?Where is Esther in the Torah אסתר מן התורה, מנין?

...ובפרק שלוח הקן (חולין קלט, ב) אמרו ליה פפונאי לרב מתנא מצא קן בראשו של אדם מהו א"ל (שמואל ב, טו, לב) ואדמה על ראשו, משה מן התורה מניין (בראשית ו, ג) בשגם הוא בשר, המן מן התורה מניין, (בראשית ג, יא) המן העץ, אסתר מן התורה מניין (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר, מרדכי מן התורה מניין דכתיב (שמות ל, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא.

ויש לתמוה מה ששאלו דוקא על אלו דברים מניין הם מן התורה ומה ענין זה לזה לומר מצא קן בראשו ואח"כ משה מן התורה מניין? ויראה כי כל ענין השאלה על ענין האדם ומהו מעלתו ולכך שאלו מצא קן על ראשו של אדם אם נאמר כי האדם אף שהוא בעל אדמה מ"מ יש לו השכל ולכך נחשב האדם כאלו הוא למעלה מצד השכל אשר יש לו ולכך אמר מצא קן בראשו כי אצל קן צפור כתיב (דברים כב, ו) כי יקרא קן צפור בדרך או על הארץ ואמרינן (חולין קלט, ב) מצא קן בשמים אינו חייב בשלוח כי דווקא קן בארץ חייב לשלוח ולכך אמר מצא קן בראשו של אדם כי ראשו של אדם שם השכל לכך שאל אם נחשב האדם שהוא בארץ וחייב בשלוח או נאמר כי מצד השכל נחשב שאינו בארץ ואינו חייב בשלוח והשיב לו ואדמה על ראשו (שמואל ב, טו, לב) כי אף על ראשו נקרא אדמה ובודאי האדמה הוא בתחתונים לגמרי ועם שהוא על ראשו של אדם אשר שם השכל אף שהשכל מקומו למעלה עם כל זה לא בטל ממנה שם אדמה ולכך שאל אח"כ אם כן משה מן התורה מנין כלומר מאחר שאמרנו כי האדם אינו נחשב שכלי בעצמו ולכך אפילו אדמה על ראש האדם נקרא אדמה כי שכל האדם הוא עומד בגוף וכאלו הוא בטל אצלו כמו שאמרנו א"כ האדם שהוא אדם פרטי מנין שיש לו רמז בתורה השכלית וכך יש לחשוב כי כך הוא האדם הפרט שאין לפרט חשיבות כמו זה וקודם שימצא האדם הגשמי אין לו רמז בתורה השכלית ואף על משה יש לשאול מנין שנרמז בתורה ועל זה אמר כי יש רמז בתורה למשה ולכך אין לומר כי האדם הוא שוה אל שאר מיני ב"ח שהרי יש לאדם פרטי קודם היותו רמז בתורה ומפני כי דבר זה שייך אל הצדיק מפני מעלתו אשר יש לו לכך שאל מן התורה מניין שיש לו לרשע רמז בתורה שמזה יש ללמוד כמה גדול כח הרע ברשעות עד שיש לו רמז בתורה השכלית כי גדול כחו ברשעות וכחו הרע בלתי גשמי ומפני שאמר המן מן התורה מניין אמר מרדכי מן התורה מנין וכן אסתר מנין כי אין סברה שיהיה המן נרמז בתורה ולא יהיה מרדכי ואסתר נרמזו בתורה כי מרדכי ואסתר הם הפכים להמן ואין זה בלא זה וידוע כי ידיעת ההפכים אחד (ראה חדושי אגדות מהר"ל סוטה ט, ב).

ולכך אחר ששאל משה מן התורה מנין שיש לו רמז בתורה קודם היותו נמצא. שאל אח"כ המן מן התורה מניין, כלומר כי יש לומר דוקא מי שיש לו מעלה אלקית כמו מרע"ה יש לומר כי מפני מעלתו האלקית אינו נחשב גשמי אבל המן שהוא הפך זה שהיה רע מניין שהוא נרמז בתורה השכלית קודם חיותו? עד שיש ללמוד מזה כי נחשב כח המן אף שהוא רע מאוד אין כחו כמו שאר אדם אשר הוא טבעי גשמי אבל כחו הרע בלתי גשמי ועל זה אמר כי בודאי נרמז בתורה השכלית שנאמר (בראשית ג, יא) המן העץ וגו' כלומר כמו שיש לאדם בעל מעלה כמו משה שאינו נחשב גשמי וכך ג"כ בהפך שיש אדם שהוא רע מאוד ובשביל גודל כח הרע שיש לו אין כחו גשמי ולפיכך נרמז בתורה קודם היותו נמצא במציאות הגשמי.

