Moses assembles the people of Israel and reiterates to them the commandment to observe the Shabbat. He then conveys G‑d’s instructions regarding the making of the Mishkan (Tabernacle). The people donate the required materials in abundance, bringing gold, silver and copper; blue-, purple- and red-dyed wool; goat hair, spun linen, animal skins, wood, olive oil, herbs and precious stones. Moses has to tell them to stop giving.
A team of wise-hearted artisans make the Mishkan and its furnishings (as detailed in the previous Torah readings of Terumah, Tetzaveh and Ki Tisa): three layers of roof coverings; 48 gold-plated wall panels, and 100 silver foundation sockets; the parochet (veil) that separates between the Sanctuary’s two chambers, and the masach (screen) that fronts it; the Ark and its cover with the Cherubim; the table and its showbread; the seven-branched menorah with its specially prepared oil; the golden altar and the incense burned on it; the anointing oil; the outdoor altar for burnt offeringsand all its implements; the hangings, posts and foundation sockets for the courtyard; and the basin and its pedestal, made out of copper mirrors.
An accounting is made of the gold, silver and copper donated by the people for the making of the Mishkan. Betzalel, Aholiav and their assistants make the eight priestly garments—the ephod, breastplate, cloak, crown, turban, tunic, sash and breeches—according to the specifications communicated to Moses in the Parshah of Tetzaveh.
The Mishkan is completed and all its components are brought to Moses, who erects it and anoints it with the holy anointing oil, and initiates Aaron and his four sons into the priesthood. A cloud appears over the Mishkan, signifying the divine presence that has come to dwell within it.
From Chabad.org
(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵקֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃
(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹקִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃
DEFINITIONS
group, cohort; session/unit
kehillah
DEFINITIONS
Jewish community, gathering
tikkun
DEFINITIONS
correction, fixing
tzibbur
DEFINITIONS
The public, The (Jewish) community, A prayer group.
ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער
(אסתר א, א) ויהי בימי אחשורוש הוה המן (רות א, א) ויהי בימי שפוט השופטים הוה רעב (בראשית ו, א) ויהי כי החל האדם לרוב וירא ה' כי רבה רעת האדם
§ The Gemara returns to the primary topic of this chapter, the book of Esther. The Gemara cites various aggadic interpretations of the verses of the Megilla. The opening verse of the Megilla states: “And it came to pass [vayhi] in the days of Ahasuerus” (Esther 1:1). Rabbi Levi said, and some say that it was Rabbi Yonatan who said: This matter is a tradition that we received from the members of the Great Assembly. Anywhere that the word vayhi is stated, it is an ominous term indicating nothing other than impending grief, as if the word were a contraction of the words vai and hi, meaning woe and mourning.
The Gemara cites several proofs corroborating this interpretation. “And it came to pass [vayhi] in the days of Ahasuerus” led to grief, as there was Haman. “And it came to pass [vayhi] in the days when the judges ruled” (Ruth 1:1) introduces a period when there was famine. “And it came to pass [vayhi], when men began to multiply” (Genesis 6:1) is immediately followed by the verse: “And the Lord saw that the wickedness of man was great in the earth” (Genesis 6:5).
אָמַר לָהֶם כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה, שִׂמְחָה, (יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס. (זכריה יד, ח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָׁלָיִם. (ישעיה יא, יא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' וגו', (ישעיה ז, כא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר, (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע וגו', (ישעיה ד, ג): וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן.
He said to them: everywhere that it uses the phrase ‘and it will be’ indicates joy. "And it will be on that day that the mountains shall drip with wine..." (Yoel 4:18) “And it will be on that day that living water shall come forth from Jerusalem..." (Zechariah 14:8) "And it will be that on that day, the Lord shall continue…” (Isaiah 11:11) “And it shall come to pass on that day, a man shall keep alive a heifer of the herd…” (Isaiah 7:21) "And it will be on that day, that a great shofar shall be sounded..." (Isaiah 27:13) “And it will be that every survivor shall be in Zion…”
(ג) דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת׃
(כז) עַד־מָתַ֗י לָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃
(כב) וַיִּפְּל֤וּ עַל־פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕ל אֱלֹקֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶחֱטָ֔א וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף׃ (פ)
(מט) וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃
(כ) וַיֵּֽצְא֛וּ כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה׃ (כא) וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת ה' לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃ (כב) וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַה' (כג) וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃ (כד) כָּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת ה' וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכָל־מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ׃ (כה) וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ (כו) וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃ (כז) וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃ (כח) וְאֶת־הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת־הַשָּׁ֑מֶן לְמָא֕וֹר וּלְשֶׁ֙מֶן֙ הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ (כט) כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֮ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַה' (פ)
(טז) יִפְקֹ֣ד ה' אֱלֹקֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה׃
(ב) אלקי הרוחות. למה נאמר אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו (שם י):
(2) אלהי הרוחת GOD OF THE SPIRITS [OF ALL FLESH] — Why is this expression used? (i.e., why does it not state simply אלהי כל בשר?) He said to Him: “Lord of the universe, the character of each person is revealed and known to You – and You know that each is different. Therefore appoint for them a leader who is able to bear with each person as his or her temperament requires. (Midrash Tanchuma, Pinchas 10; cf. Yalkut Shimoni on Torah 776).