(טו) כִּי֩ ה' אֱלֹקֶ֜יךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ לְהַצִּֽילְךָ֙ וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ וְלֹֽא־יִרְאֶ֤ה בְךָ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְשָׁ֖ב מֵאַחֲרֶֽיךָ׃ (ס)
(15) Since the LORD your God moves about in your camp to protect you and to deliver your enemies to you, let your camp be holy; let Him not find anything unseemly among you and turn away from you.
ולאסתכולי מי שרי מיתיבי (דברים כג, י) ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה באשת איש ואפי' מכוערת
ולא בבגדי צבע [של] אשה ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה ואפילו מלא עינים כמלאך המות
אמר שמואל קול באשה ערוה שנא' (שיר השירים ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה
פניני הלכה ליקוטים ג׳ –ו–הלכות צניעות–קול זמר באשה
בתלמוד (ברכות כד, א) מובאים דברי האמורא שמואל: "קול באשה ערווה". וביארו המפרשים שאין מדובר כאן… בקול של דיבור אלא דווקא בקול של זימרה, משום שקול זימרה חושף את מעמקי הנפש יותר מאשר קול הדיבור, ולכן מגדרי הצניעות הוא שאשה לא תחשוף את קול שירתה בפני גברים זרים
בתלמוד (ברכות כד, א) מובאים דברי האמורא שמואל: "קול באשה ערווה". וביארו המפרשים שאין מדובר כאן… בקול של דיבור אלא דווקא בקול של זימרה, משום שקול זימרה חושף את מעמקי הנפש יותר מאשר קול הדיבור, ולכן מגדרי הצניעות הוא שאשה לא תחשוף את קול שירתה בפני גברים זרים
אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא
(א) צָרִיךְ אָדָם לְהִתְרַחֵק מֵהַנָּשִׁים מְאֹד מְאֹד. וְאָסוּר לִקְרֹץ בְּיָדָיו אוֹ בְּרַגְלָיו וְלִרְמֹז בְּעֵינָיו לְאֶחָד מֵהָעֲרָיוֹת. וְאָסוּר לִשְׂחֹק עִמָּהּ, לְהָקֵל רֹאשׁוֹ כְּנֶגְדָּהּ אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ. וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים שֶׁעָלֶיהָ אָסוּר. וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה. וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ, אֲפִלּוּ אֵינָם עָלֶיהָ, שֶׁמָּא יָבֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. פָּגַע אִשָּׁה בַּשּׁוּק, אָסוּר לְהַלֵּךְ אַחֲרֶיהָ, אֶלָּא רָץ וּמְסַלְּקָהּ לַצְּדָדִין אוֹ לְאַחֲרָיו. וְלֹא יַעֲבֹר בְּפֶתַח אִשָּׁה זוֹנָה, אֲפִלּוּ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַמִּסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה וְנִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה, כְּאִלּוּ נִסְתַּכֵּל בְּבֵית הַתֹּרֶף (פי', עֶרְוָה) שֶׁלָּהּ. וְאָסוּר לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶרְוָה אוֹ לִרְאוֹת שְׂעָרָהּ. וְהַמִּתְכַּוֵּן לְאֶחָד מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים אֲסוּרִים גַּם בְּחַיָּבֵי לָאוִין:
משנה ברורה אורח חיים ע״ה:ד
כנגד ערוה - דכתיב כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו' מכאן למדו חכמים שבכל מקום שד' אלקינו מתהלך עמנו דהיינו כשאנו עוסקים בק"ש ותפלה או בד"ת צריך ליזהר שלא יראה ד' בנו ערות דבר דהיינו שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או המתפלל כמלא עיניו כדמוכח בסימן ע"ט ס"ב וכן שלא יהיה אז ערום שעי"ז מתראה ערוה שלו כלול ג"כ במקרא הזה:
