Shaul's Sin

(א) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהוָה֙ לִמְשָׁחֳךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַל־עַמּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס) (ב) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם׃ (ג) עַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶת־עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַד־אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד־יוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַד־שֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד־חֲמֽוֹר׃ (ס) (ד) וַיְשַׁמַּ֤ע שָׁאוּל֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ בַּטְּלָאִ֔ים מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת־אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה׃

I Samuel 15:1-4

(1) Samuel said to Saul, “I am the one the LORD sent to anoint you king over His people Israel. Therefore, listen to the LORD’s command! (2) “Thus said the LORD of Hosts: I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel, for the assault he made upon them on the road, on their way up from Egypt. (3) Now go, attack Amalek, and proscribe all that belongs to him. Spare no one, but kill alike men and women, infants and sucklings, oxen and sheep, camels and asses!” (4) Saul mustered the troops and enrolled them at Telaim: 200,000 men on foot, and 10,000 men of Judah.

שמואל א ט״ו:ט׳

(ט) וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כָּל־הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ׃ (פ)

I Samuel 15:9

(9) but Saul and the troops spared Agag and the best of the sheep, the oxen, the second-born, the lambs, and all else that was of value. They would not proscribe them; they proscribed only what was cheap and worthless.

יומא כ״ב ב:י׳

אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו שאול באחת מאי היא מעשה דאגג והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים אמעשה דאגג כתיב (שמואל א טו, יא) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך

Yoma 22b:10

Apropos Saul’s contravention of God’s command to obliterate Amalek, the Gemara observes that Rav Huna said: How little does a person who has the support of his Lord have to worry or be concerned. The proof for this assertion is a comparison between Saul and David. Saul failed with one single sin and it was counted against him, costing him the throne. David, however, failed with two sins and they were not counted against him, as he retained his position. The Gemara asks: What was Saul’s one sin? The incident with Agag, king of Amalek, whom Saul spared in defiance of God’s command (see I Samuel 15:9). But was this his sole sin? There is also the incident of Nob, the city of priests, in which Saul later slew many innocent people, as cited above. The Gemara answers: It was after the incident with Agag, and even before the incident at Nob, that God said: “I regret that I have crowned Saul to be king” (I Samuel 15:11).

אסתר רבה, פתיחתא ז׳

(ז) רַבִּי לֵוִי פָּתַח (במדבר לג, נה): וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, מְדַבֵּר בְּשָׁאוּל, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א טו, ג): עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק, אֲמַר לֵיהּ אֲזַלְתְּ זַכָּאָה וַאֲתֵית חַיָּיבָא וְחַסְתְּ עֲלוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו, ט): וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג, וְהָא צִמְחָא קַיָּימָא מִינֵּיהּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָכֶם דְּבָרִים קָשִׁים, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה הָמָן, שֶׁאָמַר: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן, הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

Esther Rabbah, Petichta 7

...

שמואל א ט״ו:י׳-ט״ו

(י) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר׃ (יא) נִחַ֗מְתִּי כִּֽי־הִמְלַ֤כְתִּי אֶת־שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי־שָׁב֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת־דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל וַיִּזְעַ֥ק אֶל־יְהוָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃ (יב) וַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא־שָׁא֤וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב לוֹ֙ יָ֔ד וַיִּסֹּב֙ וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל׃ (יג) וַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ לַֽיהוָ֔ה הֲקִימֹ֖תִי אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃ (יד) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וּמֶ֛ה קֽוֹל־הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃ (טו) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל־מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵ֖ר הֶחֱרַֽמְנוּ׃ (ס)

I Samuel 15:10-15

(10) The word of the LORD then came to Samuel: (11) “I regret that I made Saul king, for he has turned away from Me and has not carried out My commands.” Samuel was distressed and he entreated the LORD all night long. (12) Early in the morning Samuel went to meet Saul. Samuel was told, “Saul went to Carmel, where he erected a monument for himself; then he left and went on down to Gilgal.” (13) When Samuel came to Saul, Saul said to him, “Blessed are you of the LORD! I have fulfilled the LORD’s command.” (14) “Then what,” demanded Samuel, “is this bleating of sheep in my ears, and the lowing of oxen that I hear?” (15) Saul answered, “They were brought from the Amalekites, for the troops spared the choicest of the sheep and oxen for sacrificing to the LORD your God. And we proscribed the rest.”

קוהלת רבה ז׳:ט״ז:א׳

(א) אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכֵּם יוֹתֵר, אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבּוֹרַאֲךָ, מְדַבֵּר בְּשָׁאוּל, דִּכְתִיב (שמואל א טו, ה): וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וגו', רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי בְּנָיָה אוֹמֵר הִתְחִיל מִדַּיֵּן הוּא כְּנֶגֶד בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק, אִם אֲנָשִׁים חָטְאוּ הַנָּשִׁים מֶה חָטְאוּ, וְהַטַּף מֶה חָטְאוּ, וְהַבָּקָר וְשׁוֹר וַחֲמוֹר מֶה חָטְאוּ. יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, יוֹתֵר מִבּוֹרַאֲךָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הִתְחִיל מִדַּיֵּן כְּנֶגֶד עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְאוֹמֵר, אָמַר הַכָּתוּב (דברים כא, ד): וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל, הוּא הוֹרֵג וְהִיא נֶעֱרֶפֶת, אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה, יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁנַּעֲשָׂה רַחְמָן בֵּמְקוֹם אַכְזָרִי, סוֹף שֶׁנַּעֲשָׂה אַכְזָרִי בִּמְקוֹם רַחֲמָן, וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה אַכְזָרִי בִּמְקוֹם רַחְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כב, יט): וְאֶת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב, וְלֹא תְהֵא נֹב כְּזַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. וְרַבָּנָן אָמְרִין כָּל מִי שֶׁנַּעֲשָׂה רַחְמָן בִּמְקוֹם אַכְזָרִי סוֹף שֶׁמִּדַּת הַדִּין פּוֹגַעַת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א לא, ו): וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו.

Kohelet Rabbah 7:16:1

...