I. חירם מלך צור - צדיק או רשע?
(יא) וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנֽוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃ (יב) וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ ה' לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
(טו) וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צ֤וֹר אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס) (טז) וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (יז) אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ ה' אֱלֹקָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת־ה' אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת רגלו [רַגְלָֽי׃] ... (כ) וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן וַֽעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃ (כא) וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ ה' הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃ (כב) וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־כָּל־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃ ... (כו) וַה' נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃
ההוא בשבעה אומות כתיב ... ואם תאמר והיכי כרת ברית שלמה עם חירם מלך צור דכתיב ויכרתו ברית שניהם (מלכים א ה) והכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם (דברים ז) ובכל האומות עובדי עבודת כוכבים איירי כמו ולא תחנם וי"ל דשמא לא אסר אלא כריתת ברית לשם עבודת כוכבים כדכתיב באידך קרא לא תכרות להם ולאלהיהם ברית (שמות כג) או שמא חירם מלך צור גר תושב היה:
(י) וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה אֲשֶׁר־בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־שְׁנֵ֣י הַבָּתִּ֑ים אֶת־בֵּ֥ית ה' וְאֶת־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃ (יא) חִירָ֣ם מֶֽלֶךְ־צֹ֠ר נִשָּׂ֨א אֶת־שְׁלֹמֹ֜ה בַּעֲצֵי֩ אֲרָזִ֨ים וּבַעֲצֵ֧י בְרוֹשִׁ֛ים וּבַזָּהָ֖ב לְכָל־חֶפְצ֑וֹ אָ֡ז יִתֵּן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֤ה לְחִירָם֙ עֶשְׂרִ֣ים עִ֔יר בְּאֶ֖רֶץ הַגָּלִֽיל׃ (יב) וַיֵּצֵ֤א חִירָם֙ מִצֹּ֔ר לִרְאוֹת֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָתַן־ל֖וֹ שְׁלֹמֹ֑ה וְלֹ֥א יָשְׁר֖וּ בְּעֵינָֽיו׃ (יג) וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י אָחִ֑י וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ כָּב֔וּל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(מלכים א ט, יג) מה הערים [האלה] אשר נתת לי אחי ויקרא (להן) ארץ כבול עד היום הזה מאי ארץ כבול א"ר הונא שהיו בה בני אדם שמכובלין בכסף ובזהב אמר ליה רבא אי הכי היינו דכתיב (מלכים א ט, יב) כי לא ישרו בעיניו מפני שמכובלין בכסף ובזהב לא ישרו בעיניו אמר ליה אין כיון דעתירי ומפנקי לא עבדי עבידתא רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון היתה ואמאי קרי לה כבול דמשתרגא בה כרעא עד כבלא ואמרי אינשי ארעא מכבלא דלא עבד פירי:
(ז) פן ינכרו צרימו - בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם, ועושים אותם כאלו אין מכירים אותם בעולם ... ובשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאלו הם אחין, וכן עשו אמר ליעקב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי:
(1) (Devarim 32:26) "I said 'afeihem'": I said in My "wrath" ('api') "Where are they?" ('ayei hem') ['api-ayei-hem' (acronymic of 'afeihem')]
(2) (Devarim, Ibid.) "I will wipe their memory from mankind": They will no longer be in the world. But what can I do to them?
(3) "Lulei": ("Were it not") (Psalms 124:1-2) "'Lulei ('Were it not') for the L-rd who was with us,' let Israel now say. 'Lulei for the L-rd who was with us when (evil) men assailed us…'"
(4) Variantly: "Lulei" (Psalms 106:23) "And He thought to destroy them lulei Moses, His chosen one…"
(5) (Devarim, Ibid.) "Were it not ("lulei") that the anger of the foe was stored up (agur)": What caused them to be punished by these nations? The fact that their anger was stored up (i.e., concealed) within them (behind a façade of friendliness).