ואמר אם נרמז המן מן התורה אי אפשר שלא יהיה נרמז ג"כ מרדכי ואסתר כי ידיעת ההפכים אחד ואין זה בלא זה ועל זה אמר כי (ג) בודאי מרדכי ואסתר נרמזו בתורה ג"כ ומורה זה על האדם שאין להיות נחשב מציאותו רק גשמי הן לטוב הן לרע רק כי כח האדם גדול מאוד הן לטוב הן לרע אף אם מקומו בין התחתונים עם הנמצאים הגשמיים ומה שרמז משה בלשון בשגם פרשנו בחבור גבורת השם (פרק יח) ע"ש ותמצא מבואר. ומה שנזכר מרדכי בלשון ואתה קח לך בשמים ראש יש לך להבין בחכמה כי מרדכי הפך המן כי המן כחו מאדים שהיה רוצה להשמיד ולהרוג הכל ומספר המן מאדי"ם כמו שיתבאר. ומרדכי כל עניינו הפך זה להציל מן המות כאשר עשה בענין זה לכך נרמז מרדכי בזה שאמר קח לך בשמים ראש לפי שהקטורת מציל מן המיתה ומן המגיפה ומן מלאך המות אשר הוא ממונה על המיתה. ולכך נרמז מרדכי בקטורת שהוא עוצר המיתה וכך היה ג"כ מרדכי מכלה האבדון והמיתה מן העולם ולכך נרמז בו מרדכי, והמן הפך זה שנרמז כמה שכתוב המן העץ וגו' כי אכילה הזאת הביא המיתה לעולם ועץ הדעת מוכן למיתה מיום שנברא וכך המן היה מוכן לאבד ולהרוג מיום שנברא והאכילה הזאת שהביא המיתה היה ע"י נחש הקדמוני וכן המן שהוא מזרע עמלק המעוקל והוא נחש עקלתון וממנו המיתה בא לעולם. ולכן המן שהוא מזרע של עמלק שכל ענינו להשמיד ולהרוג נרמז בתורה בלשון זה שאמר הכתוב המן העץ וגו' כי עץ הדעת היה מביא המיתה לעולם והמן היה רוצה לאבד את ישראל שהם עיקר העולם וכאלו היה רוצה לאבד כל העולם ולכך ראוי שיהיה נרמז המן בלשון המן העץ וגו' ויש לך להבין דבר זה מאוד.

ואסתר נרמז בלשון אנכי הסתר אסתיר וגו' ולמה כתוב שני הסתרות רק כי הסתר ראשון שהיו תחת מלכות אחשורוש שהיו משועבדים לו ויותר מזה תחת המן לכך אחר שכתיב (דברים לא, יז) והסתרתי פני מהם חזר לכתוב כי עוד יבא על ישראל שני הסתרות וזה ואנכי הסתר אסתיר וגו' לרמוז על שני הסתרים שאמרנו, וכיון שבימי המן היה כאן הסתר תוך הסתר לא היה ראוי להיות הגואל רק אסתר שמורה השם על גודל הצניעות שהיה בה כי הצנועה נסתר בלתי נגלה ודבר זה יתבאר עוד, לכך הגיע תפילתה ג"כ אל מקום עליון הנסתר ושם יש בטול לכח המן. ולכך מה שכתיב (שם לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר שמורה זה על הסתר פנים דבר זה עצמו מורה כי הגואל מן סתירת פנים הוא אסתר.

וזה כי כאשר היו ישראל בהסתרות פנים ראוי שיהיה הגואל אותם מן הסתרת פנים מי שיש לו המדה הראויה לזה והוא הצניעות והסתר כמו שהיה לאסתר הצניעות, וכך מרדכי שנרמז בלשון בשמים ראש הכתוב אצל הקטורת מורה על ההסתר כי הקטורת הוא נסתר כאשר ידוע שהרי היו מקטירים אותו לפני ולפנים בי"כ ובשאר ימות השנה לא היו מקטירין אותו כי אם על המזבח בפנים וכאשר היו מקטירין על המזבח היו פורשין מן העזרה שיהיה הקטורת בחשאי וכן אמרו על הקטורת (יומא מד, א) יבא דבר שבחשאי שהוא הקטורת ויכפר על דבר שבחשאי הוא לשון הרע, ומזה תבין כי אסתר בת זוג למרדכי שנקרא על שם מרי דכיא והדברים האלו עמוקים מאוד ואי אפשר לפרש יותר, וכאשר היו ישראל בהסתר פנים מן הש"י ראוי שיהיה הגואל מרדכי ואסתר שהם מגיעים בתפילתם אל הנסתר...

(כג) וְאַתְּ סַב לָךְ בּוּסְמִין רֵישָׁא מֵירָא דַכְיָא מַתְקַל חֲמֵשׁ מְאָה וְקִנְמָן בֶּשֶׂם פַּלְגוּתֵהּ מַתְקַל מָאתָן וְחַמְשִׁין וּקְנֵה בוּסְמָא מַתְקַל מָאתָן וְחַמְשִׁין: