(א) פתיחה: שאול שאלוני לטענות ולתשובות אשר אתי נגד טענותיהם של החולקים על דתנו מבין הנמשכים אחר הפילוסופיה ומבין מאמיני דתות אחרות ומבין המינים מבני ישראל ונזכרתי מה ששמעתי לפני זמן מה טענות שטען החבר לפני כארבע מאות שנה בפני מלך הכוזרים טענות אשר על פיהן קבל המלך את דת היהודים כמו שהדבר מפורסם וכמו שהזכר בספרי דברי הימים מלך זה מספר שם נשנה אליו חלום אחד פעמים רבות בחלומו והנה מלאך מדבר אליו ואומר לו כונתך רצויה בעיני האלוק אבל מעשך אינו רצוי והמלך היה זהיר מאד במצוות דת הכוזרים עד שהוא עצמו היה משמש בהיכל אשר להם ומקריב קרבנות בלב שלם אולם עם כל אשר הוסיף לשמר את המצוות ההן היה המלאך נראה אליו לילה לילה ואומר לו כונתך רצויה אבל מעשך אינו רצוי דבר זה גרם לו למלך הכוזרים לדרש ולחקר בדבר האמונות והדעות וסוף דבר התיהד הוא ועם רב מן הכוזרים אתו והנה רבות מטענות החבר היו לי לקרת רוח בהיותן מסכימות עם דעתי ואמר ראוי הדבר כי אכתב את הטענות ההן כאשר נתגלגלו והמשכילים יבינו מספרים כי משנגלה לו למלך הכוזרים בחלום כי כונתו רצויה בעיני האלוק אך מעשהו אינו רצוי ואף נצטוה בחלומו זה לבקש את המעשה הרצוי בעיני האלוק פנה בראשונה אל פילוסוף אחד וישאלהו להאמנתו:
(ב) (א) אמר לו הפילוסוף: האלוק אין לפניו לא רצון ולא שנאה כי הוא ית' מרומם מעל כל רצון וכונה שהרי הכונה מורה על היות המכון חפץ בדבר החסר לו ורק בבוא חפצו יגיע לשלמות וכל עוד לא יבוא זה החסרון בעינו עומד וכן מרומם הוא האלוק לדעת הפילוסופים מעל ידיעת הפרטים כי הפרטים משתנים מרגע לרגע אולם בידיעת האלוק לא יתכן כל שנוי נמצא שאין האלוק מכיר אותך ועל אחת כמה וכמה אינו יודע כונתך ומעשיך וכל שכן אינו שומע תפלתך ולא רואה תנועותיך ואם אמנם יאמרו הפילוסופים כי האלוק בראך אין מאמרם זה כי אם על דרך ההשאלה כי האלוק הוא אמנם עלת העלות בהתהוות כל נברא אך הנברא לא בכונה מאת האלוק נתהוה ומעולם לא ברא האלוק אדם כי העולם קדמון ומאז מעולם נולד כל אדם מאדם שקדם לו והרכבו בו צורות ותכונות מזגיות ומדות מאביו ומאמו ומשאר קרוביו ואיכיות התלויות באקלים ובארץ המולדת במזונות ובמים ובכחות הגלגלים וקבוצות הכוכבים והמזלות כפי מעמדם במערכה והכל מעם הסבה הראשונה אך לא מתוך כונה אשר לה כי אם על דרך האצילות מן הסבה הראשונה נאצלה סבה שניה ומזו נאצלו הסבות השלישיות והרביעיות וכך נתחיבו כל הסבות והמסובבים וכך נשתלשלו כמו שאתה מוצא אותם לפניך וחיוב זה קדמון הוא כשם שהסבה הראשונה קדמונית היא ואין ראשית לה והנה לכל אחד מאישי העולם יש סבות המביאות אותו לידי שלמותו מי שקדמו לו כל סבותיו אלו נעשה שלם ומי שלא קדמו לו כלן נשאר חסר בן כוש למשל לא הספיקה לו הכנתו הטבעית כי אם לקבלת הצורה האנושית והדבור בתכלית החסרון וכנגדו הפילוסוף הוכנו לו תכונות על פיהן תהיינה לו המעלות המזגיות והמוסריות השכליות והמעשיות ולא יחסר מאומה מן השלמות אבל גם הפילוסוף אין מעלות אלו נמצאות בו בראשונה כי אם בכח ולשם הוצאתן אל הפעל זקוק הוא ללמוד ולאמון עד שתתגלה ההכנה לפי מעלתה אם לשלמות או לחסרון או למדרגות בינים רבות מספר והאדם השלם ידבק בו מעין אור אלוקי הנקרא בשם השכל הפועל בו יתחבר השכל הנפעל של האדם התחברות של התמזגות עד אשר יראה האדם ההוא את עצמו כאלו הוא הוא השכל הפועל ואין ביניהם כל הפרש אותה שעה יגיעו כליו רצוני לומר אבריו של האיש ההוא למדרגה בה יעשו רק את המעשים השלמים ביותר בזמנים הנכונים ביותר ובדרכים הטובות ביותר וכאלו נעשו אבריו כלים לשכל הפועל לא לשכל ההיולי הנפעל בו היה משתמש לפי כן עת היה מבקש את הדרך הנכונה ומוצאה פעמים אחדות ופעמים רבות לא הגיע אליה ואלו עתה מוצאה הוא תמיד מדרגה זו היא תכלית מה שהאדם השלם מקוה להגיע אליו אחרי אשר תטהר נפשו מן הספקות ותשיג את ידיעת הדברים לפי אמתתם ככה תעשה הנפש דומה למלאך ותמצא במדרגה אחת בלבד למטה משל הרוחני הנבדל מן הגוף הלא היא מדרגת השכל הפועל הוא המלאך אשר מדרגתו נמוכה רק משל המלאך הממנה על גלגל הירח והמלאכים הם שכלים נבדלים מן החמר קדמונים כסבה הראשונה ולא ייראו כליון לעולם ובהתאחד נפש האדם השלם עם השכל הפועל לא יחוש האדם לכליון גופו ולכליון כליו ומשעה שהגיע להתאחדות זו תזכה נפשו לאשר בעודנו בחיים שכן נכנס בחברתם של הרמס ואסקלביוס וסוקרטס ואפלטון ואריסטו כי הוא והם וכל אשר עלו למדרגתם היו לאחד עם השכל הפועל וזה הוא אשר יכנה על דרך העברה או קרוב רצון אלקים דרשהו אפוא בקש לך ידיעת דברים על אמתתם למען יהיה שכלך אתה פועל לא נפעל ותדבק בדרך הישרים במדות ובמעשים כי הם יהיו לך לעזר בהכרת האמת ויעוררוך לדבק בעיון ולהדמות לשכל הפועל ההוא אז תעלינה בידך מדות ההסתפקות והענוה והכניעה וכל מדה טובה ואתן הערצת הסבה הראשונה שתעריצנה לא למען תחוננך רצון ותסיר מעליך קצפה כי אם למען תוכל להדמות לשכל הפועל לבחר תמיד באמת לתת לכל דבר את תאריו הראויים לו ולראות כל דבר כמו שהוא באמת כי כל אלה הם מתכונות השכל וכאשר תגיע מחשבתך לאמונה הזאת אל תחוש באיזה מין ממיני העבודה אתה עובד לאלוק או איך תתפלל ואיך תשבח באיזה דבור ובאיזו לשון ובאילו מעשים ואם תרצה בדה לך דת לשם העבודה וההערצה והשבוח ולמען התנהגותך אתה במדות טובות והנהגת ביתך ובני ארצך בהן אם מקבל אתה עליהם או קח לך לדת את אחת החקות השכליות שהנחו על ידי הפילוסופים בחבוריהם ושים מגמתך וכונתך זכוך נפשך כללו של דבר אחרי השיגך את הידיעה הכללית של הדברים לפי אמתתם בקש לך זך הלב ככל אשר תוכל ואז תגיע אל מבקשך שהוא ההדבקות ברוחני ההוא זאת אומרת בשכל הפועל ואז יתכן כי הרוחני ההוא ינבא אותך ויודעך תעלומות על ידי חלומות אמתיים וציורי דמיון נכונים:
(ג) (ב) אמר לו הכוזרי: רואה אני דבריך נכוחים אבל אינם נאותים למה שאני מבקש שהרי יודע אני כי נפשי זכה וכל רצוני להפיק רצון מהאלוה ובכל זאת הלא הגד לי כי מעשי אינו רצוי אם כי כונתי רצויה יש אפוא בלא ספק מעשה הרצוי מצד עצמו לא מצד כונת עושהו כי אם לא כן מה לנוצרים ולמסלימים אשר חלקו ביניהם את העולם המישב נלחמים זה בזה אם כי כל אחד מהם עבד את האלוק מתוך כונה זכה ונהג נזירות ופרישות וצם והתפלל ויצא למערכה במגמה להרג את חברו בהאמינו כי יש בזה צדקות גדולה והתקרבות אל האלוק ובהלחמם זה בזה מאמין כל אחד מהם כי במותו יזכה לגן עדן והלא הצדקת שניהם גם יחד נמנעת אצל השכל:
(ד) (ג) אמר הפילוסוף: לפי דתי הפילוסופים אין לא לזה ולא לזה הרשות להמית את זולתו שהרי שניהם מכונים בעבודתם אל השכל:
(ה) (ד) אמר הכוזרי: וכי יש לדעת הפילוסופים טעות גדולה מזו של בעלי שתי הדתות האלה המאמינים כי העולם נברא ובששה ימים נברא והאומרים כי הסבה הראשונה מדברת עם איש מבני אדם ואלו הם הפילוסופים ירוממוה מעל לידיעת הפרטים ועוד לפי מעשיהם של הפילוסופים ולפי ידיעותיהם לפי דרשם את האמת ולפי רב השתדלותם בזה מן הראוי היה כי תהיה הנבואה מפורסמת ביניהם ומצויה בתוכם הואיל והם רק הם הדבקים הרוחניים וכי יספר עליהם כי נעשו על ידיהם נסים ונפלאות ומופתים ואנחנו מוצאים את החלומות האמתיים אצל מי שלא עסק לא במדע ולא בזכוך נפשו והפוכו של דבר מוצאים אנו אצל מי שמשתדל במדע ודבר זה הלא מוכיח כי סוד הקשר בין הענין האלוקי ובין הנפשות שונה ממה שהזכרת אתה הפילוסוף:
(1) Introduction: I WAS asked to state what arguments and replies I could bring to bear against the attacks of philosophers and followers of other religions, and also against [Jewish] sectarians who attacked the rest of Israel. This reminded me of something I had once heard concerning the arguments of a Rabbi who sojourned with the King of the Khazars. The latter, as we know from historical records, became a convert to Judaism about four hundred years ago. To him came a dream, and it appeared as if an angel addressed him, saying: 'Thy way of thinking is indeed pleasing to the Creator, but not thy way of acting.' Yet he was so zealous in the performance of the Khazar religion, that he devoted himself with a perfect heart to the service of the temple and sacrifices. Notwithstanding this devotion, the angel came again at night and repeated: 'Thy way of thinking is pleasing to God, but not thy way of acting.' This caused him to ponder over the different beliefs and religions, and finally become a convert to Judaism together with many other Khazars. As I found among the arguments of the Rabbi, many which appealed to me, and were in harmony with my own opinions, I resolved to write them down exactly as they had been spoken. When the King of Khazar (as is related) dreamt that his way of thinking was agreeable to God, but not his way of acting, and was commanded in the same dream to seek the God-pleasing work, he inquired of a philosopher concerning his religious persuasion.
(2) 1. The philosopher replied: There is no favor or dislike in [the nature of] God, because He is above desire and intention. A desire intimates a want in the person who feels it, and not till it is satisfied does he become (so to speak) complete. If it remains unfulfilled, he lacks completion. In a similar way He is, in the opinion of philosophers, above the knowledge of individuals, because the latter change with the times, whilst there is no change in God's knowledge. He, therefore, does not know thee, much less thy thoughts and actions, nor does He listen to thy prayers, or see thy movements. If philosophers say that He created thee, they only use a metaphor, because He is the Cause of causes in the creation of all creatures, but not because this was His intention from the beginning. He never created man. For the world is without beginning, and there never arose a man otherwise than through one who came into existence before him, in whom were united forms, gifts, and characteristics inherited from father, mother, and other relations, besides the influences of climate, countries, foods and water, spheres, stars and constellations. Everything is reduced to a Prime Cause; not to a Will proceeding from this, but an Emanation from which emanated a second, a third, and fourth cause.The Cause and the caused are, as you see, intimately connected with one another, their coherence being as eternal as the Prime Cause and having no beginning. Every individual on earth has his completing causes; consequently an individual with perfect causes becomes perfect, and another with imperfect causes remains imperfect, as the negro who is able to receive nothing more than the human shape and speech in its least developed form. The philosopher, however, who is equipped with the highest capacity, receives through it the advantages of disposition, intelligence and active power, so that he wants nothing to make him perfect. Now these perfections exist but in abstract, and require instruction and training to become practical, and in order that this capacity, with all its completeness or deficiencies and endless grades, may become visible. In the perfect person a light of divine nature, called Active Intellect, is with him, and its Passive Intellect is so closely connected therewith that both are but one. The person [of such perfection] thus observes that he is The Active Intellect himself, and that there is no difference between them. His organs--I mean the limbs of such a person--only serve for the most perfect purposes, in the most appropriate time, and in the best condition, as if they were the organs of the Active Intellect, but not of the material and passive Intellect, which used them at an earlier period, sometimes well, but more often improperly. The Active Intellect, however, is always successful. This degree is the last and most longed-for goal for the perfect man whose soul, after having been purified, has grasped the inward truths of all branches of science, has thus become equal to an angel, and has found a place on the nethermost step of seraphic beings. This is the degree of the Active Intellect, viz. that angel whose degree is below the angel who is connected with the sphere of the moon. There are spiritual forces, detached from matter, but eternal like the Prime Cause and never threatened by decay. Thus the soul of the perfect man and that Intellect become One, without concern for the decay of his body or his organs, because he becomes united to the other. His soul is cheerful while he is alive, because it enjoys the company of Hermes, Asclepios, Socrates, Plato and Aristotle; nay, he and they, as well as every one who shares their degree, and the Active Intellect, are one thing. This is what is called allusively and approximately Pleasure of God. Endeavor to reach it, and the true knowledge of things, in order that thy intellect may become active, but not passive. Keep just ways as regards character and actions, because this will help thee to effect truth, to gain instruction, and to become similar to this Active Intellect. The consequence of this will be contentment, humility, meekness, and every other praiseworthy inclination, accompanied by the veneration of the Prime Cause, not in order to receive favor from it, or to divert its wrath, but solely to become like the Active Intellect in finding the truth, in describing everything in a fitting manner, and in rightly recognizing its basis. These are the characteristics of the [Active] Intellect. If thou hast reached such disposition of belief, be not concerned about the forms of thy humility or religion or worship, or the word or language or actions you employ. You may even choose a religion in the way of humility, worship, and benediction, for the management of thy temperament, thy house and [the people of thy] country, if they agree to it. Or fashion thy religion according to the laws of reason set up by philosophers, and strive after purity of soul. In fine, seek purity of heart in which way thou art able, provided thou hast acquired the sum total of knowledge in its real essence; then thou wilt reach thy goal, viz. the union with this Spiritual, or rather Active Intellect. Maybe he will communicate with thee or teach thee the knowledge of what is hidden through true dreams and positive visions.
(3) Said to him the Khazari: Your words are convincing, yet they do not correspond to what I wish to find. I know already that my soul is pure and that my actions are calculated to gain the favor of God. To all this I received the answer that this way of action does not find favor, though the intention does. There must no doubt be a way of acting, pleasing by its very nature, but not through the medium of intentions. If this be not so, why, then, do Christian and Muslim, who divide the inhabited world between them, fight with one another, each of them serving his God with pure intention, living either as monks or hermits, fasting and praying? For all that they vie with each other in committing murders, believing that this is a most pious work and brings them nearer to God. They fight in the belief that paradise and eternal bliss will be their reward. It is, however, impossible to agree with both.
(4) The Philosopher replied: The philosophers' creed knows no manslaughter, as they only cultivate the intellect.
(5) Al Khazari: What could be more erroneous, in the opinion of the philosophers, than the belief that the world was created in six days, or that the Prime Cause spoke with mortals, not to mention the philosophic doctrine, which declares the former to be above knowing details. In addition to this one might expect the gift of prophecy quite common among philosophers, considering their deeds, their knowledge, their researches after truth, their exertions, and their close connection with all things spiritual, also that wonders, miracles, and extraordinary things would be reported of them. Yet we find that true visions are granted to persons who do not devote themselves to study or to the purification of their souls, whereas the opposite is the case with those who strive after these things. This proves that the divine influence as well as the souls have a secret which is not identical with what you say, O Philosopher.