(6) "agur": "gathered together," as in (Proverbs 30:1) "the words of "agur bin yakeh" (Solomon) the gatherer of wisdom." And (Psalms 55:16) "Let Him incite death against them; let them go down alive into Sheol. For evils are stored up ('b'meguram') in their midst."
(7) (Devarim, Ibid.) "lest their oppressors estrange them": When Israel is in distress, the nations estrange them, as if they did not exist in the world. And thus we find that when Israel wanted to flee to the north they handed them over (to their foes), viz. (Amos 1:9) "Thus said the L-rd: For three transgressions of Tyre, etc." When they wanted to flee to the south, they handed them over, viz. (Ibid. 6) "Thus said the L-rd: For three transgressions of Azza, etc." When they wanted to flee to the east, they handed them over, viz. "Thus said the L-rd: For the three transgressions of Damascus, etc." When they wanted to flee to the west, they handed them over, viz. (Isaiah 21:13) "The prophecy for Arav: In the forest, in Arav shall you lodge, O caravans of the Dedanites, etc."
(8) And when Israel prospers, the nations dissimulate, presenting themselves as "brothers." As Esav said to Jacob (Bereshith 33:9) "My brother, let there be yours what is yours." And thus did Chiram say to Solomon (I Kings 9:13) "What are these cities that you have given me, my brother?" (Devarim, Ibid.) "Lest they say: 'Our hand is exalted, etc.'" as in (Amos 6:13) "Behold, with our strength we have taken power for ourselves." (Devarim, Ibid. 28) "For it is a nation devoid of counsel":
(9) R. Yehoshua expounded it in connection with Israel; R. Nechemiah, in connection with the nations.
(10) R. Yehoshua — Israel has lost goodly counsel that was given to them, "counsel" being Torah, as in (Proverbs 8:14) "With me (Torah) is counsel and wisdom."
(11) (Devarim, Ibid.) "and there is no understanding in them" — There is not one among them who reflects and says (viz. Ibid. 30) "Last night one of us pursued a thousand of the nations, and two, ten thousand; and now one of them pursues a thousand of us; and two of them, ten thousand of us! (This could not have happened) if their Rock had not delivered them."
(12) R. Nechemiah — The nations have lost the seven mitzvoth that I gave them.
(13) "and there is no understanding in them": There is not one among them who reflects and says "Now one of us pursues a thousand; and two, ten thousand. But in the days of the Messiah, one of Israel will pursue a thousand of us; and two, ten thousand." (This could not have happened) "if their Rock had not delivered them." And it once happened with the (Roman) army in Yehudah that a decurio (a commander of ten horsemen) rode after a Jew to kill him, but could not catch up with him — whereupon a serpent wound itself around his (the Jew's) ankle, (but did him no harm) — at which he (the Jew) said to a bystander: Tell that man one thing: Do not say to yourself "We are strong and they are weak." (But say to yourself: This [our subjugation of the Jews] could not have happened) "if their Rock had not sold them, and the L-rd had not delivered them" (into our hands).
