שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

(א)הלכות קריאת שמע
ויקראנה ביראה ובכוונה.

כתב ר"ע לשוייה איניש לקריאת שמע בכל זמן דקרי לה כפרוטגמא חדשה פירו' פרוטגמא כתב המלך על בני מדינתו שק"ש הוא פרוטגמא דהקב"ה.

והכי איתא במדרש: א"ר ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה עומדין על רגליהם ופורעים את ראשיהם וקוראין אותו באימה ביראה ברתת ובזיע אבל הקב"ה יתברך שמו אומר לישראל קראו ק"ש פרוטגמא דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרות' לא עומדים ולא פרועי ראש אלא בלכתך בדרך אבל באימה וביראה וברתת ובזיע מיהא צריך

כפרוטגמא חדשה ז"ל ב"י כלומר שלא תהיה בעיניו כדבר שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו וכך אחז"ל על אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים עכ"ל ובודאי דמש"ה אמרו חז"ל חדשים אבל עדיין לא נתיישב למה דימו אותו לפרוטגמא. ונ"ל דלהכי המשילו לפרוטגמא כתב וציווי המלך לומר לך שלא תקרא ק"ש בחטיפה ובמרוצה ובערבוב הדברים אלא במתון מלה במלה ובהפסק בין דבר לדבר כאדם הקורא ציווי המלך שקורא במתון גדול כל ציווי וציווי בפני עצמו להבינו על תכונתו כך יקרא ק"ש כל ציווי וציווי עונש ועונש הנזכר בו ישים לבו עליו להבינו מהציווי המלך הגדול ברוך הוא.

אמר השכל - עתה כשנשיב אל לבנו כל סדרי מעשיו ית', כל המעשה הגדול אשר עשה מני שים אדם עלי ארץ, וכל אשר הבטיח לנו לעשות ע"י נביאיו הקדושים, הנה מה שמתברר לנו מכל זה בירור גמור - הוא עוצם יחודו יתברך. ותראי שכל שאר מעלות שלמותו הבלתי בעלת תכלית אינם מתבררים אצלנו כלל, שאין בנו כח להשיג אותם. דרך משל, ידענו שהוא חכם, אבל לא השגנו סוף חכמתו; ידענו שהוא יודע, ולא השגנו ידיעתו. ועל כן אמרו ז"ל (תפלת אליהו, תיקוני זוהר, הקדמה שניה), "אנת הוא חכים, ולאו בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין, ולאו בבינה ידיעא". וכיון שאין אנו יכולים להשיג המעלות האלה, נמשך לנו מזה איסור החקירה בהם, כי על כל כיוצא בזה נאמר (חגיגה יג. בשם בן סירא ג, כא), "במופלא ממך אל תדרוש, במכוסה ממך אל תחקור"; וכן אמרו (ספר יצירה, פרק א), "אם רץ לבך - שוב למקום":

אבל יחודו, אדרבא, זה מתגלה ומתברר לנו בירור גמור. ונמשך לנו מזה שלא די שהוא מתברר לנו, אלא שחייבים אנחנו להשיב אל לבנו הידיעה הזאת, לתקוע אותה בלבבנו בישוב גמור בלי שום פקפוק כלל. והוא מה שמצוינו משה רבנו ע"ה מפי הגבורה (דברים ד, לט), "וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ופי עליון מעיד בעצמו ומודיע כי כל הנלקט מכל מסיבותיו הגדולות אשר הוא מתהפך בעולמו, הלא הוא גילוי יחודו הגמור הזה; כענין אמרו (דברים לב, לט), "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי", ומקרא זה נאמר אחר שכלל כל סיבוב הגלגל, שהיה עתיד ומזומן להיות סובב בעולם, שנכלל הכל בדברי השירה ההיא של האזינו, וכמו שפשטן של כתובים עצמן מוכיח, והנה חותם החזון שלו חתם בלשון הזה, "ראו עתה כי אני אני הוא" וגו'. ובדברי הנביא ישעיה נתבאר בהדיא (ישעיה מג, י יא), "למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא, לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. אנכי אנכי יהוה ואין מבלעדי מושיע"; וכמו שכתוב (ישעיה מד, ו), "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים"; וכמו שכתוב (ישעיהו מה, ו ז), "למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני יהוה ואין עוד. יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע, אני יהוה עושה כל אלה". והנה "למען ידעו", "למען תדעו ותבינו" כתיב, משמע שרוצה שנדע בידיעה והבנה. ותכלית כל ההצלחה שהוא מבטיח לישראל הוא התברר יחודו לעיני הכל. ודבר זה נזכר פעמים אין מספר בדברי הנביאים ע"ה (ישעיהו ב, יא), "ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא"; (זכריה יד, ט), "והיה יהוה למלך וגו' ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד"; (צפניה ג, טו), "כי אז אהפוך אל עמים לקרוא כלם בשם יהוה לעבדו שכם אחד". וסוף דבר, הלא זה עדותנו בכל יום תמיד (דברים ו, ד), "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד":

