Humor and Judaism

חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא א"ל זיל הב ליה פלגא דזוזא הוה ליה זוזא מכא בעי למיתבה ליה מיניה פלגא דזוזא לא הוה משתקיל ליה תקע ליה אחרינא ויהביה נהליה:

(Babylonian Talmud, Legal Text, circa 500 CE)

A certain man named Ḥanan the Wicked slapped a certain man. He then came before Rav Huna for judgment. Rav Huna said to him: Go give him a half-dinar, which is the fine imposed for such an act. Ḥanan the Wicked had a damaged dinar, and wanted to give him a half-dinar from it, but there was no one who wanted to take it from him to give him smaller coins for it. Ḥanan the Wicked then gave him another slap, and gave him the bad dinar as payment.

משמת רבי הוכפלו צרות משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא

(Babylonian Talmud)

When Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased. Rav Yosef said to the tanna who reviewed the mishna: "Do not teach that humility ceased, for there is still one who is still humble - me!"

אמר אביי כי נפקי מבי מר הוה שבענא כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר ובעאי למיכס צעא אבתרה אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי רווחא לבסימא שכיח

(Babylonian Talmud)

Abaye said: "When I left the house of the master, Rabba, to go to Marei bar Mar, I was already satiated. However, when I arrived there at Marei bar Mar’s house, they served me sixty plates of sixty kinds of cooked dishes, and I ate sixty portions from each of them. The last dish was called pot roast, and I was still so hungry that I wanted to chew the plate afterward!" And in continuation Abaye said: "This explains the folk saying that people say: The poor man is hungry and does not know it", as Abaye was unaware how hungry he had been in his master’s house. Alternatively, there is another appropriate, popular expression: "Room in the stomach for sweets can always be found."

כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר (תהלים א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו לוי ור"ש ברבי יתבי קמיה דרבי וקא פסקי סידרא סליק ספרא לוי אמר לייתו [לן] משלי ר"ש ברבי אמר לייתו [לן] תילים כפייה ללוי ואייתו תילים כי מטו הכא כי אם בתורת ה' חפצו פריש רבי ואמר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ אמר לוי רבי נתת לנו רשות לעמוד

(Babylonian Talmud)

“But his delight is in the Torah of the Lord” (Psalms 1:2). Rabbi Yehuda HaNasi says: A person can learn a piece of Torah his/her heart desires, as it says in Psalms: "But his delight is in the Torah of the Lord, i.e., his delight is in the part of the Torah that he wishes to study." The Gemara relates: Levi and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, were sitting before Rabbi Yehuda HaNasi, and they were learning Torah. When they finished the book that they were learning and were ready to begin a new subject, Levi said: Let them bring us the book of Proverbs; and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: Let them bring us the book of Psalms. He compelled Levi to acquiesce, and they brought a book of Psalms. When they arrived here, at the verse: “But his delight is in the Torah of the Lord,” Rabbi Yehuda HaNasi explained the verse and said: "A person can learn a piece of Torah only that his/her heart desires." Levi said: "My teacher, you have given me permission to leave. (As I wish to study Proverbs, not Psalms)"

רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

(Mishna, Legal and Ethics Text, circa 200 CE)

Rabbi Dosa ben Harkinus says: Late morning sleep, midday wine, chatter of children, and sitting in the assembly houses of the ignorant remove a person from the world.

תפארת ישראל אבות יכין סד - סח זכר ד' דברים שצריכים מאד לבריאות הגוף ולהשחמת האדם ואפילו הכי כשלא יזהר בהן יאבד על ידן עולמו. שינה של שחרית: משל לכל כובד ועצלות והרי מיעוטו יפה וצריך מאד לבריאות הגוף שינוח אחר יגיעתו אבל מי שישן כל הלילה אין לו שום התנצלות....

ויין של צהרים: משל לרדיפת התענוגים כשהוא בלא צורך לחזק הגוף.....אבל רק מיעוטו יפה לשמח הנפש אבל רובו קשה דמבלבל השכל....

ושיחת ילדים: הוא משל לשחוק והתלות שגם כן מיעוטו יפה להבליג ולשמח הנפש אבל רק עם אנשים גדולים שיש במילי דבדיחותא עמהם דברי השכל...

וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ: משל לשיחה בטילה הוא גם כן מיעוטו יפה אחר שהתעמל אדם בחכמה ראוי לו להתשעשע קצת בין רעיו בדברים של מה בכך דמדאין צריך לזה התחזקות השכל תנוח הנפש על ידן כמו שתנוח הגוף על ידי שינה אבל זה רק בין אנשים נכבדים שגם שיחת חולין שלהם צריכים לימוד

Tiferet Yisrael

(Rabbi Israel Lipschitz of Germany/Poland, 1782-1860

Commentary on Mishna)

These mentioned activities are okay if done properly:

Morning sleep: This refers to laziness. A little rest is good and healthy for the body, but too much sleep is counterproductive.

Afternoon wine: This refers to seeking pleasure without strengthening the body. A little drinking is good for the soul but too much is bad for the mind.