אמר רב יהודה אמר רב אמר לו הקדוש ברוך הוא לחירם מלך צור בך נסתכלתי ובראתי נקבים נקבים באדם ואיכא דאמרי הכי קאמר בך נסתכלתי וקנסתי מיתה על אדם הראשון:
(א) וַיְהִ֥י דְבַר־ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ב) בֶּן־אָדָ֡ם אֱמֹר֩ לִנְגִ֨יד צֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אדושם ה' יַ֣עַן גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ל אָ֔נִי מוֹשַׁ֧ב אֱלֹקִ֛ים יָשַׁ֖בְתִּי בְּלֵ֣ב יַמִּ֑ים וְאַתָּ֤ה אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וַתִּתֵּ֥ן לִבְּךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹקִֽים׃ (ג) הִנֵּ֥ה חָכָ֛ם אַתָּ֖ה מדנאל [מִדָּֽנִיֵּ֑אל] כָּל־סָת֖וּם לֹ֥א עֲמָמֽוּךָ׃ (ד) בְּחָכְמָֽתְךָ֙ וּבִתְבוּנָ֣תְךָ֔ עָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ חָ֑יִל וַתַּ֛עַשׂ זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף בְּאוֹצְרוֹתֶֽיךָ׃ ... (יא) וַיְהִ֥י דְבַר־ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (יב) בֶּן־אָדָ֕ם שָׂ֥א קִינָ֖ה עַל־מֶ֣לֶךְ צ֑וֹר וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אדושם ה' אַתָּה֙ חוֹתֵ֣ם תָּכְנִ֔ית מָלֵ֥א חָכְמָ֖ה וּכְלִ֥יל יֹֽפִי׃ (יג) בְּעֵ֨דֶן גַּן־אֱלֹקִ֜ים הָיִ֗יתָ כָּל־אֶ֨בֶן יְקָרָ֤ה מְסֻכָתֶ֙ךָ֙ אֹ֣דֶם פִּטְדָ֞ה וְיָהֲלֹ֗ם תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֙הַם֙ וְיָ֣שְׁפֵ֔ה סַפִּ֣יר נֹ֔פֶךְ וּבָרְקַ֖ת וְזָהָ֑ב מְלֶ֨אכֶת תֻּפֶּ֤יךָ וּנְקָבֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ בְּי֥וֹם הִבָּרַאֲךָ֖ כּוֹנָֽנוּ׃ ... (יז) גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ בְּיָפְיֶ֔ךָ שִׁחַ֥תָּ חָכְמָתְךָ֖ עַל־יִפְעָתֶ֑ךָ עַל־אֶ֣רֶץ הִשְׁלַכְתִּ֗יךָ לִפְנֵ֧י מְלָכִ֛ים נְתַתִּ֖יךָ לְרַ֥אֲוָה בָֽךְ׃ (יח) מֵרֹ֣ב עֲוֺנֶ֗יךָ בְּעֶ֙וֶל֙ רְכֻלָּ֣תְךָ֔ חִלַּ֖לְתָּ מִקְדָּשֶׁ֑יךָ וָֽאוֹצִא־אֵ֤שׁ מִתּֽוֹכְךָ֙ הִ֣יא אֲכָלַ֔תְךָ וָאֶתֶּנְךָ֤ לְאֵ֙פֶר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיךָ׃
רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹא לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וְלָמָּה נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַר וְחִירֹם מֶלֶךְ צוֹר עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת עַצְמָן אֱלָהוּת, לְפִיכָךְ נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל כח, יג): בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹקִים הָיִיתָ, וְכִי בְּגַן עֵדֶן הָיָה חִירֹם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ שֶׁבְּעֵדֶן שֶׁיָּמוּת:
(ב) פַּרְעֹה הָיָה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ עַצְמָן אֱלָהוּת וְהֵרֵעוּ לְנַפְשָׁם, וְאֵלּוּ הֵן: חִירָם, וּנְבוּכַדְנֶצַּר, וּפַרְעֹה, וְיוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה. חִירָם מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח, ב): אֱמֹר לִנְגִיד צֹר וגו' וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי. וּמִנַּיִן שֶׁשִּׁחֵת לְנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח, יז): גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָּךְ:
(ב) דָּבָר אַחֵר, אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (חבקוק א, ז): אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא ... זֶה חִירָם מֶלֶךְ צוֹר, דִּכְתִיב (יחזקאל כח, ב): בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ. מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָסֹרֶת אַגָּדָה הִיא חִירָם בַּעַל אִמּוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה, עָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כח, יח): וָאוֹצִיא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ:
חירם מלך צר היה גאה ומתגאה עד מאד, מה עשה נכנס לים ועשה לו ארבעים עמודים של ברזל מרובעים ארוכים שיעורם שוה והעמידם זה כנגד זה, ועשה שבעה רקיעים וכסא וחיות ורעמים וזיקים וברקים ... אמר הקב"ה ליחזקאל בן אדם אמור לחירם מלך צר מה אתה מתגאה ילוד אשה אתה ... א"ל הקב"ה כך צוני לך אמור לו למה אתה מתגאה ילוד אשה אתה, א"ל ילוד אשה אני אלא שאני חי וקיים לעולם ... כך חירם היה מתגאה על ידי ששלח ארזים לבית המקדש, אמר הקב"ה הריני מחריב את ביתי שלא יהיה חירם מתגאה עלי שנאמר פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך, ומה היה סופו הביא הקב"ה עליו נבוכדנאצר ובעל את אמו בפניו והורידו מכסאו והיה חותך בשרו כשתי אצבעות בכן יום ומטבילם בחומץ ומאכילן עד שמת מיתה משונה ...