(א) ב׳‎ עבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו ית׳‎ יום ביומו והם הק״ש והתפלה ובזמן בהמ״ק התמידין והמוספין. ועתה נבאר ענינם: הא׳‎ הנה הוא קריאת השמע וענינו יחודו ית׳‎ וקבלת עול מלכותו.

(ו) וזהו ג''כ בכלל ענין יחוד פסוק ראשון דקריאת שמע יהוה אלהינו יהוה אחד. ר''ל לכוין שהוא יתב' הוא אלהינו בעל הכחות ומקור שורש נשמתנו וחיותנו ושל כל הברואים והעולמות. ואף שברא והמציא מציאות כחות ועולמות ובריות עכ''ז הוא בבחי' הוי''ה ואחד מצדו יתב' שאין הברואים כולם חוצצים ח''ו כלל נגד אחדותו הפשוט יתברך הממלא כל ונקרא גם עתה הויה ואחד:

(א) ב׳‎ עבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו ית׳‎ יום ביומו והם הק״ש והתפלה ובזמן בהמ״ק התמידין והמוספין. ועתה נבאר ענינם: הא׳‎ הנה הוא קריאת השמע וענינו יחודו ית׳‎ וקבלת עול מלכותו.

והענין כי הבורא ית״ש המציא ברצונו נמצאים שונים עליונים ותחתונים רוחנים וגשמיים וסדרם בסדרים שונים ונתן בחק כל א׳‎ מהם לפעול פעולות ולעשות מעשים להתגלגל בגלגולים ובסיבובים רבים ובדרכים שונים כפי מה שפילגה חכמתו ית׳‎ לכל א׳‎ וא׳‎. ואמנם הנה הוא ית״ש השרש והסבה היחידית לכלם.

וענין זה מובן בב׳‎ בחינות בבחי׳‎ המציאות ובחי׳‎ הפעולה.

בבחי׳‎ המציאות מה שכבר ביארנו בח״א איך כל המציאיות כלם תלוים בו ית׳‎ ונמשכים ברצונו משא״כ מציאותו שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו ובלתי נתלה בזולתו. אך כל שאר המציאיות אין להם מציאות אלא מצד מה שהוא ית״ש רצה בהם ומקיימם ברצונו. בבחי׳‎ הפעולה הוא שאעפ״י שניתן בחוקם של הנבראים לשלוט בענינים מה שיכלתם מקפת ופועלים פעולות גדולות כל א׳‎ כפי מה שבחק פעולתו. הנה באמת אין בהם כח ולא שליטה אלא מה שמסר להם הבי״ת שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול וכל מה שהם פועלים אינו אלא מה שהוא ית״ש נתן ונותן להם כח שיפעלו והוא אדון עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה.

(ב) והנה ממה שיש עוד להבחין הוא כי הבורא ית״ש הנה הוא מלך על כל בריותיו ופי׳‎ ענין זה הוא כי אמנם אמתת מציאותו ית׳‎ הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל ובלתי מתיחס לזולתו. כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו ואין לו שום יחס עם אחר כלל לא למעלה ממנו ולא למטה ממנו. פי׳‎ שאין לו סבה שיתלה בה כלל לא כמסובב עם סבתו ולא כמצטרף עם מצטרפו. והנה בבחי׳‎ זאת נקראהו בשם אלוה ב״ה דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו וכמ״ש ואמנם בהיות שרצה וברא נבראים וכלם תלוים בו במציאותם ובכל בחינותם וכמ״ש נקראהו בבחי׳‎ זו אדון כל כי הכל ממנו והכל שלו והוא שליט בכל כרצונו.

