Moses Sofer משה סופר

Moses Sofer (Schreiber), better known by the name of his work "Hatam Sofer", was one of the leading Orthodox rabbis of Austrian - Hungarian Jewry in the first half of the nineteenth century. He was a teacher to thousands and a powerful opponent to the Reform movement in Judaism, which was attracting many people from the Jewish communities in the Austrian Empire and beyond. He was born in Frankfurt to R' Shmuel Sofer, and studied under Rabbi Nathan Adler and Rabbi Pinchas Horowitz (Hafla'ah). After marriage he became head of the yeshiva in Prostějov, following which he accepted a rabbinical position in Strážnice, and subsequently in Mattersdorf. In 1807 he was appointed as Rabbi of Pressburg (Bratislava), where he also founded a large Yeshiva that produced many students who themselves became noted rabbis. As Rabbi of the city of Pressburg, he maintained a strong Orthodox Jewish perspective through communal life, first-class education, and uncompromising opposition to Reform and radical change. Sofer published very little during his lifetime, but his posthumously published works include more than a thousand responsa, novellae on the Talmud, sermons, biblical and liturgical commentaries, and religious poetry. He is an oft-quoted authority in Orthodox Jewish scholarship and many of his responsa are required reading for semikha (rabbinic ordination) candidates. He had 10 children with his second wife, who was the daughter of R' Akiva Eiger, two of whom were renowned rabbis in their own right. The eldest, Avraham Shmuel Binyamin (Ketav Sofer), inherited his father's position as rabbi of Pressburg. His second son, Shimon (Michtav Sofer), was the rabbi of Krakow. רב משה סופר (שרייבר), הידוע בכינויו ה"חת"ם סופר" על שם ספרו, היה אחד ממנהיגי היהדות האורתודוקסית של אוסטריה-הונגריה בחצי הראשון של המאה התשע עשרה. לימד תורה לאלפים והיה מתנגד מובהק לתנועה הרפורמית, שהחלה למשוך אליה רבים מהקהילות היהודיות באימפריה האוסטרית ומעבר. הוא נולד לאביו ר' שמואל בפרנקפורט והתחיל ללמוד בישיבתו של ר' נתן אדלר כשהיה בן תשע. הוא למד מאוחר יותר אצל ר' פנחס הורוביץ אב"ד דפרנקפורט ובעל ה"הפלאה". בתחילת דרכו הרביץ תורה בעיר פרוסטיץ, ובשנת 1794 התקבל לרב בדרזניץ ובשנת 1798 במטרסדורף. בשנת 1807 מילא מקומו של ר' משולם איגרא כרבה של פרשבורג, ושם יסד ישיבה גדולה והעמיד תלמידים הרבה שהקימו ישיבות בעצמם בכל רחבי הונגריה ושמשו ברבנות בקהילות שונות. הוא היה לעמוד ההוראה להונגריה כולה, ושמו יצא למרחוק גם לפולין ולאשכנז, ומכל מקום פנו אליו בשאלות - אף מארצות אירופה אחרות. לחם בעוז נגד הרפורמים, וידוע בתקיפות דעתו שלא לשנות כלום מדרך הישן. חיבר הרבה ספרים, המפורסמים שבהם הם חידושיו על התורה והש"ס, דרשותיו, ותשובותיו על ד' חלקי שולחן ערוך. גם כתב שירים ופיוטים על דרך הקבלה. מזווגו השני לבת ר' עקיבא איגר נולד לו עשר ילדים, שנים מהם שמשו ברבנות - בנו אברהם שמואל בנימין, בעל "כתב סופר", מילא מקומו כאב"ד של פרשבורג, ובנו שמעון, בעל "מכתב סופר", שימש כאב"ד דקראקא.