensual stimulation is totally lacking. Rabbi Wosner argues that even Maharam Schick permitted only solicitous inquiries with regard to women who are not acquaintances but did not rule that it is permissible to listen to female singers on the radio or records. Rabbi Silber cites Mesilat Yesharim, chap. II, in developing the argument that the prohibition against listening to female song is a prohibition entirely independent of any prohibition against arousal of sexual desire. 47 Rabbi Y. M. Toledano, Teshuvot Yam ha-Gadol, no. 29, differentiates, although unconvincingly, between listening to a vocalist on the radio and listening to a recording of a female voice. Rabbi Toledano forbids listening to the broadcast voice of a female vocalist but permits listening to the same song on a record. He argues that while it is a true female voice which is broadcast over the radio, a recorded voice is, in effect, a disembodied voice.8 This distinction is rejected by Rabbi Silber in his halakhic compendium, Bet Barukh 6:32. 48 It should be noted that none of the discussions heretofore cited seeks to draw an analogy based upon various discussions of the question of listening to the blowing of the shofar or the reading of the Megillah on the radio. The two situations are not at all analogous. With regard to the blowing of the shofar, the actual sound of the shofar must be heard; with regard to the Megillah, the actual voice of the reader must be heard. However, the female voice, it may be argued, has the status of ervah because of its sexually provocative quality. Hence, the sole relevant question is whether or not this quality is in any way mitigated by projection over the airwaves. The only authority who regards the question of listening to a female voice on the radio as identical to the question concerning hearing the sound of the shofar and the reading of the Megillah on the radio is R. Eliezer Waldenberg, Ẓiz Eli'ezer, V, no. 2, sec. 5.

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון, הקדמה ל״ד

כי הבוטח ביי אם הוא בעל ממון ימהר להוציא חובות האלהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה. ואם איננו בעל ממון יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חיב בהם לאלהים ולבני אדם בעבורו ומעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר המקום יצילני מפזור הנפש. אמרו לו מה הוא פזור הנפש? אמר שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה, והוא מה שאמרו ז״‎ל (משנה אבות ב ז) מרבה נכסים מרבה דאגה, ואמרו (משנה אבות ד א) איזהו עשיר השמח בחלקו.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust, Introduction 34

One who trusts in G-d, if he has wealth, will be quick to fulfill his monetary obligations to G-d and to men with a willing and generous spirit. If he does not have wealth, he will consider that lack of wealth to be among the favors of G-d to him, because he is exempt from the monetary obligations to G-d and men which wealth brings, and he is spared from the mental distraction of protecting and managing it, as one of the pious used to say: "may G-d save me from dispersion of the mind". They would ask him "what is dispersion of the mind?" He would answer: "to own property at the head of every river and the center of every town." And this is what our sages referred to in saying: "the more possessions, the more worry" (Avos 2:7), and they said: "who is wealthy? He who is content with what he has" (Avos 4:1).

בעל שם טוב, עקב ס״ב:א׳

ואבדתם מהרה. הבעש"ט אמר שהאדם צריך להיות תמיד בדעה מיושבת, ולא במהירות, וזהו ואבדתם מהרה צריך לאבד את המהירות:
(צרור החיים ד"י ע"א).

Babylonian Talmud, Ketubot 49a

כתובות מ״ט א:ח׳

רבי יהודה אומר: מצוה לזון את הבנים, וקל וחומר לבנות, משום זילותא

Ketubot 49a:8

Rabbi Yehudah said: A father should support his sons, and all the more so his daughters, because it is shameful [especially for the daughters to be without support]. [AJWS translation]

Midrash on Proverbs 22:6

חנוך לנער על פי דרכו. ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר אם חנכת בנך עד שהוא נער בדברי תורה הוא מתגדל בהם והולך, שנאמרגם כי יזקין לא יסור ממנה. ור' יהושע אומר כהדא תורתא דלא יליפא רדיא ומתקשיא עלה בסופא, וכהדא עוברתא דכרמא דאית לה אתר כי אתאעד דהיא רטיבא, וכדקשיא ליה אי

את יכיל לה.

Educate a child according to his way. Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, Rabbi Eliezer says: If you educate your son in the ways of the Torah until he is a young boy, he will grow up with them and follow them, as it says "and even when he is old, he will not depart from it". And Rabbi Joshua says: Like this cow that did not learn to plough and has difficulty doing so in the end, and like this grapevine, which if you do not turn in in the appropriate direction while it is still wet, when it hardens, you will not be able to.

The correct mindset

משנה אבות ד׳:ה׳

רבי ישמעאל [ בנו ] אומר, הלומד תורה על מנת ללמד , מספיקין בידו ללמוד וללמד .והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות

Pirkei Avot 4:5

.Rabbi Yishmael [his son] would say: One who studies Torah in order to teach will be given the opportunity to both study and to teach. One who studies in order to practice will be given the opportunity to study, to teach, to observe, and to practice.

Friends as educators

משנה אבות ו׳:ג׳

הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהג בו כבוד...

Pirkei Avot 6:3

One who learns from his friend one verse, or one rule, or one verse, or one word, or even one letter - he needs to show him honor...

חגיגה י״ב ב:ב׳

תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר (איוב ט, ו) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון עמודים על המים שנאמר (תהלים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים מים על ההרים שנאמר על הרים יעמדו מים הרים ברוח שנאמר (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח רוח בסערה שנאמר (תהלים קמח, ח) רוח סערה עושה דברו סערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנאמר (דברים לג, כז) ומתחת זרועות עולם

Chagigah 12b:2

§ It is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Woe to them, the creations, who see and know not what they see; who stand and know not upon what they stand. He clarifies: Upon what does the earth stand? Upon pillars, as it is stated: “Who shakes the earth out of its place, and its pillars tremble” (Job 9:6). These pillars are positioned upon water, as it is stated: “To Him Who spread forth the earth over the waters” (Psalms 136:6). These waters stand upon mountains, as it is stated: “The waters stood above the mountains” (Psalms 104:6). The mountains are upon the wind, as it is stated: “For behold He forms the mountains and creates the wind” (Amos 4:13). The wind is upon a storm, as it is stated: “Stormy wind, fulfilling His word” (Psalms 148:8). The storm hangs upon the arm of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And underneath are the everlasting arms” (Deuteronomy 33:27), which demonstrates that the entire world rests upon the arms of the Holy One, Blessed be He.

משנה חגיגה א׳:א׳

(א) הכל חיבין בראיה, חוץ מחרש, שוטה, וקטן, וטמטום, ואנדרוגינוס, ונשים, ועבדים שאינם משחררים, החגר, והסומא, והחולה, והזקן, ומי שאינו יכול לעלות ברגליו. איזהו קטן, כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, שנאמר, שלש רגלים.

Mishnah Chagigah 1:1

(1) All are obligated in seeing [the Temple Mount], except for a deaf mute, an incompetent, or a minor; an intersexual, an androgyne; women, unfreed slaves; a lame person, a blind person, or a sick person; or an old person who cannot stand upon his feet. Who is a minor? Anyone who cannot ride on his father's shoulders and go up from Jerusalem to the Temple Mount, according to the House of Shammai; The House of Hillel say: Anyone who cannot hold his father's hand and go up from Jerusalem to the Temple Mount, for it says, "Three regalim*" (Exodus 23:14)

בראשית רבה ס״ג:י׳

ויגדלו הנערים - רבי לוי אמר: משל להדס ועצבונית, שהיו גדילים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה, שניהם הולכים לבית הספר, ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות, וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים. אמר רבי אלעזר: צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה"

Bereshit Rabbah 63:10

(10) Rabbi Levi offered a parable: They [Jacob and Esau] were like a myrtle and a wild rosebush growing side by side; when they matured and blossomed, one yielded its fragrance and the other its thorns. For thirteen years both went to school and came home from school, [but] after this age, one went to the house of study and the other to idolatrous shrines. Rabbi Eleazar said: A parent is responsible for his/her child until the age of thirteen, at which point the parent must say: Baruch sheptarani mei’ansho shel zeh, “Blessed is the One who has now freed me from the responsibility of this child.”

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון ד׳:צ״ט-ק״א

ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט כמו שכתוב (הושע יא א) כי נער ישראל ואוהבהו. והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות אשר לא יבינן הנער בעת ההיא אלו היה מפיס אותו עליהן ואומר לו סבל יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהן אל המעלות החמודות לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותן. וכאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה והדומה לזה ויועידהו במה שיצער אותו מיד מרעב ועירם ומלקות והדומה להם וישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות המרגשות והעדיות הגלויות האמתיות יקל עליו לסבל יגיעת המוסר ולשאת טרחו. וכאשר יגיע לימי הבחרות ויחזק שכלו יבין הענין המכון אליו במוסרו ויכון אליו ותמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ אליה בתחלת עניניו והיה זה לחמלה עליו.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust 4:99-101

The Creator conducted Himself with them like a father who has mercy on his young son, when he wants to discipline him slowly and gently (so as not to overload him, so too the Creator did not want to inform them of the punishments in the afterlife which are very harsh - PL), as written "Yisrael is a child, and I loved him" (Hoshea 11:1). When a father wants to educate his young son in the wisdom with which he will attain exalted levels, and the youth is not capable of understanding them at that time, if he tries to induce him, saying "bear the hard discipline and the learning, in order that you later reach the great levels", the son would not have the patience to bear this, and would not listen to his father, because he does not understand them. But if the father promised him with what is pleasurable right away, whether food and drink, fine clothing and a nice wagon, or the like, and warned him [that if he did not heed he would suffer] what will cause him immediate pain such as hunger, nakedness, spankings or the like, and gave him clear proofs and tangible evidence, so as to impress these promises and warnings in his son's mind and the truth of his statements, it will be easy for the son to bear the strain of the discipline and to endure its tedious work. And when he becomes a young man and his intellect strengthens, he will understand the intent of the discipline he was put through (the exalted levels - PL) and turn towards them. He will think little of the sweetness of pleasures which he had earlier been so eager to run towards. This kind of education was a kindness toward him. (i.e. this conduct to motivate him initially through sweet things, etc. as before, was due to the father's mercy on him - PL)

