The Essence of Jerusalem: Understanding What We Have Lost

BySarit Perl

בראשית י״ד:כ״א

(כא) וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃

Genesis 14:21

(21) Then the king of Sodom said to Abram, “Give me the persons, and take the possessions for yourself.”

בראשית י״ד:י״ח-כ׳

(יח) וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃ (יט) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (כ) וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃

Genesis 14:18-20

(18) And King Melchizedek of Salem brought out bread and wine; he was a priest of God Most High. (19) He blessed him, saying, “Blessed be Abram of God Most High, Creator of heaven and earth. (20) And blessed be God Most High, Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything.

בראשית כ״ב:א׳-ב׳

(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

Genesis 22:1-2

(1) Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” (2) And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.”

דברי הימים ב ג׳:א׳

(א) וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּית־ה' בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִרְאָ֖ה לְדָוִ֣יד אָבִ֑יהוּ אֲשֶׁ֤ר הֵכִין֙ בִּמְק֣וֹם דָּוִ֔יד בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃

II Chronicles 3:1

(1) Then Solomon began to build the House of the LORD in Jerusalem on Mount Moriah, where [the LORD] had appeared to his father David, at the place which David had designated, at the threshing floor of Ornan the Jebusite.

בראשית כ״ב:ה׳

(ה) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃

Genesis 22:5

(5) Then Abraham said to his servants, “You stay here with the donkey. The boy and I will go up there; we will worship and we will return to you.”

בראשית כ״ב:י״ד

(יד) וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא ה' ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר ה' יֵרָאֶֽה׃

Genesis 22:14

(14) And Abraham named that site Adonai-yireh, whence the present saying, “On the mount of the LORD there is vision.”

דברים ט״ז:ט״ז

(טז) שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י ה' רֵיקָֽם׃

Deuteronomy 16:16

(16) Three times a year—on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Booths—all your males shall appear before the LORD your God in the place that He will choose. They shall not appear before the LORD empty-handed,

בראשית רבה נ״ו:י׳

... אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.

Bereshit Rabbah 56:10

(10)...Abraham called it "Yireh", as it says "And Abraham called the name of the place Hashem Yireh. Shem called it Shalem, as it says "And Malchitzedek, the king of Shalem..."(Genesis 17) The Holy One, Blessed be He, said "If I call it Yireh, as Abraham called it, then Shem, who was a righteous man, will be hurt-- but if I call it Shalem, then Abraham, who was a righteous man, will be hurt. Instead, I call it Yerushalayim (Jerusalem), as they called it together: Yireh Shalem. Jerusalem.......

תהילים קכ״ב:א׳-ט׳

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית ה' נֵלֵֽךְ׃ (ב) עֹ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ג) יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃ (ד) שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהוָֽה׃ (ה) כִּ֤י שָׁ֨מָּה ׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽיד׃ (ו) שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלִָ֑ם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ׃ (ז) יְהִֽי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃ (ח) לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ׃ (ט) לְ֭מַעַן בֵּית־ה' אֱלֹקֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ׃

Psalms 122:1-9

(1) A song of ascents. Of David. I rejoiced when they said to me, “We are going to the House of the LORD.” (2) Our feet stood inside your gates, O Jerusalem, (3) Jerusalem built up, a city knit together, (4) to which tribes would make pilgrimage, the tribes of the LORD, —as was enjoined upon Israel— to praise the name of the LORD. (5) There the thrones of judgment stood, thrones of the house of David. (6) Pray for the well-being of Jerusalem; “May those who love you be at peace. (7) May there be well-being within your ramparts, peace in your citadels.” (8) For the sake of my kin and friends, I pray for your well-being; (9) for the sake of the house of the LORD our God, I seek your good.

שמואל ב ה׳:ז׳

(ז) וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃

II Samuel 5:7

(7) But David captured the stronghold of Zion; it is now the City of David.

מצודת ציון על ירמיהו ל״א:כ״א:ב׳

(ב) ציונים. ענין סימן ואות כמו ובנה אצלו ציון (יחזקאל לט):

Metzudat Zion on Jeremiah 31:21:2

...

מלבי"ם על ירמיהו ל״א:כ״א:א׳

(א) הציבי לך ציונים כשמתקנים דרך הרבים מציבים ציונים שבכל פרשת דרכים מציבים ציון עליו להיכן הדרך הולך, וכשהדרך מתוקן יותר נוטעים תמרורים שהם עצי תמרים מצידי הדרך מכאן ומכאן שאז יודע כי בין התמרים הוא הדרך, וכשהוא מתוקן עוד יותר סוללים מסלה, מרימים וכובשים את הדרך באבנים שיהיה דרך ישר, ועז''א לבני ישראל שמבקשים הדרך לארץ ישראל, הלא תמצאוהו ע''י הציונים, ויותר מזה ע''י התמרורים, ויותר מזה אם תשית לבך למסלה של אבנים שכל אלה נמצאים על דרך אשר הלכת, וע''י תדע את הדרך, א''כ שובי בתולת ישראל, מן הגולה, ומוסיף שובי אל עריך אלה הנה עריך עומדים לפניך למראה עיניך שובי אליהם :

Malbim on Jeremiah 31:21:1

...

מיכה ד׳:ב׳

(ב) וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־ה' וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹקֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ה' מִירוּשָׁלִָֽם׃

Micah 4:2

(2) And the many nations shall go and shall say: “Come, Let us go up to the Mount of the LORD, To the House of the God of Jacob; That He may instruct us in His ways, And that we may walk in His paths.” For instruction shall come forth from Zion, The word of the LORD from Jerusalem.

עין איה פרק ט:ש"ל

ציון וירושלים הם שמות מכוונים, לעומת הסגולה הפנימית המציינת את ישראל בתור

עם לבדד מתיחד בסגולותיו, ציון, עולה למעלה לשם ולתפארת, ירושלים עיר הקודש, אליה ינהרו עמים רבים, על ידה יובא רוח ד' אשר על ישראל אל תוך עולמם הפנימי של איים רחוקים. והנה יסוד האמונה הוא, שאי אפשר לרוח ד' הכללי להתקיים בישראל ובעמים, כ"א כשיהי' נשמר בישראל ע"פ התנאים המיוחדים להם, שהם כל ארחות התורה ופרטיה שהם מקיימים את ישראל בארצו ובצביונו. ע"כ מציון תצא תורה, פרטי דת ודין השייכים לישראל, דבר זה יעמיד החזון שיצא דבר ד' ע"פ רוח התורה בכללה מירושלים להיות לאור לכל העולם כולו. היחש שיש בין תורה לדבר ד', פרטי התורה ורוח התורה, פרטי התורה המיוחדים לישראל עם רוח התורה שצריך להיות הולך מסוף העולם ועד סופו, יש בין עיבור שנים וקביעת החדשים שיש בהם יחש הנערך בין מנין חמה של אוה"ע למנין הלבנה של ישראל. וכאשר שמירת צביונם של ישראל, שבזה כל קדושת התורה תלויה, ושמירת אור הגנוז בתורה לכל העולם כולו, תלוי בהשימור הראוי להיות התורה ניכרת ביתרונה האלקי, באשר היא תתיצב בתור תורת חיים מלאה ענין להקים שם עם ד' על נחלתו לעולם, ומזה להמשיך את כל הגדולות, הדברים המקווים,שאין להם קץ ולמעלתם קצבה. ע"כ המוריד ערכה של שמירת תוה"ק לערך דת פרטית, מסתפק ביושר הפרטי של האיש הפרטי ורגשי נפשו ע"פ מושגי האלהות, הוא מאבד הונה של תורה ומתיש כחן של ישראל. וצריך להחזיר הדבר על מכונו, "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער, וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך"י, לענין רוח התורה. "וקרא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו"י, לענין תורת ציון המיוחדת לך לפי צביונך והדר קדושת מעלות הנפש שבך מכשרונך העצמי וממורשת אבות. "אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלוקיו" .

תנחומא - בובר, וירא מ״ה:א׳-ב׳

(א) ולך לך אל ארץ המוריה. ר' ינאי ור' חייא חולקין, ר' ינאי אומר מה הוא מוריה, מקום (שהאורה) [שהמורא] יצא לעולם, שנאמר נורא אלקים ממקדשיך (תהלים סח לו). ר' חייא אמר ממקום (שהתורה) [שהוראה] יוצאה לעולם, שנאמר כי מציון תצא תורה (ישעיה ב ג).

(ב) ד"א מוריה [אמר ר' יהושע בן לוי] מקום שהצדיקים מורין לפני הקב"ה והוא עושה, שנאמר (ויחלק) [ויחלקום] בגורלות (דה"א כד ה). אמר ר' שמואל בר נחמן מהו מוריה, מקום שהקב"ה מורה לרשעים ומורידן לגיהנם, שנאמר כצאן לשאול שתו [מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו (תהלים מט טו)]. ר' שמעון בן יוחי אומר מהו מוריה, מקום מורה מכוון נגד בית המקדש של מעלה, שנאמר מכון לשבתך [פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך] (שמות טו יז). ר' יהודה בן פלמא אומר מהו מוריה, אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים לאיזה מקום נלך, א"ל הקב"ה למקום שאני קושטך, ואין הלשון הזה אלא לשון קישוט, שנאמר לא תגע בו יד או ירה יירה (שמות יט יג). ר' פנחס הכהן בן חמא אומר מהו מוריה, למקום מרותיה של עולם, אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום מנין שנאמר ויעל דוד [וכל ישראל] בעלתה אל קרית יערים (דה"א יג ו).

Midrash Tanchuma Buber, Vayera 45:1-2

(1) (Gen. 22:2, cont.:) GO UNTO THE LAND OF MORIAH. R. Jannay and R. Hiyya differ.¹⁵⁶See also yBer. 4:5 (8c); Ta‘an. 16a. R. Jannay says: What is Moriah? The place from which {light} [religious awe] went forth to the world, as stated (in Ps. 68:36 [35]): YOU ARE AWESOME (mora), O GOD, OUT OF YOUR HOLY PLACES.¹⁵⁷I.e., the Sanctuary, the site of which is generally identified with Mount Moriah. R. Hiyya said: The place from which {the Torah} [instruction (hora'ah)] goes forth to the world, as stated (in Is. 2:3 // Micah 4:2): FOR THE TORAH SHALL COME FORTH OUT OF ZION.

(2) Another interpretation of Moriah: [R. Joshua ben Levi said:] The place from which the righteous give instructions (moreh)¹⁵⁸The relevance of the following text rests upon the double meaning of moreh, which can also mean “cast,” as in the casting of lots. to the Holy One, and he acts < upon them >. It is so stated (in I Chron. 24:5): AND BY LOTS {HE} [THEY] ORGANIZED [THEM], < ONE GROUP WITH ANOTHER >. R. Samuel bar Nahman said: What is the meaning of Moriah? The place where the Holy One gives instructions (moreh) for the wicked and casts them down to Gehinnom, as stated (in Ps. 49:15 [14]): LIKE SHEEP THEY ARE APPOINTED FOR SHEOL; [DEATH IS THEIR SHEPHERD, THE UPRIGHT SHALL RULE OVER THEM IN THE MORNING, AND THEIR FORM SHALL WASTE AWAY WITH NO LOFTY DWELLING FOR IT]. R. Simeon ben Johay says: What is the meaning of Moriah? A place of teaching (moreh) situated (MKWN) directly under the Holy Temple above, as stated (in Exod. 15:17): [O LORD, YOU HAVE MADE] A SITE (MKWN) FOR YOURSELF TO DWELL IN, [A SANCTUARY, O LORD, WHICH YOUR HANDS HAVE ESTABLISHED]. R. Judah ben Palma says: What is the meaning of Moriah (Moriyyah)? Abraham said to the Holy One: Sovereign of the Universe, to what place shall we go? The Holy One said to him: To the place that I qoshet¹⁵⁹The word can mean either “adorn” or “shoot forth.” for you. Now this word (qoshet) is nothing but an expression for qishshut. ¹⁶⁰Again there is a double meaning, either an “adornment” or a “shooting forth.” Thus it is stated (in Exod. 19:13): NO HAND SHALL TOUCH HIM, < BUT HE SHALL SURELY BE STONED > OR SHOT (YRH).¹⁶¹These letters could be understood as the root for Moriyyah. The argument is that the root for Moriah is used here in a sense that parallels one meaning of qoshet, which commonly means “adorn.” Thus Moriah, the Temple Mount, is a place of adornment. R. Pinhas ben Hama the Priest says: What is the meaning of Moriah? The place of authority (maruteh) for the world. R. Judah b. R. Shallum the Levite said: Where is it shown? Where it is stated (in I Chron. 13:6): THEN DAVID [AND ALL ISRAEL] WENT UP TO BAALAH, THAT IS, UNTO KIRIATH-JEARIM.¹⁶²Since Kiriath-jearim was called Baalah (“mistress”) while the ark remained there, Moriah, as the Temple Mount where the ark rested permanently, would certainly be the place of authority for the world. So M. Friedmann, Pesikta Rabbati (Vienna, 1880), fol. 170a, n. 53.

דברים י״ב:י״א

(יא) וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ ה' אֱלֹקֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַֽיהוָֽה׃

Deuteronomy 12:11

(11) then you must bring everything that I command you to the site where the LORD your God will choose to establish His name: your burnt offerings and other sacrifices, your tithes and contributions, and all the choice votive offerings that you vow to the LORD.

דברים י״ז:ח׳-י׳

(ח) כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה' אֱלֹקֶ֖יךָ בּֽוֹ׃ (ט) וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃ (י) וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר ה' וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃

Deuteronomy 17:8-10

(8) If a case is too baffling for you to decide, be it a controversy over homicide, civil law, or assault—matters of dispute in your courts—you shall promptly repair to the place that the LORD your God will have chosen, (9) and appear before the levitical priests, or the magistrate in charge at the time, and present your problem. When they have announced to you the verdict in the case, (10) you shall carry out the verdict that is announced to you from that place that the LORD chose, observing scrupulously all their instructions to you.

דברים י״ב:ז׳

(ז) וַאֲכַלְתֶּם־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרַכְךָ֖ ה' אֱלֹהֶֽיךָ׃

Deuteronomy 12:7

(7) Together with your households, you shall feast there before the LORD your God, happy in all the undertakings in which the LORD your God has blessed you.