בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת-עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם. לֹא אֶת-אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם, לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ.
In each and every generation, a person is obligated to see himself as if he left Egypt, as it is stated (Exodus 13:8); "For the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt." Not only our ancestors did the Holy One, blessed be He, redeem, but rather also us [together] with them did he redeem, as it is stated (Deuteronomy 6:23); "And He took us out from there, in order to bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers."
What does "See Himself as if he left Egypt" mean? Why "me"?
(2) To see himself (atzmo) as if he went forth from Egypt: The statement here could have been “To imagine that he went forth from Egypt;” the word atzmo was unnecessary. Why was it necessary to say, ‘himself?’ We learn in the Talmud that if a one’s father experienced a miracle, his children and offspring must continue to give thanks. The redemption from Egypt goes much farther than that. We are grateful not just because of our ancestors but because we ourselves benefited from God’s redemption. We are the direct recipients of God’s goodness in the Exodus (otherwise ‘we might still be slaves.’) We are commanded to give thanks not because it affected our forefathers but because we directly benefit from God’s redemption.
How else are we still "recipients of God's goodness"?
(א) בכל דור ודור. אין הכונה שחייב לראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים משום שאם לא הוציא אבותינו גם אנחנו היינו משועדים לפרעה דא"כ יאמר בכל הנסים שנעשו לאבותינו שחייב לראות עצמו כאילו הנס נעשה לו כגון בנס של אחשורוש שנגזר על כל ישראל למיתה ואם ח"ו היה מתקיים גזירתו אנו לא באנו לעולם וכן בכל הנסים שנעשו לאבות יהיה הבנים מחוייבים לברך על הנסב שנעשה לו ובהדיא אמרו בש"ס ברכות שמברך שעשה נס לאבותינו וכאן מברכין אשר גאלנו וגאל את אבותינו ומזכיר בברכה גם גאולת עצמו משא"כ בכל הנסים. לכן נראה דודאי אם היינו עושין עיקר שמחה על הנס מה שיצאנו מהמרירות של שיעבוד הגלות לא היינו מזכירין עצמינו בהברכה ובהנס כלל כיון שאנחנו לא יצאנו מהמרירות רק מפני עשותינו עיקר הנס ביציאת מצרים הגאולה שהוא מה שנקנינו לעבדים לו יתברך והכניסנו לקדושתו והנחילנו קדושת ארץ העליונה ותחתונה ובזה אנחנו ועם היוצאים שוים. ולזה מברכין אשר גאלנו וגאל אבותינו שהגאולה הוא ענין הקנין וכמש"ל ולא מברכין אשר הוציאנו והוציא את אבותינו כי בגוף היציאה אין לנו שיווי עמהם רק בהגאולה ומה שאמר כאן (שחייב לראות עצמו כאלו הוא יצא) היינו כיון שעיקר השמחה הגאולה שהוא הקנין שנעשה מחמת היציאה ובנס הגאולה כולנו שוין ששמחת היציאה שוה לנו ולדור היוצאים כיון שעיקר השמחה הגאולה שהוא הקנין שנעשה מחמת היציאה ובנס הגאולה כולנו שוין ששמחת היציאה שוה לנו ולדור היוצאים כיון שעיקר השמחה הוא בהגאולה במה שכולנו שוין בו גם כי היציאה היא סיבת כל הנסים שעושה עמנו. ולזה מביא ראיה מקרא (שנאמר בו ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו) הרי שמשתף גם אותנו בנס היציאה כיון שעיקר התכלית היה בהיציאה לתת לנו קדושת הארץ.
(1) In every generation each person must see him/herself…
What we are stating here is not that each person should see him/herself as if he/she went forth from slavery but rather that each person should see him/herself as if he/she was personally redeemed from Egypt to become participant in the covenant. While we did not personally experience slavery and redemption, we all can say that because our ancestors were redeemed from slavery, we have the privilege of being Jews and living by the Torah. In is in this sense that we are all connected to the Exodus and not in an experiential sense. We did not experience Egypt in an immediate sense as our ancestors did but the fact that our ancestors were redeemed has shaped our identity. That is our connection to the past
What does it mean to "participant in the covenant"?
How do we translate this "connection to the past" today?
(א) ובכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאלו הוא יצא משם. זה מוסב על מה שאמרנו בתחלת ההגדה שאלו לא הוציא הב"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו משועבדים היינו וכו' והיינו דאמרי וצריך לומר ואותנו הוציא משם כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאלו לא יצאו הם עדיין היינו במצרים. לפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו'.
(1) In every generation each person is obligated to make himself appear as one who went forth from there: This statement is based on what was said at the beginning of the Haggadah, had God not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children would still be enslaved; that is, we must say, God took us out from there because we are included in all the miracles. Therefore, we are obligated to give thanks and praise God…
Do you think we really would we still be enslaved? What do you think this means?
(1) The Divine Spark Within Us (Page 107a): In every generation a person is obligated to see his “essence:” The word atzmo, usually translated as “himself,” can also be translated as “his essence,” as in the verse, “It was the very essence (etzem) of the heavens for purity. ” This is an allusion to the inner divine spark found in each of us. A person must strengthen this holy spark no matter how low a state he reaches. In Egypt, we were so deeply mired in impurity that the demonic prosecutor said both the Israelites and the Egyptians worship idols – so how was one any better than the other? And yet the Holy One in his great mercy looked and saw the inner spark of the people, as it says, “I am the one who explores the heart and the conscience. ” So, too, each Jew must say that in every generation a person must strengthen the inner spark, which is still in him. This spark is capable of blossoming and becoming revitalized in the end. The Holy One not only redeemed our ancestors long ago but he redeems us as well along with them. As the holy Ari has said, “All the souls of the Jewish people were in the iron furnace of Egypt and we were redeemed from there.
Translate "inner spark" for our kids/staff today
How do we take all of this and make it accessible in our teaching settings?
How do we help our students/staff/parents own this?