שלשה עשר הם שלא טעמו טעם מיתה אלו הם, חנוך, ואליעזר עבד אברהם, ומתושלח, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ושלשה בני קרח, ואליהו ז"ל, ומשיח, ור' יהושע בן לוי. תשעה נכנסו בחיים לגן עדן, חנוך, אליהו ז"ל, ומשיח, ואליעזר, ועבד מלך הכושי, ו, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים הוצא חירם והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי:
(ד) וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה (בראשית לח, א), רַבָּנָן אָמְרֵי חִירָה הוּא חִירָם שֶׁהָיָה בִּימֵי דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, טו): כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים, לָמוּד הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה לִהְיוֹת אוֹהֵב לַשֵּׁבֶט הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר חִירָם אַחֵר הָיָה. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן חָיָה קָרוֹב לְאֶלֶף וּמָאתַיִם שָׁנָה, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיָה קָרוֹב לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. (בראשית לח, ב):
II. חירם מצור - איך זכה לבנות את הבהמ"ק?
(יג) וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּקַּ֥ח אֶת־חִירָ֖ם מִצֹּֽר׃ (יד) בֶּן־אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹשֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵא אֶת־הַחָכְמָ֤ה וְאֶת־הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת־הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כָּל־מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת־כָּל־מְלַאכְתּֽוֹ׃
(מ) וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת־הַ֨כִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית ה' (מה) וְאֶת־הַסִּיר֨וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת וְאֵת֙ כָּל־הַכֵּלִ֣ים האהל [הָאֵ֔לֶּה] אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה חִירָ֛ם לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית ה' נְחֹ֖שֶׁת מְמֹרָֽט׃
(ב) וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶֽלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּֽשְׁלַֽח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ׃ ... (ו) וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים עִם־הַֽחֲכָמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עִמִּי֙ בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִֽירוּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין דָּוִ֥יד אָבִֽי׃ ... (י) וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶֽלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַהֲבַ֤ת ה' אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ (יא) וַיֹּאמֶר֮ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ ה' אֱלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֙עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֤ר יִבְנֶה־בַּ֙יִת֙ לַה' וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃ (יב) וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃ (יג) בֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּסֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּאֲבָנִ֣ים וּבָעֵצִ֗ים בָּאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֙חַ֙ כָּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כָּל־מַחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֤ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אדושם דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ׃
(א) השאלות: (1) פה אמר שהיה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי ובד''ה אמר שהיה בן אשה מבנות דן, ומ''ש המפרשים שאביו היה ממטה נפתלי, הלא בד''ה אמר שאביו היה איש צורי, (2) בד''ה אמר שחירם מלך צור שלחו וששלחו בתחלת הבנין, ושהיה יודע לעשות בזהב ובכסף, ופה אמר ששלמה שלח אחריו ושהיה זה בגמר הבנין ושלא ידע לעשות רק בנחושת, (3) ובד''ה אמר ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו משמע ששנים היו אב ובנו :