ואולם עוד רצה בטובו וחסדו להשפיל כביכול בענותו את רום כבודו ולהיות מתיחס אל נבראיו אעפ״י שבאמת אין להם יחס עמו כלל ורצה להיות להם במדריגת מלך אל עם שיחשב להם לראש ולמנהיג ולהתכבד כביכול בם כמלך שמתכבד בעמו כענין שנאמר (משלי יד כח) ברוב עם הדרת מלך ובבחי׳‎ זו נקראהו מלכו של עולם. והנה בבחי׳‎ זו הוא נחשב לנו לראש ומתכבד בנו וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו ולישמע אליו לכל אשר יצוה כמלך בעמו. ואולם בבחי׳‎ זו ג״כ חייבים אנו להכירו בכל יום ולקיים מלכותו עלינו ולהשתעבד אליו ולגזירותיו כעבדים אל מלכם וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים ונכלל ענינה בפ׳‎ זה של שמע ישראל דהיינו ההודאה בדבר זה שהוא מלך מלכי המלכים מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים ולקבל עול מלכותו והשתעבד אליו וכמ״ש:

ומעומק הענין הוא כי הרי כפי הסדרים שסידרה חכמתו ית׳‎ לתיקונן של הנבראים כמ״ש בח״א הנה יש ענינים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם אם מצד בחירתן של בני האדם החוטאים ואם מצד מה שנגזר עליהם לענשן. ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו ית׳‎ כי הנה הוא ית״ש אינו רוצה אלא בטוב וכל חפצו להיטיב והנה שמו ית׳‎ מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים.

אמנם היודע בדרכיו ית׳‎ ומעמיק בענינים ידע כי עכ״פ אין כל זה אלא סיבוב מסיבות שדרך עמוק כלם מתכונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים וכמ״ש בח״א ונמצא שהקב״ה הוא המנהג את הכל באמת ועצתו לבדה היא תקום שהיא הגיע טובו ושלימותו אל ברואיו וכמש״כ שם אלא שלפי אמתת הענין צריכים הדברים להתגלגל בגלגולים אלה על פי יסודות החכמה הנפלאה והטוב האמיתי ויודע בסוף כל הגלגולים כי הוא ית״ש אחד יחיד ומיוחד והוא סיבב כל המסיבות האלה בדרכיהם לבא אל התכלית האמיתי שהוא הטוב האמיתי שזכרנו.

וממה שנכלל עוד בעומק זה הענין הוא בגילוי אמתת יחודו ית׳‎ וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל המסיבות הסובבות בעולם הוא שהנה ברא הבי״ת את הרע לשיעבירוהו בני האדם ויקבעו בעצמם ובבריאה את הטוב והנה חוקים רבים ושרשים גדולים הושרשו בענין הזה לשישתלם בכל חלקיו ובחינותיו כי אולם פרטים רבים ימצאו בענין מציאותו של הרע בבריאה פעולותיו ושליטתו ופרטים רבים כמו כן בענין יחסו של האדם עמו במה שהוא נתון תחתיו ומושם בתוכו ובענין התגברו עליו והתפתחו ממאסריו וכבוש אותו. וענין מציאות הטוב התפשטו והתחזקו כפי הכנע הרע והכבשו.

ואמנם שרש כל מציאות הרע פעולותיו ושליטתו הוא העלים הבי״ת את יחודו שאינו מתגלה בעולם אמתתו לכל וכפי שיעור ההעלם כך הוא שיעור כח מציאותו של הרע וכמ״ש בח״א. ושרש כל ביטול הרע והעברתו והקבע כל הבריאה בטוב הוא גילוי אמתת יחודו ית׳‎ והוא מש״ה (דברים לב לט) ראו עתה כי אני אני הוא וכו׳‎ וכתוב (ישעיה מג י) למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה וכו׳‎ ונמצא שסוף תיקון כל הבריאה תלוי בגילוי יחודו ית׳‎. והנה הוא היה הוה ויהיה תמיד אחד יחיד ומיוחד אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי ולע״ל יתגלה לגמרי לכל הברואים כמ״ש (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה ה׳‎ אחד ושמו אחד.

אמנם ישראל שזכו לתורתו האמיתית יודעים האמת הזה ומעידים עליו גם עתה והוא מ״ש (ישעיה מג יב) ואתם עדי נאם ה׳‎ וזה זכות גדול לנו. והנה כלל ההנהגה של העה״ז מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה וכמ״ש בח״ג פ״א ובכל בקר ובכל ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם כפי סדר ההנהגה ואולם נתחייבנו אנחנו בני ישראל להעיד על אמתת יחודו ית׳‎ בכל הבחי׳‎ פי׳‎ בין בבחי׳‎ המציאות שהוא לבדו המצוי המוכרח וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים ובו תלוים בין בבחי׳‎ השליטה שהוא לבדו ית״ש השליט המיוחד ואין פועל שיפעל אלא מכח ורשות שניתן לו ממנו בין בבחינת ההנהגה דהיינו שאעפ״י שהמסבות רבות גדולות ועמוקות אין המסבב אלא א׳‎ ואין התכלית אלא א׳‎ דהיינו הוא ית״ש המסבב את הכל אל תכלית השלימות האמיתי ואעפ״י שאין דבר זה גלוי עתה באמת הנה אמתת הדבר כך היא וכן יגלה ויודע בסוף הכל:

(ג) ואמנם מכל הענינים האלו יוצאות תולדות גדולות לתיקון כלל כל הבריאה וזה כי אולם סדרי הבריאה וכונניותיה מסודרים בדרך שכאשר מלכותו ית״ש נודע ומודים בו כל ברואיו נמצא בברואים כל טוב וכל שלוה והברכה מתרבית בהם ושלומם מתגדל. ובהתפרץ העבדים ואינם משתעבדים ומודים במלכותו ית׳‎ כל טוב חסר והחשך מתגבר והרעה שולטת. והנה נמשכים ענינים אלה בדרכי ה׳‎ בכל חלקי הבריאה העליונים והתחתונים הפועלים והנפעלים וכמ״ש בח״א. ואולם היות מלכותו ית׳‎ נודע או לא נודע נמשך ודאי ממעשי התחתונים וכבר נתבארו אלה היסודות במקומם.

אך מה שצריך עתה לענינינו שאם יהיה טעם לשיופיע הבי״ת במלכותו וימלוך על עולמו ימשך מזה הטוב הרב והשלוה הגדולה לנבראים ותרבה ההארה הקדושה והטהרה וכל דבר טוב וכחות הרע יהיו נכפים ומשועבדים ולא יקלקלו טובת העולם. ואם לא הנה הב״ה מסתיר פניו ואינו מגלה כח ממשלתו וכחות הרע מתפרצים ושולטים וכל תולדות הענין הזה (היות) [הוות] בכל מקום שהן שייכות שם והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם.

והנה בהיות ישראל מתחזקים בכל יום על דבר זה ומקבלים מלכותו ית׳‎ ומודים בו בלבם ובפיהם מופיע הקב״ה בעולמו וכחות הרע נכפים תחת הטוב ונמשכת הברכה לעולם. ובהעיד על יחודו ית׳‎ כמש״ל הנה כנגד זה נענה לנו ומתנשא ביחודו ומחזיק ומוסיף לעולם תיקון על תיקון בבחי׳‎ התיקון האמיתי שזכרנו שאליו מתגלגלים כל מסיבות ההנהגה ומקיים עצתו שהיא העמיד הבריאה על הטוב השלם וכמ״ש. וממה שצריך שתבין בזה הוא שאין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה תיקון הבריאה מצד בני האדם ולא מאליו כי אולם ההנהגה כבר מסודרת היא ועומדת על הדרך הזה שכל גלגוליה הולכים אל ההשלמה וזה מה שהאדון ב״ה מסבב בטובו וכחו אלא שהיתה גזירת חכמתו שיהיה זה נעשה ע״י בני האדם שאז ישתלמו בני האדם שעשו הדבר הזה ותהיה ההשלמה עצמה בתכלית בהיות הברואים עצמם בעלי שלימותם כמ״ש. ונמצא שזה כל עיקרם של דברים אלה שמה שסידר האדון ב״ה והכין להיות משלים את בריאתו יושלם ויצא לפועל ע״י בני האדם לשישתלמו הם בשלימות הראוי להם:

(ד) והנה כבר ביארנו בח״א שהשלימות האמיתי של הבריאה הוא המשך לה משלימותו ית׳‎ כי הוא לבדו השלימות. ואולם גם זה מתולדות המצוה הזאת שבהעידנו על יחודו ובהיותנו תולים את הכל בו גם הוא ית״ש נדרש לנו ונמצא לכל הבריאה שתשתלם בשלימותו ונתקנים כל המציאיות במציאות האמיתי השרשי שהוא מציאותו ית׳‎ וכמ״ש שם:

ויקראנה באימה וביראה ובכוונה וכו' ...והביא מ"ש רב עמרם לפי שהוסיף על המדרש לשוייה איניש לק"ש בכל זמן דקרי לה וכו' לאורויי דאין חילוק בין ימות החול לשבת וי"ט דימי שמחה הן ואפ"ה יקראנה באימה וביראה. ונראה דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שהוא קורא שמע לקבל עליו עול מלכות שמים להיות נהרג על קדוש השם המיוחד דזהו ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ועז"א הכתוב כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכוונה זו יקראנה באימה וביראה ברתת ובזיע:

(ה) והנה מתנאי המצוה הזאת להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו ית׳‎ ולקבל עליו כל יסורין ומיני מיתה על קידוש שמו ית׳‎ ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפועל ונהרג על קדה״ש. וגם מענין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכללי. וזה שמסדרי החכמה העליונה בנבראים ומציאיותיהם הוא שימצאו הנמצאים כלם במדריגה ידועה מה ששיערה החכמה העליונה היות נאות לפי הנרצה בעולם ומצבו וכלל המדריגה הזאת היא מדריגה נותנת מקום לחשך לימצא ולטומאה להתפשט ולפעול. אמנם כל זה בשיעור נודע דהיינו שלא ימצא החשך ולא תשלוט הטומאה כ״כ שיטמא לעולם לגמרי ויתקלקלו הבריות שאם היה הדבר מגיע לזה היו צריכים כלם לימסר ולימחות כמו שקרה בזמן המבול אך בשיעור מה שלא יקלקל העולם אבל ישארו בו הענינים חול ולא קדש חשוכים ולא בהירים. והנה סדרה שזאת תהיה מדריגתם הראשונית ועיקרית אמנם שבדרך תוספת תמצא בם הארה מעולה והשפעת יקר יתעלו בה מן המדריגה השפלה הזאת ויגיע לברואים ענין קדש ובהירות מה שראוי שיגיע להם לפי העה״ז. והנה הדברים משוערים בחכמה נפלאה כל דבר בגבולו כראוי לא פחות ולא יותר והיינו כי שוער מה ראוי שיהיה להם בדרך עיקר וגם זה נתחלק לחלקים ומדריגות פרטיות שונות ומה ראוי שיהיה להם בדרך תוספת וגם הוא נתחלק לחלקים ומדריגות פרטיות שונות וכן שיערו הזמנים שראוי שיהיה להם התוספת הזה במדריגותיו וכמ״ש עוד לפנים בעז״ה.

(ו) והנה בכל יום ויום צריך שיתחדש השפעה והארה שנבראים שיעלה אותם מן המדריגה השפלה השרשית בהם ויתן בהם קידוש ובהירות כמ״ש ואולם סידר החכמה העליונה מציאות ההארה הזאת המתחזקת ומעברת החשך של העולם ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו ותלה המשכה במעשה התחתונים כשאר כל ההשפעות והתיקונים ואמנם המעשה אשר תלאה בו הוא מסור אדם את נפשו על קידוש שמו ית׳‎ וגם בזה יש מדריגות כי המסירה שימסור אדם עצמו על קד״ה בפועל ימשיך הארה גדולה וחזקה מאד ויתקן בבריאה תיקון עצום וירבה בה הקידוש והבהירות ריבוי גדול והמסירה במחשבה דהיינו בגמור בלבו להמסר וכמ״ש ימשיך ג״כ השפעה ממין השפעה זאת אלא שלא היה כ״כ עצומה. ואמנם למה שצריך להתחדש ולהמשך בכל יום לפי סדרי ההנהגה די המסירה במחשבה והוא הנעשה בפ׳‎ זה [שמע], והתולדה היוצאת היא המשכת השפעת הקידוש והבהירות בבריאה כלה לתת לה קצת עילוי מן החול והחשך שהיא בם כפי מדריגתה השרשית:

(ז) נמצא כלל ענין פ׳‎ ראשון של שמע הוא העדות וההודאה ביחודו ית׳‎ בכל הבחנותיו קבלת עול מלכותו והמליכו על כל הברואים כלם וגמור בדעתנו להמסר על קידוש שמו. ותולדת כל זה היות האדון ב״ה מחזיק ממשלת יחודו על כל הבריאה והכנע והשתעבד כחות הרע , והתחזק הטוב והתגבר והמצאו ית׳‎ לבריאה שתתלה בו ותשתלם בשלימותו ותמשך ההשפעה הנותנת עילוי לברואים בשיעור המצטרך וינתן בם בהירות וקידוש כפי הנאות:

(ח) ואמנם לתיקון הגדול הזה יתחבר תיקון אחר והוא הנכלל בשבח שאומרים אח״ז דהיינו בשכמל״ו. וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל השפעותיו ית׳‎ והארותיו הם ענינים נמשכים במסיבות שונות וכלם נשרשים ונתלים ביחודו ית׳‎ ושלימותו האמיתי. והנה הנבראים מתנהגים בגלגולים שונים לפי כלל ההשפעות האלה ומסיבותיהם וסוף הכל הוא שיגיעו להשתלם בשלימות האמיתי כי אולם גזרה החכמה העליונה שלא ימשך ולא יגיע ההשתלם לברואים אלא ע״י כל המסיבות האלה ואחר כל גלגוליהם. והנה בהיות הפעולה והשליטה ליחוד נתלה הכל בו ונודעות כל ההשפעות שאינן אלא ענפי היחוד והדרך להגיע הברואים אליו. והנה בהיות הכונה בפ׳‎ ראשון לתלות הכל ביחוד כמ״ש נמצאו כל ההשפעות נתלות בזה והכל שב אל ענין השלימות האמיתי שזכרנו.

(ט) והנה הנולד מזה בברואים הוא שישרה שמו עליהם ותתדבק בם קדושתו התדבקות גדול וישלוט בם וימשיכם אחריו תמיד וימצאו כלם נתלים בו ומשתלמים בשלימותו וזהו המצב שיגיעו לו באמת בסוף כל הגלגולים. והנה בהיותם כך נמצא חפצו ית׳‎ נעשה וכבודו מתגדל וזה עיקר העטרה שהוא מתעטר בברואיו וכביכול מתגדל בם. ואמנם עתה אין הדבר הזה משתלם אלא ברוחנים כי הנה הם טהורים וקדושים ושמו ית׳‎ שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדול והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה וכבודו מתגדל בהם. אך בתחתונים אין הדבר נשלם מפני שאינם עדיין שלמים והרע מתערב בהם ולא הטהרו ממנו וכביכול אין כבודו ית׳‎ מתגדל בהם כראוי. והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו משבחים שבח זה בשכמל״ו אך התחתונים א״א להם לשבח אותו כי אינם ראוים לזה ולא השם שורה עליהם כראוי ולא הכבוד מתגדל בם. אלא יעקב אבינו ע״ה זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו שלא היה בהם פיסול ונתעטרו ביחודו ית׳‎ שאמרו שמע ישראל וכו׳‎ ואז ענה הזקן בשכמל״ו. ונמצא שמצדנו אין אנו ראוים לענין הזה אלא קצת ממנו ניתן לנו מצדו של יעקב אבינו וע״כ אנו אומרם אותו אך בחשאי זולתי ביום הכפורים שמתעלים בו ישראל למדריגת המלאכים וכמ״ש במקומו בס״ד:

(י) ואמנם שאר הפרשיות הנה הם השלמת זה הענין ונכלל הענין בג׳‎ עיקרים והם קבלת עול מלכותו ואהבתו קבלת עול מצות וזכירת יציאת מצרים. הפרשה ראשונה בה יתכוין האדם להתחזק באהבתו ית׳‎ בכל תנאיה דהיינו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ולהמשיך הארת קדושתו ית׳‎ ועול מלכותו ית׳‎ לבניו ולכל צאצאיו והיינו ושננתם לבניך. וליתקן בכל בחינות מצבו של האדם דהיינו בשבתך בביתך ובלכתך וכו׳‎ ולתקן בזה בחי׳‎ הבית שלו והיינו וכתבתם וכו׳‎:

(יא) אח״כ מקבל עליו עול מצות ב״והיה אם שמוע ואח״כ מזכיר יציאת מצרים בפ׳‎ ציצית והיינו כי הנה יציאת מצרים היה תיקון גדול שנתקנו בו ישראל ונשאר הדבר לנצח והיינו כי מאחר חטאו של אדה״ר נשאר האנושיות כלו מקולקל כמ״ש בח״א והיה הרע מתגבר בכלו עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל ואעפ״י שנברר אברהם אבינו ע״ה להיות הוא וזרעו לה׳‎ נבדלים מכל האומות הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחי׳‎ אומה שלימה ולזכות לעטרות הראויות להם מפני הרע שהיה מחשיך עליהם והזוהמא הראשונה שלא יצאה מהם עדיין וע״כ הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם ובאותו השעבוד הגדול יצורפו בזהב בתוך הכור ויטהרו. והנה כשהגיע הזמן הראוי חיזק האדון ב״ה את השפעתו והארתו על ישראל וכפה את הרע לפניהם והבדיל אותם ממנו ורומם אותם מן השפלות שהיו בו והעלם אליו. ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם ומשם והלאה הוקמו לאומה שלמה דבוקה בו ית׳‎ ומתעטרת בו. והנה זה תיקון שנתקן לעולמים כמ״ש וכל הטובות שהגיעו ושמגיעים לנו כלם תלוים בו וע״כ נצטוינו לזכור אותו תמיד ולהזכירו בפינו שעי״ז מתחזק התיקון ההוא עלינו ומתאמץ האור בנו ומתמיד בנו התועלת המנשך מן התיקון ההוא:

(יב) ואולם עוד תיקון א׳‎ נכלל בכלל קריאת הפרשיות האלה והוא לתקן האדם כל פרטי בחינותיו באור יחודו ית׳‎ וכן לתקן בו כל פרטי הבריאה וזה כי הנה כלל בחינותיו של האדם הם רמ״ח והם רמ״ח אברים שלו ואולם חלקי הבריאה ג״כ לפי כונניותיהם הם רמ״ח בהקבלה לרמ״ח איברי האדם ואלו ואלו צריך שיתקנו באור יחודו ית׳‎ וזה נתקן ע״י רמ״ח תיבות שבק״ש:

(יג) והנה חז״ל חיברו לענין הזה הברכות של הק״ש וזה כי הנה בכל יום מתחדש כל המציאות כלו מלפניו ית׳‎ וזה בב׳‎ בחינות. א׳‎ בבחי׳‎ הקיום וההתמדה שהנה מתחדש השפע בכל להתקיים ולהתמיד על מציאותו והב׳‎ כי הנה כל הימים מימי הששת אלפי שנה הנה כלם גזורים ועומדים מלפניו ית׳‎ בחי׳‎ הארות והשפעות מציאיות ומצבים המצטרכים לעולם לשישלים הסיבוב הנרצה ויגיע אל השלימות. ונמצא כל יום בחי׳‎ חדשה ממש ובבחי׳‎ ההיא מתחדש כל המציאות כלו ועל זה נאמר מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית״. והנה על השרש הזה תיקנו הברכות האלה והשבחים על כלל הבריות כלם שהם המתחדשים יום ביומו. והנה כלל הבריות האלה מתחלק לב׳‎. הא׳‎ כל בריות העולם התחתונים והעליונים והב׳‎ כלל מין האנושי והיינו ישראל שהם מין האדם באמת. והנה על סדר זה סידרו ברכה ראשונה בשבח כלל הבריות ופקידיהם והם הבריות למטה והמלאכים למעלה כל א׳‎ בסדריו וכללו בזה ענין היום והלילה והמאורות המושלים בהם והב׳‎ בשבח על ענינם של ישראל והאהבה שאהבם והקירוב שקירבם לעבודתו. ונכללו בברכות האלה כל אלה הענינים בדרכיהם האמיתים אח״כ ק״ש ואח״כ סידרו ברכה אחרת על כלל הנסים הגדולים שעשה לנו האדון ב״ה. והעיקר הוא יציאת מצרים בפרטיו מסודר על פי סודותיו האמיתים וכל הבחנותיו: