Arami Oved Avi

(ד) מזגו לו כוס שני. וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן. אביו מלמדו. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה. הלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות. אנו אוכלין שאר ירקות. הלילה הזה מרור. שבכל הלילות. אנו אוכלין בשר צלי. שלוק. ומבושל. הלילה הזה כולו צלי. שבכל הלילות. אנו מטבילין פעם אחת. הלילה הזה שתי פעמים. ולפי דעתו של בן. אביו מלמדו. מתחיל בגנות. ומסיים בשבח. ודורש מארמי אובד אבי. עד שיגמור כל הפרשה כולה:

Mishnah Pesachim 10:4

(4) They pour a second cup [of wine] for him. And here the son questions his father. And if the son has insufficient understanding [to question], his father teaches him [to ask]: Why is this night different from all [other] nights? On all [other] nights, we eat leavened and unleavened bread, [but] on this night, [we eat] only unleavened bread. On all [other] nights, we eat all kinds of vegetables, [but] on this night, [we eat only] bitter herbs. On all [other] nights, we eat meat roasted, stewed or boiled, [but] on this night, [we eat] only roasted [meat]. On all [other] nights, we dip [vegetables] once, [but] on this night, we dip [vegetables] twice. And according to the son's intelligence, his father instructs him. He begins [answering the questions] with [the account of Israel’s] shame and concludes with [Israel’s] glory, and expounds from “My father was a wandering Aramean” until he completes the whole passage.

פסחים קט״ז א:י״א-י״ב

מתחיל בגנות ומסיים בשבח: מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו [ושמואל] אמר עבדים היינו אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו

Pesachim 116a:11-12

The Gemara asks: What is the meaning of the term: With disgrace? Rav said that one should begin by saying: At first our forefathers were idol worshippers, before concluding with words of glory. And Shmuel said: The disgrace with which one should begin his answer is: We were slaves. Rav Naḥman said to his servant, Daru: With regard to a slave who is freed by his master, who gives him gold and silver, what should the slave say to him? Daru said to him: He must thank and praise his master. He said to him: If so, you have exempted us from reciting the questions of: Why is this night different, as you have stated the essence of the seder night. Rav Naḥman immediately began to recite: We were slaves.

משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ז׳:ד׳

(ד) וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת וּלְסַיֵּם בְּשֶׁבַח. כֵּיצַד. מַתְחִיל וּמְסַפֵּר שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי תֶּרַח וּמִלְּפָנָיו כּוֹפְרִים וְטוֹעִין אַחַר הַהֶבֶל וְרוֹדְפִין אַחַר עֲבוֹדַת אֱלִילִים. וּמְסַיֵּם בְּדַת הָאֱמֶת שֶׁקֵּרְבָנוּ הַמָּקוֹם לוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מֵהָאֻמּוֹת וְקֵרְבָנוּ לְיִחוּדוֹ. וְכֵן מַתְחִיל וּמוֹדִיעַ שֶׁעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם וְכָל הָרָעָה שֶׁגְּמָלָנוּ וּמְסַיֵּם בַּנִּסִּים וּבַנִּפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ וּבְחֵרוּתֵנוּ. וְהוּא שֶׁיִּדְרשׁ מֵ(דברים כו ה) "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה. וְכָל הַמּוֹסִיף וּמַאֲרִיךְ בִּדְרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 7:4

(4) And it's necessary to start with degradation and to finish with praise. How? Start by telling that in the beginning our ancestors, in the days of Terach and before him, were heretics and they followed foolishness, and they chased after idol worship. And finish with the truth that God brought us close to Him and set us apart from the nations and brought us close to His oneness. And thus start with telling that we were slaves to Pharaoh in Egypt and all of the bad things that he did to us and finish with the miracles and wonders that were done for us in our freedom. And that's why you drash from (Deut 26:5) 'My father was a wandering Aramean...' through that whole section. And anybody who adds and lengthens the drash of this section, that is praiseworthy.

דברים כ״ו:ה׳-ח׳

(ה) וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃ (ו) וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃ (ז) וַנִּצְעַ֕ק אֶל־ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע ה' אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ׃ (ח) וַיּוֹצִאֵ֤נוּ ה' מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃

Deuteronomy 26:5-8

(5) You shall then recite as follows before the LORD your God: “My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation. (6) The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us. (7) We cried to the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression. (8) The LORD freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.

רש"י על דברים כ״ו:ה׳:ב׳

(ב) ארמי אבד אבי. מַזְכִּיר חַסְדֵּי הַמָּקוֹם, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי — לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל כְּשֶׁרָדַף אַחַר יַעֲקֹב, וּבִשְׁבִיל שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹת חָשַׁב לוֹ הַמָּקוֹם כְּאִלּוּ עָשָׂה, שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם חוֹשֵׁב לָהֶם הַקָּבָּ"ה מַחֲשָׁבָה כְּמַעֲשֶׂה (עי' ספרי):

Rashi on Deuteronomy 26:5:2

(2) ארמי אבד אבי A SYRIAN DESTROYED MY FATHER — He mentions the loving kindness of the Omnipresent saying, ארמי אבד אבי, a Syrian destroyed my father, which means: “Laban wished to exterminate the whole nation” (cf. the Haggadah for Passover) when he pursued Jacob. Because he intended to do it the Omnipresent accounted it unto him as though he had actually done it (and therefore the expression אבד which refers to the past is used), for as far as the nations of the world are concerned the Holy One, blessed be He, accounts unto them intention as an actual deed (cf. Sifrei Devarim 301:3; Onkelos).

ספורנו על דברים כ״ו:ה׳:א׳

(א) ארמי אובד אבי הנה אבי שהיה יעקב היה זמן מה ארמי אובד שלא הי' לו בית מושב ובכן לא היה מוכן להעמיד גוי ראוי לרשת ארץ:

Sforno on Deuteronomy 26:5:1

(1) ארמי אובד אבי, my father, i.e. Yaakov, who was for a while a wandering lost person without a home of his own, was not at the time able to establish a nation deserving or fit to inherit this land.

חזקוני, דברים כ״ו:ה׳:א׳

(א) ארמי אבד אבי סרסהו יעקב אבי הארמי כשהיה הוא בארם היה אובד פי׳‎ עני בלא ממון שלא היה מוחזק בארץ.

Chizkuni, Deuteronomy 26:5:1

(1) ארמי אובד אבי, “my forefather used to be a wandering Aramean;” this verse has been abbreviated. In full, it should have read: “Yaakov my forefather was a wandering Aramean.” While he was serving Lavan in Aram he was no better than a wandering Aramean, he had no house or land of his own; he was not even a resident in that country.”

אבן עזרא על דברים כ״ו:ה׳:ב׳

(ב) אובד אבי. מלת אובד מהפעלים שאינם יוצאים ואילו היה ארמי על לבן היה הכתוב אומר מאביד או מאבד ועוד מה טעם לאמר לבן בקש להאביד אבי וירד מצרימה ולבן לא סבב לרדת אל מצרים והקרוב שארמי הוא יעקב כאלו אמר הכ' כאשר היה אבי בארם היה אובד והטעם עני בלא ממון וכן תנו שכר לאובד והעד ישתה וישכח רישו והנה הוא ארמי אובד היה אבי והטעם כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם גם גר היה במצרים והוא היה במתי מעט ואחר כן שב לגוי גדול ואתה ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה ואל יטעון טוען איך יקרא יעקב ארמי והנה כמוהו יתרא הישמעאלי והוא ישראלי כי כן כתוב:

Ibn Ezra on Deuteronomy 26:5:2

(2) lost is an intransitive verb. If the Aramean referred to Lavan, then the verb would be in the transitive hif‘il or pi‘el form. Besides, what sense is there to say, “Lavan tried to destroy my forefather, and he went down to Egypt”? Lavan never considered going down to Egypt! The plausible interpretation is that the Aramean refers to Yaaqov, as if Scripture had said, “When my forefather was in Aramea, he was lost” — meaning, he was a pauper, without property. Compare, “give strong drink to him who is lost” [Proverbs 31: 6], where it is immediately followed by, “let him drink, and forget his poverty” [Proverbs 31: 7]. Thus the lost Aramean was my forefather. The intent of this passage is: I did not inherit this land from my forefather, for he was a pauper when he came to Aramea, and he was a stranger in Egypt, where he was few in number. Afterwards, he became a great nation; and you, God , brought us out of slavery, and gave us the good land. Do not object to Yaaqov’s being called an Aramean, since similar apellations can be found. Consider “Yeter the Ishmaelite” [I Chronicles 2: 17], even though he was really an Israelite (for so it is written [II Samuel 17: 25]).