שו"ת רב פעלים, חלק א, סוד ישרים ג׳:א׳

שאלה. יורינו בענין הקטן פחות מן י"ג שנה ויום אחד, למה פטור מן המצות, אם משום שאין בו דעת שלם, והלא אנחנו רואין קטנים בני עשר או אחד עשר הם פקחים ובני דעת יותר מאותם הגדולים עשרת ידות, ואין אנחנו רואין תוספת בשכל הילד ביום היותו בן י"ג שנה על זמן היותו בן י"ב שנה, או י"ב וחצי, או י"ג פחות חודש, ועוד אם נאמר ששיעור זה של השנים לענין חיובו במצות הוא כשאר שיעורין שהם הל"מ, הנה בכל השיעורין קי"ל חצי שיעור אסור מן התורה, ולפ"ז גם אצל הקטן נאמר כן, דאע"פ שלא יתחייב מלקות בזמן היותו פחות מן י"ג שנה ויום אחד, עכ"ז הוא עביד איסור מן התורה כשיעבור על ל"ת, כשאר דין חצי שיעור, ולמה אמרו קטן אוכל נבילות אין ב"ד חייבין להפרישו, כמ"ש בש"ע א"ח סי' שמ"ג, שאפילו בהגיע לחינוך יש בזה פלוגתא, די"א אביו דוקא חייב להפרישו, וכנז' שם בהגה"ה, גם עוד י"ל, מאחר שמצינו שארז"ל העולם מתקיים על הבל תינוקות של בית רבן, נמצא מעשה הטוב של הקטן יש בו תועלת גדולה, וא"כ נראה דה"ה שפוגם בביטול מ"ע ובעברו על לא תעשה:

Responsa Rav Pealim, Volume I, Sod Yesharim 3:1

...

שמונה פרקים ח׳:א׳

אי אפשר שיולד האדם מתחלת ענינו בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון, כמו שאי אפשר שיולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות, אבל אפשר שיולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון בהיות פעולותיה יותר קלות עליו מפעולות זולתה, והמשל בו כשיהיה אדם מזגו נוטה אל היובש ויהיה עצם מוחו זך הלחות (בו) מעט שזה יקל עליו לגרוס ולזכור ולהבין הענינים יותר מאיש בעל לחה לבנה רב הלחות במוח, אבל אם יונח היש ההוא המוכן במזגו אל זאת המעלה מבלתי למוד כלל, ולא יעורר כחו ישאר סכל בלא ספק, וכן כשילמדו ויבינו זה העב הטבע רב הלחה ידע ויבין אבל בקושי, ועל זה המין בעצמו ימצא איש שמזג לבו יותר חם ממה שצריך מעט, ויהיה גבור ר"ל מוכן לגבורה אם ילמדוהו הגבורה יהיה גבור במהרה, ואחר מזג לבו יותר קר ממה שצריך והוא מוכן לצד המורך והפחד, וכשילמדוהו וירגילוהו יקבלם מהרה, ואם יכוין בו הגבורה לא ישוב גבור רק בקושי גדול, אבל ישוב כשירגילוהו בלא ספק:

Eight Chapters 8:1

IT is impossible for man to be born endowed by nature from his very birth with either virtue or vice, just as it is impossible that he should be born skilled by nature in any particular art. It is possible, however, that through natural causes he may from birth be so constituted as to have a predilection for a particular virtue or vice, so that he will more readily practise it than any other. For instance, a man whose natural constitution inclines towards dryness, whose brain matter is clear and not overloaded with fluids, finds it much easier to learn, remember, and understand things than the phlegmatic man whose brain is encumbered with a great deal of humility. But, if one who inclines constitutionally towards a certain excellence is left entirely without instruction, and if his faculties are not stimulated, he will undoubtedly remain ignorant. On the other hand, if one by nature dull and phlegmatic, possessing an abundance of humidity, is instructed and enlightened, he will, though with difficulty, it is true, gradually succeed in acquiring knowledge and understanding. In exactly the same way, he whose blood is somewhat warmer than is necessary has the requisite quality to make of him a brave man. Another, however, the temperament of whose heart is colder than it should be, is naturally inclined towards cowardice and fear, so that if he should be taught and trained to be a coward, he would easily become one. If, however, it be desired to make a brave man of him, he can without doubt become one, providing he receive the proper training which would require, of course, great exertion.

קיצור שלחן ערוך ל״ב:כ״ג

הַֹשֵנָה הַמְמֻצַּעַת טוֹבָה לִבְרִיאוּת הַגּוּף, לְפִי שֶׁיִתְעַכֵּל מְזוֹנוֹ וְיָנוּחוּ הַחוּשִׁים. וְאִם יִקְרֶה לוֹ מֵחֲמַת חֹלִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישֹׁן, צָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל דְּבָרִים הַמְּבִיאִים אֶת הַשׁנָה. אֲבָל רִבּוּי הַשֵׁנָה, מַזֶּקֶת, לְפִי שֶׁיִתְמַלֵּא הָרֹאשׁ מֵהָאֵדִים, כִּי יִרְבֶּה הֶעָשָׁן הָעוֹלֶה מִן הַבֶּטֶן אֶל הַמֹּחַ, וִימַלֵּא הָרֹאשׁ עָשָׁן וְיַזִּיק לַגּוּף הֶזֵּק גָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁיֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִזָּהֵר שֶׁלֹא יִישַן תֵּכֶף אַחַר הָאֲכִילָה, כֵּן יֵשׁ לוֹ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִישַׁן כְּשֶׁהוּא רָעֵב. כִּי כְּשֶׁאֵין מָזוֹן בַּגּוּף, יִפְעַל הַחֲמִימוּת בַּמּוֹתָרוֹת וְיִתְיַלֵּד מִמֶּנּוּ עָשָׁן נִפְסָד וְיַעֲלֶה לַמֹּחַ. כְּשֶׁיִישַׁן, יִהְיוּ מְרַאֲשׁוֹתָיו גְּבוֹהִים, לְפִי שֶׁיַעֲזוֹר שֶׁיֵרֵד הַמַּאֲכָל מִפִּי הָאִצְטוֹמְכָא ויִתְמַעֲטוּ הָעֲשָׁנִים הָעוֹלִים לַמֹּח. הַשֵׁנָה הַטִּבְעִית הִיא בַּלָּיְלָה. וּשְׁנַת הַיוֹם מַזֶּקֶת, וְאֵינָהּ טוֹבָה אֶלָּא לְאוֹתָן שֶׁהֻרְגְּלוּ בָּהּ (עַיֵן עוֹד בְּסֵדֶר הַשֵּנָה בְּסִימָן עא).

Kitzur Shulchan Arukh 32:23

...

יבמות ס״ב ב:י״ט

ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו

Yevamot 62b:19

§ The Sages taught: One who loves his wife as he loves himself, and who honors her more than himself, and who instructs his sons and daughters in an upright path, and who marries them off near the time when they reach maturity, about him the verse states: And you shall know that your tent is in peace. As a result of his actions, there will be peace in his home, as it will be devoid of quarrel and sin. One who loves his neighbors, and who draws his relatives close, and who marries the daughter of his sister, a woman he knows and is fond of as a family relative and not only as a wife,

שבת קנ״ב א:ד׳

תניא רבי יוסי בר קיסמא אומר טבא תרי מתלת ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא מאי היא אמר רב חסדא ינקותא כי אתא רב דימי אמר ינקותא כלילא דוורדא סבותא כלילא דחילפא תנא משמיה דרבי מאיר דוק בככי ותשכח בניגרי שנאמר ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא שרי שקיך ועייל לחמך עד ארבעין שנין מיכלא מעלי מכאן ואילך משתי מעלי

Shabbat 152a:4

It was taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Kisma says: The two feet of one’s youth are better than the three of old age, when one walks with a cane. Woe to the one who goes and does not come back. What is this referring to? Rav Ḥisda said: Youth. Similarly, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Youth is a crown of roses; old age is a crown of thorns. The Sage taught in the name of Rabbi Meir: Grind food with your teeth and you will find in your feet the strength to carry your body, as it is stated: “For we were sated with our bread and were well, and saw no evil” (Jeremiah 44:17). Shmuel said to Rav Yehuda: Large-toothed one; untie your sack, that is, your mouth, and insert your food. Until the age of forty years, food is beneficial; from here and on, drinking is beneficial.

נזיר כ״ט א:א׳

אמר ריש לקיש כדי לחנכו במצות אי הכי אפי' אשה נמי קסבר איש חייב לחנך בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך את בנה

Nazir 29a:1

said that Reish Lakish said: The purpose is in order to educate him in mitzvot, to teach him how to observe the mitzva of naziriteship. The Gemara asks: If so, even a woman as well should be able to impose naziriteship on her son for educational purposes. The Gemara answers: Reish Lakish holds that a man is obligated to educate his son in mitzvot, but a woman is not obligated to educate her son in mitzvot.

אורח חיים שמ״ג:א׳

דיני קטן בשבת. ובו סעיף אחד:
קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אבל אביו מצווה לגעור בו ולהפרישו (מאיסור דאורייתא) ולהאכילו בידים אסור אפילו דברים שאסורים מדברי סופרים וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהם משום שבות: הגה וי"א דכל זה בקטן דלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך צריכים להפרישו (תוס' פרק כ"כ) וי"א דלא שייך חינוך לבית דין אלא לאב בלבד (ב"י) וקטן שהכה לאביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אע"פ שא"צ תשובה כשהגדיל מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין (פסקי מהרא"י סי' ס"ב):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 343:1

...

אורח חיים ק״ו:ב׳

נשים ועבדים אע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 106:2

Women and slaves, even though they are exempt from reciting shma, are obligated in prayer, because this is not a positive time bound mitzvah. Children that are of age, should be mentored in this law.

משנה ברורה ק״ו:ה׳

(ה) לחנכם - להתפלל י"ח ערב ובוקר ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם כמש"כ בסימן רס"ט ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש:

Mishnah Berurah 106:5

...

משנה תורה, הלכות אישות י״ב:י״ד

כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ כָּךְ הוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ מַאֲכִילָן עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ כְּתַקָּנַת חֲכָמִים. וְאִם לֹא רָצָה גּוֹעֲרִין בּוֹ וּמַכְלִימִין אוֹתוֹ וּפוֹצְרִין בּוֹ. וְאִם לֹא רָצָה מַכְרִיזִין עָלָיו בַּצִּבּוּר וְאוֹמְרִים פְּלוֹנִי אַכְזָרִי הוּא וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָזוּן בָּנָיו וַהֲרֵי פָּחוּת הוּא מֵעוֹף טָמֵא שֶׁהוּא זָן אֶת אֶפְרוֹחָיו. וְאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוּנָם אַחַר שֵׁשׁ:

Mishneh Torah, Marriage 12:14

...

יורה דעה רנ״א:ג׳

הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם הרי זה בכלל צדקה ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים ואפילו אינו בנו ולא אביו אלא קרובו צריך להקדימו לכל אדם ואחיו מאביו קודם לאחיו מאמו ועניי ביתו קודמין לעניי עירו ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור) : הגה והקבועים בעיר קרויים עניי העיר והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים (טור דלא כר"י בר ברוך) ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ: הגה פרנסת עצמו קודמת לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו אם הם עניים והם קודמים לפרנסת בניו ואח"כ בניו והם קודמים לאחיו והם קודמין לשאר קרובים והקרובים קודמים לשכיניו ושכיניו לאנשי עירו ואנשי עירו לעיר אחרת והוא הדין אם היו שבוים וצריך לפדותן (הכל בטור):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 251:3

Helping one's grown up sons or daughters in need when he is not obliged to—in order to give his sons an opportunity of studying the Law, or to keep his daughters in the right path—and presenting gifts to one's father in need,—all this comes under the general head of Charity. In fact, such charity is to be preferred to other forms. Not only a father or child, but any relative should be given preference to a stranger; a brother of one's father, to a brother of one's mother; the poor of his own house to the poor of the city at large; the poor of his own city to the poor of other cities; and the poor that dwell in the Holy Land to those that dwell in other lands.

כתובות ק״ג ב:י״ט

א"ל ר' חייא אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל דאייתינא כיתנא ושדיינא ומגדלנא נישבי וציידנא טביא ומאכילנא בישרא ליתמי ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי לכל חד וחד אמרי ליה אתני סידרך לחברך

Ketubot 103b:19

Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Ḥanina: I am working to ensure that the Torah will not be forgotten from the Jewish people. For I bring flax and I plant it, and I then weave nets from the flax fibers. I then go out and trap deer, and I feed the meat to orphans, and I form scrolls from the skins of the deer. And I go to a town that has no teachers of children in it and I write the five books of the Torah for five children. And I teach the six orders of the Mishna to six children. To each and every one of these children I say: Teach your order to your friends. In this way all of the children will learn the whole of the Torah and the Mishna.

אבות דרבי נתן כ״ד:ד׳

הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לכוס שיש לו פיספס שכיון שמניח אותו מידו אע"פ שנהפך על צידו אין נשפך כל מה שיש בו. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לכוס שאין לו פיספס שכיון שהניח אותו מידו מיד נהפך על צידו ונשפך כל מה שיש בו. הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לסוס שיש לו כלים נאים. ואדם שאין בו מע״ט ולמד תורה הרבה דומה לסוס שאין לו רסן לבלום כיון שאדם רוצה לרוכבו זורקו בבת אחת. הוא היה אומר הלומד תודה בילדותו דברי תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין. והלומד תורה בזקנותו אין דברי תורה נבלעין בדמיו ואין יוצאין מפיו מפורשין וכן מתלא אומר אם בנערותיך לא חפצתם איך תשיגם בזקנותך:

Avot DeRabbi Natan 24:4

...

בן סירא כ״ה:ה׳

אִם בִּנְעֻרוֹתֶיךָ לֹא חֲפַצְתָּם, אֵיךְ תַּשִּׁיגֵם בְּזִקְנוֹתֶיךָ.

Ben Sira 25:5

If you wanted nothing in/from your youth, how will you succeed in your old age?

ספרי דברים מ״ח:י׳

ד"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר, הרי אני קורא פרשה קשה ומניח את הקלה? ת"ל (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם. דבר שאתם אומרים ריקים הוא - לא ריקה הוא, אלא מכם; כי הוא חייכם ואורך ימיכם. שלא תאמר: למדתי הלכות די לי! - ת"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד: מדרש הלכות ואגדות. וכן הוא אומר (דברים ח׳:ג׳) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם - אלו הלכות ואגדות. וכן הוא אומר (משלי כז) חכם בני ושמח לבי, ואשיבה חורפי דבר, ואומר (משלי כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין? ת"ל גם אני לרבות אביו שבשמים:

Sifrei Devarim 48:10

Variantly: "For if you keep, keep, all of this mitzvah": Lest you say: I shall learn (only) this formidable section and leave this simple one, it is, therefore, written (Ibid. 32:47) "For it is not an empty thing from you." Something that you call "empty" is empty only from (i.e., because of) you. What you are calling "empty" is (Ibid.) "your lives" and length of days. Do not say "I have learned the halachoth; that is enough for me." It is, therefore, written "if you keep, keep, all of this mitzvah." Learn all of the mitzvah — midrash (Sifra and Sifrei), halachoth, and aggadoth. And thus is it written (Ibid. 8:3) "to make it known to you that not through bread alone shall a man live": "bread" is midrash. (Ibid.) "but by all that issues from the mouth of the L-rd shall a man live": These are halachoth and aggadoth. And thus is it written (Proverbs 27:11) "Grow wise, my son, and rejoice my heart, and I will answer my shamers in kind," and (Ibid. 23:15) "My son, when your heart becomes wise, then my heart, too, will rejoice." R. Shimon b. Yochai says: This tells me only of his father on earth. Whence do I derive (that this holds true also for) his Father in heaven? From "my heart, too, shall rejoice" — to include his Father in heaven.

חובות הלבבות, שער חמישי - שער ייחוד המעשה ה׳:ק׳

ואם הוא בנראהו רע אפשר שגרם לו זה סכלותו במה שהוא חייב לבורא ויש לו טענה יותר ממני מפני יתרון חכמתי על חכמתו עליו כי הבורא איננו תובע האדם אלא כפי חכמתו ואני יותר ראוי שאהיה נמאס ממנו מפני יתרון קצורי במה שאני חייב בו מעבודת הבורא עם דעתי אותו על קצורו עם סכלותו בו והוא ממרה את האלהים בסכלות ובשגגה ואני ממרה אותו בדעת ובזדון,

Duties of the Heart, Fifth Treatise on Devotion 5:100

And even if his appearance is bad, it is possible that the reason is because he is ignorant of his obligations to the Creator. Therefore he is more pardonable than me, because my knowledge is greater than his. For the Creator claims from a man only according to the extent of his wisdom. Therefore, I am more deserving to be considered reprehensible for my shortcomings in the Creator's service, despite my knowledge, compared to this man whose shortcoming is due to his ignorance. He rebels against G-d due to ignorance and error, while I rebel against Him knowingly and deliberately.

סנהדרין ע״ה א:א׳

ואם איתא לא לימא ליה הא בצנעה הא בפרהסיא

Sanhedrin 75a:1

And if it is so that a descendant of Noah is commanded about the sanctification of God’s name, he should not have said to him: “Go in peace.” The Gemara answers: This situation, where Elisha permitted Naaman’s conduct, happened in private. When Naaman bowed down in the house of Rimmon, he did not do so in the presence of ten Jews. Whereas that question that was raised is whether or not a descendant of Noah must sanctify God’s name in public, in the presence of ten Jews. Consequently, the question remains without a solution.

שבת ל״א א:י׳

אמר ריש לקיש מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו׳ אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועות זה סדר נזיקין חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות ואפילו הכי יראת ה׳ היא אוצרו

Shabbat 31a:10

The Gemara continues discussing the conduct of the Sages, citing that Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And the faith of your times shall be a strength of salvation, wisdom, and knowledge, the fear of the Lord is his treasure” (Isaiah 33:6)? Faith; that is the order of Zera’im, Seeds, in the Mishna, because a person has faith in God and plants his seeds (Jerusalem Talmud). Your times; that is the order of Moed, Festival, which deals with the various occasions and Festivals that occur throughout the year. Strength; that is the order of Nashim, Women. Salvations; that is the order of Nezikin, Damages, as one who is being pursued is rescued from the hands of his pursuer. Wisdom; that is the order of Kodashim, Consecrated Items. And knowledge; that is the order of Teharot, Purity, which is particularly difficult to master. And even if a person studies and masters all of these, “the fear of the Lord is his treasure,” it is preeminent.

קידושין ל׳ ב:ח׳

תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים ואומר (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים

Kiddushin 30b:8

A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: My son, if this wretched one, the evil inclination, encounters you, pull it into the study hall, i.e., go and study Torah. If it is a stone it will melt, and if it is iron it will break, as it is stated with regard to the Torah: “Is not My word like fire, says the Lord, and like a hammer that breaks the rock in pieces?” (Jeremiah 23:29). Just as a stone shatters a hammer, so too one can overcome his evil inclination, which is as strong as iron, through Torah study. With regard to the second part of the statement: If it is a stone it will melt, this is as it is stated with regard to the Torah: “Ho, everyone who thirsts, come for water” (Isaiah 55:1), and it states: “The water wears the stones” (Job 14:19), indicating that water is stronger than stone.

רבינו יונה על פרקי אבות א׳:י״ז:ג׳

ולא המדרש הוא עיקר אלא המעשה. לומר שלא ידרוש המצוה לאחרים והוא אינו עושה אותם אך יעשה אותם תחלה וילמדם לאחרים וכמו שארז"ל (תוספתא יבמות סוף פ"ח) נאים דברים היוצאים מפי עושיהם:

Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 1:17:3

"And the exposition [of Torah] is not what is essential, but the action": [This is] saying that one should not expostulate on a commandment to others while he does not do it [himself]. Rather, he should do them first and [then] teach them to others - as the rabbis, may their memory be blessed, said (Tosefta Yevamot 9:5), "Pleasant are words that come out of the mouth of one who practices them."

קוהלת רבה א׳:ב׳:א׳

שִׁבְעָה עוֹלָמוֹת שֶׁאָדָם רוֹאֶה, בֶּן שָׁנָה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ נָתוּן בְּאִיסְפְּקַרְפַּסְטִי וְהַכֹּל מְחַבְּקִין וּמְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ, בֶּן שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ דּוֹמֶה לַחֲזִיר שֶׁפּוֹשֵׁט יָדָיו בְּבִיבִין. בֶּן עֶשֶׂר שָׁנָה קוֹפֵץ כִּגְדִי. בֶּן עֶשְׂרִים כְּסוּס נָהֵים מְשַׁפַּר גַּרְמֵיהּ וּבָעֵי אִתְּתָא. נָשָׂא אִשָּׁה הֲרֵי הוּא כַּחֲמוֹר. הוֹלִיד בָּנִים מֵעֵז פָּנָיו כְּכֶלֶב לְהָבִיא לֶחֶם [נסח אחר: להם] וּמְזוֹנוֹת. הִזְקִין, הֲרֵי הוּא כְּקוֹף.

Kohelet Rabbah 1:2:1

A person lives through seven phases. As a one-year-old they are like royalty, given ___, and everyone hugs and kisses them. Between ages two and three, like a pig, putting everything in our mouths. At ten, bucking like a goat. At twenty, like a horse

תוספתא שבת י״ד:ג׳

היו כתובין בסם בסיקרא בקומוס בקנקנתום מצילין אותן וגונזין אותן הברכות אע"פ שיש בהן מאותיות השם ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן אלא נשרפין במקומן מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה ומעשה באחד שהיה כותב ברכות ואמרו עליו לפני ר' ישמעאל והלך ר' ישמעאל לבודקו כשהיה עולה בסולם הרגיש בו נטל טומוס של ברכות ונתנו לתוך ספל של מים [כלשון] הזה א"ל ר' ישמעאל עונש האחרון קשה מן הראשון.

Tosefta Shabbat 14:3

Whomever writes down a prayer is like someone who has burned the Torah.

תמורה י״ד א:ס״ו-י״ד ב:ט״ז

אמר אי אשכחיה דכתיב איגרתא שלחי ליה לרב יוסף...

ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למישלחא והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל כתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כתוב לך את הדברים האלה וכתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה ותנא דבי רבי ישמעאל כתוב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב אבל אין אתה כותב הלכות אמרי דלמא מילתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל.

Temurah 14a:24-14b:5

He (R. Dimi) said "If I had a messenger, I would have written a letter and sent it to R. Yosef" ... And if he had a letter, could he have sent it? Didn't R. Hiyya bar Abba say in the name of R. Yohanan: Those who write the halachot are like one who burns the Torah, and he who learns from them receives no reward? R. Yehudah bar Nahmani, the Meturgeman of Resh Lakish, expounded: One verse says: “Write down for yourself these words” (Exodus 34.37) and one verse says, “For according to (al-pi, lit. “by the mouth”) these words” (Exodus 34:37), in order to teach you that matters [transmitted] orally (al-peh) you are not permitted to recite from writing and those matters that are in writing you are not permitted to recite from memory. And it's taught in the school of R. Ishmael: Scripture says, “Write down for yourself these words” (Exodus 34.37)-- these words you may write but you may not write halakhot (laws). They said: Perhaps a new matter is different? For R. Yohanan and Resh Lakish used to study a book of Aggadah on the Sabbath. And they explained it in this manner: “It is time to act for the Lord, for they have made void Your Torah” (Psalms 119:126), which they explained: It is better that Torah be uprooted than Torah be forgotten in Israel.

רב צדוק הכהן מלובלין

ומהם והלאה שייך הקבלה פע״פ דדברים שבעל פה א״א רשאי לאומרם בכתב שא״א להשיג האמיתות שבלב החכם אלא בקבלה מפה אל פה.

הבדל בין כתיבה לדיבור כי בכתיבה היא רק התגלות החכמה שבמוחו ומחשבתו אבל הדיבור הוא התגלות הבינה שבלב שזה נגלה בדיבור כפי איכות הדיבור ותנועתו ניכר עליו מה שבלבו, כידוע שיש הכרה בדברים אם יוצאים מן הלב ואם מדבר בתוקף או בנחת, בכעס...משא״כ בכתיבה מלובש רק בחכמה

Rabbi Dr. Yaakov Elman, “R. Zadok Hakohen on the History of Halakha.” Tradition: A Journal of Orthodox Thought, (21)4, Fall 1985

Pg. 13

“And from then on oral tradition became relevant (shayyakh), (and the rule that) "oral traditions may not be written down" (Gittin 60b) (came into force), for it is impossible to.comprehend the truth in a sage's heart except by oral transmission….”

(Resisei Laylah, 161a)

"This last statement regarding the importance of oral teaching requires elaboration. It is only God Who can write a Word that retains its freshness; mortals can transmit their ideas accurately only through thc medium of the spoken word-the deadening effect of writing leads to distortion. In speech a man can communicate by gesture and intonation; in writing these are lost."

(Liqqutei Ma'amarim, 104b)

חגיגה ג׳ א:ט״ו-י״ז

ת"ר מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני

Chagigah 3a:15-17

§ The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma, when they went to greet Rabbi Yehoshua in Peki’in. Rabbi Yehoshua said to them: What novel idea was taught today in the study hall? They said to him: We are your students and we drink from your water, i.e., all of our Torah knowledge comes from you, and therefore how can we tell you something you have not already learned? He said to them: Even so, there cannot be a study hall without a novelty. He asked them: Whose week was it, i.e. who was the lecturer this week? They said to him: It was Rabbi Elazar ben Azarya’s week. He inquired: And on what subject was the lecture today? They said to him: He spoke about the portion of the mitzva of assembly. Rabbi Yehoshua persisted: And what verse did he interpret homiletically with regard to this mitzva? They said to him that Rabbi Elazar ben Azarya interpreted the following verse: “Assemble the people, the men and the women and the little ones” (Deuteronomy 31:12). This verse is puzzling: If men come to learn, and women, who might not understand, come at least to hear, why do the little ones come? They come in order for God to give a reward to those who bring them, i.e., God credits those who bring their children to the assembly. Rabbi Yehoshua said to them: This good pearl of wisdom was in your hands, and you tried to conceal it from me?

תלמוד ירושלמי קידושין י״ט א:ג׳

מצות שהאב חייב לעשות לבנו למולו לפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות להשיאו אשה רבי עקיבה אומר אף ללמדו לשוט על פני המים למוהלו (ויקרא י״ב:ג׳) ביום השמיני ימול בשר ערלתו לפדותו דכתיב (שמות י״ג:י״ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה ללמדו תורה (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם ללמדו אומנות תני רבי ישמעאל (דברים ל׳:י״ט) ובחרת בחיים זו אומנות להשיאו אשה (דברים ד׳:ט׳) והודעתם לבניך ולבני בניך אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך בשעה שאת משיא את בניך קטנים רבי עקיבה אומר אף לשוט על פני המים דכתיב (דברים ל׳:י״ט) למען תחיה אתה וזרעך מה למצוה או לעיכוב נשמעינה מן הדא בר תרימה אתא לגבי רבי אימי אמר לי' פייס לאבא דיסביני אתא פייסיה ולא קביל עלוי הדא אמרה למצוה אין תימר לעיכוב הוה ליה לכופניה מנין שאם לא עשה לו אביו שהוא חייב לעשות לעצמו תלמוד לומר

תוספתא קידושין א׳:ח׳

איזו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ולולב ותפלין איזו היא מ"ע שלא הזמן גרמא כגון אבידה ושילוח הקן [מעקה] וציצית ר"ש פוטר את הנשים מן הציצית מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא איזו היא מצות הבן על האב מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מוציא ומכניס ומרחיץ את פניו ידיו ורגליו אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש סיפק בידו לעשות ואשה אין סיפק בידה לעשות מפני שיש רשות אחרים עליה איזו היא מצות אב על הבן למולו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה וי"א אף להשיטו בנהר ר' יהודה אומר כל שאין מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו לסטות.

Tosefta Kiddushin 1:8

Which is a positive time-caused mitzvah [for which women/wives are exempt]? Sukkah, lulav and tefilin. Which is a positive non-time-caused mitzvah? [Returning a] lost object, sending away the mother bird [in order to take the eggs], [setting up] a railing [on your roof] and tzitzit. Rabbi Shimon exempts wives from tzitzit because it is a positive time-caused mitzvah. Which is a mitzvah of the son about [his] father? Feeding, giving drink, clothing, anointing, taking out and bringing in, washing his face, hands and legs. [This applies to anyone] whether a man or wife, except that a man has the opportunity to do it, but a wife does not have the opportunity to do it because others [her husband] have authority over her. What is a mitzvah of the father about [his] son? To circumcise him, redeem him [with 5 selaim if he is a firstborn], to teach him Torah, to teah him a trade and to marry him to a wife. Some say: Also to swim in the river. Rabbi Yehudah says: Anyone who doesn't teach his son a trade teaches him banditry.

גיטין ס׳ א:ו׳

דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא והא לא ניתן ליכתב אלא כיון דלא אפשר (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך ה"נ כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך

Gittin 60a:6

And a proof for this is that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish used to read from a scroll of aggada containing the words of the Sages on Shabbat. But such a scroll may not be written, for in principle, the statements of the Oral Law may not be committed to writing. Rather, since it is not possible to remember the Oral Law without writing it down, it is permitted to violate the halakha, as indicated by the verse: “It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah” (Psalms 119:126). Here too, in the case of a haftara scroll, since it is not always possible to write complete books of the Bible, due to the expense, it is permitted to apply the reasoning of “It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah.”

חגיגה ג׳ א:ט״ו

Chagigah 3a:15