אמר ר' יוחנן מנין שלא ישנה אדם מאומנותו ומאומנות אבותיו שנאמר (מלכים א ז, יג) וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש נחושת ואמר מר אימיה מבית דן וכתיב (שמות לא) אתו [את] אהליאב בן אחיסמך למטה דן:
(א) ממטה נפתלי. הוא היה ממטה נפתלי ואמו מבנות דן כמו שאמר בדברי הימים בן אשה אלמנה מבנות דן ומה שאמר ואביו איש צרי שהיה גר בצור כמו עובד אדום הגתי כי לוי היה ולפי שגר בגת קראו גתי וצורי קריאתו מלרע:
(ב) חרש נחשת. הוא או אביו גם כן היה חרש נחשת ורבותינו ז"ל סמכו מזה כי חייב אדם להתעסק באומנות אביו לפיכך הזכיר הכתוב אביו כי גם כן הוא היה אומן ובנו למד אומנתו ומה שאמר בן אשה אלמנה להודיע כי מת בעלה אבי חירם לפיכך לקח שלמה בנו כי גם הוא היה אומן טוב ומה שאמר חרש נחשת לעשות כל מלאכה בנחשת ובדברי הימים אומר יודע לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל וגו' שמה ספר כל אומניות שהיה לו והנה לא ספר אלא מלאכת הנחשת כי לאותה מלאכה היה צריך לו שלמה כמו שאמר שעשה את העמודים והכותרות והמכונות והכיורות והים והיעים והמזרקות כלם כלי נחשת היו:
(ב) בן אשה אלמנה ממטה נפתלי פי' מצד אביו היה ממטה נפתלי, כי אמו היתה מבנות דן כמ''ש בד''ה ומ''ש ואביו איש צורי פי' שהיה דר בצור כן פירשו המפ', ולי נראה שמ''ש בד''ה ששלח מלך חירם בכתב אל שלמה ועתה שלחתי לך איש חכם בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף כו', זה היה אביו של חירם זה והיה שמו ג''כ חירם, והוא נשלח מאת מלך צור בתחלת הבנין, והוא היה יודע לעשות גם בזהב ובכסף כמבואר שם ועשה כל מלאכת טיח הבתים בזהב ומלאכת הכסף, והוא היה בן אשה מבנות דן, ומצד אביו היה מבני צור ואחר שבע שנים מת, ושלח שלמה אחר בנו, ועז''א וישלח שלמה ויקח את חירם מצור, כי הראשון בא אליו בפקודת מלך צור, והשני בא ע''ש ששלח שלמה אחריו, והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, והיתה אלמנה כי מת חירם בעלה, וזה השני היה רק חורש נחושת לבד, ועשה רק מלאכת הנחושת, ובזה תבין מ''ש בד''ה ב' (ג' ט''ז) ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו למלך שלמה וכו' כי זה היה מלאכת האב, וכן במלכים דייק לאמר ויעש חירם את היעים, שם הוסיף חירם ובכלם אמר ויעש, כי זה היה חירם הראשון :
דבר אחר ותשלם כל המלאכה את מוצא כשנעשה המשכן שני שבטים היו שותפין במלאכתן א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא שבטו של דן ושבטו של יהודה שבטו של יהודה בצלאל שבטו של דן אהליאב בן אחיסמך למטה דן וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין וישלח המלך שלמה [ויקח את חירם וגו'] (מלכים א' ז' י"ג) בן אלמנה הוא ממטה דן ושלמה בן דוד שהיה משבטו של יהודה:
(1) ... Another explanation. “And all the work that king Solomon had wrought in the house of the Lord was finished.” (Melachim I 7:51) What does ‘all the work’ mean? It was built by itself, rising and floating up – thus it does not say when the house was built, but rather “And the house, when it was in building…” (Melachim I 6:7) “…was built of stone finished at the quarry (masa)…” (ibid.) What does ‘finished at the quarry’ (masa nivne) mean? R’ Brechia said: the stone picked itself up (nosah atzma), rose up and was built by itself. This is what Shlomo said in his song “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) He says ‘I have surely built’, meaning ‘I built a building and the stones rose up and flew into place themselves’. If you are shocked that the Holy One would do such a thing for a single righteous person, “And a stone was brought and placed on the mouth of the pit…” (Daniel 6:18) And where did they get a rock in Bavel? Our Rabbis said that it rolled all the way from the land of Israel and came in an instant. So if the Holy One did such a thing for flesh and blood, are you surprised that He would do so for the building of a house to the Holy One?
(א) רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם. רְאוּ מֶה עָשָׂה בְּצַלְאֵל, שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. (שמות לא, ג). בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ (משלי ג, יט-כ). וּבִשְׁלָשְׁתָּן עָשָׂה בְצַלְאֵל אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְכֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁלָשְׁתָּן נִבְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת (מלכים א ז, יד). וְכֵן לֶעָתִיד יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁלָשְׁתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן, וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים (משלי כד ג, ד). הֱוֵי, וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים ...
וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה, שֶׁהָיָה חָכָם בַּתּוֹרָה. בִּתְבוּנָה, שֶׁהָיָה מֵבִין בַּהֲלָכָה. וּבְדַעַת, שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ מְלֵאָה בְּתַּלְמוּד. וּבְכָל מְלָאכָה, כְּמַשְׁמָעוֹ:
(1) See, he hath called by name Bezalel (Exod. 35:30). Observe what He did for Bezalel. The Holy One, blessed be He, instilled wisdom in his heart, as it is said: And he hath filled him with the spirit of God, in wisdom, in understanding, and in knowledge (ibid., v. 31). It was with these attributes the Holy One, blessed be He, created His world, as it is said: The Lord by wisdom founded the earth; by understanding He established the heavens; by knowledge the depths were broken up (Prov. 3:19–20). With these same attributes Bezalel erected the Tabernacle.
(2) The Temple was similarly constructed by means of these three attributes, as it is said: He was the son of a widow of the tribe of Naphtali, and his father was a man of Tyre, and he was filled with wisdom, understanding, and skill (I Kings 7:14). Similarly, the Temple will be rebuilt in the future with these three attributes, as is said: Through wisdom is a house builded, and by understanding it is established; and by knowledge are the chambers filled with all precious and pleasant riches (Prov. 24:3–4). Therefore, And He hath filled him with the spirit of God. Where did all this wisdom come from? From the spirit of God. And He filled him with the spirit of God alludes also to Joshua, who descended from the tribe of Ephraim, as it is written: And Joshua the son of Nun was full of the spirit of wisdom (Deut. 34:9). And it refers as well to Othniel the son of Kenaz, who came from the tribe of Judah, since it is written about him: And the spirit of the Lord came upon him, and he judged Israel (Judg. 3:10). All this happened because Moses blessed the tribe: And this for Judah, and he said: “Hear, Lord, the voice of Judah, and bring him in unto his people; his hands shall contend for him, and Thou shalt be a help against his adversaries” (Deut. 33:7). When they become involved in difficulties, You shall be a help to them.
(3) Another explanation of Hear, Lord, the voice of Judah. When You put in him the Holy Spirit, he will be exalted and grow strong. Therefore all of Bezalel’s distinction came from the Holy One, blessed be He, as it is said: And He hath filled him with the spirit of God.
(4) Elihu disclosed: I said: “Days should speak, and multitude of years should teach wisdom.” But it is a spirit in man, and the breath of the Almighty, that giveth them understanding (Job 32:7). All of the understanding possessed by Bezalel came from the spirit of the Almighty, and it was instilled into him. And He hath filled him with the spirit of God, in wisdom. Understanding and knowledge (Exod. 35:31). He was wise in his knowledge of the Torah, in understanding, because he comprehended the law, and knowledge, because his mind was full of learning, and in all manner of workmanship, according to its plain meaning. The Holy One, blessed be He, said: In this world, My spirit instills wisdom within you, but in the future I will implant My spirit within you and you will be restored to life, as it is said: And I will put My spirit within you and you shall live (Ezek. 37:14).