Chatter of children: This refers to laughter. A little is good to cheer the soul, but only with great people who have words of wisdom in them.

Sitting in the assembly houses of the ignorant: This refers to unproductive conversation. A little is good after exercising the mind in order to amuse one's friends, as the mind needs rest just like the body. This is in the context of the ones whose small talk also needs study.

ר' ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט הוה שכיח אליהו גביה א"ל איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי והכי אתו הנך תרי אתי א"ל הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו אזל לגבייהו אמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי אי נמי כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו טרחינן ועבדינן להו שלמא:

(Babylonian Talmud)

Rabbi Beroka Ḥoza’a was often found in the market of Bei Lefet, and Elijah the Prophet would often appear to him. Once Rabbi Beroka said to Elijah: Of all the people who come here, is there anyone in this market worthy of the World-to-Come? Two brothers came to the marketplace. Elijah said to Rabbi Beroka: These two have a share in the World-to-Come. Rabbi Beroka went over to the men and said to them: What is your occupation? They said to him: We are jesters, and we cheer up the depressed. Alternatively, when we see two people who have a quarrel between them, we strive to make peace. It is said that for this behavior one enjoys the profits of his actions in this world, and yet his reward is not diminished in the World-to-Come.

אמר רב יהודה וכן לדבר הלכה אמר רבא וכן לחלום טוב איני והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר (שיר השירים ה, יג) שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי מור עובר אלא מר עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים לא קשיא הא ברבה והא בתלמיד ואיבעית אימא הא והא ברבה ולא קשיא הא מקמי דלפתח הא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא

(Babylonian Talmud)

Rav Yehuda said: "And, so too, one should be joyful before stating a matter of Jewish Law." Rava said: And, so too, one should be joyful before going to sleep in order to have a good dream." The Gemara asks: Is that so, that one should introduce matters of Jewish Law joyfully? Didn’t Rav Giddel say that Rav said: "Any Torah scholar who sits before his teacher and his lips are not dripping with myrrh due to fear of his teacher, those lips shall be burnt, as it is stated: “His lips are as lilies, dripping with flowing myrrh [shoshanim notefot mor over]” (Song of Songs 5:13)?" He interpreted homiletically: "Do not read mor over, flowing myrrh; rather, read mar over, flowing bitterness. Likewise, do not read shoshanim, lilies; rather, read sheshonim, that are studying, meaning that lips that are studying Torah must be full of bitterness. The Gemara explains: This is not difficult, there is no contradiction here, as this, where it was taught that one should introduce matters of Jewish Law joyfully, is referring to a rabbi, and that, where it was taught that one must be filled with bitterness, is referring to a student, who must listen to his teacher with trepidation. And if you wish, say instead that this and that are referring to a rabbi, and it is not difficult. This, where it was taught that he must be joyful, is before he begins teaching, whereas that, where it was taught that he must be filled with bitterness and trepidation, is after he already began teaching Jewish Law. That explanation is like that which Rabba did. Before he began teaching Jewish Law to the Sages, he would say something humorous and the Sages would be cheered. Ultimately, he sat in trepidation and began teaching the Jewish law.

עין אי"ה שם כל תלמיד חכם היושב לפני רבו והוא עדנה בצב המתחילים, שהוא דיין זקוק לרב להעמידו על האמת והיושר בדרכי התורה, ואין שפתותיו נוטפות מר, הוא חפץ כבר שלא יהיה לו דברי תורה לעמל, כי אם לבקש מהם את הנעים והשעשוע, תכוינה, הוא מתקרב אל אישה של תורה שלא כפי המדה המוכשרת לו...ולא ידמה שימצא תיכף את העונג והשעשוע בתורה, כי אם יקבל עליו את מרירותה בהתחלה, מר עובר, אמנם עובר ולא מתמיד את המצב הזה, וסוף סוף תבא חכמה בלבו לשמחו ולעדנו, וירגיש מתקה ועדנה של תורה...הרב עצמו אף על פי שמדת השמחה נאותה לו...אם הרב הוא איש גדול באמת, אוהב חכמה ומבקש תמיד להוסיף דעת, הוא לא יסתפק בלמדו את תלמידיו רק באותה מדה של ההשפעה לבדה, כי אם יכין עצמו גם כן לקבל את תוספת השלמות בדעת עומק אותם ענינים עצמם

Ein Ayah

(Rav Kook, 1865-1935, Commentary on Talmud)

A scholarly student before his/her Rabbi - on some level is still like a beginner, because he still needs his/her Rabbi to teach. But this student may want an easy way out - to just get the basic understanding presented to him/her. This student will not want to toil in the Torah, to really dig deep to find the answers.

In regards to Rava, his humor is commendable in that it adds to, and doesn't take away from, his lesson.

"Like a warm summer rain, humor may suddenly cleanse and cool the earth, the air and you."

-Langston Hughes

"Comedy is simply a funny way of being serious."

-Peter Ustinov

"A day without laughter is a day wasted."

-Charlie Chaplin