כנגד ערוה - דכתיב כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו' מכאן למדו חכמים שבכל מקום שד' אלקינו מתהלך עמנו דהיינו כשאנו עוסקים בק"ש ותפלה או בד"ת צריך ליזהר שלא יראה ד' בנו ערות דבר דהיינו שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או המתפלל כמלא עיניו כדמוכח בסימן ע"ט ס"ב וכן שלא יהיה אז ערום שעי"ז מתראה ערוה שלו כלול ג"כ במקרא הזה:
כסף משנה על משנה תורה, הלכות קריאת שמע: וממ''ש רבינו עד שיחזיר פניו נראה בהדיא דבחזרת פנים סגי אע''פ שהיא סמוכה לו דהא לא תלה רחמנא ערוה אלא בראייה:
שורש הספק תלוי בשאלה מהו מהות האיסור של שמיעת קול אשה, האם עצם שמיעת קול שירת אשה אסור מפני שהוא עלול לגרום להרהורי עבירה, ואזי גם דרך הרדיו יתכן שיש איסור. או שהחשש הוא שמא מתוך שמיעת קול שירתה תיווצר בין האשה ששרה לזו ששומעה קירבה שעלולה לגרום להרהורי עבירה וגילוי עריות, ואם כן במקרה שהשומע אינו רואה ואינו מכיר את האשה ששרה, אין שום חשש כזה, וממילא מותר לשמור קול שירת נשים דרך הרדיו.
-
The Sefer Avnei Yasfei 2:5
-
Some bring a proof from BT Megilah 15a says that Rachav would make someone lust by her name and Yael by her voice. And just like Rachav, its only if you knew what she looks like, so too Yael, its only if you knew what she looks like.
-
Avnei Yasfei rejects this and says:You can't say that! When it came to knowing what Rachav looked like, that is when saying her name would cause lust. But by Yael, it does not say that you must have seen what she looked like. The fact that the Gemara does not say that implies that even without knowing what she looked like, Yael’s voice would cause lust.
-
Also, by Rachav, of course if you don't know what she looks like, mentioning her name wont do anything to you. But by hearing Yael’s voice, there is Erva involved (Kol BIsha Erva!), so just because you did not see her does not mean that her voice would not arouse. Additionaly, sight may be more powerful than hearing to arouse - why a person could even be a Keri by seeing- but hearing can still arouse, which is Assur to do.
-
Some bring a proof from BT Megilah 15a says that Rachav would make someone lust by her name and Yael by her voice. And just like Rachav, its only if you knew what she looks like, so too Yael, its only if you knew what she looks like.
בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כד עמוד א:
צריך לאדם שיזהר כשיקרא את שמע או יתפלל שלא יפנה עיניו לשום דבר המביא לידי הרהור אפי' באשתו אמרו חכמים ראיית טפח באשתו בכל מקום שאין דרכו להגלות אוסרת בק"ש אע"פ שאינה אוסרת לדברי תורה שהראייה גורמת הרהור וכן שוק באשה ושער באשה הראוי להתכסות וקול של זמר באשה ערוה לענין ק"ש ובלבד במה שאין רגיל בה אבל פניה וידיה ורגליה וקול דבורה שאינו לזמר ושער היוצא חוץ לצמתה אין חושש להם וכן באיש יצא שער ערותו דרך בגדו אינו חושש וכן כתבו אחרוני הרבנים ששער הבתולות אע"פ שכלו מגולה מותר אין הכונה אלא למסתכל ובאשה אחרת אפי' באצבע קטנה כל שהוא מכוין לראות או לשמוע אסור בכל שעה להסתכל בה ולשמוע קולה אפי' קול שאינו של זמר וכמו שאמרו קדושין ע' א' ברב נחמן שאמר לרב יהודה לישדר מר שלמא לילתא ואמר ליה לא סבר לה מר קול באשה ערוה ומ"מ אפשר לומר ששאלת שלום והשבתו כעין זמר הוא ומה שהוזכר כאן בענין תליית התפלין ביתד כבר ביארנוה למעלה
צריך לאדם שיזהר כשיקרא את שמע או יתפלל שלא יפנה עיניו לשום דבר המביא לידי הרהור אפי' באשתו אמרו חכמים ראיית טפח באשתו בכל מקום שאין דרכו להגלות אוסרת בק"ש אע"פ שאינה אוסרת לדברי תורה שהראייה גורמת הרהור וכן שוק באשה ושער באשה הראוי להתכסות וקול של זמר באשה ערוה לענין ק"ש ובלבד במה שאין רגיל בה אבל פניה וידיה ורגליה וקול דבורה שאינו לזמר ושער היוצא חוץ לצמתה אין חושש להם וכן באיש יצא שער ערותו דרך בגדו אינו חושש וכן כתבו אחרוני הרבנים ששער הבתולות אע"פ שכלו מגולה מותר אין הכונה אלא למסתכל ובאשה אחרת אפי' באצבע קטנה כל שהוא מכוין לראות או לשמוע אסור בכל שעה להסתכל בה ולשמוע קולה אפי' קול שאינו של זמר וכמו שאמרו קדושין ע' א' ברב נחמן שאמר לרב יהודה לישדר מר שלמא לילתא ואמר ליה לא סבר לה מר קול באשה ערוה ומ"מ אפשר לומר ששאלת שלום והשבתו כעין זמר הוא ומה שהוזכר כאן בענין תליית התפלין ביתד כבר ביארנוה למעלה
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף יז עמוד א: ... ואפי' בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין בלבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו וכן כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראייה בעלמא מותר:
שו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן ב שמיעת קול זמר של אשה וע"י הרדיו ב"ה.
בע"ה על נידון שמיעת קול זמר של אשה בדרך כלל ובאמצעות הרדיו בפרט... הר"ח..."וקול אע"ג דאין נראה לעינים הרהור מיהא איכא" דר"ל בזה דאין נראה לעינים כגון שאינו רואה את האשה ששומע קולה וגם לא הכירה מעולם, ואני מתפלא על הוה אמינא כזאת, דאיך אפשר בכלל להעלות על הדעת להטעים כוונה כזאת, בזמן שנראה בעליל שהמדובר בהר"ח הוא בביאור טעם יסודיות עצם איסור שמיעת הקול היות ושונה הוא מטפח מגולה ושער שנראים לעינים במוחשיות מה שאין כן בקול, ובזמן שלא מדובר בדבריו כלל ועיקר בפרטי חלקי האיסור כי אם בעצם יסוד האיסור בכללותו בלבד?...
ובהוסיפו לשאול דנדמה קול לצואה בעששית שמותר לקרות ק"ש כנגדה, ומחלק דהכא הקול שהוא הערוה גלוי אלא שאין העין שולטת בו לראות ודמיא לצואה מגולה לפני סומא...
דיש מפרשים דיסוד האיסור הוא מפני שדרכו להביט בה כשמנגנת, ומסיים משמע דלברכה אינו אסור בשאינו מביט אבל להביט אסור. הרי שבא מתוך זה ללמוד היפוכו של דבר דאינו אסור כי אם בפניה.
יתר על כן מצאתי בספר מטה משה ח"א אות צ"ח שמעתיק דברי הג"ה מיימוני גופא באופן שמורים ומרמזים לדרך כוונה כזאת וכותב בשמו בלשון זה קול באשה ערוה אע"ג דאין נראה לעינים הירהור מיהא איכא ואסור לקרות כנגדה, אנו למדים מזה שפירש כוונת הג"ה מיימוני בכתבו הרהור מיהא איכא דר"ל לא הרהור בעצם הקול כי אם הרהור של פועל יוצא מתוך גרירת הסתכלות בדמות דיוקנה, ולכן לא אסר כי אם לקרות כנגדה, ור"ל כשהיא בעצמה עומדת לפניו, ודוק מינה הא שלא כנגדה, והקול בלבד הוא שנשמע ובא לפניו, אזי מותר מכיון שלא יוכל לבוא להסתכל בה. ומתוך שלא חילק, ניתן גם לומר שכל שלא כנגדה מותר אפילו כשיודעה ומכירה מכיון שמיהת לא יוכל לבוא להסתכל בה...
ועוד זאת כשהקול הוא ע"י הרדיו נראה טעם נוסף להתיר מפני שאין זה קול האשה ממש, אלא עוברים כחתף כמה גלגולים עד שנוצר מחדש הברת הקול, ודלא כמו שכותב בזה בספר ים הגדול להרב הגרי"מ טולידאנו שליט"א בסי' כ"ט )שמזכירו גם כת"ר באות ז'( דברדיו קול האיש הקורא בעצמו נשמע לאזן השומע ע"ש, דזה אינו, וכאשר ביארתי והוכחתי כבר על כך בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' כ"ו, על יסוד בירור ממומחים לאותו דבר, )בדברי שם לענין שמיעת תפלת ציבור ויציאה י"ח דרך רדיו( דהקול ששומעים אינו קול האדם, דקול האדם חולף ונעלם ונהפך לזרם משתנה וגלי האויר משתנים לזרמים חשמליים קטנים ושוב מתחלפים הזרמים החשמליים לגלי - אויר וחוזר ונוצר מחדש גלי - קול, וזאת בעזרת המנורות המגבירים את הזעזועים הנעשים ע"י האדם מעצמת דיבורו, ע"ש ביתר אריכות. וא"כ הרי יוצא שאין אנו שומעים בכלל בהרדיו את הקול המקורי של האשה כי אם ההברה של הקול, ולכן יש מקום לצידוד היתר בזה מתוך לימוד ק"ו ממה שמצינו שאין יוצאין בכגון דא לענין מצוה כשמיעת קול שופר וקריאת המגילה משום דנחשב זה כקול הברה בעלמא, וא"כ עא"כ שלא יחשב בכזאת לעון של שמיעת קול ערוה, כי הרי מדת /מדה/ טובה מרובה ממידת פורעניות, ובלבד שלא יתכוין ליהנות...
בע"ה על נידון שמיעת קול זמר של אשה בדרך כלל ובאמצעות הרדיו בפרט... הר"ח..."וקול אע"ג דאין נראה לעינים הרהור מיהא איכא" דר"ל בזה דאין נראה לעינים כגון שאינו רואה את האשה ששומע קולה וגם לא הכירה מעולם, ואני מתפלא על הוה אמינא כזאת, דאיך אפשר בכלל להעלות על הדעת להטעים כוונה כזאת, בזמן שנראה בעליל שהמדובר בהר"ח הוא בביאור טעם יסודיות עצם איסור שמיעת הקול היות ושונה הוא מטפח מגולה ושער שנראים לעינים במוחשיות מה שאין כן בקול, ובזמן שלא מדובר בדבריו כלל ועיקר בפרטי חלקי האיסור כי אם בעצם יסוד האיסור בכללותו בלבד?...
ובהוסיפו לשאול דנדמה קול לצואה בעששית שמותר לקרות ק"ש כנגדה, ומחלק דהכא הקול שהוא הערוה גלוי אלא שאין העין שולטת בו לראות ודמיא לצואה מגולה לפני סומא...
דיש מפרשים דיסוד האיסור הוא מפני שדרכו להביט בה כשמנגנת, ומסיים משמע דלברכה אינו אסור בשאינו מביט אבל להביט אסור. הרי שבא מתוך זה ללמוד היפוכו של דבר דאינו אסור כי אם בפניה.
יתר על כן מצאתי בספר מטה משה ח"א אות צ"ח שמעתיק דברי הג"ה מיימוני גופא באופן שמורים ומרמזים לדרך כוונה כזאת וכותב בשמו בלשון זה קול באשה ערוה אע"ג דאין נראה לעינים הירהור מיהא איכא ואסור לקרות כנגדה, אנו למדים מזה שפירש כוונת הג"ה מיימוני בכתבו הרהור מיהא איכא דר"ל לא הרהור בעצם הקול כי אם הרהור של פועל יוצא מתוך גרירת הסתכלות בדמות דיוקנה, ולכן לא אסר כי אם לקרות כנגדה, ור"ל כשהיא בעצמה עומדת לפניו, ודוק מינה הא שלא כנגדה, והקול בלבד הוא שנשמע ובא לפניו, אזי מותר מכיון שלא יוכל לבוא להסתכל בה. ומתוך שלא חילק, ניתן גם לומר שכל שלא כנגדה מותר אפילו כשיודעה ומכירה מכיון שמיהת לא יוכל לבוא להסתכל בה...
ועוד זאת כשהקול הוא ע"י הרדיו נראה טעם נוסף להתיר מפני שאין זה קול האשה ממש, אלא עוברים כחתף כמה גלגולים עד שנוצר מחדש הברת הקול, ודלא כמו שכותב בזה בספר ים הגדול להרב הגרי"מ טולידאנו שליט"א בסי' כ"ט )שמזכירו גם כת"ר באות ז'( דברדיו קול האיש הקורא בעצמו נשמע לאזן השומע ע"ש, דזה אינו, וכאשר ביארתי והוכחתי כבר על כך בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' כ"ו, על יסוד בירור ממומחים לאותו דבר, )בדברי שם לענין שמיעת תפלת ציבור ויציאה י"ח דרך רדיו( דהקול ששומעים אינו קול האדם, דקול האדם חולף ונעלם ונהפך לזרם משתנה וגלי האויר משתנים לזרמים חשמליים קטנים ושוב מתחלפים הזרמים החשמליים לגלי - אויר וחוזר ונוצר מחדש גלי - קול, וזאת בעזרת המנורות המגבירים את הזעזועים הנעשים ע"י האדם מעצמת דיבורו, ע"ש ביתר אריכות. וא"כ הרי יוצא שאין אנו שומעים בכלל בהרדיו את הקול המקורי של האשה כי אם ההברה של הקול, ולכן יש מקום לצידוד היתר בזה מתוך לימוד ק"ו ממה שמצינו שאין יוצאין בכגון דא לענין מצוה כשמיעת קול שופר וקריאת המגילה משום דנחשב זה כקול הברה בעלמא, וא"כ עא"כ שלא יחשב בכזאת לעון של שמיעת קול ערוה, כי הרי מדת /מדה/ טובה מרובה ממידת פורעניות, ובלבד שלא יתכוין ליהנות...
שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן ו:
(quotes Rabbeinu Chananel)
אכן האמת בכוונת הר"ח היא על הקול גופיה שאינו נראה לעין, והיה ס"ד לומר שאין להחמיר בו כלל, ולא דמי לטפח באשה ערוה שנראה לעין. וארז"ל ע"פ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, העין רואה והלב חומד, אבל הקול אין בו ממש ולא נראה לעין....ולעולם י"ל דבעינן שיהיה רואה את האשה המשוררת, ורק אז אמרינן קול באשה ערוה, כדאמרינן בסנהדרין )מה( גבי נסקלת ערומה דלא חיישינן להרהורא, וכ"ת אתי לאתגרויי באחרנייתא, אמר רבה גמירי אין יצה"ר שולט אלא במי שעיניו רואות. )ב( והנה כשמכיר את האשה ששומע קולה, נראה דבודאי יש לאסור משום קול באשה ערוה...
ולא בבגדי צבע של אשה, ומוקי לה התם אפי' )הבגדים( שטוחין ע"ג כותל, אמר רב פפא ובמכיר בעליהן. ופרש"י, לא בבגדי וכו', שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה, וכו'...
ולפ"ז אף יעל בקולה דקאמר הוי ביודעה ומכירה דומיא דרחב, וא"כ משמע דהא דקול באשה ערוה היינו דוקא ביודעה ומכירה...
והגם שיש לצדד עוד בזה, הנה ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק )חאה"ע סי' נג( שכ', דנראה דלא שייך קול באשה ערוה אלא ברואה את פניה או יודעה ומכירה...
וע"ע בשו"ת חלקת יעקב )סי' קסג( שנשאל ג"כ בקול אשה ברדיו, ופסק להחמיר, שאע"פ שאמרו אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות, היינו דוקא לענין להרהר בה אח"כ, אבל בשעת שמיעת הקול והוא נהנה זהו גוף האיסור והוי ערוה אף באין יודעה ומכירה, והרי ערוה בעששית דאסור וכו'. ע"ש.... )ז( אולם אחרוני זמנינו נטו להקל בזה... וע"כ אין להתיר כאן אלא באופן שלא הכירה מעולם...
(quotes Rabbeinu Chananel)
אכן האמת בכוונת הר"ח היא על הקול גופיה שאינו נראה לעין, והיה ס"ד לומר שאין להחמיר בו כלל, ולא דמי לטפח באשה ערוה שנראה לעין. וארז"ל ע"פ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, העין רואה והלב חומד, אבל הקול אין בו ממש ולא נראה לעין....ולעולם י"ל דבעינן שיהיה רואה את האשה המשוררת, ורק אז אמרינן קול באשה ערוה, כדאמרינן בסנהדרין )מה( גבי נסקלת ערומה דלא חיישינן להרהורא, וכ"ת אתי לאתגרויי באחרנייתא, אמר רבה גמירי אין יצה"ר שולט אלא במי שעיניו רואות. )ב( והנה כשמכיר את האשה ששומע קולה, נראה דבודאי יש לאסור משום קול באשה ערוה...
ולא בבגדי צבע של אשה, ומוקי לה התם אפי' )הבגדים( שטוחין ע"ג כותל, אמר רב פפא ובמכיר בעליהן. ופרש"י, לא בבגדי וכו', שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה, וכו'...
ולפ"ז אף יעל בקולה דקאמר הוי ביודעה ומכירה דומיא דרחב, וא"כ משמע דהא דקול באשה ערוה היינו דוקא ביודעה ומכירה...
והגם שיש לצדד עוד בזה, הנה ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק )חאה"ע סי' נג( שכ', דנראה דלא שייך קול באשה ערוה אלא ברואה את פניה או יודעה ומכירה...
וע"ע בשו"ת חלקת יעקב )סי' קסג( שנשאל ג"כ בקול אשה ברדיו, ופסק להחמיר, שאע"פ שאמרו אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות, היינו דוקא לענין להרהר בה אח"כ, אבל בשעת שמיעת הקול והוא נהנה זהו גוף האיסור והוי ערוה אף באין יודעה ומכירה, והרי ערוה בעששית דאסור וכו'. ע"ש.... )ז( אולם אחרוני זמנינו נטו להקל בזה... וע"כ אין להתיר כאן אלא באופן שלא הכירה מעולם...
שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח מג( בעמוד נז אות יג:
ומה שכתבתי שם שאם ראה אותה בתמונה ג"כ, אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית )ה ב( האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלא קומתה...
שהשומע קול זמר של אשה ברדיו, אפילו אם מכיר אותה, מותר, כי אין זה קול אשה ממש, אלא חיקוי של קולה על ידי גלי חשמל...
ומכיון שכל הדין של קול באשה ערוה, הוא רק מדרבנן...הילכך בודאי שיש לסמוך על האמור להקל.
ומה שכתבתי שם שאם ראה אותה בתמונה ג"כ, אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית )ה ב( האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלא קומתה...
שהשומע קול זמר של אשה ברדיו, אפילו אם מכיר אותה, מותר, כי אין זה קול אשה ממש, אלא חיקוי של קולה על ידי גלי חשמל...
ומכיון שכל הדין של קול באשה ערוה, הוא רק מדרבנן...הילכך בודאי שיש לסמוך על האמור להקל.