שיטת הרמב״ן
(א) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה על דעתי זו מצות עשה היא יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה' ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם יעברו על מצות ה' ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל וכן האיש בכאן נצטווינו במצוה הזו כי הכתוב הזה היא מצות עשה ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים באו ורשו את הארץ (דברים א ח) אבל רש"י פירש והורשתם את הארץ והורשתם אותה מיושביה אז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה ומה שפירשנו הוא העיקר
(1) And you shall take possession of the land and settle in it, for I have assigned the land for you to possess: In my opinion, this is a positive commandment. He commands them to settle in the land and inherit it; He gave it to them and they should not abhor Hashem's inheritance. And if it should enter their minds to go and conquer the land of Shinar or the land of Ashur [Assyria] or to settle in some other place, they would be transgressing Hashem's commandment. And our rabbis have stressed (Ketubot 110b) the commandment to settle in the Land of Israel and forbade leaving it; they judged a woman rebellious for not wanting to ascend with her husband to the Land of Israel, and vice-versa for a man. It is from here that this commandment [of settling in the land of Israel] has been commanded to us, as this verse is a positive commandment. It is a commandment that recurs in many places [in the Torah]; e.g., "go in and possess the land" (Deuteronomy 1:8). Rashi, however, interprets "And you shall take possession of the land" to mean that you shall take possession of it from those who have settled it, and then you will settle in it and be able to survive in it; and if you don't, you wouldn't be able to survive in it (Rashi on Numbers 33:53). But what we interpret is the central point of the verse.
(א) שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה והוא אמרו להם והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, ופרט אותה להם במצוה הזו ..., והראיה שזו מצוה אמרו יתעלה בענין המרגלים עלה רש כאשר דבר ה' לך אל תירא ואל תחת ואמרו עוד ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם, וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה כתוב ותמרו את פי ה', וכן לא שמעתם הוראה שהוא מצוה לא יעוד והבטחה. ...ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה והוא דירת ארץ ישראל עד שאמרו כתובות (דף ק':) כל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלקים אחרים, וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה הכל הוא ממצות עשה הוא שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה, א"כ היא מצות עשה לדורות מתחייב כל אחד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי ר' יהושע ור' נתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטיא וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהם זלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות. ואמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות:
(ד) (וירשת אותם) [וישבת בארצם]. מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום [מקום בח"ל], וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: (וירשת אותם) וישבת בארצם, וחזרו ובאו למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.
(4) "and dwell in their land": It happened with R. Yehudah b. Betheira, R. Mathia b. Charash, R. Chanina b. Achi, R. Yehoshua and R. Yonathan, who were traveling abroad and arrived at Paltom, that they remembered Eretz Yisrael, whereupon they raised their eyes and wept and rent their garments, and recited this verse: "Take heed and hearken to all of these things … and dwell in their land" — at which they said: Dwelling in Eretz Yisrael is over and against all of the mitzvoth in the Torah — and they returned and came to their place.
(ה) ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים (בנציבים) [לנציבים] אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה. והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: וירשת(ם) אותם וישבת(ם) בארצם, חזרו ובאו להם למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.
(5) And it happened with R. Elazar b. Shamua and R. Yochanan Hasandler, who were traveling in Netzivim near R. Yehudah b. Betheira to learn Torah from him. Arriving at Tziddon (in Phoenicia), they remembered Eretz Yisrael, whereupon they raised their eyes and wept and rent their garments and recited this verse: "Take heed and hearken to all of these things … and dwell in their land" — at which they said: Dwelling in Eretz Yisrael is over and against all of the mitzvoth in the Torah — at which they returned and came to their place.
שיטת הרמב״ם
ר' מנחם פרומן, "חסידים צוחקים מזה", תורה ל'
כשלמדנו במרכז הרב, חזרנו שוב ושוב על השגה ד' של הרמב"ן, שבה הוא אומר שאחת מתרי"ג מצוות היא מצוות יישוב ארץ ישראל, בניגוד לשיטת הרמב"ם שלא מנה מצווה זו. בשם דברי הרמב"ן הללו יצא לדרך כל מפעל הקמת ההתנחלויות.
אבל אולי הרמב"ם צודק. כל מי שקורא את "והיה אם שמוע" רואה שהחיים בארץ הם מתנה מה'. הארץ היא שכר על קיום המצוות האחרות, ולא עוד ציווי המוטל על האדם.
R. Menachem Froman, "Die hasidim lachen darüber", 30
Als wir bei Mercaz HaRav studierten, wiederholten wir Rambans "vierte Antwort", in der er sagt, dass einer der 613 Mitzvot das Gebot ist, das Land Israel zu befreien - im Gegensatz zu der Methode von Rambam, die dieses Gebot nicht aufgezählt hat. Im Namen dieses Textes wurde das gesamte Projekt der Gründung der Siedlungen begonnen.
Aber vielleicht war das Rambam recht: Wer das Schema liest, sieht, dass das Leben in Israel ein Geschenk von Gott ist und dass das Land eine Belohnung für die Einhaltung des anderen Mitzvot ist, kein anderes Gebot, das dem Menschen auferlegt wird.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ז' סימן מ"ח
בשם הגרא"י קוק זצ"ל כתבו שגם הרמב"ם סובר שהוא מדאורייתא, ומה שלא מנאו הוא מפני שכולל בתוכו הרבה מצוות התלויות בארץ, וכמו שכתב בשורש ד', שאין ראוי למנות הציוויים הכוללים התורה כולה, והוא הדין יישוב ארץ ישראל, שהרבה גופי תורה תלויים בו, ועוד לפי מה שכתב הרמב"ן שכל המצוות לא ניתנו בעיקרן אלא לקיימן בארץ ישראל
Tzitz Eliezer 7:48
Rabbi Abraham Isaac Kook sagte, dass auch Maimonides glaubt, dass es eine biblische Anforderung ist. Der Grund, warum er es nicht in seiner Liste gezählt hat, ist, dass es viele andere Gebote enthält. Dies ist, was er in der vierten Shoresh schrieb, dass er nicht die allgemeinen Gebote der Tora enthält. Dies ist der Fall bei der Besiedlung des Landes Israel, da viele wesentliche Aspekte der Tora davon abhängen. Auch das Ramban schrieb, dass alle Gebote nur gegeben wurden, um sie im Land Israel zu erfüllen.
(ז) וּמֻתָּר לִשְׁכֹּן בְּכָל הָעוֹלָם חוּץ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. מִן הַיָּם הַגָּדוֹל וְעַד הַמַּעֲרָב אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה כְּנֶגֶד אֶרֶץ כּוּשׁ וּכְנֶגֶד הַמִּדְבָּר. הַכּל אָסוּר לְהִתְיַשֵּׁב בָּהּ. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָשׁוּב לְמִצְרַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טז) "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד". (דברים כח סח) "לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ". (שמות יד יג) "לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם". וַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיאָה בִּכְלַל הָאִסּוּר:
(7) It is permissible to live anywhere in the world, except for Egypt, defined as the area extending west of the Mediterranean Sea, 400 Parsangs by 400 Parsangs, in the direction of Ethiopia and in the direction of the desert. The Torah warned us in three places not to return to Egypt, “and do not return in this way again” (Deut. 17:16), and “and you shall no longer see it” (Deut. 28:68), and “And you shall not ever again see it” (Exodus 14:13). Alexandria is included in this prohibition.
(ח) מֻתָּר לַחְזֹר לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לִסְחוֹרָה וְלִפְרַקְמַטְיָא. וְלִכְבֹּשׁ אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת. וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְהִשְׁתַּקֵעַ שָׁם. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה. שֶׁבְּעֵת הַכְּנִיסָה מֻתָּר הוּא. וְאִם יַחֲשֹׁב לֵישֵׁב וּלְהִשְׁתַּקֵעַ שָׁם אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם כָּבַשׁ אֶרֶץ מִצְרַיִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת. וְלֹא הִזְהִירָה אֶלָּא לָשׁוּב לָהּ יְחִידִים אוֹ לִשְׁכֹּן בָּהּ וְהִיא בְּיַד עַכּוּ''ם מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מְקֻלְקָלִין יוֹתֵר מִכָּל הָאֲרָצוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ג) "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם":
(8) It is permissible to return to Egypt to conduct business and commerce or to conquer other lands. The prohibition is only against residing permanently there. One does not get lashes for violating this prohibition, since when he entered the country he was permitted to do so. Then, when he planned to dwell there permanently, he was not actually committing an act. It appears to me that if an Israelite king conquers Egypt with the permission of the Court, it would be permitted to live there. The warning against returning was said for individuals or to live there when (Egypt) is in the hands of the non-Jews since their deeds are more corrupt than all the other nations, as it says, “as the doings of the Land of Egypt” (Levit. 18:3).
(ט) אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם. אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לְהַצִּיל מִן הָעַכּוּ''ם. וְיַחְזֹר לָאָרֶץ. וְכֵן יוֹצֵא הוּא לִסְחוֹרָה. אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן חָזַק שָׁם הָרָעָב עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שְׁוֵה דִּינָר חִטִּין בִּשְׁנֵי דִּינָרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת מְצוּיוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּיֹקֶר. אֲבָל אִם הַפֵּרוֹת בְּזוֹל וְלֹא יִמְצָא מָעוֹת וְלֹא בְּמָה יִשְׂתַּכֵּר וְאָבְדָה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. יֵצֵא לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּמְצָא בּוֹ רֶוַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת אֵינָהּ מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁהֲרֵי מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ וּמִפְּנֵי צָרָה גְּדוֹלָה יָצְאוּ וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם:
(9) It is forbidden to leave Eretz Yisroel, ever, except for purposes of learning Torah or marrying or to save (his money) from the non-Jews. Then he must return to the Land. One may leave for commerce. However, one may not reside (permanently)33Without intention of returning. outside of the Land unless there is famine so severe that wheat which once cost one Dinar now costs two Dinars. This rule applies when people have money and the fruit is expensive. However, if fruit is cheap, but people have no money or income, and he doesn’t even have a cent in his pocket, one may go to wherever he can to make a living34Lit., make a profit.. Although it may be permissible to leave the country, it would not be “altruistic” to do so. For we see that Machlon and Kilyon, two of the greats35That is, great community leaders. of their generation, left only because of the considerable troubles there were then and, nevertheless, perished.
... והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה היא יכול לפרוש ופוסק עמהם לשבות ... הגה י"א שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל וע"כ נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים כי חושבים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו:
(כט) (כח) והעולה לארץ ישראל - י"א דה"ד כדי להתיישב בה וי"א דאפילו ע"מ להחזיר דלהלוך בה הילוך ד"א נמי הוי מצוה ובפרט לפי מה שהקיל רמ"א בסוף הסימן בהג"ה ודאי דגם זה הוא בכלל דבר מצוה:
(א) מה) שם. והעולה לא"י וכו' ודוקא ע"ד להתיישב. וי"א אפי' ע"מ לחזור כיון דאפי' מהלך ד"א בא"י מצוה הוא. כנה"ג שם. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' י"ז והא"ר או' י"ג כתב דגם לס' ראשונה להתיישב לאו דוקא אלא דהעלייה בעצמה מצוה היא יעו"ש. ומיהו עיין פתה"ד או' י"ג מה שהאריך בזה והביא פלוגתא באינו עולה להתיישב שם אי חשיבא מצוה וכתב שדעת הרמב"ם ז"ל מן הסוברים דעולה שלא להתיישב נמי חשיבא מצוה משום כל ההולך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב יעו"ש. ישיבת א"י קצת אחרונים כתבו שהיא מצוה דרבנן והרמב"ן מנאה למ"ע. ובספרי אמרו ישיבת א"י שקולה ככל המצות אפי' בחרבנה. עין זוכר מ"ע יו"ד או' ה' צפת יש לה יתרון על כל שאר ערי ישראל. ילקוט ראובני בשם טוב הארץ. ועיין בתשו' ח"ס סי' רל"ג ורל"ד שכתב דצפת במעלה נגד שאר ערי ישראל אבל ירושלים גדולה במעלה מצפת יעו"ש. פת"ע או' י"ח. ועיין פ"ת ביו"ד סי' רנ"א או' ד':