Avraham Yitzchak HaCohen Kook הרב אברהם יצחק הכהן קוק

(1865 - 1935 CE) (1865 - 1935 לספירה)

Avraham Yitzchak Hakohen Kook was one of the major Torah personalities of the early 20th century and influential leader in both Lithuania and the Land of Israel. A master of many facets of Jewish literature, he wrote halachic and aggadic works, as well as philosophical and mystical tracts, responsa and commentaries. His voluminous correspondence covers a wide range of topics. In 1904, he move to the Land of Israel to serve as chief rabbi of Yaffo. He organized a famous tour of leading rabbis of the Old Yishuv to see first-hand the developing communities of the pioneers of the New Yishuv. He also strongly promoted Jewish return to agriculture, giving further halachic support to an earlier ruling allowing Jews to work the land in the Sabbatical year if it was sold for that year to non-Jews. In 1914 he travelled to Europe to attend the world Agudat Yisrael convention and was stranded there upon the outbreak of World War I. He spent the war in Switzerland and England, and had a great impact upon the Jewish communities there. Upon his return to the Land of Israel after the war, in 1917, he was appointed Rabbi of Jerusalem and, in 1921, the first Chief Rabbi of the Land of Israel. He also founded the yeshiva known today as Merkaz Harav to train a new cadre of scholars who would be conversant in prevalent cultural modes and capable of explicating Jewish practice and teaching in a manner which would speak to the young, nationally passionate but religiously disassociated pioneers. אברהם יצחק הכהן קוק היה אחד מאישי התורה הגדולים של תחילת המאה ה-20 ומנהיג בעל השפעה גם בליטא וגם בארץ ישראל. הרב קוק, ששלט בהיבטים רבים בספרות היהודית, כתב ספרי הלכה ואגדה, כמו גם חוברות פילוסופיות ומיסטיות, שו"תים ופירושים. ההתכתבות הענפה שלו מכסה מגוון רחב של נושאים. בשנת 1904 עבר לארץ ישראל כדי לשמש כרבה הראשי של יפו. ארגן סיור מפורסם של רבנים מובילים של היישוב הישן כדי לראות מקרוב את הקהילות המתפתחות של חלוצי היישוב החדש. קידם אף שיבה יהודית לחקלאות, מתן תמיכה הלכתית נוספת לפסיקה קודמת המאפשרת ליהודים לעבוד את האדמה בשנת השמיטה אם היא נמכרה באותה שנה ללא-יהודים. בשנת 1914 הוא נסע לאירופה כדי להשתתף בוועידת אגודת ישראל בעולם ונתקע שם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בזמן המלחמה שהה בשווייץ ובאנגליה, והייתה לו השפעה רבה על הקהילות היהודיות שם. בשובו לארץ ישראל לאחר המלחמה, בשנת 1917, התמנה לרב הראשי של ירושלים ובשנת 1921, היה הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל. הוא אף הקים את הישיבה הידועה היום כמרכז הרב שנועדה להכשיר קאדר חדש של מלומדים שיהיו בקיאים במצבים תרבותיים נפוצים ומסוגלים להסביר את ההלכה באופן שידבר אל החלוצים הצעירים, הלאומניים אך הרחוקים מהדת.